ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 6/9/2024
גרסת הדפסה

א 707109/04- שלום, אגרות והיטלים

עיריית ירושלים נגד צברי פטריסיה


27/7/2008

א 707109/04 א 707120/04

א 707114/04 א 707121/04

א 707115/04 א 707538/04

א 707116/04 א 707831/04

א 707445/04 א 707832/04

א 707199/04 א 708198/04

א 707201/04

א 707124/04

א 707130/04

א 707129/04

א 707128/04

א 707108/04

א 707119/04

א 707122/04

א 707127/04

א 707123/04

א 707125/04

א 707131/04

א 707126/04

א 707133/04

א 707111/04

א 707110/04

א 707113/04

א 707206/04

א 707134/04

א 707132/04

א 707209/04

א 707608/04

 

עיריית ירושלים

נגד

1 . צברי פטריסה בת.א. 707109

2. סגל חנה בת.א. 707114/04

3. הוד אליהו חי בת.א. 707115/044.

4.אמתי בנימין בת.א. 707116/045.

5.אבלס גבריאלה בת.א. 707445/046.

6.צברי אברהם בת.א. 707199/047.

7.צברי בנימין בת.א. 707201/048.

8.עזרא ברוך דוד בת.א. 707124/049.

9.אבלס גבריאלה בת.א. 707130/0410.

10.חזן שמואל בת.א. 707129/0411.

11.ליכטנשטיין משה בת.א. 707128/0412.

12.אלון מרים בת.א. 707108/0413.

13.פלדמן ורה בת.א. 707119/0414.

14.עזרא איתן בת.א. 707122/0415.

15.שורש יהודית בת.א. 707127/0416.

16.עזרא ברוך דוד בת.א. 707123/0417.

17.הוד אליהו בת.א. 707125/0418.

18.רגב-דהן עופרה בת.א. 707131/0419.

19.הוד אליהו בת.א. 707126/0420.

20.אבגר שושנה בת.א. 707133/0421.

21.רסולי יוסף בת.א. 707111/0422.

22.שקד גרשון בת.א. 707110/0423.

23.קבסה פנחס בת.א. 707113/0424.

24.אלעזר צילה בת.א. 707206/0425.

25.רודריג שושנה בת.א. 707134/0426.

26.(עזרא) כליף טובה בת.א. 707132/0427.

27.רחמילביץ ברכה בת.א. 707209/0428.

28.אורן אינה בת.א. 707608/0429.

29.בן מלך מישאל בת.א. 707120/04

30. בן מלך מישאל בת.א. 707121/04

31. בן מלך מישאל בת.א. 707538/0432. בן מלך מישאל בת.א. 707831/0433. שקד גרשון בת.א. 707832/0434. זלדון מורדכי בת.א. 708198/04.

 

בבית המשפט השלום בירושלים

לפני :כבוד השופט שמעון פיינברג-סגן נשיא

[27.8.2008]

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. בפני מספר תביעות, שהדיון בהם אוחד, בהם עותרת עיריית ירושלים (להלן: העיריה) לחייב את כל אחד מהנתבעים בתשלום היטלי סלילת כביש ומדרכה וכן אגרת תיעול בגין עבודות תשתית שבוצעו ברחובות תרצה וסמדר שבשכונת יפה-נוף בירושלים, שגובלים בנכסי הנתבעים.

2. ביום 27/1/98 הכריזה מועצת העיריה, מכוח סמכותה לפי סעיף 3 לחוק עזר לירושלים (סלילת רחובות), התשל"ה-1975 [להלן: חוק העזר (סלילה)], על רחובות תרצה וסמדר (להלן: הרחובות או הכבישים) כרחובות ציבוריים ועל תחילת עבודות סלילת הרחובות האמורים.

עוד החליטה מועצת העיריה, לפי סעיף 2 לחוק עזר לירושלים (תיעול), התש"ם-1980 [להלן: חוק העזר (תיעול)], על התקנת תיעול באיזור האיסוף ברחוב.

3. צו תחילת העבודות של מנהל מחלקת הדרכים, מר רון ראובן, הוצא ביום 25/10/98.

4. ביום 20/7/99 פורסמה הודעה על דבר סלילת הרחובות ועל דבר התקנת התיעול בשני עיתונים יומיים.

5. הנתבעים, בתור בעלים של נכסים הגובלים ברחובות, נדרשו על ידי העירייה, בהודעות שנשלחו אליהם מיום 15/2/00, לשלם היטלי סלילה ואגרת תיעול האמורים. משאלה לא שולמו, הוגשה התביעה שבפנינו. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ולנתבעים ניתנה רשות להתגונן.

6. לטענת הנתבעים, ההיטלים נשוא התביעה הוטלו עליהם שלא כדין, ואין העירייה רשאית לגבותם. לטענתם, לא היה כל צורך אמיתי בביצוע העבודות נשוא התביעה, מאחר והתשתית הקיימת ברחובות לפי גרסת הנתבעים, היתה מספקת. לגרסת הנתבעים, משהוקם בסמוך לרחובות בנין "יד שרה", סללה העיריה "כביש הולנדי" (קרי: כביש משולב) המוביל אליו. מתוך רצון לשוות חזית אחידה במתחם המקיף את הבנין "יד שרה", בלא שהיה כל צורך הנדסי-תעבורתי בעבודות, סללה העיריה לפי הנטען "כבישים הולנדיים" גם ברחובות נשוא התביעה. מאותו טעם טוענים הנתבעים כי לא היה כל צורך בביצוע עבודות תיעול ברחובות, משאלה בוצעו רק כפועל יוצא מביצוע עבודות הסלילה במקום. לטענת הנתבעים סלילת "כבישים הולנדיים" ברחובות לא רק שלא הועילה לתושבי המקום, אלא אף פגמה באיכות החיים שלהם, בין היתר, בכך שצמצמה בשיעור ניכר את מס' המקומות בהם ניתן לחנות את כלי הרכב וכן בכך שפגעה באפשרויות נסיעה ותמרון ברחובות בעקבות הקטנת רוחבם של הכבישים. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי העיריה לא היתה רשאית לגבות מהם היטלי סלילה גם מהטעם ש"כבישים הולנדיים" אינם מהווים "סלילת רחוב" כמשמעה בסעיף 1 לחוק העזר (סלילה). כן טוענים הנתבעים כי העיריה היתה מנועה לגבות מהם את ההיטלים מכוחם של חוקי העזר החדשים בהיעדר כל זיקה בין עלויות ביצוע העבודות לבין שיעורי ההיטלים הנדרשים על ידי העיריה, בהופכם את ההיטלים למסים, אותם לא מוסמכת העיריה לגבות על-פי דין.

