עמוד 11
גיליון מס' 7 מאי-יוני 2000
|
הקדשות בישראל -הדין הרצוי והמצוי מאת ד"ר אברהם טננבוים* ואברהם קפלן** תקציר ההסדר המשפטי המכונה היום "הקדש ציבורי" מופיע בצורה זו או אחרת כמעט בכל שיטות המשפט הידועות, ומהווה מוסד ותיק בפרקטיקה המשפטית. עיקרו הוא הסדרה פורמלית וחוקית של הקדשת נכסים לטובת כלל הציבור, הנעשית על סמך נדיבותם של אנשים פרטיים. הנכסים מוקדשים על ידי בעליהם המקוריים: "יוצר ההקדש" או "המקדיש", ומועברים לניהולם של נאמנים המקבלים על עצמם לשמר את הנכסים, לנהלם ולפתחם על מנת להשיג את מירב הפרות המיועדים למילוי מטרות ההקדש. מטרות ההקדש הציבורי הן מטרות בתחום החינוך, הבריאות, הסעד, הדת או מטרות דומות שהן לטובת כלל הציבור. לדאבוננו לא נעשה בישראל שימוש מספיק בו לטובת הציבור, וחבל. מבחינה מעשית, מדובר במערכות דינים החולשות על רכוש עתק[1] כך שההתעלמות ממנו תמוהה עוד יותר. מטרתנו במאמר זה היא לסקור בקצרה את העקרונות התיאורטיים שמאחוריו, את המציאות הכלכלית-חברתית שברקעו, את ההיסטוריה המשפטית של המוסד בישראל, את הדינים החלים עליו כיום, את המצב הריאלי בפועל, ואת הכיוון שבו צריכה לדעתנו ללכת רפורמה בדיני ההקדש הציבורי. כפי שיובהר, לדעתנו דורשת טובת הציבור רפורמה משמעותית בדינים אלו ויפה שעה אחת קודם. ___________________________ * ד"ר אברהם טננבוים הוא שופט בבית-המשפט השלום בירושלים (תעבורה), ומרצה במכללת שערי משפט הוד-השרון. ** אברהם קפלן משמש כרשם ההקדשות, משרד המשפטים. 1. רק קרנות ההקדשות המופקדים בבנקים מגיעות לסכום של כמיליארד וחצי שקלים . אם ניקח בחשבון כי הרכוש העיקרי של ההקדשות מושקע בנכסי נדל"ן וכי קיימים הקדשות רבים שאינם רשומים, נגיע בהערכה שמרנית לסכומים גדולים פי כמה. |
המאמר לקוח מכתב העת "שערי משפט" והוא מובא כקישור אל האתר של כתב העת.
המאמר מוגש כקובץ של
pdf של Acrobat Reader הניתן להורדה מהאתר של החברה