וישאל הקורא הסקרן, האם החליטה הממשלה להקטין את מספר התלמידים הלומדים בכתה?

או שמא החליטה לזרז את הקמת הרכבת הקלה בתל-אביב?

נו באמת, החלטות כגון אלו עוד היו מפתות אותנו להאמין שככל העמים היינו.

שתי ההחלטות של הממשלה נוגעות לאיכות חייהם של מאות אלפי אזרחים, שפשעם היחיד הוא שהם אינם אזרחי מדינת תל-אביב.

ההחלטה הראשונה היא הקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון.

ההחלטה השניה היא להפסיק את ההשקעה בקו הרכבת באר-שבע אשקלון.

ההחלטה הראשונה תשפר את איכות חייהם של תושבי אשקלון והסביבה, ובייחוד של חולי האסטמה.

ההחלטה השנייה מורידה לטמיון את הכספים שהושקעו עד כה בקו הרכבת הזה, ושולחת לאבדון את תקוותם של תושבי הנגב המערבי (אלו שנהנים ממילא מאיכות חיים גבוהה בתקופת הרגיעה מהקסאמים) להגיע למדינת תל אביב או לבירת הנגב באמצעות רכבת ישראל.

קטר הקיטור מנהריים בשנת 1927 החלו העבודות להקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים. חברת החשמל בניצוחו של פנחס רוטנברג מייסדה ומנהלה הראשון העמידה לרשות העובדים את הציוד המתקדם ביותר לאותה התקופה מחפרים, מכונות קידוח, טרקטורים, ואפילו מערכת פנימית של רכבות, ששימשו כעזרי עבודה ונעו על מסילת ברזל צרה. רוטנברג רכש קרוניות וקטרים כדי שיסייעו בפינוי העפר והסלע שנחפר ובהובלת חומרי הבנייה הרבים שהיו דרושים להקמת המפעל. על גבי הקרוניות נכתב באותיות גדולות בעברית חחא"י (חברת חשמל לישראל). בשנת 1992 נמצא הקטר וקרונותיו חלוד והרוס בשדה קוצים שרוף בסמוך לתחנת הכוח בנהריים, ולאחר מאמצים רבים ושיתוף פעולה עם גורמים רבים הושב הקטר לביתו. הראשונים שנגעו בקטר היו צוות לשימור ושיחזור מקיבוץ עין שמר, העבודה היתה מרובה מכיוון שהקטר היה במצב לא טוב, חלוד, שבור, המון חלקים לא נמצאו. בעבודת צוות קשה ומרובה הקטר שוקם ושוחזר. הקטר נמצא כיום באתר "גשר הישנה" כאשר הוא נוסע ונושף כבימיו הראשונים.

הזיקה בין שתי ההחלטות היא, שממילא בנגב המערבי גרים מעט תושבים, שלא לדבר על כך שחלק מהם הוא בכלל בדואים, שאפשר להמשיך ולזהם את האוויר שהם נושמים, ושממילא הם התרגלו לממתקים כגון רמת חובב.

התרגלנו לכך, שממשלת ישראל הפסיקה לנהל את המדינה בתבונה.

את רמת חוסר האכפתיות, את הזלזול, את ההתעלמות, ואת הטיפשות טרם הפנמנו.

הבחירות עומדות בשער. ביום פקודה לא נשכח ולא נסלח.

________

* הכותבת היא תושבת הנגב המערבי