|
תקבולים מהיטלי פיתוח והיטל השבחה
כחלק מתקציב שוטף
בעקבות בג"צ 4056/98; 3892/99 - דב צור נ' עיריית ראשל"צ
מאת עו"ד עפר שפיר
|
מבוא
על פי הדין מחויבת רשות מקומית בעריכת תקציב שנתי שוטף, ולעניין זה נקבעו בדברי החקיקה המוניציפלי הוראות מפורטות. [1]
במסגרת התקציב השנתי נדרשת העירייה להציג ולפרוס את כל הוצאותיה והכנסותיה הנאמדות לשנת כספים פלונית, בהתאם לכללים שבדין ולהנחיות השר ורואי החשבון. אלא שבתקציב השנתי לא מתמצות פעולותיה והוצאותיה הכספיות של רשות מקומית. לצידו עורכת הרשות ומקיימת תקציבים בלתי רגילים. אלו הינם תקציבים ייעודיים, המיועדים בעיקרם לניהול ותקצוב פרוייקטים קונקרטיים בעיקר בתחום הפיתוח וההצטיידות. [2]
כל תב"ר אשר כזה מגלם הוא בחובו, מחד - את צפי ההוצאות, ומנגד, את מקור ההכנסות למימונן של אלו. הכנסותיה של רשות מקומית מורכבות ממספר מקורות אותן ניתן בעיקרון לסווג לשניים:
הסוג האחד - הכנסות מחיובי ארנונה כללית. המייחד מקור הכנסה זה הינו בהיותו מקור הכנסה בלתי ייעודי, פועל יוצא מהיותה של ארנונה כללית בבחינת מס, שככזה, אין הוא מותנה במתן תמורה ישירה כלשהי למשלם, וכיוצא באלה, אין הוא מיועד למטרה קונקרטית כלשהי. [3]
הסוג השני - מונה את יתרת הכנסות העירייה מאגרות והיטלים שונים, חיובים חד פעמיים בגין היטלי פיתוח ותשתית (ביוב, תיעול, צנרת מים וסלילת רחובות). הכנסות ממכירת זכויות בנדל"ן, הכנסות מאגרות תקופתיות שוטפות - אגרת מים וביוב - ואגרות שירותים, אגרות פינוי פסולת, היטל השבחה ועוד.[4]
באשר לאלו האחרונים מתעוררת לה השאלה האם בהיותם תשלומי חובה ייעודיים, מחויבת הרשות לנצלן באופן דווקני, הן למטרה להן יועדו ולנהלן כ"משק סגור" או שמא רשאית הרשות לנהוג עם התקבולים שנגבו על ידה בגין תשלומים אלו בגמישות באון שאלו ינוצלו ולו זמנית למטרות אחרות.
הביטוי המעשי לתהיה זו הינו הכללתם של התקבולים הצפויים מתשלומים ייעודיים ובפרט מתשלומי היטלי פיתוח תשתיות והיטל השבחה וכמקור הכנסה במסגרת התקציב השנתי השוטף, או שמא מחויבת הרשות לנצל הכנסות אלו ב- ד אמותיהם של התקציבים הבלתי רגילים, שהינם כאמור תקציבים ייעודיים.
מהות העתירה והשתלשלות העובדות בעניינה
הסוגיה דלעיל התעוררה לאחרונה בעתירות שהוגשה מטעם חבר מועצת עיריית ראשל"צ דב צור נ' עיריית ראשל"צ. [5]
בעתירה זו טען העותר לפסלות תקציבה השנתי של העירייה מהטעם שזה כלל בתוכו, בטור ההכנסות גם את הכנסות העירייה מהיטלי פיתוח ומהיטל השבחה. לטענת העותר בקליפת אגוז המדובר בתשלומים ייעודיים שאין מקומם כלל בתקציב השנתי.
לעומתו טענה העירייה כי הגם בתשלומים ייעודיים המדובר, לא נתקיימה לגביהם כל חובה דווקנית לנהלם כ"משק סגור". משמעות הדבר היא חובתה של העירייה מתמצית בכך שיווצר מתאם סכומי בין סכום ההכנסות ממקורות אלו לבין סכום השקעותיה במטרות להן הם יועדו, אך זאת במישור האריתמטי ובמבחן רב שנתי.
