|
נכסים ריקים יופטרו מארנונה, האם קול הזמיר נשמע בארצנו?
ארנונה צריך וראוי להטיל בהתחשב בתועלת הכלכלית שיש לבעל הנכס. לבעלים של נכס ריק אין תועלת כלכלית, והארנונה חולבת מהם את שארית לשדם. ברשויות מקומיות מסוימות יש תעריפי ארנונה בלתי סבירים שהם בבחינת הפקעת הבעלות בנכס ללא תשלום פיצויים. מתי יתעורר המחוקק לקול שוועתם של בעלי הנכסים?
מאת הנריק רוסטוביץ ופנחס גלעד
הבשורה
השבוע נתבשרנו, שהנהלת עיריית ראשון לציון החליטה לפטור נכסים ריקים מתשלום ארנונה, כל עוד הם עומדים ריקים ולא אוכלסו מעולם. ראש העירייה, מאיר ניצן, ביקש משרי הפנים והאוצר לאשר את התקנה החדשה.
"מה אשם היזם, שעברה שנה והוא לא הצליח להשכיר או למכור את הנכס בשל המשבר? יזם כזה נענש כפליים - גם לא הצליח למצוא שוכר או קונה, וגם נאלץ לשלם את הארנונה, המגיעה לסכומים גבוהים" אומר מאיר ניצן.
אריאל קפון, מנכ"ל עיריית ת"א, אמר כי העירייה תמשיך לגבות מבעלי נכסים ריקים את הארנונה המלאה, לאחר תקופת פטור בת 6 חודשים.
תרגיל של יחסי ציבור
ניתן להשמיע צפירת ארגעה. הנהלת עיריית ראשון לציון יכולה להחליט מה שהיא רוצה, אבל העירייה חייבת להמשיך ולגבות ארנונה מבעלי הנכסים הריקים - כי זו מצוות המחוקק. למאיר ניצן אני נותן ציון 10 ביחסי ציבור, ואריאל קפון לא עולה לכתה ב'.
הנימוק של ניצן "מה אשם היזם..." שובה את הלב ומצודד את הנפש, אבל ראש העירייה הנכבד שכח לשאול באותו הבל פה - מה אשם בעלים של נכס ריק (והכוונה לנכס שאוכלס בעבר), שאינו מצליח למצוא שוכר, והארנונה מוצצת ממנו את שארית לשדו?
האם דמו של בעלים של נכס חדש סמוק מדמו של בעלים של נכס ישן?
האם דמי הארנונה של המשקיע בנכסים להשכרה כואבים פחות מדמי הארנונה של היזם הבונה?
ומה אמר על כך הנציב העליון?
פקודת העיריות נחקקה על ידי המחוקק המנדטורי בשנת 1934, ובניין ריק (חדש גם ישן) היה פטור מארנונה כליל. הרעיון היה - אם לבעלים אין תועלת כלכלית מהנכס, והרשות המקומית אינה מספקת שירותים לדייר, אז אין לה ממה ליטול את ליטרת הבשר.
בשנת 1973 תוקן החוק, ובניין ריק זכה לפטור מארנונה למשך 6 חודשים בלבד. פטור זה ניתן בכל פעם שהנכס היה מתפנה מהדייר שישב בו. תיקון החקיקה נבע מלובינג של רשויות מקומיות, שרצו לגבות יותר ארנונה, ולא התעניינו במיוחד בגורלם של בעלי הנכסים.
בשנת 1993 הותקנו תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה). תקנה 13 מקנה הנחה מארנונה של 6 חודשים לבניין ריק, אולם זו ניתנת רק פעם אחת בלבד כל עוד לא שונתה הבעלות בנכס.
כך ממשיך המחוקק לתת יד לרשויות המקומיות לחלוב את בעלי הנדל"ן בהטלת ארנונה על אפס תועלת כלכלית.
התקשרנו לנציב העליון ושאלנו מה דעתו על הטלת ארנונה על נכס ריק. הנציב העליון היה מ ז ו ע ז ע.
ובכל זאת נוע תנוע
למרות הדברים הציניים שכתבנו, יש לנו מילה טובה למאיר ניצן. החלטת הנהלת עיריית ראשון לציון ודבריו של ראש העירייה משקפים תפישה חדשה ומבורכת - לארנונה המוטלת על בעלי הנכסים צריך להיות היגיון כלכלי.