עוד נטען, כי בגין עבודות הסלילה הקודמות, גבתה העיריה בשלהי שנות ה-60-תחילת שנות ה-70 דמי השתתפות לפי חוקי עזר שהיו בתוקף באותה תקופה, ולכן אין העירייה רשאית לחייב את הנתבעים בגין הסלילה הנוספת אלא רק בגין תוספת בניה. לחלופין, טוענים הנתבעים כי העבודות שביצעה העיריה מהוות הרחבה של כביש קיים, ועל-פי ס' 9 לחוק העזר (סלילה) על הנתבעים לשלם לעיריה שיעורים מופחתים ע"פ רוחב הכביש ערב הרחבתו. עוד מלינים הנתבעים על כך שלא התמלאו מספר תנאים מוקדמים להטלת ההיטלים, ביניהם מתן הודעה לנתבעים על ביצוע עבודות הסלילה והתיעול במקום קודם לביצוע העבודות בפועל, משלוח הודעות תשלום לפני תום ביצוע העבודות וכן הוצאת תעודת מהנדס העיר בדבר תחילת העבודות מפורטת כדין. לטענת הנתבעים, פרסום מודעה בעיתון בדבר הכוונה להטיל היטלים רק לאחר ביצוע העבודות בפועל מהווה פגם מהותי, שכן הדבר מנע מהם להתנגד לעצם סלילת הכביש ולדרוש את בדיקתו בטרם סלילתו מחדש.

לסיום, תוקפים הנתבעים את חיובם בהיטל בגין סלילת מדרכות, באשר לטענתם העיריה כלל לא סללה מדרכות, אלא לכל היותר סימנה על-גבי הכביש קו מפריד באופן מלאכותי, כאשר הן הכבישים והן המדרכות מצוים באותו מפלס ואין כל הפרדה פיסית ביניהם.

טענה אחרונה בפיהם של הנתבעים היא כי העיריה נהגה כלפיהם בהפליה אסורה, משנודע להם שבמקרים דומים אחרים הגיעה העיריה להסדרים עם התושבים במסגרתם הפחיתה את שיעורי היטל סלילת הכבישים שדרשה מהם.

7. מטעם העיריה העידו מתאם עבודות קבלניות במחלקת הדרכים של העיריה, מר אורי ורנר (להלן: ורנר), מנהלת המחלקה לתכנון ובקרה תקציבית, גב' מלי ביתן (להלן: ביתן) וכן מנהל אגף שומה וגבייה בעירייה, מר משה לוי (להלן: לוי). מטעם הנתבעים העיד תושב רחוב תרצה, מר משה צברי (להלן: צברי).

דיון והכרעה

א. האם חויבו הנתבעים בעבר בתשלום דמי השתתפות בגין סלילת כביש הגובל בנכסם, ואם כן, האם עליהם לשאת בתשלום היטלי סלילה נשוא התביעה?

8. חוק העזר (סלילה) בסעיף 6 (א) שבו קובע עיקרון כי בשל כל נכס חייב בהיטל ישולם היטל בעד סלילת כביש אחד ומדרכה אחת בלבד.

חוק עזר זה החליף חוק עזר קודם, חוק עזר לירושלים (סלילת רחובות), תשי"ח-1958 (להלן: חוק העזר הקודם) אשר הטיל על בעלי נכסים דמי השתתפות בגין סלילת רחובות גובלים.

9. על השוני בין דמי השתתפות לבין היטל עמד כבוד הנשיא ברק בע"א 6066/97 עירית ת"א יפו נ' אבן אור פסגת רוממה פד"י נד (3) 749 (להלן: פסק דין אבן אור) ולפיו: "דמי השתתפות היוו החזר הוצאות בפועל, שהוציאה הרשות המקומית בגין סלילת הרחוב הגובל בנכס. לעומת זאת, ההיטל החדש משקף את תחזית ההוצאות של העיריה בגין סלילת כלל הרחובות בתחומה, בלא כל קשר לרחוב זה או אחר".

10. אין מחלוקת כי הנתבעים לא חויבו בהיטל סלילה בעבר.

אלא לטענת הנתבעים, הם פטורים מחיוב בהיטל סלילה נשוא התביעה בשל תשלום דמי השתתפות לפי חוק העזר הקודם בגין סלילת רחובות הגובלים בנכסה בשלהי שנות ה-60-תחילת שנות ה- 70 למאה הקודמת.

נברר תחילה את הסוגיה העובדתית באם שילמו הנתבעים או מי מהם דמי השתתפות בעבר בגין רחובות הגובלים בנכסם.

11. נטל הראיה לתשלום אשר בוצע בעבר מוטל על הנתבעים, הטוענים כי ביצעו תשלום כזה (ראה ת.א. 412/88 (מחוזי – ת"א) קונוס נ' המועצה המקומית יהוד (פורסם בנבו)).

12. לתמיכה בטענתם מפנים הנתבעים למסמכים שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של ביתן מטעם העיריה, מהם עולה כי בעלי נכסים הידועים כחלקות 1,25,27 ו-34 שבגוש 30161 שילמו בשנות ה-60 דמי השתתפות בגין סלילת מדרכה ו/או התקנת אבני שפה ו/או הרחבת כביש ברחובות תרצה וסמדר במסגרת בקשות לרישיונות בניה (ס' 10 לתצהיר ביתן ונספחים ח2', י' וכא' לתצהירה). במסגרת חקירתה הנגדית מסרה ביתן כי מלבד חלקות הנ"ל לא ידוע לה על תשלום דמי השתתפות בגין חלקות נוספות הגובלות ברחובות הנדונים (עמ' 21 לפרוטוקול). באשר ליתר החלקות הגובלות ברחובות דנן לא הוגשו ראיות כלשהן המאששות תשלום דמי השתתפות בעבר. לפיכך, יש לקבל את גרסת העיריה, כי דמי ההשתתפות בגין סלילת הרחובות הנדונים שולמו בגין חלקות המפורטות בתצהיר ביתן כמפורט לעיל.

