עמ"נ 000101/02 1. שמואל אוחנה 2. אוחנה אליזבט בע"מ ח.פ. 51262465 נ ג ד 1. מנהל הארנונה של עיריית טבריה 2. עיריית טבריה   בית המשפט המחוזי נצרת בפני כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-דנון [30.5.02] ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר של ארנונה בטבריה מיום 26.11.01   פסק דין זהו ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר של עיריית טבריה מיום 26.11.01, לדחות את הערר שעניינו סיווג נכס המצוי ברחוב קישון בטבריה, וחיוב הארנונה בגינו. שתי שאלות עיקריות עומדות בבסיסו של ערעור זה: האחת, האם יש מקום לדון בשאלת סיווג הנכס כרחוב, קרקע תפוסה או קרקע המוחזקת עם מבנה, כטענת המערערים, או האם השאלה היחידה שניתן לדון בה היא האם זהו רחוב או בניין- בלא התייחסות לשאלת הסיווג כקרקע תפוסה או קרקע מוחזקת עם מבנה, שכן שאלת סיווג הקרקע כשתי האחרונות לא עלתה בהשגה שהוגשה לעיריית טבריה ולא עלתה בועדת הערר ולכן אין מקום בערעור להעלות טענות חדשות. שאלה שניה אליה אנו נדרשים בערעור זה הינה השאלה המהותית- לאחר שהוחלט למה ניתן לסווג את הנכס, עולה השאלה כיצד נסווגו. משאלה זו נגזרת יכולת החיוב בארנונה. המערערים מחזיקים את מסעדת אל גאוצ'ו ברח' קישון בטבריה. במהלך שנת 99 התקיימו דיונים בנושא חיובי הארנונה בגין השטח עם מחלקת הגביה של העירייה. ביום 01.11.99 התקיימה ישיבה בסופה הוחלט שלא לגבות ארנונה על השטח, שכן הוא פתוח 24 שעות ביממה ויש לראותו כרחוב. ואכן, בשנים 1997-2000 לא חויבו המערערים (לפי השובר המקורי) בגין ארנונה על השטח שהוא בן 100 מ"ר לערך. במהלך שנת 2000 ערכו המשיבים שינויים בהגדרת הנכס- המשיבים הגדירו את השטח כחלק מהמסעדה ולפיכך, גדל השטח המחויב בארנונה מ216 מ"ר ל 314 מ"ר. על כך הגישו המערערים ביום 13.03.01 השגה למשיב, וביום 20.03.01 ההשגה נדחתה. בעקבות דחייה זו הגישו המערערים ערר לועדת הערר של עיריית טבריה. בישיבת ועדת הערר הראשונה מיום 15.10.01 הסכימו הצדדים כי "המחלוקת היא לגבי החלק שמחוץ למסעדה לגבי ייעודו והגדרתו כולו או חלקו". בישיבת ועדת הערר השניה הוחלט כי השטח ימוסה בהתאם לחוק שימור רחובות, אך ניתנה למשיב הזכות לחזור בו מסיכום זה, ואכן כך עשה. בהחלטת ועדת הערער נאמר כי היא נדרשה להחליט האם ניתן לסווג את השטח שמחוץ למסעדה בשנת המס 2000 כרחוב לפי טענת העורר. בהחלטה נאמר כי במונח רחוב התכוון המחוקק לנתיב קבוע וקיים, לא מלאכותי, של מעבר ממקום למקום המשמש תחבורה, לציבור וכו' המשתמשים בו כמעבר מיעד ליעד ושבו השימוש הינו שוטף ושגרתי . הועדה דחתה את טענת העורר כי הנכס שלו פתוח ואין מניע שכל הולך רגל יוכל לעבור בו וקבעה כעובדה שהולכי רגל אינם עוברים בו מפני שאיננו נתיב מעבר שגרתי ויום יומי מנקודה לנקודה. המערערים טוענים כי השטח המדובר פתוח עשרים וארבע שעות, לשימוש כלל הציבור. הוא פתוח משלושה כיוונים- האחד מרחוב הקישון, השני מסמטת המעבר עם חומת העיר העתיקה וקיים מוצא שלישי לגינה, וכי התיחום עם חומת העיר העתיקה הוא תיחום כפוי, אשר המערער ביקש להסירו ונענה בשלילה מוחלטת ע"י העירייה ורשות העתיקות. טוען המערער כי תיחום זה הוא אשר בגללו נוצר החיוב בארנונה, וזאת ללא הצדקה. עוד טוען המערער כי הכיסאות והשולחנות המוצבים בשטח, מוצבים מכוח היתר מטעם עיריית טבריה, היתר עליו