|
דבר העורך
קוראת יקרה, קורא יקר
הנדל"ן שחורץ את גורלנו
סוגיות הנדל"ן עומדות במרכז סדר היום של העם והמדינה, וחורצות את גורלם. אני מכוון אל הנדל"ן העומד בינינו לבין שלום עם שכנינו - הנדל"ן של הישובים ברצועת עזה, הנדל"ן שביהודה ושומרון, הנדל"ן של רמת הגולן והנדל"ן של ירושלים רבתי.
יש מי שמאפיין את המארג הסבוך של יחסי עם ישראל והעם הפלסטיני כסוגיה ביטחונית. הבל הבלים, זוהי סוגייה של ריבונות מדינית בקרקע וקניין פרטי באדמות, בתים וישובים.
ניגודי האינטרסים בין העמים ברצונם לשלוט בטריטוריה קרקעית היא שיוצרת את בעיות בטחון ולא להפך. אילו ויתר ערפאת על דרישותיו הטריטוריאליות, היה השלום פורח. אילו ויתרה ישראל על דרישותיה, היה קם חזונו שמעון פרס למזרח תיכון חדש.
אבל אין חדש תחת השמש, והעילה שהביאה על האנושות את מרבית המלחמות הייתה ונותרה הקרקע - הרצון של מנהיגים לשלוט בטריטוריה גדולה יותר, הרצון של העם לקניין פרטי בנדל"ן הנמצא באזור המחלוקת.
ובנעימה מפוקחת זו הבה נבחן את מה שעשוי להתרחש בשנים הבאות. ראשי ממשלות ישראל הביעו את נכונותם להחזיר לסוריה את רמת הגולן ובלבד שלא יגיעו לקו המים של הכינרת. הנימוק המוצדק - כי בהסכמי רודוס (1949) נקבע קו שביתת הנשק (הקו הירוק) היכן שנקבע, וכי זהו הגבול הבינלאומי. קו זה עובר במרחק מה מהכינרת, אולם סוריה כבשה את השטח שבין קו שביתת הנשק עד לקו המים.
ערפאת מבקש לקבל לריבונותו את כל שטחי יהודה שומרון וחבל עזה בנימוק המוזר - כי בהסכמי רודוס (1949) נקבע קו שביתת הנשק (הקו הירוק) מזרחה לכפר סבא, וכי זהו הגבול הבינלאומי.
ישראל המתעקשת על יישומו של "הנימוק המוצדק" מתנגדת ליישומו של "הנימוק המוזר" מהטעם שהנדל"ן של ירושלים קדוש ל-12 מיליון יהודים. ערפאת מזכיר בלחישה שהוא קדוש ל-1000 מיליון מוסלמים.
|
כאשר תחזינה עינינו בהסכמי שלום עם סוריה ועם הרשות הפלסטינית, יש להניח שאותם עקרונות יחולו בשני ההסכמים. ועד לאותו מועד שהולך ומתרחק, הניכור שנוצר בין שני עמים מאז 1967 מעמיק והולך, השנאה נמשכת וגואה, הטרור מידרדר ומתפתח, הכלכלה נפגעת, התיירות הופכת לזיכרון מעומעם, כוחות הביטחון אינם מצליחים לסכל את כל הפיגועים משום שדבר זה הוא בלתי אפשרי, הורים חוששים לשלוח את ילדיהם לטיול השנתי של בית הספר, ונביאי השקר ממשיכים לטפח את חזון הישובים שמעבר לקו הירוק.
אפשר לאמר שאין לנו שכנים "נחמדים", אבל זה גם מה שהם אומרים עלינו. אני לא מצפה שנהיה נחמדים, אוהבי בריות, מפרגנים לשכנים או מפקירי ארץ ישראל. אני מצפה שנהיה בוגרים ובעלי ראיה מדינית מפוקחת.
הנדל"ן של מדינת ישראל
הקרקע החקלאית, הפשרתה וחלקם של החקלאים בזכויות הנצמחות ממנה ממשיכים להעסיק את העם והמדינה.
הממשלה ממנה ועדות "הלומדות את הסוגיה" וממליצות, היועץ המשפטי מחווה דעתו, עם ישראל עותר לבג"צ, הכנסת מדשדשת בהצעות חוק, חברי כנסת ומפלגות מנסות לעשות הון פוליטי, עם ישראל חי.
(ראה כתבה: "הוועדה לעיגון זכויות נהגי קטרים" במדור מתוך העתונות)
האמת היא פשוטה. כאשר קמה ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, היו מנהיגי העם חניכים של המשטר הסוציאליסטי, והקימו בארץ ישראל משטר פיאודלי שבו הקרקע היא בבעלות הקרן הקיימת ובניהול הסוכנות היהודית, כיום מינהל מקרקעי ישראל.
תאוות הבצע של מנהיגינו מכל סיעות הבית מונעת מהם להודות באמת הפשוטה - יהושע העניק בעלות בקרקע החקלאית, ואילו מדינת ישראל נסוגה לימי הרפורמה האגררית של יוסף במצרים שקנה את הקרקע לפרעה, ועמה את האכרים המעבדים אותה.
האם נזכה להיות מדינה קפיטליסטית שבה הממשלה עוסקת בסוגיות חוץ וביטחון ומותירה את הכלכלה והקניין הפרטי לעם?
אודות המגזין
גיליון זה קצר מקודמיו משום שלא נתברכתי הפעם בשפע הרגיל של מאמרים ובכתבות פרי עטם של מחברים מלומדים, שאינם עושים את מלאכת הכתיבה קרדום לחפור בו.
איני מעוניין להפוך מגזין זה לבמה פרטית שלי, ואני שש לפרסם בו דעות של אחרים קל וחומר כאשר הן נוגדות את שלי. אז שנסו נא מתניכם, וכתבו.
שלכם ובשבילכם
הנריק רוסטוביץ
|