13. עולה שאלה עקרונית ביחס לנפקות תשלום דמי השתתפות בעבר בגין סלילת כבישים הגובלים בנכס מסוים, שבגין אותו נכס נדרש מאוחר יותר הבעלים לשלם היטל סלילה.

14. בית משפט העליון אמר זה מכבר את דברו בסוגיה זו, בפסקו כי אין בתשלום דמי השתתפות משום פטור מחיוב בהיטל סלילת רחובות [(ראה ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3), 321 331 (להלן: פסק דין סדי); עניין אבן אור, שם עמ' 352)].

15. בעקבות פסק הדין סדי, כתב הנשיא ברק בפסק הדין אבן אור דברים אלה:

"אין בתשלום דמי השתתפות בגין סלילת רחובות משום פטור מחיוב בהיטל סלילת רחובות...עם זאת, אך הוגן הוא כי תשלום בגין סלילת רחובות שנעשה בעבר על-פי שיטת ההשתתפות יובא בחשבון בגדר שיטת ההיטלים. (שם, עמ' 353)"

16. יצוין, כי בפסק הדין אבן אור, לא נדרש בית המשפט לבחון את תקפותו של חוק העזר הנדון בפניו. הטעם לכך היה נעוץ בכך שבין הוראותיו של אותו חוק העזר נמצאה הוראה המתחשבת דיה, לדעת בית המשפט, בתשלום דמי השתתפות בעבר בגין אותו נכס.

בפסק הדין סדי, בו נדון ס' 6 (א) חוק העזר לראשון לציון (סלילת רחובות), התשמ"ה - 1985, הדומה לסעיף 6 (א) לחוק העזר (סלילה) נשוא דיוננו, לא הכריע בית המשפט בסוגיית סבירות שיעור החיוב בהיטל, והתיק הוחזר להמשך הדיון לבית המשפט קמא.

17. אין חולק במקרה הנדון כי חוק העזר החדש לא לוקח בחשבון, לעניין חיוב בהיטל לפי ס' 6 (א) לחוק העזר, תשלום דמי השתתפות אשר שולמו על ידי בעל נכס החייב בתשלום על-פי חוק העזר הקודם. כפועל יוצא מכך, נדרשה הנתבעים בענייננו על ידי העיריה לשאת במלוא שיעור ההיטל.

18. האימרה של הנשיא ברק בפסק הדין אבן אור לעיל, עשויה להוליד טענה ביחס לשאלת סבירות שיעור ההיטל, אותו משיתה העיריה על בעלי הנכסים בתחומה, מקום שחוק העזר החדש אינו מתחשב בתשלום דמי השתתפות בעבר (השווה לפסק הדין מאיר סדי, ס' 12 שם). ואולם הטענה לא הועלתה בענייננו. היה על הנתבעים לתקוף את תקפותו על-פי עילות ביקורת המוכרות במשפט המינהלי. והדבר לא נעשה.

19. התוצאה היא כי אין בתשלום דמי השתתפות על ידי הנתבעים או מי מהם בעבר לפי חוק העזר הקודם בגין הנכס כדי לפטור אותם מתשלום מלוא שיעור ההיטל אשר הוטל עליהם בהתאם לחוק העזר החדש.

ב. תקפות החיוב בהיטל סלילה ובאגרת תיעול

20. אין חולק בין הצדדים לעצם ביצוע עבודות סלילת כבישים משולבים ברחובות אשר גובלים בנכסי הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים נסובה על הצורך בביצוע עבודות סלילה אלו לנוכח היותם של הכבישים סלולים ערב ביצוע העבודות נשוא התביעה.

21. בפסיקה נקבע כי נחיצותן וחיוניותן של עבודות סלילה היא תנאי בלעדיו אין לסמכותה של רשות מקומית לבצען, תוך הטלת מימומן על התושבים. הרשות המקומית אינה רשאית להחליט בשרירות על ביצוען של עבודות תשתית שימומנו על ידי התושבים. על ההחלטה המינהלית להתבסס על תשתית עובדתית הולמת (ראה ע"א (י-ם) 5068/03 עירית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר (פורסם בנבו) (להלן: פסק דין שיקלר).

22. החלטות מנהליות העומדות בפני ביקורת שיפוטית מוגנות בדרך כלל על ידי חזקת חוקיות. כלומר, חזקה היא כי הדברים נעשו כהלכה וכי הרשות פעלה באופן חוקי ותקין וקיימה דיון נאות, שקלה את השיקולים הרלוונטיים ובחרה את האופציה הנמצאת במתחם הסבירות. לא חלה על הרשות החובה להצדיק את החלטתה או לשכנע בקבלתה כדין. על הטוען מוטל לשכנע, כי החלטת הרשות ניתנה שלא כדין (ראה בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5), 412, עמ' 440-441). יחד עם זאת, מקום שנפל פגם במעשי המינהל, לא תעמוד לו חזקת החוקיות ונטל הראיה בעניין חוקיות מעשיו עובר אל הרשות המנהלית (בג"ץ 4733/94 נאות נ' מועצת עיריית חיפה, פ"ד מט(5) 111, 130). בפסיקה נקבע כי ניתן להפריך את חזקת החוקיות באמצעות ראיות נסיבתיות וראיות לכאוריות, ולעתים די אפילו בנסיבות המקרה כדי לערער את החזקה, ולהעביר את נטל הראיה אל הרשות המינהלית (בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4), 690, 712).

23. בענייננו, לא הביאו הנתבעים ראיות מצידם לפגם בשיקול דעתה של העיריה בקבלת החלטתה לסלילה חוזרת של הרחובות נשוא התביעה מלבד תמונות ומסמכים היסטוריים המעידים על סלילת כבישים בשכונת יפה-נוף עוד בשנות ה-30 למאה הקודמת (נספח י' ו-יא' לתצהיר צברי).

