|
נוהל חדש למחיקת חובות לרשות המקומית
מאת עדי מוסקוביץ, עו"ד
לאחרונה פורסם חוזר מנכ"ל מס' 4/2001 שעניינו להסדיר את הליכי מחיקת החובות הנעשים לפי סעיפים 338 ו- 339 לפקודת העיריות, סע' 186 לצו המועצות המקומיות וסע' 81 לצו המועצות האזוריות.
הנוהל קובע החמרה משמעותית בהליכי מחיקת החובות, ומטיל מגבלות משמעותיות על הרשות המקומית, בטרם תפנה לקבל אישור לצורך מחיקת החוב. יש לברך על כל ניסיון להעמיק את הגבייה ברשויות המקומיות, כל עוד הדברים נעשים מבלי לפגוע בזכויות יסוד או בנישומים תמימים הכופרים בחוב עצמו.
מחיקת חוב צריכה להיות הליך קיצוני, בחינת מוצא אחרון לאחר שמוצו כל הליכי הגבייה הסבירים כחוק. מחיקת חוב כשלעצמה פוגעת בעיקרון השוויון, והיא יוצרת אפליה לטובת סרבני תשלום לעומת הנישומים הנורמטיביים המשלמים את מסיהם כדין.
מבלי להלאות בדברים, נציין כי הנוהל אינו מאפשר מחיקת חובות שגילם פחות מ-3 שנים ולאחר שמוצו הליכי הגבייה הרגילים. כמו כן, לא יינתן אישור למחיקת חוב שהינו בעל נכס העשוי "להיתפס" על ידי סעיף 324 לפקודה, הדן במתן אישור לרשם המקרקעין לצורך העברת זכויות בנכס.
יחד עם נוהלי מחיקה אלה, יש בהנחיות מספר הוראות המחייבות הרמת גבה, שלא לומר תהיות על מקצועיותם של מי שערכו את ההנחיות המנהליות במשרד הפנים.
הנוהל קובע כי "במקרים קשים" יכולה הרשות המקומית להעביר את החוב לנכס אחר שבבעלות החייב. הוראה זו עומדת בסתירה לסעיף 324 לפקודת העיריות כפי שהוא פורש בפסיקה, שכן מניעת אישור לטאבו יכולה לבוא לעולם רק בשל חוב של בעל הנכס ביחס לאותו נכס שלגביו מבוקש אישור טאבו. העברת חוב מנכס אחר אינה יכולה למנוע אישור להעברת זכויות ועל כן היא אינה אפקטיבית. בנוסף, הנחיה זו גם אינה מתיישבת עם כללי מנהל תקין, שכן הרישום בספרי הרשות המקומית צריך לשקף את מצב החובות האמיתי שיש למחזיק או בעלו של נכס ביחס לאותו נכס, והעתקת חובות מהווה למעשה רישום לא נכון של עובדות בספרי הרשות המקומית.
הוראה נוספת, מתמיהה לא פחות, עוסקת בדרישה להצגת תצהיר מאת בעל החוב לפיו אין לו נכס מקרקעין או נכסים אחרים בעלי ערך כלכלי. מוזרותה של הנחייה זו נעוצה בכך שלעיתים קרובות בעל החוב אינו ניתן לאיתור והוא אינו נופל לקטגוריה של משתף פעולה עם הרשות המקומית.
בחוזר המנכ"ל האמור קיימת הנחייה לנקוט בהליך פשיטת רגל או פירוק, כתנאי לקבלת אישור למחיקת החוב, ככל שהדברים נוגעים למחיקה באישור הממונה על המחוז. אכן, הרשויות המקומיות אינן נוקטות בהליך זה לצורך גביית חובות, הגם שחיטוט בספריו של חייב עלול ליצור לחץ משמעותי להגיע להסדר עם נושיו. ברם, ניהול הליכי פשיטת רגל כרוכים בעלויות גבוהות, כאשר לעיתים רק האגרות השונות עולות על גובה החוב. טוב היה עושה מתקין ההנחיות אילו קבע כללים גמישים יותר בכל הנוגע להליכי פשיטת רגל ופירוק חברות.
ההנחיות מתעלמות מהתיישנות חובות, חרף כי קיימת סדרה של פסיקות הקובעת התיישנות לגבי הליכי גבייה מנהליים. במצב דברים זה הרשות לא תוכל לגבות את החוב, ומאידך, בשל התעלמות מנסח ההנחיות, גם לא תוכל למוחקו.
כאחרית דבר, ואזהרה לימים יבואו, חשוב להדגיש כי קיים הבדל בין מחיקת חוב לבין תיקון שומות שנעשה ביוזמת הנישום או הרשות, או במסגרת קביעה שיפוטית של בית המשפט. על אלה האחרונים לא חלות הנחיות חוזר מנכ"ל 4/2001.
__________________
* הכותב הינו עו"ד וכלכלן, מנהל משרד לייעוץ בתחום המיסוי המוניציפלי.
| 
