עו"ד מנחם חרוץ תבע את עיריית טבריה לפיצויי נזיקין עקב רשלנות העירייה בשל "הגדלת שטח ביתו" ועקב כך הגדלת שומת הארנונה. למרות בקשות התובע לא השיבה העירייה את תשלומי היתר ולא הסכימה לבצע מדידה של הבית.
העירייה טענה, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בה. עילת התביעה האמיתית הינה טענה בדבר טעות בחישוב גודל הבית, והיא בסמכות מנהל הארנונה.
בית משפט השלום בטבריה (סגן הנשיא כב' השופט רון שפירא) פסק, "כי החוק אינו מאפשר עקיפת הדרך אותה סלל החוק על ידי הגשת תביעה לבית המשפט. על מי שמבקש להשיג על קביעת ארנונה כללית לפנות בדרך הקבועה לכך בחוק".
בית המשפט התבסס על שלוש ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון (ע"א 714.68 יהודה צבי זיס נ' המועצה המקומית אשדוד ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נגד עיריית פתח-תקווה בג"צ 764/88, דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא).
בניגוד לתביעת "הרשלנות" של קזז נ' עיריית נהריה, שהצליחה לעבור בהצלחה את כל שלוש הערכאות, נקבע בפסק הדין, כי חיוב הארנונה בוצע על בסיס מדידה שערך מודד מטעם העירייה, ומכאן שמשלוח החיוב, גם אם נעשה בטעות, אינו מצביע על רשלנות.
המסקנה היא - הלכת "קזז" אינה סוף פסוק.
