|
מדיניות השתת הארנונה של עיריית קריית אתא
בעקבות ה"פ 347/00 חרס נ' עיריית קריית אתא
מאת: הנריק רוסטוביץ
א. סיפור המעשה
תושבי קריית אתא הגישו עתירה (ה"פ 412/98), ובה נידונה סבירותו של תעריף ארנונה שהושת על התושבים בשנים 89' –98'. נפסק, כי התעריף אינו סביר מהותית ולכן בטל. על פסק הדין הגישה העירייה ערעור לבית המשפט העליון.
כעת מבקשים התושבים פסק-דין שיצהיר על בטלות שומות הארנונה לשנת 1999, בה סווגו נכסיהם באופן זהה, הם מבקשים, כי העירייה תשיב להם את הארנונה שגבתה ביתר, וכי ההצהרה תחול גם על השנים הבאות.
התושבים הגישו השגה למנהל הארנונה לגבי סיווג נכסיהם לפי התעריף הנ"ל בשנת 2000. השגתם נדחתה על ידי מנהל הארנונה לאחר שעברו 60 יום מאז שנשלחה למנהל הארנונה.
ב. טענת חוסר סמכות עניינית
כבוד סגן הנשיא ד"ר דן ביין פסק, שיש לדחות את טענת העירייה, כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בטענות אלה, וכי הסמכות לדון בשאלת החוקיות והסבירות של תעריפי הארנונה היא בידי בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ. (העתירה הוגשה לפני כניסת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים לתוקף).
סבירות וחוקיות של תעריפי הארנונה אינו ניתן לבדיקה ולדיון בהשגה, ערר וערעור לפי חוק הרשויות המקומיות.
לבית המשפט המחוזי סמכות מקבילה לזו של בג"צ לדון בעניינים מנהליים (בג"צ 1921/94 סוקר).
לבית המשפט המחוזי יש סמכות מקבילה לפסוק בעניינים מנהליים. בית המשפט המחוזי ידון בתובענה מהטעמים הבאים:
א. הנושא הוא בעל אופי מקומי פרטני מצומצם, שאינו בעל משמעות או השלכות במישור הלאומי;
ב. אין לנושא השלכות חוקתיות עקרוניות;
ג. בית-משפט זה דן בעבר באותו נושא עצמו בהסכמת העירייה;
ד. העברת נושא הארנונה לבית המשפט המנהלי מצביעה על כך, שהמחוקק לא ראה בנושא זה משהו עקרוני, אשר ראוי כי רק בג"צ ידון בו.
ג. טענת שיהוי
יש לדחות טענת השיהוי משום שהעתירה הוגשה כשנה ושמונה חודשים לאחר פרסום צו הטלת הארנונה לשנת 1999. התנהגות התושבים בכל פעולותיהם הראתה, שהם אינם מוותרים על טענותיהם, בעיקר כשעמדתם לגבי סבירות סיווג נכסיהם בצווי ארנונה שהוצאו לשנים קודמות נתקבלה בפסה"ד, ולכאורה, הסיווג לשנים 1999 ו- 2000 הוא אותו הסיווג שנידון בפסה"ד הנ"ל. יש לדחות טענת השיהוי גם משום חשיבותו של נושא הסיווג, הנוגע למספר רב של אנשים.
ד. בקשה לדחיית הדיון
יש לדחות בקשת העירייה לדחיית הדיון בתיק עד למתן פסק דין בבית המשפט העליון בערעור שהגישה העירייה על פסה"ד בה"פ 412/98, משום שהוא אינו מעשה בית דין בתיק זה, שכן כל שנת מס עומדת בפני עצמה.
ה. סמכות מנהל הארנונה לדון בהשגה לשנת 2000
תלוי ועומד ערר שטרם נדון לגבי דחיית השגת התושבים לשנת 1999. ביחס לשנת 2000 הוגשה השגה שנדחתה, אך טרם הוגש עליה ערר. יש לדחות טענת העירייה, כי טרם מוצו הסעדים חלופיים.
יש לדחות טענת התושבים, כי יש לראות בהשגה שהגישו בשנת 2000 כהשגה שנתקבלה, משום שתשובת מנהל הארנונה נשלחה לאחר שחלפו 60 יום מיום הגשתה. סמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת ומוגבלת לנושאים מסוימים, ואין הוא רשאי לדון בסבירות תעריפי הארנונה. ההוראה בדבר המועד לתשובת מנהל הארנונה אינה מקנה סמכות עניינית, שאינה נתונה למנהל הארנונה לפי החוק.
ניתן ביום 12.8.2001. ב"כ המבקשים: עו"ד צבי הדסי - ב"כ המשיבה: עו"ד חיים צדוק.**
ו. אז מה היה לנו?
לעיריית קריית אתא אין במה להתפאר -
א. אם לשפוט על פי פסק הדין הראשון, אזי מועצת עיריית קריית אתא חוקקה בשנת 1989 בצו הטלת ארנונה תעריף בלתי חוקי. פסק דין זה אינו סופי עד להכרעה בבג"צ, אבל כל עוד לא בוטל או שונה, הוא מחייב את העירייה. מסקנה ראשונה - המועצה חרגה מסמכותה בשנת 1989.
ב. למרות זאת, הוצאו שומות הארנונה לפי התעריפים שהוכרזו כבלתי חוקיים. מעשה זה כשלעצמו, הוא בניגוד לדין. מסקנה שנייה - פקיד השומה חרג מסמכותו בשנת 2000.
ג. מנהל הארנונה דחה את ההשגות חרף פסק הדין הראשון. מנהל הארנונה כפוף לאמור בצווי הטלת הארנונה, בדיני הארנונה ובפסיקת בתי המשפט. מסקנה שלישית - מנהל הארנונה דחה שלא כדין את ההשגות.
ד. מנהל הארנונה השיב באיחור על ההשגה בשנת 2000. אמנם, אין לכך השפעה משום שההשגה לא הייתה בסמכותו, אבל האיחור נותר על כנו. מסקנה רביעית - מנהל הארנונה התרשל.
ה. בא כוח העירייה טען, כי תקיפת הסבירות אינה בסמכות בית המשפט המחוזי. מסקנה חמישית - בא כוח העירייה אינו מכיר את ההלכה המשפטית.
ו. בא כוח העירייה ביקש לדחות את התביעה בטענת שיהוי. צא ולמד, כי המדיניות של העירייה היא לגבות ארנונה שחוקיותה מוטלת בספק על סמך טענה פרוצדורלית. מסקנה שישית - טענה זו אינה מייצגת גישה ממלכתית של רשות שלטונית.
מסקנה כוללת - עצובה מאוד.
____________________
* תקציר פסק הדין התפרסם במס-פקס
טלפון 6163929 -03 פקס 6163989 -03.
| 