מנגד, לא כבולה העירייה בשימוש כספים אלו למטרות פיתוח תשתיות דווקא, ורשאית היא לעשות בהם שימוש שוטף למטרות מוניציפליות אחרות ובלבד כאמור, שבסופו של דבר תשקיע את הסכומים שגבתה למטרה לה יועדו. במובן זה כך לטענת העירייה שונה מעמדם הסטטוטורי של כספי אגרות והיטלי פיתוח מכספים שנגבו ממכירת זכויות במקרקעין, לגביהם נקבע מפורשות [6] כי ישמשו אך ורק למטרת רכישת מקרקעין או השבחתם.
עמדתו של שר הפנים בתגובתו לעתירה לא הייתה חד משמעית ובמידה ידועה לקתה בסתירה פנימית - הגם שנטתה היא על פי גישתה לצדד בעמדת העותר.
מחד נטען ע"י השר כי מדובר בכספים ייעודיים שניתן להשתמש בהם למטרות פיתוח בלבד. מאידך, הסכים השר בתגובתו עם גישת העירייה כי את ההקבלה בין סכומי ההכנסות וההוצאות בהקשר לדמי הפיתוח, ניתן לערוך בהתייחס לתקופה של מספר שנים ולאו דווקא בהתייחס לשנת תקציב קונקרטית. זאת - פועל יוצא מאופים של היטלי הפיתוח כתשלומי חובה הצופים פני עתיד. גישה זו האחרונה אינה מתיישבת על פניה עם גישתו הדווקנית של העותר.
העתירה הוגשה והוכרעה בשני גלגולים. לראשונה היא הוגשה בקיץ 1998 וזאת טרם אישור התקציב ע"י השר. [7] בעקבות זאת נתן השר את תגובתו שעיקריה פורטו לעיל, וביקש בסיומה לדחות את העתירה בהיותה עתירה מוקדמת, שכן השר עצמו עדין לא אישר את התקציב.
ואכן בהמלצת ביהמ"ש נדחתה העתירה, בלא להיזקק לה לגופה. אלא, שלקראת סיומה של שנת 1998, אישר השר את תקציב העירייה.
בעקבות זאת חזר מר צור ועתר לבג"צ. הפעם בגין וכנגד התקציב המאושר בהעלותו את אותן טענות ששימשו יסוד לעתירה המקורית. [8][9] עובר לדיון שקבע בג"צ לדיון בעתירה בקיץ 1999 הודיע השר באמצעות פרקליטות המדינה כי מבקש הוא למשוך את אישורו את התקציב (ויוטעם כי מדובר בתקציב 998) מחמת שלא שקל, כך לטענתו, במסגרת החלטתו לאשרו את אותם שיקולים וטיעונים שביסוד העתירה לגוף העניין.
לנוכח הודעה זו ניתנה לצדדים בהסכמה ארכה בת כ- 3 חודשים לנסות ולגבש הסכמה ביניהם בדבר אופן עריכתו של התקציב ועריכת שינויים בו, בשים לב לטענות העותר.
המגעים שהתקיימו בין העירייה לבין נציגי משרד הפנים אכן הביאו להתקדמות בליבון הסוגיה, ברם משלא הושגה הסכמה סופית ובחלוף כ- 3 חודשים ממועד הודעתו של השר, ניתנה ע"י פרקליטות המדינה הודעה חד צדדית לביהמ"ש ערב הדיון הנדחה בעתירה לפיה השר דוחה את הנטען בעתירה לגבי היטל ההשבחה, ברם רואה הוא בסיס לנטען בה לגבי היטלי הפיתוח ולפיכך, מבטל הוא את אישורו את התקציב. לנוכח הודעה זו החליט בג"צ לדחות את העתירה בלא להיזקק לה לגופה.
בעקבות כל זאת, התקיימה הידברות בין נציגי העירייה ונציגי משרד הפנים בעקבותיה גובשה תפיסה על אודותיה אעמוד להלן. ברם, טרם לזאת מוצא אני לנכון ליחד מספר דברים לגוף המחלוקת ולמצב המשפטי והעובדתי העומד ביסודה.
מדיניות השר - כלוקה בסתירה פנימית
כאמור, סוגיית אופן שימושם הנכון של כספים יעודיים בגין אגרות היטלי פיתוח ותשתית אינו מוסדר כלל בחוק. כיוצ"ב, אין בנמצא כל הוראה דווקנית בדברי החקיקה הקיימים בדבר ניהולם של כספים כאלו ושימוש בהם כ"משק סגור".