24. מאידך, העיד מטעם העיריה ורנר שכאמור כיהן בזמנים הרלוונטיים בעיריה כמתאם עבודות קבלניות במחלקת הדרכים. בתצהיר חקירתו הראשית מסר העד כי החלטת העיריה לסלול מחדש את רחובות תרצה וסמדר התקבלה לאחר ביצוע חפירות גישוש שבוצעו ברחובות טרם ביצוע העבודות נשוא התביעה, במהלכן התברר כי לא היה מבנה מתאים מתחת לאספלט (ס' 8 לתצהיר ורנר). לתצהירו של ורנר צורפו העתקים מדפי יומן עבודה של הקבלן המבצע, מהם עולה כי במהלך ביצוע חפירות הגישוש בין התאריכים 18-23 לאוקטובר 1998 השתתתף יועץ קרקע בשם מרק לצורך בדיקת "מצב השטח והמבנה הקיים", במסגרתה ניתנה הוראה לקבלן להזמין, בין היתר, משאית פינוי ומשאיות מצע (נספח ג'1-6 לתצהיר ורנר). מאותם יומני עבודה למדים שבשבועיים שלאחר-מכן בוצעה עבודת הנחת שכבת מצעים ובנית מדרכות ברחובות. כמו כן צורפו לתצהירו של ורנר טיוטת מכתב הנושא נייר פירמה של מהנדס התכנון של הפרויקט מטעם העיריה, מר אליכס דרימר (להלן: דרימר), מיום 5/11/98 הממוען לאינג' ו. לאורדה במחלקת הדרכים של עיריית ירושלים וכן דו"ח פקוח עליון של דרימר על ביצוע העבודות ברחובות (נספח ד' ו-ה' לתצהיר ורנר). ממסמכים אלה למדים כי מבנה הכביש הקודם לא היה תקין מבחינה תחבורתית באשר לא היה מבנה קבוע לאורך הכבישים והיה צורך לבצע מבנה מלא לכל רוחב ואורך המיסעה, כאשר בדו"ח פקוח עליון מאשר דרימר שכל העבודות שבוצעו באתר היו בבחינת פתרונות נכונים ונאותים למצבם של הכבישים.

25. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל ורנר על ידי בית המשפט אם התשתית הקיימת ברחובות לפני ביצוע העבודות היתה מספקת למעמסה התחבורתית שהיתה על הכבישים הללו בהתחשב בהיותם של הרחובות סמטאות צדדיים עם נפח תנועה דליל. לכך השיב העד בשלילה, תוך שהוא מסביר בזו הלשון: "כל מה שהיה אספלט על אספלט. בחלק היה אספלט על בוץ וכל הזמן עשו תיקון. או הקבלן שביצע את הבניה כחלק מטופס 04 היה אמור לעשות תיקון של אספלט הוא חייב להחזיר את המצב לקדמותו ואז קורא למפקח באיזור ואומר תיקנתי. אתה רואה למעלה אספלט ואומר יופי ולא רואה מה קורה למטה. גם עיריית ירושלים במסגרת שיפור פני העיר, אם יש בורות ועובר סיור ורואים שצריך לתקן עושים אספלט וזהו, אבל זה לא כביש" (עמ' 15 לפרוטוקול).

לשאלה הבאה שנשאל העד על ידי בית המשפט אם היה פתרון הנדסי זול יותר לסלילה שבוצעה ברחובות השיב העד בחיוב. ורנר מסר בעדותו כי אילולי היתה מתבצעת עבודת ריצוף של אבנים משתלבות במקום, עלות העבודה היתה נמוכה יותר בכ-10%-15%, אם כי זה לא היה משפיע על גובה היטל הסלילה, משום שלא מחייבים את התושבים בהתאם לעלות הביצוע (עמ' 15 לפרוטוקול).

26. הנתבעים מצידם לא הביאו חוות דעת מומחה מטעמם לסתור את עדותו של ורנר ולא הביעו כל התנגדות להגשת המסמכים עליהם הסתמך ורנר בתצהירו. מאותם מסמכים שצורפו לתצהירו של ורנר למדים כי עבודות הסלילה באתר בוצעו בהסתמך על בדיקה ויזואלית בשטח במהלך ביצוע חפירות גישוש ועל עמדתם של בעלי המקצוע למיניהם שהשתתפו וליוו את המהלך, ובכלל זה יועץ קרקע ומהנדס התכנון של הפרויקט. בפסיקה נקבע זה מכבר כי לצורך קבלת החלטה בעניינים מקצועיים מיוחדים על הרשות להסתמך על הערכה מקצועית של מומחה כחלק בלתי נפרד מחובתה לאסוף נתונים בשקידה ראויה. יחד עם זאת, הרשות רשאית להסתמך על עמדתו של בעל המקצוע, גם אם לא נערכה כחוות-דעת של מומחה במתכונת הנדרשת להגשתה בבית המשפט, היות והמבחן הנהוג לבחינת ההחלטה המינהלית נעוץ במבחן הסבירות, לפיו רשאית הרשות להסתמך על כל ראיה שאדם סביר היה מסתמך עליה לצורך קבלת אותה החלטה (ראה ס' 30 לפסק הדין שיקלר).

על יסוד הראיות שהונחו בתיק מטעם העיריה, ניתן לקבוע את נחיצות ביצוע העבודות במידה הנדרשת לעמידה בנטל המנהלי החל על העיריה, כדי להצדיק את ההחלטה לבצע את העבודות ברחובות הנדונים.

