איתרע מזלם ובקר אחד, במשך פחות משעה אחת של נסיעה זחלנית בגוש דן המפוייח, פגשתי בשלוש קלקלות כלכליות קלילות כאלה שהמחישו אמת מצחיקה זו, האומרת כי אחרי שהמשווקים החרוצים מוציאים משהו תחת ידם כדי לשכנע אותנו לצרוך ולקנות, הם מתעלמים מהעובדה שליצירי כפיהם יש חיים משלהם.

הם נשארים בשטח ממשיכים ללוות אותנו ולשעשע את אלה שבוחנים אותם בעין ביקורתית.

* * *

* * *

עמדתי ברמזור, אחרי נסיעה בת חמש דקות בה ניסו כמה אלמונים נחושים להרוג אותי בכל מחיר. בעודי מתנשם כבד, לכדה עיני את הלוגו של חברת הרכב אוויס.

לוגו וסיסמה ותיקים בני שנים רבות, מי לא מכיר?

חשבתי לעצמי: יפה שאתם משתדלים ומנסים. פעם אפילו הגעתי בעזרתכם מסיציליה לקופנהגן. התמדתם בניסיונותיכם שנה אחרי שנה. ועכשיו מה?

אחרי כל הזמן הזה, אתם עדיין משתדלים ומנסים? האם לא הגיע כבר הזמן להצליח סוף סוף?

* * *

* * *

על אחוריה של מכונית מסחרת קטנה הודבק פוסטר של שיקוי טיפולי מסתורי העשוי מפרחי באך. פרחים זה תמיד נחמד, באך זה תמיד מוסיקלי. מי שחפץ לשלם עשרות שקלים עבור תמצית פרחים במישרה הנתונה בבקבוקון זעיר, יבושם לו. כי מה לא עושים בשביל בריאות.

אלא מאי?

ליד השם באך היה הסמל של סימן רשום, כזה עם עיגול קטן. לא ידעתי שהקומפוזיטור הנערץ הפך להיות פירמה, אז אני שואל את האדון באך-מן-הפרחים:

האם הסימן הרשום שרשמת על באך כולל גם את האורטוריות, או רק את הסונטות והקונצרטים?

עוד אני הוגה בגדולי האנושות, כולל אלה המודבקים על בקבוקונים, לכדה עיני את ד., ידידה אמיתית לשעבר, אפילו מאד מאד לשעבר. עצרתי, היא קפצה למכונית והתיישבה, מסדרת בחופזה את סל הקניות שלה. קופסה צבעונית לכדה את מבטי.

* * *

* * *

"זה?" שאלה הלשעברית "זה ממתיק, הוא טעים יותר מכל האחרים."

"קיבלת בחינם?" אני שואל.

"מה פתאום?"

"כתוב מאה אחוז חינם, אז כולו בחינם, לא?"

"תדע שהורדתי בעזרת המוצר הזה איזה שש קילו ובקלות."

"לשעברית חביבה," סנטתי בה "בעברית מתוקנת אין אומרים שש קילו."

"אין?"

"אין."

נמלכה הידידה מפעם רחוקה, ולאטה נכלמת:

"אז... איך אומרים?"

"אומרים שש ק-י-ל-ו-ג-ר-ם!" הכרזתי מנצח.