מנכ"ל משרד הפנים פרסם בזמנו בחוזר מנכ"ל מטעמו. [10] הנחיות בדבר שימוש בכספי פיתוח. על פי הנחיות אלו יופקדו כספי האגרות וההיטלים בקרן לכספים שטרם יועדו, וניתן יהא ללוות ממנה לצרכים שוטפים באישור השר. הנחיה זו ניתנה על יסוד המלצות רואי החשבון מטעם המשרד כמסמך מטעמם מחודש דצמבר 1987.
הנחיה זו ניתנה בעלמא, בלא שקיים לה עיגון בחקיקה. כשלעצמי סבורני כי הנחיה זו על פי מהותה נטולת בסיס חוקי היא בלא עיגונה בחקיקה שכן נזקקת היא לסוגיה חוקתית טהורה שהמקום לעגנה הוא בהוראות דין ולא על דרך של הוראות נוהל בלבד. [11]
מכל מקום, בהתאם להנחיה זו ולרציונל שביסודה, אמור היה השר להימנע מלאשר תקציב שנתי שכלולים בו תקבולים מתשלומים ייעודיים עבור פיתוח תשתיות, שהרי, תקבולים אלו מקומם , אליבא דגישה זו בתקציבים בלתי רגילים שעניינם עבודות פיתוח.
אלא שבמציאות שונים היו פני הדברים לחלוטין משהשר נהג לאשר דרך קבע תקציבים שנתיים ברשויות שונות שהכלילו בטור ההכנסות שלהם, הכנסות ותקבולים נאמדים באגרות והיטלי פיתוח, ומעבר לכך - לפחות במקרה אחד הידוע לי, אף עודד הוא רשות מקומית לכלול במסגרת התקציב הכנסות מהיטלים.
בתגובתה לעתירה העדיפה המדינה להימנע מלהתייחס לאנומליה מביכה זו שנפלה בפעולותיו של השר ו/או הבאים מכוחו ולא בכדי, שכן ברי הוא כי לא ניתן היה לספק הסבר וצידוק כלשהם לסתירה הפנימית שביסוד מדיניות השר.
על רקע זה נודעה למגעים שהתנהלו בין נציגי העירייה לבין נציגי המשרד בקשר לתקציב השנתי של העירייה - חשיבות עצומה. באשר התפיסה שתתגבש במסגרתם אמורה הייתה להוות תפיסה מנחה ביחס לתקציבי הרשויות כולן, שהרי אין זה סוד כי הפגם לכאורה בו לקה תקציב העירייה, פסה גם בתקציבי רשויות רבות נוספות בעבר ובהווה.
המצב הרצוי
לטעמי, הנחיית השר בחוזר מנכ"ל 8/94 בדבר הקרנות לכספים שטרם יועדו, הגם שהרציונל שביסודה ברור וראוי, הינה בבחינת גזרה שאין הרשויות, או למצער מרביתן, מסוגלות לעמוד בה. תכליתה של ההנחיה ברורה, וכאמור מבורכת: לשמר בידי הרשויות כי משאבים למימון או לשדרוג מערכות התשתית שבתחומן ולמנוע אותן מלנצל כספים ייעודיים למטרות זרות.
ככל שמדובר באגרות המגיעות על פי שיטת דמי ההשתתפות, קרי אגרות הנגבות פר עבודה קונקרטית והמיועדות למימון אותה עבודה (וכאלו עדיין קיימות באי אלו רשויות). תכלית זו אמורה להיאכף, פשוטה כמשמעה, שהרי נגבים ונדרשים הכספים למטרת ביצוע עבודה קונקרטית ב"זמן אמת". [12]
אלא שככל שמדובר בהיטלים, שונים הדברים במידת מה, פועל יוצא מאופייה השונה של שיטת ההיטל כצופה פני עתיד וכמשיתה חיוב שאינו מצוי בזיקה לעבודה או לקטע תשתית קונקרטיים, אלא בהתייחס לכלל צרכי והשקעות הרשות ביחס לאותה מערכת תשתית. [13] במובן זה מהווה היטל בבחינת חיוב המשיק למס .