27. טענה נוספת בפי הנתבעים היא כי עבודת סלילת כבישים משולבים שביצעה העיריה בענייננו לא עונה על הגדרת "סלילת רחוב" בס' 1 לחוק העזר (סלילה). אני דוחה את הטענה. מתשובותיו של ורנר לשאלות בית המשפט, אותן הבאנו לעיל, נוכחנו כי לצורך ביצוע עבודת סלילת כביש משולב נדרשות כל אותן עבודת סלילה המפורטות בהגדרת "סלילת רחוב" בחוק העזר (סלילה) הדרושות לצורך סלילת כביש רגיל. השוני בין השניים מתבטא אך ורק בריצוף הכביש באבנים משתלבות במקרה של כביש משולב לעומת ריצוף באספלט במקרה של כביש רגיל. מכל מקום, ההגדרה לסלילה בחוק העזר (סלילה) רחבה ביותר וכוללת בחובה סעיף סל הקובע, כי "סלילת רחוב" כוללת אף "כל עבודה אחרת הדרושה לסלילת רחוב או הכרוכה בהן". די בכך כדי לקבוע כי גם סלילת כביש משולב ממלאת אחר הגדרת "סלילת רחוב" שבחוק העזר (סלילה). למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט בת"א 4804/90 (שלום י-ם) עיריית ירושלים נ' שילה, (פורסם בנבו) אשר אושר בע"א (י-ם) 123/92 שילה נ' עירית ירושלים, (פורסם בנבו) ובפסק הדין שיקלר, ובס' 11 שם) .

28. לחילופין, ביקשו הנתבעים לראות בעבודות שבוצעו במקום לא כעבודות סלילה אלא כעבודות הרחבת כביש, שהחיוב בגינן מעוגן בס' 9 לחוק העזר (סלילה). טענה זו לא רק שלא הוכחה על ידי הנתבעים, אלא היא גם בעומדת בסתירה מוחלטת לעדותו של צברי בתצהיר עדותו הראשית, לפיה בעקבות עבודות תשתית שבוצעו ברחובות, הוקטן רוחבם של הכבישים, מה שפגע לעדותו באיכות החיים של הנתבעים (ס' 19.3 לתצהיר צברי). ממסמכי העיריה עולה כי הכבישים היו ברוחב כ-8 מ' לפני העבודות, בעוד שלאחר עבודות הסלילה נשוא הדיון רוחב הכביש והמדרכות המרוצפות נשאר כ-8 מ' (ראה נספח ו' ו ח'1 לתצהיר ורנר). לפיכך, אני דוחה את הטענה.

29. טענה אחרת בפי הנתבעים תוקפת את חוקיותה של החלטת מועצת העיריה בדבר סלילת הרחובות, באשר זו התקבלה טרם שנערכו הבדיקות הדרושות בדבר מצבו ההנדסי של הכביש האמור. הנתבעים גם קובלים על כך שלא מולאו תנאים מוקדמים אחרים להטלת ההיטלים, ביניהם מתן הודעה לנתבעים על ביצוע עבודות הסלילה והתיעול במקום קודם לביצוע העבודות בפועל, משלוח הודעות תשלום לפני תום ביצוע העבודות וכן הוצאת תעודת מהנדס העיר בדבר תחילת העבודות מפורטת כדין. לטענת הנתבעת, יש בסדר כרונולוגי זה כדי לאיין את תוקפה של החלטת מועצת העיריה, וכפועל יוצא מכך, את סמכותה לגבות היטל נשוא התביעה מהנתבעת.

30. בחינת הראיות אשר נפרשו לפני אכן מעלה כי התנהלות העיריה סביב ביצוע סלילת הרחובות היתה כפי שנטען על ידי הנתבעים. העיריה החלה לבדוק את מצבו ההנדסי של הכביש על ידי המומחים השונים, לכל המוקדם, בחודש אוקטובר 1998, כעשרה חודשים לאחר קבלת החלטת מועצת העיריה העומדת במרכז דיוננו וכשבוע בלבד לפני תחילת ביצוע העבודות על-פי צו של מנהל מחלקת הדרכים אצל העיריה. הודעה לתושבים על ביצוע העבודות ברחובות פורסמה בשני עיתונים לאחר תום ביצוע העבודות, רק ביום 20/7/99, בעוד הודעות התשלום נשלחו להם כשישה חודשים מאוחר יותר, וזאת ביום 15/2/00.

31. באשר לעיתוי ביצוע בדיקות של מצבו ההנדסי של הכביש, לא מצאתי פסול בהתנהלות העיריה. בפסק הדין שיקלר נעשתה הבחנה בין החלטה עקרונית ראשונה של מועצת העיריה, שרק מכוחה ניתן לחייב תושב מקומי בתשלום היטל, לבין החלטה מינהלית, אשר עניינה כרוך בעצם הזכות לדרוש את תשלום ההיטל, בשל ביצוע העבודות. בעוד ההחלטה הראשונה ניתנת לביצוע לאורך זמן (בהתאם לאפשרויות תקציביות וליכולות הביצוע בפועל), אשר מעצם טבעה לא דורשת ירידה לפרטי העבודות הנדרשות, ההחלטה השניה היא החלטה אופרטיבית בדבר ביצוע העבודות בפועל, כפופה לעיקרון הסבירות (ס' 14-19 לפסק הדין שיקלר).

מכאן, שבנסיבות המקרה שלפנינו מועצת העיריה לא היתה מחויבת לבחון את מצבו התחבורתי של הכביש ערב קבלת החלטתה. הגורם המבצע, הלוא היא מחלקת הדרכים של העיריה, עליה היה לבצע את כל הבדיקות הנדרשות טרם ביצוע עבודות הסלילה, כפי שאירע בנסיבות המקרה שלפנינו. אולם לא נסתרה עדותו של צברי כי עבודות הסלילה ברחובות תרצה וסמדר בוצעו כחלק מפרויקט של סלילת כבישים משולבים במתחם המקיף את בנין "יד שרה" שנבנה בסמוך לרחובות הנדונים, וזאת מתוך מטרה לשוות חזית צורנית אחידה למתחם כולו (ס' 18.5 לתצהיר צברי). ברם, גם אם הגורם המניע את העיריה לסלול כבישים ברחובות הסמוכים לבנין "יד שרה" בצורה של כבישים משולבים היה שיקול צורני-אסטתי כטענת הנתבעים, אין בכך כדי לשנות מן העובדה, כי בסופו של יום, בוצעו העבודות לאחר עריכת הבדיקות הדרושות המוכיחות גם את הצורך ההנדסי שבביצוע עבודות אלה.

