|
|
|
|
הערות לעמ"ה 139/97 מרכז העיר השקעות
טרנסגלובליות בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים
מאת: רו"ח נדב הכהן
א. פיצול התמורה הכוללת
כפי הנראה, לא השכילה המערערת להוכיח כי חל שינוי אובייקטיבי, ביחסי השווי הפנימיים בין הקולנוע לבין המשרדים, בתקופה הקצרה שחלפה מאז נרכשו ע"י המערערת המניות בחברת ש.ד. בע"מ (בעסקה הראשונה) ובניין המשרדים (בעסקה השניה) - ועד למועד המימוש.
כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי מן הראוי לייחס את הרווח הכולל, שמומש במכלול העסקאות, לשווי הרכישה היחסי של כל אחד מהנכסים הללו.
ראוי לציין כי בית המשפט התעלם, ככל הנראה, מהאפשרות שמא "היחס הפנימי", בין שני הנכסים, היה בלתי מוצדק דווקא בעת רכישתם של הנכסים הנפרדים.
לא למותר להעיר, כי בעת רכישת מקרקעין בעלי "מגן מס", באמצעות רכישת מניות באיגוד מקרקעין, אין זה בלתי סביר שקונה מתוחכם יסכים לשלם פרמיה, עבור "שימור" מגן המס הפוטנציאלי.
נראה כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי למבוכה הפיסקאלית הרבה שעלולה להיווצר כפועל יוצא מהחלטתו בסוגיה, שהרי "פיצול" התמורה הכוללת מחדש, בידי המערערת, איננו מבטל את תוקפן של השומות הנפרדות, שהוצאו ע"י מנהל מס שבח, ובוודאי שאיננו "גובר" על שווי הרכישה, של הנכסים הנפרדים, בידי הרוכשים החדשים.
ב. סדר הקדימויות בין מס הכנסה לבין מס שבח
לכאורה, הוראות סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין אינן מותירות מקום לספקות, בענין "סדר הקדימויות", שהרי עסקאות שהרווח מהן "נתון לשומה על פי הפרק הראשון לחלק ב' לפקודת מס הכנסה", פטורות ממס שבח.
בנוסך לכך, סביר להניח כי פקיד השומה, שבפניו נפרש מכלול הפעילויות והעסקאות שנעשו ע"י המערערת, מצויד טוב יותר, מטבע הדברים, בכלים לבחון את "נאותות" תכנון המס.
דא עקא, שטיעונים אלו מעולם אינם מופעלים בכוון "הפוך", ובית המשפט נוהג, בעקביות כמעט מופתית, לתמוך בטיעוני המערכת בדבר "סופיות השומות", כל אימת שהנישום מבקש לתקן את הצהרותיו למס שבח.
יתרה מכך, גם אם נצא מנקודת הנחה שפקיד השומה אכן רשאי, מתוקף הוראות סעיף 145(א)(2) לפקודה, לקבוע מחדש את ההכנסה החייבת מהעסקאות, יש לשאול על סמך מה הינו רשאי להתעלם מהעובדה כי הקולנוע נמכר ע"י חברת ש.ד. בע"מ, בעוד שבנין המשרדים נמכר ע"י המערערת.
ג. עסקת אקראי שטיבה מסחרי
המסקנה לפיה לא ניתן לקזז הפסד בעסקת אקראי, שטיבה מסחרי, כנגד רווח בעסקת אקראי דומה, הינה בלתי סבירה (מההיבט המקצועי) ולטעמנו אין לה סימוכין של ממש בהחלטת בית המשפט העליון בעניין א.ח.א. גולדשטיין.
לא כל שכן, בהתחשב בכך שפקידי השומה נוהגים לטעון כי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין מהווה "רשימה סגורה", ולכן אין בידם לסייע ולהתיר ניכוי הוצאות ספציפיות, שלא נכללו בשומות שהוצאו ע"י מנהל מס שבח, בשל כך.
ד. הערה כללית
לטעמנו, אין להשלים עם המצב החוקי הנוכחי שלפיו רשאי פקיד השומה לבצע כמעט כל פעולה שנחוצה, לפי שיקול דעתו, כדי להלחם בהימנעות "בלתי נאותה" מהמס (לכאורה) ובאותה עת אין מי שיושיע את הנישום מאימתם של עוותי המס הרבים, שחוקי המס שזורים בהם.
|
|
|
| |
|
|