תפישה חדשה זו משתקפת בפסיקה של בתי המשפט בשנות התשעים, ובמקרים אחדים פסלו בתי המשפט תעריפי ארנונה שנראו להם בלתי סבירים. ראוי להזכיר בהקשר זה את פסיקת בתי המשפט משנות השבעים, שדחו את תביעות הבנקים וחברות הביטוח, שעתרו נגד תעריפי ארנונה גבוהים, ופסקו: חזקה על פרנסי הציבור שהם יודעים את צרכיו, ומוטל על הנישום להפריך חזקה זו.
הנישומים מפסיקים להיות פריירים
אפשר לסדר אדם אחד כל הזמן, אפשר לסדר את כולם פעם אחת, אבל אי אפשר לסדר את כולם כל הזמן. עשרות שנים שילמו כולם ארנונה, ואין פוצה פה ומצפצף. בתחילת שנות התשעים החלו לצוץ חברות שהתמחו במציאת ארנונה מופרזת, ובמהלך העשור האחרון נאלצו הרשויות המקומיות להחזיר עשרות מיליוני שקלים שנגבו ללא בסיס חוקי, ולהפחית שומות ארנונה בהיקפים של מאות מיליוני שקלים.
אבל לעתים, הארנונה היא חוקית אבל בלתי נסבלת. הבנקים - הפרה החולבת של הרשויות המקומיות, החלו לנטוש את תל אביב, ויחידות המחשב, הארכיונים ומשרדי ההנהלה עברו ללוד, לפתח תקווה ולרמת גן. כשפרנסי תל אביב התעוררו מתרדמתם, הציפור פרחה מכלוב הארנונה.
הרשויות המקומיות משיבות מלחמה שערה
אחרי שגזברי הרשויות המקומיות סיימו למרוט את שיער ראשם, נתכנסו והחליטו "ונתחכמה לו". במקום לחוקק תעריפים נסבלים, להנחות את פקידי השומה להפיק שומות סבירות, וללמד את מנהלי הארנונה לשים עצמם בנעלי הנישום המגיש השגה - הלכו רשויות מקומיות מסוימות ו"מכרו" את מערכת הגבייה לחברות העובדות על בסיס הצלחה.
אם לא די בכך, שגובה הארנונה מקבל את שכרו לפי הצלחת הגבייה (דבר המעודד מוטיבציה גבוהה בכל מחיר) - הצליחו הרשויות המקומיות לשכנע את שר האוצר להכריז בפברואר 2000 על ארנונה כעל "מס", ולהחיל עליה את פקודת המסים (גבייה). העמותה למען טוהר מידות ומנהל תקין בשלטון המקומי עתרה מיד לבג"צ נגד שר האוצר (עוה"ד עדי מוסקוביץ ודן ארטן), ופרקליטות המדינה לא הסמיקה ולא מצמצה כאשר הודיעה כי זהו "הסדר זמני" עד לתום שנת הכספים 2000. יש לנו הודעה משמחת - תוקף ההכרזה הוארך פעמיים.
המצב כיום הוא, שפקידי הרשויות המקומיות הוסמכו לעקל את חשבון הבנק שלנו, ולפרוץ לתוך הדירה שלנו, ולהוציא משם את הטלוויזיה ולמכרה. הזיווג הקדוש בין סמכויות העיקול של פקידי הרשויות המקומיות לבין הקומיסיון של עובדי חברות הגבייה עתיד להביא לעולם צאצאים מפגרים.
ראוי וחשוב לציין, כי לא הכל שחור משחור. מרבית תעריפי הארנונה הם סבירים, רובם של מנהלי הארנונה מתייחסים ברצינות לתפקידם ובכבוד לטענות הנישומים, ומערכת הגבייה של הארנונה אינה, בדרך כלל, יעילה במיוחד.
מה מחכה לנו בשנת 2002?
שרי הפנים והאוצר ביחד עם ועדת הכספים של הכנסת מעצבים וקובעים את תקנות ההסדרים של הארנונה מידי שנה, והם נתונים ללחצים של לוביסטים מצד הרשויות המקומיות ומצד נציגי הנישומים כאחד. אנו מקווים שדבריו של מאיר ניצן, והדברים שכתבנו כאן יביאו לביטול הארנונה על כל הנכסים הריקים משנת 2002 ואילך.
הנישומים המתוחכמים יבדקו בזכוכית מגדלת את שומות הארנונה, וימשיכו לתקוף בבתי המשפט תעריפים בלתי חוקיים ובלתי סבירים. גזברי הרשויות המקומיות ימשיכו למרוט את שיער ראשם וגובי המס יעקלו לנו את הטלוויזיה (הסדר זמני עד לתום שנת 2002!), ואנו נמשיך להצליף באותם פרנסי ציבור, ששכחו, כי משכורתם משולמת להם על מנת לשרת את הציבור ולא על מנת לרדת בו.
| 