32. לא זאת מסקנתי באשר לעיתוי מתן הודעה לנתבעים בדבר החלטת מועצת העיריה בדבר סלילת הרחובות הגובלים בנכסיהם. ס' 4 לחוק העזר (סלילה) מורה לראש העיריה להודיע לבעלי הנכסים החייבים בתשלום היטל או לפרסם הודעה על כך לפחות בשני עתונים יומיים הנפוצים בתחום העיריה בסמוך לקבלת החלטת מועצת העיריה בדבר סלילת רחוב. אין חולק על כך שהעיריה פרסמה הודעה מתאימה לתושבים כשנה וחצי לאחר קבלת החלטת מועצת העיריה ולאחר שעבודות הסלילה בשטח הסתיימו למעשה. בכך העמידה העיריה את התושבים, והנתבעים בכלל זה, בפני עובדה מוגמרת ומנעה מהם להעלות בפניה את טענותיהם בקשר עם העבודות המתוכננות מבעוד מועד.

33. ברם אין בפגם האמור בהתנהלות העיריה כדי להביא לבטלות החלטתה לסלול את הכבישים. המבחן שנקבע בפסיקה לביטול החלטה מינהלית של הרשות טמון בשאלה אם ההפרה של חובתה היא מהותית אם לאו. לגישת הנשיא ברק, הפרת החובה תיחשב מהותית, בין השאר, אם הפעולות אותן היה על הרשות לנקוט והיא לא נקטה בהן, יכולות היו להשפיע על תוכן החלטתה (ראה ע"א 1842/97 עירית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נד (5) 15 (להלן: פסק הדין מנחמי). בפסק הדין שיקלר יישם כב' השופט גל את הגישה שאומצה בפסק הדין מנחמי והגיע לידי מסקנה, כי אין באי פרסומן כהלכה של החלטות מועצת העירייה כדי לאיין את חיוב המשיבים שם בתשלום היטל סלילה ואגרת תיעול. הטעם לכך נעוץ באי יכולתו של התושב להשיג על החלטה של הרשות המוניציפאלית לבצע עבודות תשתית ופיתוח מן הסוג הנדון, כך שממילא אין כל רבותא בפרסום, מבחינת יכולתו להביא לשינויה של החלטה מעין זו (פסק הדין שילקר, שם ס' 28 לפסק הדין). מסקנה זו כוחה יפה גם בענייננו.

34. באשר לטענות בקשר עם משלוח דרישות תשלום ואופן הוצאת תעודת מנהל מחלקת הדרכים לא מצאתי בהן ממש. לא ברורה לי טענת הנתבעים כי תעודת המהנדס לא מפורטת דיה, ומה המקור החוקי עליו נסמכים הנתבעים בטענה זו. מסמך זה מוזכר בס' 7 (ב) לחוק העזר (סלילה) בקשר עם מועד תשלום ההיטל, כאשר לפי אותו סעיף על התושב החייב בהיטל לשלמו תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעה על סכום ההיטל, ובלבד שהוחל כבר בעבודות הסלילה בהתאם לתעודת מהנדס מוסמך מטעם העיריה. מכאן שלצורך חוק העזר (סלילה) אותה תעודה נועדה לתעד את מועד תחילת עבודות הסלילה כמועד ממנו מתחיל לרוץ מנין הימים לצורך תשלום ההיטל. בצו תחילת העבודות בענייננו מורה מנהל מחלקת הדרכים על תחילת ביצוע העבודות בשטח ביום 25/10/98 (נספח ב' לתצהיר ורנר). בכך יצאה העיריה ידי חובתה ואין להטיל עליה דרישות נוספות שזכרן לא מעוגן בחוק העזר (סלילה).

כנ"ל לעניין הטענה השניה בדבר רטרואקטיביות שבחיובם של הנתבעים בהיטל הסלילה לנוכח העובדה שהודעות התשלום נשלחו אליהם לאחר תום ביצוע העבודות. חוק העזר לא קובע מועד מיוחד להטלת ההיטל על בעלי הנכסים החייבים בתשלום. כל מה שמשתמע מסעיף 7 (ב) לחוק העזר (סלילה) שעל העיריה לשלוח דרישות התשלום לאחר תחילת ביצוע העבודות. מכאן שגם הטלת ההיטל לאחר סיום העבודות אפשרית מבחינתו של חוק העזר (סלילה).

לעצם חלוף הזמן היתה יכולה להיות נפקות על תקפות החיוב על רקע כללים של השיהוי. ברם, טענה זו לא נטענה על ידי הנתבעים. מה גם, שביתן העידה בחקירתה הנגדית כי מלבד הצמדת תעריף ההיטל למדד המחירים לצרכן החל ממועד תחילת העבודות, לא השתנה שיעור ההיטל, כפי שזה השתקף בהודעות התשלום שנשלחו לנתבעים בענייננו (עמ' 20 לפרוטוקול). נובע מכך כי לא חל שינוי של ממש בשיעורי החיוב שהעיריה רשאית היתה לגבות מהנתבעים במהלך התקופה שממועד תחילת העבודות ועד למשלוח דרישות התשלום לנתבעים בפועל. לפיכך, הטענה נדחית.

35. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שלא היה בהתנהלות העיריה סביב ביצוע עבודות סלילה דנן כדי לאיין את תוקפה של החלטות העיריה לסלול את הכביש ולהטיל בגין סלילתו היטל על בעלי נכסים הגובלים ברחוב, ביניהם הנתבעים.

עם זאת, נראה כי פגמים אשר נפלו בהתנהלותה של עיריה עליהם עמדנו לעיל, ולנוכח סמיכות זמנים שבין ביצוע עבודות סלילת כביש משולב במתחם המקיף את בנין "יד שרה" לעבודות שבוצעו ברחובות הנדונים, מקימים עילה לסתור את חזקת התקינות העומדת לעיריה בנסיבות המקרה שלפנינו (השווה לפרשת שיקלר, ס' 34 שם). בין אם כך הדבר, היה בראיות העיריה, אותן בחנו לעיל, כדי להוכיח את נחיצות ביצוע העבודות במידה הנדרשת ממנה לעמידה בנטל המינהלי החל עליה, כדי להצדיק את ביצוע העבודות ברחובות הנדונים.

