עמוד 22 גיליון מס' 6 מרס-אפריל 2000       אינטר-עט של דלא-ניידי ומיסוי מקרקעין      תלמידים לנצח מאת בתיה שורר   עם סיומו המוצלח של "קורס דיני תשלומי החובה של הרשויות המקומיות" ומזווית הראייה של מרכזת הקורס, הבחנתי ב- 5 קבוצות אופייניות של תלמידים, שלמעשה ניתן למצאם בכל הקורסים, הסדנאות וההשתלמויות. הקבוצה הראשונה היא קבוצת המתרצים – ניתן לזהותם מרחוק כשהם מגיעים בצעדים נמרצים ובקוצר נשימה, נעצרים בפתאומיות בכניסה לאולם ההרצאות, כדי לחתום על נוכחות. עצירה זו בעמדת ההחתמה, מאפשרת להם לבחור את הנימוק המשכנע ביותר לסיבת האיחור: היה חפץ חשוד בדרך, יש פקק אימים מעכו, פסי הרכבת התעקמו כתוצאה מהחום, לא הייתה טיסה לפני השעה 08:00, הזעיקו אותם בדחיפות לעבודה, עבר עליהם "לילה לבן", חשבו שהיום בכלל יום שבת. על הקבוצה השניה נמנים הביקורתיים - אלה שהקורס לא לטעמם משום ש: (נא למחוק את המיותר) – המרצה משעמם ו/או מרדים, הנושא לא רלוונטי לעבודתם, כסאות הישיבה אינם נוחים, האור מסנוור, האוכל לא טעים, משמין, חוזר על עצמו, ו… אין חומוס, והעיקר – למה, למה לא יושבים מסביב לשולחנות עגולים?! לעומתם – חברי הקבוצה השלישית, הידועים כמשקיענים רווים רוב נחת מכל ההרצאות. הם אינם מסתפקים בתקצירים שניתנים להם, אלא רושמים מילה במילה כל מה שנאמר, כולל בדיחות המרצים, ובתום ההרצאה אף "מגדילים ראש" ומלווים את המרצה עד לדלת מכוניתו, כדי לא לאבד חלילה, אף פיסת מידע. הקבוצה הרביעית – האדישים – נגררו לקורס נגד רצונם, הבוס, בפרץ של "הסבר פניך לעובד", החליט שהגיעה העת להשתלם ולהרחיב דעת, ורשם אותם לקורס. בכך הוציא אותם משגרת היומיום הבטוחה והנוחה שלהם, הכוללת שתיית תה, שיחות טלפוניות, החתמת כרטיס – והביתה. את הללו ניתן למצוא כשהם בוהים במרצה בחוסר עניין בולט, או מנמנמים קלות בזמן ההרצאה, וזאת מתוך הרגל שצברו במהלך שנות עבודתם. ואי אפשר להתעלם מהקבוצה המשמעותית ביותר, להלן – קבוצת הקנייניות. הן חוזרות לאחר הפסקת הצהרים, כשידיהן עמוסות בשקיות בגדלים שונים – וזאת לאחר שפשטו כסופת הוריקן על מרבית החנויות במרכז עזריאלי והוכיחו לעצמן ש "ויזה יותר טוב מכסף". לגביהן – יש חשיבות עליונה למיקום הקורס וככל שיהיה קרוב לקניון מוכר – כן ייטב.