פלוני, אזרח שומר חוק (להלן: אש"ח) ניהל לו עסק של אספקת מוצרים למגזר הציבורי (להלן: מצ"ב). הנהלת החשבונות של האש"ח פשוטה ביותר: אחת לחודש הוא מקבל חשבונית מס מרוכזת מספקיו (נניח שיש לו ספק אחד) ואחת לחודש הוא מוציא חשבונית מס מרוכזת למצ"ב; גם תזרים המזומנים של האש"ח פשוט לעילא: ע"פ מערכת החוזים שלו הוא מקבל מהמצ"ב תשלום על בסיס שוטף פלוס 30 ולפיכך, ועל סמך התשלום המובטח בהתחייבות שכמוה לפחות כערבות מדינה, אף הוא משלם לספק באותם תנאים בדיוק. האש"ח מפריש מההפרש מקדמות למס הכנסה וביטוח לאומי, קונה בנותר שירותים "משלימים" שאין המצ"ב מספק, על אף המסים הכבדים, כמו רפואה משלימה, חינוך משלים ופנסיה משלימה ובשארית הוא משביר בר לפי טפו.
כך התנהלו להם חיי האש"ח בשלווה, סדר שלמות ונחת עד שבאחד באפריל (תאריך מקרי לחלוטין) השתנה משהו במצ"ב: האש"ח קיבל ידיעה שלפיה, בגלל הקפאת תקציבים, הוצאות בלתי צפויות, קשיי גבייה וצמצומים לא יוכל המצ"ב לעמוד בחובתו החוקית ולשלם במועד (אבל אל דאגה - הכסף בטוח והוא ישולם - לכשישולם - עם הפרשי הצמדה).
לחוץ כפי שלא היה מעולם, החל האש"ח לנסות ולהסתגל למצ"ב: המחיה היא הבעיה העיקרית - כך סבר; לגבי התשלומים למצ"ב כולל תשלומי המסים הרי המצ"ב עצמו מטיף לנו ש"המס חוזר אל המשלם" והנה המס לא הגיע מהמשלם ולפיכך אין הוא יכול לחזור אליו - המצ"ב לא משלם לי ואני לא משלם לו, הכל מתקזז המעגל נסגר ואיש לא נפגע; הספק מן הסתם יבין את המצ"ב ואת חוסר יכולתו של האש"ח להזרים לו מזומנים וגם לגבי תשלומי מסיו שלו ראוי שיחול האמור לעיל.
אלא שבמפגש הראשון עם נציגי המע"מ הסתבר לאש"ח שהמצ"ב לדעתם שונה לחלוטין: הוא, שבגלל המצ"ב אין בידו אמצעים לתשלום המע"מ, נחשב דווקא לעבריין שנהנה מהמצ"ב וגונב את כספיו; התשלום שהמצ"ב חייב לו נושא אמנם הפרשי הצמדה אבל חובו שלו למצ"ב נושא גם ריבית וקנסות; לא זו בלבד שגם הספק נושה בו, אלא שלגרסת נציגי המע"מ אין הוא זכאי לנכות מס תשומות ע"פ חשבונית הספק כל עוד לא שילם האחרון את המע"מ שכלול בה וכך מתנפחת חבותו במקביל ובנוסף לזו של הספק.
כך מצא האש"ח את עצמו נלחץ ונמעך במלחצי המצ"ב, ללא מוצא, כשתביעות הספק, איומיו, ותחנוניו עוד מוסיפים עינוי לסיוט. והמצ"ב? הוא ככל הנראה לא מודאג, אבל באמת שיכול להיות טוב יותר.