שילם המערער סך של כ- 2550 ש"ח. המערער צרף את ההיתר המדובר, אך הוא מתייחס ל"בית החומוס" אשר ברח' הבנים בטבריה ולא למסעדת אל גאוצ'ו שברח' קישון- ולכן לא אתייחס עוד לסוגיה זו. למותר לומר כי הועדה איננה קשורה בהסדרים של העיריה, אלא בהוראות החוק. שאלת סיווג הנכס כקרקע תפוסה או כקרקע מוחזקת עם מבנה אכן לא עלתה בהשגה ובערר, אלא במרומז- סעיף 4 לכתב הערר מתייחס לשאלת גודל הנכס, וכדי לבסס את טענת העורר בא כוחו משתמש בסעיף 1.1.8 להיטל הארנונה בכדי להראות שכל שטח שאינו נחשב בניין- יחשב כקרקע תפוסה. אך לא היה בטענתו זו כדי לבסס בקשה להתייחס אל הנכס כאל קרקע תפוסה, אלא כדי להראות כי השטח אינו בגדר בניין, אלא שטח שאינו בר חיוב. בדיוני ועדת הערר סוכם כי המחלוקת הינה לגבי "החלק שמחוץ למסעדה לגבי ייעודו והגדרתו כולו או חלקו " ולכן טוען המשיב כי ניתן להסיק כי השאלה שעמדה בערר להכרעה היתה מהו ייעודו והגדרתו של הנכס- האם רחוב או בניין, ולא סיווג הקרקע. אכן לא היתה התייחסות באופן מפורש לשאלת סיווג הקרקע באם יוחלט כי אין מדובר ברחוב, אך אין להסיק שמטרת הערר היתה כל כך מצומצמת וכי הועדה לא היתה מוסמכת לדון בשאלת סיווג הנכס כ"קרקע תפוסה" או כ"קרקע מוחזקת עם מבנה" במידה והועדה תחליט שמדובר ברחוב. נראה לי כי ציון המחלוקת "יעודו והגדרתו כולו או חלקו של החלק שמחוץ למסעדה" כולל גם את סיווגו במידה ויוחלט שאין מדובר ברחוב. השאלה בה החליטה הוועדה היתה האם השטח הינו חלק מרחוב- שאז לפי סעיף 269 לפקודת העיריות השטח פטור מחיוב בארנונה, או האם השטח הוא חלק מהמסעדה. סעיף 9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) תשנ"ג1992- מסמיך מועצה לחייב מחזיקי נכסים בתחומה בתשלום ארנונה כללית. לעניין ההגדרה מהם נכסים החוק מפנה לפקודת העיריות בסעיף 269 שבו. הסעיף מוציא "רחוב" מכלל הנכסים בגינם מחזיק חייב בתשלום ארנונה. השאלה הנותרת היא אם כן, מהו רחוב? בחוק ההסדרים עצמו ובפקודת העיריות אין הגדרה למונח "רחוב" והמונח מוגדר בפקודת הפרשנות (נוסח חדש): "רחוב" או "דרך" - לרבות כביש, שדרה, סמטה, משעול לרוכבים או לרגלים, ככר, חצר, טיילת, מבוי מפלש וכל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו, או שהציבור נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו; בסעיף יש דרישה לכך שהמקום יהיה פתוח על מנת שיוכל להיכנס להגדרת רחוב. ואכן, עפ"י נתוני השטח, הוא פתוח משלושה כיוונים, ולכאורה יכול לשמש למעבר הציבור. אלא שעל פי תמונות מהמקום, אותן צרף בא כוח המשיבים לתגובתו, אותו "פתח" מצוי מתחת לשלט של המסעדה, הכניסה אליו היא במדרגות ובמעבר מוצבים כסאות ושולחנות, שעל פי דברי המערער עצמו משמשים את באי המסעדה. הוועדה ציינה אחרי ביקור במקום כי האנשים כמעט היחידים אשר נכנסים לשטח הם באי המסעדה ואילו עוברי דרך לא נכנסים לשטח שלמראית עין הוא חלק בלתי נפרד מהמסעדה אלא עוברים מסביב לשטח. זאת ועוד, טוען בא כוח המערער בדיון האחרון מיום 12.05.02 כי מרשו מתלונן על כך שטיילים מסתובבים בשטח ונכנסים אליו (עמ' 4 לפרוטוקול). על מה יש לו למערער להתלונן, אם השטח רחוב הוא? בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קריית אתא, פ"ד מח(1) 793 נקבע כי המבחן לשאלה האם שטח מסוים הינו בבחינת "רחוב" הוא מבחן השימוש, מהות השימוש או תכליתו. בימ"ש