בדף השבועי מיום 25.7.2003 כתב עו"ד אבי במברגר, תחת הכותרת "ביקורת על שופט: עם כל הכבוד הראוי, הדברים ראויים להאמר, שלא נמצא במצב שמרוב שנשמור על העצים, יאבד לנו כל היער", שהח"מ שגה כאשר הורה על עיכוב ביצועו של פסק דין שיצא מתחת ידיו בלא שנתן למשיבים – הזוכים בתובענה – להביע את דעתם בטרם החלטה.
על החלטה זו של הח"מ הרחיב הכותב המלומד את היריעה וקבע, כי מתחת ידיו של השופט יצא משפח במקום משפט ובשולי מאמרו אף הגיע למסקנה שאין לח"מ סבלנות לשמוע את הצד השני וכדומה. עד כדי כך הכעיסה החלטת הח"מ את הכותב המלומד, עד שחמתו מנעה בעדו להנות מערב של מספרי סיפורים בתיאטרון גבעתיים, שהח"מ היה בין משתתפיו (שופטים אחרים בדימוס ועורכי דין. הכותב הפסיד ערב משעשע).
חבל על הכעס. הח"מ נוהג להאזין לכל הצדדים במידה כה מרובה, עד שיש עליו טענותיו שאינו מקצר דיו.
לגופם של דברים, על כל פנים, אין לטענת הכותב בסיס משפטי. הוא ששגה, לא הח"מ וראוי שדבריו לא ישארו אחרונים ב"דף השבועי" המכובד.
הכותב המלומד התעלם ממהותו המיוחדת במינה של בית המשפט לתביעות קטנות, שהוקם כדי לזרז הליכים (שרבים מהם הליכי סרק בעוונותיהם של בני ישראל התובעים על כל דבר המעלה את חמתם, בין אם יש להם עילה של ממש לתביעה ובין אם לאו). זו הסיבה שהמחוקק חוקק את סעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המשחרר את בית המשפט מכבלי תקנות סדר הדין ומצדיק את פעולתו בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה.
המקרה שאליו התייחס הכותב, המחייב – לפי תקנה 241 – לקבל את תשובת הצד שכנגד, גם הוא משחרר את השופט מחובת השמיעה של שני הצדדים והוא מאפשר לו להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה לה בלבד.
בעומס שבו נתונה מערכת המשפט, קבלת תגובת הצד שכנגד בכל מקרה שבו מוגשת בקשה כלשהי, שהענות לה אינה פוגעת כהוא-זה בזכויותיו של המשיב, אין בה אלא בזבוז זמן שיפוטי וציבורי יקר.
בכל הכבוד, הערתו של הכותב כי התנהגותו של הח"מ במקרה האמור לא היתה אלא "משפח" ואף הפכה "את הצדקה לצעקה", לא זו בלבד שהיא מופרכת אלא למצער מוגזמת ביותר.
לוּ נתן הכותב את דעתו על כך, שגם לוּ המתין השופט לתגובת המשיבים רשאי היה להגיע לאותה החלטה שממילא הגיע אליה, היה מבין שפרט לבזבוז זמן לא היה איש זוכה בעיכוב.
גם כך סבור הח"מ, שההיתר המשפטי שלא להשאר כבול לדיני ראיות ולסדר דין נוקשה ומכביד, מיעל את בית המשפט לתביעות קטנות ומביא לזרוז הליכים. חלק מן היעילות הזו נעוץ בעובדה, שאין עורכי דין רשאים להתייצב לפניו. לא אחת הוכח, שדבקותם היתרה של עורכי דין בתקנות סדר הדין הללו, אין היא מביאה כל תועלת למתדיינים אלא לחשבונות הבנק של הפרקליטים בלבד.
וזו אינה טעות.
בכבוד רב,
גבריאל שטרסמן, שופט בדימוס, בית משפט השלום בפתח תקוה.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
