עמוד 23
גיליון מס' 7 מאי-יוני 2000
|
הנעליים של מגלי עולם מאת בתיה שורר לפני שנים אחדות, טיילנו באיים הקריביים, ובמהלך המסע הגענו לטובגו, אי קסום, טבול בירק, משופע בעצי קוקוס ובמערות, שאחת מהן "נחשדה" כמערתו הפרטית בהחלט של רובינזון קרוזו. בקיצור - "מקום מהסרטים", המשדר שלווה וריחוק מהציוויליזציה. באחד הערבים, יצאנו ללגום כוסית, והברמן, יליד האי, ניסה לנחש מהי הארץ ממנה באנו. לאחר שכל נסיונותיו עלו בתוהו, גילינו לו את האמת המרעישה-אנחנו מישראל! האיש לא הסתיר את התרגשותו-זו לו הפעם הראשונה בה הוא נפגש עם ישראלים. במשך 20 שנות עבודתו כברמן, פגש אנשים מארצות שונות, אך אף לא בישראלי אחד. הרגשנו כמעט כמגלי עולם. בעקבות השיחה חלפה בראשי המחשבה שחיינו מורכבים מפערים רבים. איננו נמנים על בני דור הסילון, עתירי הממון ובעלי היכולת להגיע למקומות שכוחי אל ברחבי העולם. הרי את הנעליים לטיול בקריביים קנינו ברחוב "נווה שאנן" שנמצא ליד התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב מקור בלתי אכזב לקניית נעליים זולות, ש"תוחלת החיים" שלהן די מצומצמת.. הפער בין המקומות האקזוטיים בהם אנחנו מטיילים, לעומת הנעליים שמצעידות אותנו במקומות אלה, פשוט בלבל אותי. לא ידעתי מה דומיננטי יותר - הביקור בטובגו, אי שטרם נתגלה ע"י הישראלי המטייל, או הנעליים-נעלי "נווה שאנן", שהיוו תזכורת למצבנו הכספי האמיתי. במהלך ההתלבטות בנושא הנ"ל, הגעתי למסקנה שישנם פערים בכל מה שמרכיב את חיי האדם : כשרון-לעומת מימושו, ובדוגמא זו , האחרונה, מצאנו נחמה פורתא. |