אף פסק כי רחוב יכול שיהיה קטע המותנה באישור על מנת להיכנס אליו. בע"ש (ב"ש) 28/90 אגד- אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' עיריית דימונה ואח', תק-מחוזי 92(3) 820, 823 נקבע כי אזור ששימש להמתנת נוסעים, ולא שימש באופן בלעדי או עיקרי למעבר, אינו רחוב. "אין די בכך ששטח מסוים פתוח לציבור על מנת שנאמר כי מדובר ב"רחוב" מכירים אנו סוגים שונים של מקומות שהנם פתוחים לציבור אך לא יעלה על הדעת לטעון לגביהם כי מהווים הם 'רחוב'" נראה כי כך גם במקרה שלפנינו. כאמור, עפ"י טענת העותרים, הקרקע המדוברת משמשת להמתנה (סעיף 42 לעתירה) ולא ברור עד כמה משמשת למעבר. זאת ועוד, פרוש המונח רחוב צריך שייעשה בהתאמה למובנו של המונח בחיי היום יום והוא הדין לאופן יישומו (ה"פ (חיפה) 786/94מליסרון בע"מ נ' עיריית קריית ביאליק, תק- מחוזי 96(3) 2386, פסקה 11 לפסה"ד) שחרור המחזיק ב"רחוב" מתשלום ארנונה מותנה בזהותו של הנהנה מן הנכס ומן השירותים שמספקת הרשות המקומית לנכס. אכן, אם הנהנה הוא המחזיק בנכס, אין מדובר "ברחוב" ואם הנהנה הוא ציבור בלתי מסוים, הרי שהנכס הוא בגדר "רחוב" והמחזיק בו פטור מחובת תשלום הארנונה בגינו. (ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עירית קריית ביאליק, תק-עליון 99(4), 137). על פי מבחני הפסיקה, והנתונים הקיימים במקום, נראה לי כי צדקה הוועדה כאשר החליטה כי השטח שמחוץ למסעדה אינו רחוב, ולפיכך אינו פטור מתשלום ארנונה. כאמור, השטח מקורה בפרגולה מעץ, הנתמכת בקורות עץ, הוא מבוטן ומוגבה מעל הרחוב- כך שיש צורך בעליית מספר מדרגות כדי להיכנס לתוכו, הוא מחובר בקורות עץ למסעדה עצמה, יש בו מאווררים, טבון, דלפק של המסעדה. אין הוא משמש למעבר להולכי רגל. לעניין שאלת חומת העיר העתיקה- נראה לי כי גם ללא תיחום זה של החומה, השטח המדובר היה משמש, תחת אותם נתונים (פרגולה מעץ, מאווררים, תאורה, טבון השייך למסעדה) כחדר המתנה לבאי המסעדה, ואין לתלות את חיוב הארנונה בקיומה של החומה. האם השטח ממלא אחר הגדרת בניין או קרקע מוחזקת עם מבנה? המשיב טוען כי צו הארנונה של עיריית טבריה מגדיר בסעיף 1.1.2 שבו - "בניין - כל מבנה או חלק ממנו העשוי מכל חומר לרבות מבנה מאבן, בלוקים, אסבסט, פח וקונסטרוקציה למיניהן, לרבות כל חלק וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע". מאידך טוען העותר כי מדובר בקרקע מוחזקת עם מבנה- "קרקע שעיקר שימושה עם המבנה" שהמבנה הוא העיקר והקרקע היא הטפל. הקרקע המדוברת משמשת לכל היותר כמובאה או כעמדת המתנה, ולכן "עיקר שימושה עם המבנה". העותרים טוענים כי עיריית טבריה הבחינה בצו בשיעורי הארנונה בין "בניין" לבין "קרקע שעיקר שימושה עם המבנה", וזאת מתוך כוונה להקל עם העוסקים בתיירות. בספרו אומר רוסטוביץ כי אין הכרח שהקרקע תשמש את המבנה באופן בלעדי. די בכך שיהיה זה עיקר שימושו של שטח הקרקע, והשימוש בקרקע יהיה טפל לשימוש במבנה. (ארנונה עירונית, מהדורה רביעית, עמ' 88). מכיוון שנושא זה לא נטען בפני הועדה, אני סבורה שיש מקום להחזיר את הדיון בנושא זה לועדת הערר. לסיכום – אני דוחה את הטענה כי השטח שמחוץ למסעדה הינו רחוב. יחד עם זאת, יש לאפשר למערער לטעון בפני הועדה מהו סיווג הקרקע שאיננו רחוב. ניתן היום י"ט בסיון, תשס"ב (30 במאי 2002) בהעדר הצדדים.

ספריית הפסיקה של השער לנדל"ן ולמסים