36. באשר לטענה התוקפת עצם נחיצות ביצוע עבודות התיעול ברחובות, דינה להידחות כקודמתה. אמנם ערב ביצוע עבודות התיעול היתה מערכת ניקוז קיימת ברחובות הנדונים. העיריה הביאה ראיות המוכיחות את עצם ביצוע עבודות תיעול ברחובות, ובכלל זה חפירת ניקוז, הורדת תאי הניקוז, בנייתם מחדש של קירות תומכים, כפי שעולה מאותן יומני עבודה של הקבלן המבצע ודוח פיקוח עליון של מהנדס התכנון. ראיות אלה לא נסתרו על ידי הנתבעים. ממילא אין מניעה מבחינת העיריה להתקין את הניקוז מחדש לנוכח הגדרתן הרחבה של עבודות "התקנת תיעול" בחוק העזר (תיעול), הכוללת סעיף סל שתופס ברשתו "כל עבודה או פעולה אחרת הדרושה להתקנת התיעול או הכרוכה בה" (ס' 1(3) לחוק העזר (תיעול). מכאן שגם אם לא בוצעו מלוא עבודות התיעול הדרושות לצורך התקנת מערכת תיעול חדשה בשטח בהתחשב בכך שהיתה מערכת ניקוז קיימת במקום, די באותן עבודות שבוצעו על מנת להכשיר את החיוב של הנתבעים באגרות התיעול.

37. טענה אחרונה בפי הנתבעים לביטול היטלי הסלילה ואגרת התיעול נטענת בהסתמך על פסק דינו של כב' השופט אנגלרד בע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ פ"ד נז(1) 340 (להלן: פסק דין אל עמי). באותו פסק הדין הביע כב' השופט אנגלרד דעה באוביטר כי בהיעדר זיקה אמיתית בין עלות ביצוע העבודות לבין שיעור ההיטל מקיים אותו היטל יסודות של מס, אותו לא מוסמכת העיריה לגבות על-פי דין. יחד עם זאת, בנסיבות אותו מקרה נמנע השופט אנגלרד מלקבוע כי חוק העזר הותקן בחוסר סמכות, ושני שופטים אחרים שישבו איתו בהרכב ביקשו להשאיר את השאלה בצריך עיון.

לא זו בלבד רק שבפסק דינו של כב' השופט אנגלרד לא נקבעה הלכה מחייבת, פסיקתו לא מתיישבת עם פסיקה קודמת של בית המשפט העליון באותה סוגיה. סוגיית חוקיותה של שיטת ההיטלים נדונה והוכרעה בעבר בשורה של פסקי דין של בית המשפט העליון. באותם פסקי הדין נקבע כי שיטת ההיטלים משמרת זיקה מסוימת לשירות סלילת הכבישים - התשלום נגבה רק בהתקיים זיקת הנאה מינימלית (נכס גובל לסלילה), בכפוף להתחלת עבודות הסלילה, ובכספים שנגבו ניתן לעשות שימוש רק לתכלית הספציפית לשמה נגבו. זיקה מוגבלת זו בשיטת ההיטלים הוכרה כמספקת בכדי להוציאה מגדר מס (ראה ע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה נ' רשף, פ"ד לז(4) 57; פסק דין סדי; פסק דין אבן אור). לאחרונה חזר בית המשפט העליון ואישר את פסיקותיו הקודמות לעניין חוקיות השיטה ותוקפה המשפטי בפסק דין בעע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' משה צרפתי ([פורסם בנבו], להלן: עניין מרכז השלטון המקומי). באותו עניין אמנם הוכרה שיטת ההיטלים כשיטה מחייבת על-פי הדין הנוהג, אך בית המשפט מצא לנכון להביע ספקות באשר לצדקתה של שיטה זו ופנה בקריאה למחוקק הראשי להסדרת חקיקתית מחודשת ובהירה של הנושא. בין הפתרונות המוצעים להסדרת הנושא הציע כב' השופט רובינשטיין הטלת חיוב בגין סלילת רחובות בגדר ארנונה "כחלק מהסדר כולל, המאפשר גם התייחסות פרוגרסיבית אשר מביאה בחשבון היבטים סוציו-כלכליים, וכמובן נדרשת למה ששולם בעבר בהקשר הכביש". תמים דעים אני עם כב' השופט רובינשטיין בעניין זה ומצטרף לקריאותיו למחוקק באשר לצורך במציאת פתרון ראוי והוגן יותר כלפי תושבים הנאלצים לשאת באותם היטלים בעלות ניכרת, כאשר הנאתם מאותו שירות אינה בהכרח פרופורציונלית לשיעור העלות שהם נדרשים לשאת בה.

38. על יסוד הראיות והמסקנות המשפטיות שפרטתי, אני קובע, כי עבודות הסלילה של הכבישים והמדרכות והתקנת התיעול ברחובות תרצה וסמדר נעשו בהתאם לחוקי העזר הנדונים באופן שהכשיר את ההיטל והאגרה שנדרשו בגין העבודות הללו.

ג. תקפות החיוב בהיטל סלילה בגין מרכיב מדרכות

39. טוענים הנתבעים שלפנינו כי העיריה כלל לא סללה מדרכות ברחובות באשר הן הכבישים והן המדרכות מצוים באותו מפלס ואין כל הפרדה פיסית ביניהם.

ורבר אישר בתצהירו כי ברחובות בוצעה עבודה של התקנת מדרכות באופן שאבני השפה לא הוגבהו מהטעם שבמקום היה מחסור במקומות חניה בשל רוחבם הצר של הרחובות (ס' 4 לתצהיר).