שוני מהותי זה במהות החיוב, מחייב לדעתי את המסקנה כי יש לאפשר גמישות מסוימת בשימוש בכספי ההיטל. לשון אחר, בהעדר מתאם חד ערכי בשנת תקציב פלונית בין כספי ההיטלים לבין עלות העבודות המיועדות להיות ממומנים מכוחו, אין מקום בהכרח לדרוש, דווקנית - הכללתם של כספים כאלו במסגרת תקציבים בלתי רגילים דווקא. מתאם כזה הרי דינו שיתקיים כאמור באספקלריה רב שנתית.
כיוצא באלה, משנצברו בידי העירייה בשנת כספים פלונית עודפי כספים מדמי פיתוח שגבתה, סבור אני כי אין לשלול מידיה באופן קטגורי את הסמכות להשתמש בחלק מהם למטרות אחרות. הטעם לכך הינו כי אין כל טעם להותיר כספים אלו בחשבון העירייה, שעה שסובלת היא לגבי פעילויות אחרות שלה מגירעונות ומקשיים תזרימיים. בגין אלו נאלצת העירייה לגיס אשראי יקר מהמערכת הבנקאית וזאת בה בשעה שמצויים בידה כספים המניבים תשואה צנועה ונחותה בהרבה, בין היתר, עקב אפיקי ההשקעה המוגבלים שמתיר השר לרשויות המקומיות. [14] מאידך, סבור אני כי אין ליתן בידי הרשות את הסמכות לנצל את כל כספי העודף, ויש לקבוע תקרה באחוזים לכך באופן שחלק מהכספים יופקדו בקרן סגורה.
במקביל, למותר לציין - תידרש הרשות לנהל בספריה מעקב ורישום מדויקים של הכנסותיה מהאגרות וההיטלים יחד והוצאותיה למטרות אלו. מעקב זה יערך בהתייחס לכל היטל וסוג תשתית בנפרד וזאת בדרך של רישום וניהול דוקומנטרי חשבונאי של קרנות פיתוח לכל אחד מסוגי תשתיות אלו. [15]
בהתאם ניתן יהיה לעקוב "בזמן אמת" אחר מאזן הקרן, במישור התזרימי, קרי, הגירעון או העודף הקיימים בה בנקודת זמן נתונה.
על בסיס הסדר זה ובמסגרתו, רשאית תהא כאמור הרשות להשתמש בחלק מסוים מכספי הפיתוח למטרות אחרות השונות מייעודם של הכספים, וזאת מבלי לגרוע מחובת העירייה להשקיע סכום זהה בעתיד בהתקנת תשתית הרלוונטית. במובן זה נוטלת העירייה במישור הרעיוני מעין הלוואה מתוך אותה קרן פיתוח - הלוואה שתידרש להשיב בעתיד.
על יסוד אותו רציונל, רשאית תהא העירייה לכלול בתקציבה השוטף הכנסות מהיטלי הפיתוח בשיעור המותר וליעדם למטרות שאינן פיתוח תשתיות וזאת על יסוד אמדן ההכנסות מהיטלי פיתוח בשנת התקציב הרלוונטית.
בשונה מעמדת השר בחוזר שהוציא סבור אני כי אין מקום לחייב, כתנאי לשימוש בכספי ההיטלים למטרות אחרות - את אישורו וזאת בראש וראשונה מטעמים פרקטיים. אין זה סוד כי הסמכויות שנטלו לעצמם שר הפנים ומשרדו הינם מעבר לכוחם, ובפרט אמור הדבר בשנים האחרונות בהן העמיס השר על עצמו גם את הטיפול בסוגיית הארנונה הכללית. [16]
נוכח זאת נכשל משרד הפנים באופן עקבי מלמלא אחר מחויבויותיו הסטטוטוריות למתן אישורים, וכיוצא באלה נגרמים בעטיו עיכובים רבים באישור חוקי עזר, באישור חוזים, באישור תקציבים ועוד. [17] המצב להוותנו אינו צפוי להשתנות לטובה ובכך מודים גם אנשי המשרד הנאנקים תחת עומס העבודה מחד ותחת מצוקת כוח אדם מאידך.
על רקע נסיבות אלו אין כל תכלית להעמיס על כתפי השר או מי מטעמו מעמסה נוספת - בדמות היזקקות לבקשות פרטניות להלוואה מקרנות פיתוח. מוטב בנסיבות אלו למסור בידי הרשויות המקומיות סמכות מוגבלת ותחומה ל"משחק" בכספי הפיתוח, תוך הקפדה באמצעות פעולות פיקוח וביקורת, כי הרשויות לא יחרגו מהשיעורים המרביים שנקבעו לעניין זה. ממילא, המצב הנוהג הוא כי חלק ניכר מהרשויות ממילא אינן מנהלות קרנות מבוקרות וסגורות וזאת מטעמי מצוקה תזרימית ונמצא הנוהל הקפדני שקבע השר מרוקן מתוכן ועומד על בלימה עד כדי שאף השר נוהג בניגוד לו.
נמצא כי אין מנוס בנסיבות הקיימות אלא להתאים את המצב המשפטי-חוקי למציאות ולקבוע הסדרים ריאליים שניתן יהיה לקיימם. כלל זה נכון תמיד, ונכון הוא בפרט ככל שאמור הדבר בהיבטים תקציביים וכספיים. למותר לציין, שכל האמור לעיל נסב על שימושים שאינם למטרות התקנת תשתית.
מנגד, אין מניעה מבחינת העירייה לכלול בטור ההכנסות בתקציב השוטף, הכנסות מהיטלי פיתוח, שעה שטור ההוצאות, כולל בתוכו משימות והוצאות שעניינן פיתוח תשתיות וזאת בין אם מדובר בהוצאות ישירות, כגון עלות התקנת התשתית גופה, הוצאות תכנון וכיוצא באלה, ובין אם מדובר בהוצאות נלוות ותקורות כגון שכר עובדים והוצאות אחזקת מערכת העוסקים בפיתוח הוצאות גביה וכיוצא באלה.
אופי ההסדר בין עיריית ראשל"צ למשרד הפנים
הערתי זו האחרונה מביאתנו לסקירת מתכונת ההסדר עליו הוסכם בין עירית ראשל"צ לבין הנהלת משרד הפנים בקשר לתקציבה היא.
משרד הפנים נאות להכיר במסגרת זו בזכות העירייה לזקוף כנגד הוצאות מהסוג האמור. קרי, הוצאות המיועדות במישרין או בעקיפין למטרות פיתוח הכנסות מהיטלי פיתוח בשיעור אקוויוולנטי ולהכליל סכום זה בתקציב השוטף. עיקרון זה הוסכם, והמחלוקת נסבה על אופן חישובן של התקורות. לעניין זה נדונו ונבחנו שתי שיטות זקיפה וחישוב, חישוב תקורות על יסוד הוצאות העירייה, וחישוב תקורות על יסוד הכנסות העירייה. השיטה האחרונה הומלצה בזמנו ע"י רואה החשבון מטעם משרד הפנים בביקורתו על תקציב העירייה, ברם המשרד היסס לאמץ שיטה זו - וטעמיו עימו.
מנגד, בהיזקקו לשיטה הראשונה, חישוב התקורות כנגזרת יחסית מהוצאות העירייה, הציב המשרד בפני העירייה דרישות רבות להוכחת השיעור המוצע על ידה.
כך לדוגמה. לעניין קביעת שיעור התקורות של התקציב השוטף לאגף התשתית והתחזוקה העירוני, ביקש המשרד כי יגזרו ו"יפולחו" שיעורי התקורות מסעיפי התקציב השונים בצרוף נימוקים המבססים את אותו שיעור ומידת חלקיותו מסך הסעיף התקציבי ממנו הוא נגזר. כך, תקציב השכר של מחלקת הביוב אמור "להתפלח" על ידי העירייה באופן שסך משרות מוגדר מיוחס למרכיב פיתוח התשתית עליו אמונה המחלקה והאחרת - תיוחס למרכיב אחזקת המערכת אף עליו אחראית המחלקה (מרכיב שלא ניתן לממנו באמצעות היטלי פיתוח). בסופו של תהליך ארוך ומיגע, סוכמו מרבית עקרונות זקיפה כאמור.
יצוין עם זאת כי עד לעצם היום הזה לא ניתן על ידי המשרד אישור פורמלי לתקציב השנתי לשנים 1999-1998 וזאת מטעמים בירוקרטיים.
