|
רע"א 333/01
נגד
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 11.12.00 בע"ש 8055/00
שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד
תאריך הישיבה: כ"ח בסיון תשס"א (19.6.2001)
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, מטעם מנהל מס רכוש וקרן פיצויים על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מפי השופט מ' רביד, שבו התקבל הערעור על החלטתה של
ועדת ערר שחייבה את חברת מחצבת ורד בע"מ בתשלום מס רכוש.
1. השאלה שלפנינו ממוקדת בנקודה מרכזית אחת, והיא: האם שטח
שייעודו על-פי תכנית בניין עיר הוא מחצבה ומתקני גריסה הוא בבחינת "קרקע פנויה",
כמשמעות מושג זה בסעיף 1 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א1961-? ועדת הערר נתנה
תשובה חיובית לשאלה זו, בעוד אשר בית המשפט קמא סבר אחרת. כן יצויין, כי שאלה זו
עמדה גם בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר החליט בע"ש 5753/98 ביום 5.9.99, מפי
השופט דר' ד' ביין, ברוח ועדת הערר, כי המושג "קרקע פנויה" סובל מצב שבו הקרקע
כוללת בתוכה מחצבה. נמצא, כי קיימת מחלוקת בשאלה זו בין בתי המשפט המחוזיים.
2. מס הרכוש עבר במשפטנו גלגולים רבים הן מבחינת תכליתו הן
מבחינת היקף תחולתו, עד שלבסוף הוציא את נשמתו בתיקון מס' 45, כשהמחוקק החליט לאפס
את שיעור המס. אם לדייק, המס לא החזיר את נשמתו לבוראו, אלא נשמתו התגלגלה לתוך
מסים חדשים. כי, כידוע, צורכי המדינה מרובים וממון אינו מצוי.
3. התוצאה היא כי לעת הזאת השאלה העומדת לפנינו אינה אקטואלית
עוד וערעור רשויות המס נוגע בסופו של עניין למצב משפטי מן העבר שאינו עוד. הערתי זו
אינה באה כדי לגרוע מחשיבותה של השאלה המוחשית העומדת לפנינו, כי אין ספק שלבעלי
הדין יש עניין מעשי רב בהכרעה. להערתי מטרה אחרת: פרשנותו של חוק מס רכוש מעוררת
שאלות עיוניות ומעשיות לרוב. זה גורלם של דיני מס, שהנישומים משתדלים השתדלות מתמדת
"לחסוך" הוצאות אלה, שמטרת גבייתן היא כיסוי צרכי הציבור, ולעומתם רשויות המס
משתדלות להגן על מקור ההכנסה. וכבר תיאר זאת בכשרונו הספרותי כי רב ש"י עגנון
במסגרת סיפורו על המס שהוטל על מקלות. ראה ספר המדינה של ש"י עגנון.
4. ואמנם, אחד מתפקידיו של בית המשפט הוא להעמיד את הבסיס העיוני
של המס על אדנים איתנים, כך שאפשר יהיה לתחום באופן שיטתי את גבולות החבות במקרים
המתחדשים מיום ליום. פסיקה זו, המסיקה את הבסיס העיוני מן התכליות של חקיקת המס,
תפקידה לשמש הנחייה לרשויות ולנישומים. בשל העובדה כי מס הרכוש בוטל בפועל, אין טעם
רב להשקיע מאמץ אינטלקטואלי מיוחד כדי לגבש הנחיות וכללים למקרים אפשריים עתידיים.
לכן, אצמצם את דיוני לפתרון המקרה המיוחד העומד בפניי, והוא חבות המס של בעל זכויות
בשטח המיועד למחצבה והמשמש בפועל למטרה זו. במילים אחרות, אין טעם להכריע הכרעה
משפטית בשאלות העיוניות הרבות, כגון מהותו של בסיס המס בחוק מס רכוש, היחס בין
ייעוד לבין שימוש בקרקע, היחס בין שימוש סובייקטיבי לשימוש אובייקטיבי, היחס בין
התכליות האפשרויות השונות שבהטלת מס רכוש והיחס בין השימוש בפועל בקרקע לבין
הפוטנציאל הכלכלי של הקרקע. לדיון בשאלות אלה ראה ע"א 486/86 מנהל מס רכוש חיפה
נ' החברה החבשית למסחר בע"מ, פ"ד מא(2) 402; בג"צ 6653/93 רונן ואח' נ' שר
האוצר (לא פורסם); רע"א 8970/96 מנהל מס רכוש בע"מ נ' מפרם בע"מ, פ"ד
נב(1) 241; רע"א 6070/95 אבן זיו - חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מנהל מס רכוש
וקרן פיצוים תל-אביב, פ"ד נב(2) 340; רע"א 3527/96 אקסלרד נ' מנהל מס רכוש
- אזור חדרה, פ"ד נב(5) 385.