40. ס' 6 לחוק העזר (סלילה) מורה כי "בשל כל נכס גובל ישולם היטל בעד סלילת כביש ומדרכה אחת בלבד;". "כביש" מוגדר בסעיף 1 לחוק העזר כ"רחוב או כל חלק מרחוב, שהמועצה הקצתה אותו לכלי רכב בהתאם לחוק עזר זה". בעוד "מדרכה" הוגדרה כ" רחוב או כל חלק מרחוב, בין מאספלט ובין מרוצף, שהמועצה הקצתה אותו להולכי רגל בלבד, בהתאם לחוק עזר זה, לרבות אבני שפה, קיר משען, מדרגות וקירות תומכים" (הדגשה שלי-ש.פ.).

41. לא מצינו הגדרה למונח "רחוב משולב" בסעיף ההגדרות שבחוק העזר (סלילה). עם לאקונה דומה בחוק העזר לרעננה (סלילת רחובות), תשל"ו-1976 (להלן: חוק העזר לרעננה (סלילה)) התמודדה בעיתו כב' השופטת באום-ניקוטרה בת.א. 5222/99 (שלום-פתח-תקוה) ויקטורי טרוזמן ואח' נ' עיריית רעננה ([פורסם בנבו], להלן: עניין עירית רעננה) וקביעותיה אושרו בשתי ערכאות הערעור בע"א 3534/02 עירית רעננה נ' אבידן גדעוני (מחוזי-תל-אביב), [פורסם בנבו] וברע"א 4437/05 עיריית רעננה נ' אבידן גדעוני (פורסם בנבו). באותו פסק הדין עמדה לדיון שאלה האם מוסמכת היתה עיריית רעננה לגבות מבעלי הנכסים הגובלים ברחוב משולב הן היטל סלילת כביש והן היטל סלילת מדרכה. לכך השיב בית המשפט בשלילה, תוך קביעה כי את הרחוב המשולב יש לסווג ככביש בלבד. את החלטתה נימקה כב' השופטת באום-ניקוטרה בלשון ברורה ומפורשת של חוק העזר אשר מגדירה את המונח "מדרכה" באופן דווקני אגב שימוש במילה "בלבד", וזאת במובחן מהגדרת "כביש" אשר נעדרת תוספת זו, ובשל כך מכילה כברירת מחדל הגדרת רחוב משולב. לאור המסקנה אליה הגיע, ביטל בית המשפט בעניין עירית רעננה את החיוב של הנתבעים שם בהיטל סלילה בגין היטל סלילת מדרכה וחייב את העיריה להשיב לנתבעים את הסכומים ששילמו לעירית רעננה בגין ההיטל האמור.

42. מסקנותיה של כב' השופטת באום-ניקוטרה בפסק הדין הנ"ל כוחן יפה למצב המשפטי בהתאם לחוק-העזר לרעננה (סלילה) שעמד ביסוד הדיון בפסק הדין בעניין עיריית רעננה. באותו מקרה הוטלו על הנתבעים שם שני היטלים שונים בהתאם לתעריפים המפורטים בתוספת לחוק העזר לרעננה (סלילה) – אחד בגין היטל סלילת כביש, והשני – בגין היטל סלילת מדרכות. משהגיעה שם בית המשפט למסקנה, כי היה על עירית רעננה לסווג את הרחוב המשולב ככביש בלבד, בדין ביטל בית המשפט שם את ההיטל בגין היטל סלילת המדרכה, בו חויבו הנתבעים שם מלבד היטל סלילת הכביש. לא כן הדבר בענייננו. בעניינם של הנתבעים שלפנינו בוצע חיוב בגין היטל סלילה אחד בלבד בהתאם לתעריף המופיע בתוספת לחוק העזר (סלילה) "לכביש שרוחבו עד 7 מ' ובתוספת מדרכה שרחבה עד 1.50 מ'" (כך גם עולה מכותרת המסמך מטעם העיריה שצורף לתצהיר ביתן כנספח ד' המפרט את החלקות החייבות בהיטל ואגרה נשוא התביעה ושיעורן).

להבדיל מחוק העזר לרעננה (סלילה), לא מטיל חוק העזר (סלילה) בענייננו היטל נוסף בגין סלילת מדרכה, כך שבין אם זו נסללה ובין אם לאו, מוטל היטל אחד הקובע שיעורים אחידים הן במקרה של סלילת כביש והן במקרה שיחד עם כביש נסללת מדרכה ברחוב [ס' 1(א) ו-(ב) לחוק העזר(סלילה)]. היה ולא נסלל כביש ברחוב אלא מדרכה בלבד, קובע ס' 1(ג) לתוספת שיעורי היטל לסלילת מדרכה בלבד בהתאם לתעריפים המפורטים שם שנגזרים מרוחב המדרכה שנסללה ברחוב. במקרה שלפנינו, כאמור חייבה העיריה את הנתבעים בהיטל אחד לפי תעריף אחיד הקבוע בסעיף 1(א) לתוספת "לכביש שרוחבו עד 7 מ' ובתוספת מדרכה שרחבה עד 1.50 מ'" ולא חייבה בנפרד עבור מרכיב המדרכה.

עייננו הרואות, כי העיריה שלפנינו לא הטילה על הנתבעים חיוב כפול בגין היטל סלילת כביש ובגין היטל סלילת מדרכה, כפי שהיה המקרה בעניין עירית רעננה. אי לכך, אין במסקנות המשפטיות שמסיק בית המשפט בעניין עירית רעננה לעניין הסיווג הנכון של רחוב משולב, היפות כשלעצמן, כדי להשליך על תקפות החיוב בהיטל סלילה שהושת על הנתבעים שלפנינו.

סוף דבר

43. לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לעיריה את סכומי התביעה הנתבעים. ב"כ העיריה רשאית להגיש נוסח פסיקתה לאישור בית המשפט ביחס לכל אחד מהתיקים, וזאת לאחר שתעביר עותק לב"כ הצד שכנגד.

54678313

44. באשר להוצאות המשפט, למרות התוצאה של פסק הדין, בהתחשב בכך שהעיריה פעלה בניגוד ס' 4 לחוק העזר (סלילה) וס' 2 לחוק העזר (תיעול), כאמור בס' 32 לפסק הדין דלעיל, החלטתי שלא לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט. לפיכך, כל צד ישא בהוצאותיו.

45. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.371

54678313

ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ח (27 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן