חברות הי-טק ישראלית ויפנית החליטו לערוך תחרות חתירה בסירות, נציגי שתי החברות התאמנו במשך זמן ממושך ולבסוף הגיע יום התחרות. נבחרת החברה היפנית ניצחה בהפרש ניכר.
המורל בצד הישראלי היה, באופן טבעי, נמוך ודעתם לזכות בתחרות הגומלין, שנקבעה לשנה הבאה, הייתה נחושה, ובהתאם לכך הוקמה ועדה לחקור את שורשי הבעיה.
הוועדה מצאה שהיפנים הציבו לתחרות שבעה חותרים ומנהל אחד, בעוד שבסירה הישראלית היה חותר אחד ושבעה מנהלים, כמקובל, נשכר יועץ חיצוני, על מנת לבחון מקרוב את מבנה הקבוצה הישראלית, לאחר כחודשיים של עבודה הגיע היועץ למסקנה, שיש בה יותר מדי מנהלים ופחות מדי חותרים.
לנוכח הדו"ח שהגיש היועץ, נערכו מספר שינויים במבנה הקבוצה הישראלית כלהלן: במקום שבעה מנהלים וחותר אחד, נבחרו ארבעה מנהלים בכירים ביותר, שני מנהלים בכירים, מנהל אחד מדרג הביניים, וחותר אחד, בנוסף נקבעה טבלת בונוסים המבוססת על הישגים לצורך עידוד ותמריץ החותר.
בתחרות הגומלים שנערכה כאמור, לאחר שנה, ניצח הצוות היפני בפער כפול מאשר בשנה הקודמת.
לנוכח ההישגים העלובים הוחלט לפטר את החותר ולשלם בכל זאת בונוסים למנהלים, כהערכה למאמציהם.
היועץ החיצוני הוזמן שנית, על מנת לבדוק את המצב מחדש. הוא היה נחוש בדעתו, שהתוכנית המקורית הייתה נכונה ורמת המוטיבציה גבוהה. מסקנתו, לכן, הייתה שיש בעיה עם הסירה.
החברה מפתחת כעת סירה חדשה ורמת הביטחון העצמי שוב בעלייה...