סוף דבר
עינינו הרואות במצב הדברים הקיים ועל פי עמדתו הפורמלית של השר נכון לכעת, לא יאושרו תקציבים שנתיים הכוללים הכנסות מהיטלי פיתוח אלא ככל שאלו מיועדים למימון הוצאות שעניינן פיתוח תשתיות.
מצב דברים זה יחייב את הרשויות המוניציפליות, את מרכזיהן, כמו גם את רשויות השלטון המרכזי, בתחום המינהל והחקיקה להידרש לסוגיה לנוכח היבטיה המורכבים ומגוון פניה: כל עוד לא יובהרו הדברים ולא יגובש הסדר מתאים שניתן יהא לקיימו, צפויה להימשך אי הבהירות בסוגיה כמו גם תופעה של מדיניות לא עקבית (או שמא העדר מדיניות) בנושא מהותי זה אקוטי זה.
____________________
1
פק' העיריות (נוסח חדש) פרק 11סע' 204, 212 ותקנות הרשויות המקומיות (הכנת תקציבים) תשל"א 1971
2 הפרק השני סע' 15 - 19א' לתקנות הרשויות המקומיות (הכנת תקציבים) תשל"א 1971 .
3 ראה סע' 20-7 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) תשנ"ג 1992 עו"ד הנריק רוסטוביץ - ארנונה עירונית מהדורה רביעית - עמ' 37-45
4 ראו בהתאמה: חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב1962-, סע' 260-235 לפק' העיריות (נוסח חדש), סע' 187-8 לפק' העיריות (נוסח חדש), סע' 241 לפק' העיריות (נוסח חדש), חוק לימוד חובה - תש"י 1949, התוספת השלישית לתק' התכנון והבניה - תשכ"ה 1965.
5 בג"צ 4056/98 ו- 3892/99
6 סע' 188 לפק' העיריות (נוסח חדש
7 בג"צ 4056/98
8 בג"צ 3892/99
9 יצויין להשלמת היריעה כי בתווך שבין שתי עתירות אלו הוגשה ע"י מר צור עתירה נוספת שעניינה חובת המועצה לחזור ולדון בתקציב לאחר שינויים שהוחלו בו ע"י דרישת שר הפנים. אף עתירה זו לא הוכרעה לגופה ומכל מקום חורגת היא ממסגרת הדיון נושא מאמר זה.
10 חוזר מנכ"ל מס' 94/8
11 כפי שנעשה הדבר לגבי כספים ממכירת נדל"ן, סע' 188 לפק' העיריות וכן לגבי כספי היטל השבחה - בסע' 13 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה
12 ניתוח משפטי של הסוגיה מצוי בספרם של המחבר ועו"ד אופיר ארגמן "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות" הוצאת נבו 1998 בעמ' 189-187
13 ראה: ע"א 620/82 עירית הרצליה נ' רשל, פד"י לז(4) 57; ע"א 4435/92 עירית ראשל"צ נ' מאיר סדי (טרם פורסם); שפיר וארגמן, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, פרק שלישי עמ' 99-89.
14 סע' 194 לפק' העיריות (נוסח חדש)
15 עקרון זה בא לביטוי חלקי במסגרת תקנות הרשויות המקומיות (הנהלת חשבונות) התשמ"ח 1988
16 ראה סע' 9 ו12- לחוק הסדרים במשק המדינה (שינוי חקיקה להשגת יעדתי תקציב) תשנ"ג1997-, וכן תקנות הסדרים במשק המדינה המותקנות מכוחו של זה מידי שנה ולפיהן נטל השר ביחד עם שר האוצר את הסמכות לאשר העלאת ארנונה ושינוי סיווג חריגים לפי בקשת הרשויות.
17 וראה לדוגמה בבג"צ 3742/98 עירית ראשל"צ נ' שר הפנים בו השית בג"צ הוצאות על הנתבעת תוך הבעת ביקורת על השתהותו במתן תשובה לבקשה לשינוי סיווג בארנונה כללית. ברוח זו פסקו לאחרונה בתי המשפט לא פעם בראותם בחומרה השתהות של נושאי תפקידים ציבוריים מלמלא את משימותיהם במועד.
הכותב הינו יועץ משפטי לרשויות מקומיות ומחברו ביחד עם עו"ד אופיר ארגמן של הספר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות".
| 
