|
|
|
|
כמה עולה לחיות בישראל
המשוואה הפשוטה של הוצאות המחייה
מאת הנריק רוסטוביץ
הפלא הכלכלי
רמת ההוצאות של אזרחי ישראל עולה על רמת הכנסותיהם. בשנות החמישים אמרו, כי ההפרש נובע ממתנות שמקבלים מיהדות אמריקה. בשנות הששים - כי אלו כספי הפיצויים מגרמניה. בשנות השבעים - כי זה האוברדפט. בשנות השמונים - כי בתקופה אינפלציונית לא ניתן להסתמך על דוחות נומינליים, ובשנות התשעים - כי ההפרש נובע מהשגשוג הכלכלי היוצר רווחי הון פטורים.
עתה אנו למדים, כי מדובר סך הכל בקונספציה סטטיסטית - כלומר תלוי מה מחליטה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשים ב"סל המזונות" של עם ישראל. וזה מזכיר לי דו-שיח בין אייזנהואר לבן-גוריון -
אייזנהואר - ההכנסה הממוצעת של המשפחה האמריקאית היא 500$ וההוצאות הן 350 $.
בן-גוריון - ומה עם ההפרש?
אייזנהואר - אנחנו מדינה דמוקרטית, ולא שואלים שאלות כאלה.
בן-גוריון - אצלנו ההכנסה הממוצעת היא 350$ וההוצאה היא 500$.
אייזנהואר - ומה עם ההפרש?
בן-גוריון - אנחנו מדינה דמוקרטית, ולא שואלים שאלות כאלה.
יש לי חשד עמום שהאמת היא פשוטה יותר, וזהו סקופ עיתונאי - עם ישראל אינו מצהיר על מלוא ההכנסות שהוא ממש לא אוהב לשלם מס הכנסה של 50%, מע"מ של 17%, ביטוח לאומי ומס בריאות של 10%, מס עיזבון ומס רכוש (בהקפאה עד לרפורמה).
אז מה עושים שלטונות המס?
דורשים הצהרות הון מסקטור קטן של עצמאיים. בצד אחד רושמים את ההכנסות המוצהרות ובצד הנגדי את המסים ששולמו, את הגידול הנומינלי בהון ואת הוצאות המחייה לפי הקונספציה הרווחת באותה עת. אם יש גידול הון בלתי מוסבר, לא נוקטים בהליכים פליליים נגד העבריין ומסתפקים בהטלת מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי ומס בריאות בצירוף הצמדה, ריבית וקנסות = 100% ממה שגזל העבריין מהקופה הקדושה של הציבור.
לפני שנים רבות ייצגתי נישום שהכנסותיו היו דלות מאוד, וההון שלו (דירה קטנה) לא השתנה עשרות שנים. אלא מאי? לפי הקונספציה היו לו הוצאות מחייה שעלו על ההכנסות (שהיו כאמור דלות מאוד), וכך נוצר אצלו "גידול הון בלתי מוסבר". ניסיתי להסביר לפקיד השומה שהנישום מתקיים ממה שהוא מרוויח ולא ממה שכתוב בפתקים שנציבות מס הכנסה מחלקת לפקידי השומה - אבל ההסבר לא התאים לקונספציה.
ומה עושים הנישומים?
מרד מסים. למרד מסים יש צורות רבות - אפשר לזרוק תה לים (בוסטון, המאה ה-18), אפשר להצטייד בנשק ולירות על פקידי השומה (ארה"ב, המאה ה-19), אפשר לשבת בכיכר העיר ולטוות צמר (גנדי, אמצע המאה ה-20), ואפשר לקבל מתנות מארה"ב, פיצויים מגרמניה, אוברדרפט מהבנק, אינפלציה מהממשלה, שגשוג כלכלי מהעלייה מבריה"מ (עם ישראל, מאז ומתמיד).
יש הסוברים, כי אילו כל המסים שמניתי לעיל היו מגיעים ל-30% במקום ל-70% היו הנישומים מזדהים עם המדינה ולא נלחמים בה, העלמת מס הייתה סטיגמה חברתית ולא ספורט לאומי שמתפארים בו בשיחות סלון, ולנישומים מוטיבציה לשלם מסים ואת עודף להשקיע בפיתוח עסקיהם ובהגדלת התל"ג.
אבל אז לא הייתה המדינה יכולה להעסיק מנגנון פקידות גדול ומנופח, לשלם לבכירים משכורות עתק, להחזיק לשכות מפוארות לאנשי שלומנו, לבזבז בלי רחם את כספי המסים, ולהיות חסינה מפני העמדה לדין על פגיעה בקופת הציבור כפי שמעמידים לדין עבריין מס שאינו מקליק בקופה הרושמת הכנסה של 38 ש"ח.
וכידוע, שלטון טוטליטרי מבוסס על תפיסת השלטון בכוח הזרוע (מספיקה חטיבה של חיילים נאמני שלטון), שלטון מלוכה מכוח צו אלוהי או הרגל עממי (מספיק גדוד של משמר מלכותי), אבל בשלטון דמוקרטי צריך לפחות 51% של מקבלי הנאות שלטון. סיפור יקר.
שם המשחק
במשך 50 שנות עצמאות לא היה המטבע הישראלי בר חליפין בנימוק האידיוטי (לפחות בעשרים וחמש השנים האחרונות) שאין לנו מספיק מטבע זר. המשמעות היא, כי עד לפני שלוש שנים לא היה כיסוי לשטרות שנחתמו בידי נגיד בנק ישראל ויו"ר המועצה המייעצת (אם תתבוננו היטב בשטר הכסף תמצאו שם את דוגמת החתימה שלהם, וכידוע, חתימה על שק בלי כיסוי היא עבירה פלילית).
מה שהיה לנו יובל שנים זה לא כסף עובר לסוחר אלא קופון של רשת שיווק, שניתן להשתמש בו רק באותה רשת (כלומר לרכוש סחורות ושירותים רק בישראל). כאשר מי שמפיץ קופונים כאלה עוסק במכירת מוצרי מזון, ספרים או מכשירי חשמל - אין כל בעיה. כשעושה זאת הבנק המרכזי זו הונאה.
משבגרנו והצטרפנו לאומות העולם, וניתן להחזיק בארנק 100$ מבלי לעבור עבירה, הגיעה העת ששלטונות המס יבינו, כי לקונספציה של סל המחייה ולהצהרות ההון יש רק ערך היסטורי. אין להם טעם במשק של כלכלה פתוחה, כאשר כל בר-בי-רב יכול לקנות דירה בבודפסט וקרקע באיי הבתולה, ושלום על "גידול הון בלתי מוסבר".
אדוני שר האוצר, גם אם יוכפל מספר הרכזים והפקחים של מס הכנסה, תשולש סיירת מע"מ, מספר השופטים היושבים בעבירות מס ובערעורי שומה יגדל פי ארבעה, יפתח מלשינון חדש וישולמו תמלוגים למלשינים - אתם מעטים מול רבים. זה לא עבד בעבר, זה לא יעבוד לעולם.
שם המשחק הוא מס נמוך, הזדהות עם המדינה, סטיגמה חברתית להעלמת מס, ומוטיבציה לשלם מסים, להשקיע, לחסוך ולהוריש לצאצאים מבלי לשתף בכך את הקופה הקדושה. זה מצריך בניית אמון, זה מצריך חינוך, זה מצריך זמן (דור אחד לפחות) זה מצריך קיצוץ בתקציב של אנשי שלומנו.
ברוכים הבאים לאוטופיה.
|
|
|
| |
|
|