5. אשוב איפוא לשאלה המוחשית: האם מחצבה היא בבחינת "קרקע פנויה"
במובן ההגדרה בסעיף 1 לחוק מס רכוש? נקודת הכובד של הדיון מצויה במילה "פנויה".
לפי המילון, לביטוי "פנוי" חמש משמעויות שונות: ריק שהוצא ממנו מה שהיה בו (פנוי
מאדם, פנוי מכלים); שאינו תפוס, שאינו ברשות אחרים (דירה פנויה, דרך פנויה); שאינו
נשוי, רווק (אישה פנויה); שאינו עסוק, שאינו טרוד (שעה שהייתי פנוי מן התורה);
ריקנות, חלל ריק. (מתוך מילון אבן-שושן "המילון החדש (ירושלים, 1991). ראה גם א'
בן יהודה, מילון הלשון העברית הישנה והחדשה (ירושלים, 1949)). מבחינה
עקרונית, אפשר להבדיל בין שתי משמעויות עיקריות. האחת העונה על השאלה "פנוי ממה?"
(ליבו פנוי מ...) והאחרת "פנוי למה?" (דעתו פנויה ל...). לדעת רשויות המס, יש לתת
לביטוי "קרקע פנויה" משמעות של "ריקה מבניין" ולכן כל קרקע שאינה בנויה חייבת במס,
ללא התחשבות בנכסים אחרים המצויים בה או בשימוש שנעשה בה. לעומתה טוען בעל הזכויות
בקרקע, כי הכוונה לקרקע פנויה לבנייה, דהיינו, כל קרקע שעומדת לבנייה. מכאן
המחלוקת: לדעת רשויות המס, המחצבה, מאחר שאין עליה בנייה היא בבחינת "קרקע פנויה";
לדעת בעל הזכויות בשטח, מאחר שאינה מיועדת לבנייה, היא אינה בבחינת "קרקע פנויה".
6. בפי כל אחד מבעלי הדין נימוקים לתמוך בסברתו. זה לומד מן
המיעוט של קרקע חקלאית כי מתוך לאו אתה שומע הן; כלומר, מאחר שהיה צורך למעט קרקע
חקלאית, אשר מטבעה אינה מיועדת לבנייה, הרי מכאן הראיה כי העיקר הוא העדר בנייה ולא
העדר הייעוד של בנייה. וזה טוען לעומתו כי יש ללמוד היקש מהמיעוט של קרקע חקלאית:
כפי שזו הומעטה בשל העדר ייעוד לבנייה, כך יש ללמוד על כל קרקע שהיא פטורה ממס כל
זמן שאינה מיועדת לבנייה. גם זה וגם זה מסתמך על התכלית של מס הרכוש. אך בעוד האחד
רואה את העיקר בתכלית של קבלת כספים מרכוש בעל ייעוד כלכלי כלשהו, הרי האחר רואה את
התכלית בעידוד בעל הקרקע לנצל את הקרקע לצרכי בנייה. והנה, כל אחד מוצא בתולדות
החקיקה, בניסוח ההוראות ובאמרות שבפסיקה תמיכה לגרסתו.
7. לטעמי, דין הערעור להידחות. האינטואיציה הראשונית הלשונית
אומרת כי מציאות של קרקע המיועדת לחציבה ובה מפעל של כרייה, אינה "קרקע פנויה" באחד
משני המובנים הלשוניים הנזכרים. קרקע זו אינה ריקה והיא אינה מיועדת לשימוש אחר. יש
לתת משקל סגולי לרעיון ה"פנוי" ללא התייחסות למחובר ספציפי. לו כוונתו של המחוקק
הייתה להתנות את ה"פנוי" בהעדר בנייה דווקא, עליו היה לומר זאת במפורש. דהיינו, היה
עליו לומר "קרקע פנויה מבניין". בהסתפקו בציון "קרקע פנויה" באופן סתמי, המחוקק
הפנה למשמעותו הכללית של המונח, שהיא על-פי המילון "ריק". שטח בעל מחצבה איננו שטח
ריק ולכן אין לפנינו "קרקע פנויה", כמשמעותה בהגדרה בסעיף 1 לחוק.
8. מסקנה זו פוטרת אותי מלדון בשאלות העקרוניות והעיוניות של
"ייעוד" ו"העדר ייעוד", שאלות שכאמור אינן עוד אקטואליות לאחר איפוס מס
הרכוש.
אי לכך, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה שכר-טירחת עורך-דין בסך
25,000 ש"ח והוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי,
תשמ"ד1984-.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, י' באייר תשס"ב (22.4.2002).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט