|
דבר העורך
קוראת יקרה, קורא יקר
הלנצח נאכל חרב?
במלחמת השחרור נלחמנו על עצמאות המדינה וקיומה, וניצחנו.
במלחמת סיני הגשמנו חלום מגלומני של דוד בן גוריון.
במלחמת ששת הימים התמודדנו במגלומניה של עבד אל נאסר.
במלחמת ההתשה בדקנו את התיאוריה של קו מז'ינו, וקבלני עבודות העפר ניצחו את ברלב.
במלחמת יום הכיפורים הוכיח לנו סאדאת שמצרים תילחם לנצח עד שנחזיר לה את חצי האי סיני, אשר מגן רק על תקציב ביטחון מנופח, שהרס את כלכלת המדינה.
מלחמת שלום הגליל לא הצליחה להביא שלום לתושבי קרית שמונה.
הרקמה העדינה של הניסיון להשיג שלום נקרעה משום שברק ניסה לשכנע את עראפת שיסכים לריבונות של ישראל באל-אקסה.
מאז הסכם השלום עם מצרים, חצי האי סיני אינו מגן עוד על ישראל, ואיש אינו מודאג.
מאז הסכם השלום עם ירדן, הבקעה הפכה למקום בטוח, וצהל אינו עוסק במרדפים.
אני לא בטוח שהסכם שלום עם סוריה הוא ערובה לשלום הגליל.
אני לא בטוח שהסכם שלום עם מדינה פלסטינית הוא ערובה לשלום ושלווה.
אני יודע שמלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל לא הביאו לישראל לא שלום, לא ביטחון, לא שגשוג כלכלי, לא כלום.
ניתן לנצח צבא. לא ניתן "לנצח" אזרחים בלי אזרחות ועם בלי מדינה. לא ניתן לנהל מדיניות חוץ על סמך הווטו של ארה"ב במועצת הביטחון.
מתי נתפקח מהמגלומניה של קדושת האדמה?
הלנצח נאכל חרב?
כואב לי
כואב לי לראות את התמונות של תושבי נצרת, אום אל פחם ויפו מתקוממים כנגד שכניהם. כואב לי לראות את בני עמי מגיבים על התנהגות נלוזה זו באותה דרך עצמה.
כואב לי שיש לנו דימוי של עם רודף כוח ושררה, ואני יודע שרבים אינם כאלה. כואב לי שיש לשכניי הערבים דימוי של עם רודף ריב ומדון, ואני יודע שרבים אינם כאלה.
נגזר על שני העמים לחלוק ארץ אחת. לא ניתנה לשני העמים הזכות לבחור מי יהיו שכניהם. הזכות היחידה שיש לנו הוא לבחור בין כיבוד הזולת, דתו, אורח חייו, אמונתו, שפתו ומנהגיו, לבין הסיפוק המיידי שבהשגת ניצחון פירוס, על מחבלים, על אומה הגרה בשכנות, או על ציבור שיצריו גברו על שכלו בעזרתם האדיבה של פוליטיקאים בעלי מוטיבציה שלטונית ומנהיגי דת תאבי שררה.
|
כל קורבן מרחיק את השלום. כל אם ואב שכולים מרחיקים את היעד של הציונות - בית בטוח בארץ ישראל לעם היהודי.
ולסיום, אני מביא לכם כתבה עיתונאית קצרה שהתפרסמה השבוע במעריב מאת העיתונאית רבקה פרייליך -
|
"הפרצוף שלהם זה כמו הפרצוף שלנו"
אומרת בלה פרוינד, שלפני 8 שנים הצילה מחבל פלסטיני מפורעים יהודים בירושלים
"אני ראיתי שיהודים מסוגלים לבצע לינץ' אכזרי באותה מידה כמו הפלסתינים ברמאללה. השבוע, כשראיתי את התמונות בטלויזיה, קפאתי. התמונות חזרו אלי, פרצופים של אנשים שאיבדו צלם אנוש", כך סיפרה לי אתמול בלה פרוינד, שהצילה לפני שמונה שנים מחבל פלסתיני שביצע פיגוע בשוק מחנה יהודה.
פרוינד, שנקלעה לשוק, נשכבה על המחבל וסוככה עליו בגופה מזעם עוברי האורח שרדפו אחריו בקללות תוך שהם מאיימים עליו באקדחים ומכים אותו באלות.
פרוינד סיפרה אתמול למעריב: "מצמרר לראות אנשים מאבדים צלם אנוש. כשראיתי את התמונות מהלינץ' הפלסטיני ברמאללה, חזרו אלי התמונות מהלינץ' היהודי במחנה יהודה. הפרצוף שלהם זה כמו הפרצוף שלנו, אז זה היה גרוע והיום זה גרוע. כל בני האדם מסוגלים להגיע לדרגות רוע כאלה. אני חושבת שאולי ירדתי לעולם כדי להציל את אותו מחבל, חבל שלא היה אחד כזה בצד השני", אמרה.
רבקה פרייליך
|
בלה פרוינד, אני אוהב אותך. בזכותך ובזכות בני אדם כמוך יש לי תקווה בארץ הזו.
הרפורמה בדיני המס
מזה ששה חודשים מנהג נקוט בידי להתנבא ביחס לרפורמה בדיני המס. כתבתי, כי מעולם לא עשה כה מעט כה מהר לכה רבים. אמרתי, כי אם ממשלת ברק תחזיק מעמד, יש סיכוי שיחוקקו משהו שמזכיר את הדו"ח. אם לאו - יישארו רק ההקלות החדשות במכס, שכמובן אינם כלולים בדו"ח הוועדה. התנבאתי, שאם ברק מצליח להעביר במהלך שנה זו את רפורמת המס בכנסת, לפרק ישובים ולשמור על כיסאו - אז הוא אלוף העולם בהישרדות פוליטית.
בינתיים הנבואה מתגשמת. החדשות האחרונות הן שהיישום נדחה למחצית 2001. ניסיון החיים מלמד, כי מה שנדחה פעם אחת עתיד להדחות פעם נוספת. המעקב יימשך.
דבר על דיוקו
ביוני 1999 הגיתי כתב עת זה על מנת ללמד נדל"ן ומיסוי מקרקעין, והנה, בצוק העתים, אני כותב על מדינה, חברה ופוליטיקה.
השבוע כינה אותי חבר יקר בכינוי "שמאלני". יש לי חדשות טובות בשבילך. תעבתי את מפא"י, ואני מתעב סוציאליזם, קומוניזם, ושלטון שררה, באותה עצמה שאני בז לפורעים ומתלהמים ללא הבדל דת, גזע ומין.
חג שמח
שלכם ובשבילכם
הנריק רוסטוביץ
|
