ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 21/10/2019
גרסת הדפסה

א 2748/06- שלום, ארנונה

עיריית בת ים נגד גדעון רביב בע"מ


3/8/2008

א 2748/06

עיריית בת ים

נגד

1. גדעון רביב בע"מ

2. גדעון רביב

בבית משפט השלום ראשון לציון

בפני: השופט יחזקאל קינר - סגן נשיא

[3.8.2008]

פסק-דין

מבוא

1. התובעת (להלן: "העירייה") הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בסך 95,227 נגד הנתבעים בגין חיובי ארנונה, אגרת מים וביוב ותשלומים נוספים, אותם הם חייבים לשלם לעירייה לטענתה בגין נכס בשטח 303 מ"ר ברחוב קרן היסוד 6 בת ים (להלן: "הנכס").

2. יצויין כי תביעת העירייה כללה גם חוב ארנונה בגין הנכס עבור השנים 2005 ו-2006, אשר ברור כי איננו קיים, שכן העירייה נתנה פטור מארנונה לנכס בגין היותו נכס בלתי ראוי לשימוש החל מיום 1.7.04 (ר' מכתב מר מנשה לוטן, הממונה על ההכנסות בעירייה, מיום 21.11.05). על כך אין מחלוקת, והעירייה איננה טוענת לקיומו של חוב ארנונה בגין התקופה הנ"ל. ברור גם כי לא היה כל יסוד לכלול בתביעה חוב ארנונה בגין תקופה זו, כפי שלא היה מקום לכלול ברכיבי התביעה חוב בגין "הוצאות משפטיות". כאמור, העירייה איננה טוענת עוד לחובות הנ"ל, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת לגבי התקופה מיום 1.3.03 (המועד בו החלה הנתבעת 1 להחזיק בנכס) ועד 30.6.04.

3. עוד יצויין כי העירייה לא טענה ולא הוכיחה חבות כלשהי של הנתבע מס' 2 לגבי החובות הנטענים על ידה. טענת העירייה בכתב התביעה כי הנתבע 2 הוא בעל מניות ו/או דירקטור ו/או בעל שליטה בנתבעת, איננה מקימה עילת תביעה נגד הנתבע 2 ובהעדר טענות נוספות נגדו דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות, וכך אני מורה.

ההתייחסות מעתה ואילך תהא, אפוא, לנתבעת 1 בלבד, שתיקרא להלן: "הנתבעת".

4. לאחר דיון ביום 30.11.06 בבקשת הרשות להגן שהוגשה על ידי הנתבעים, הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים, לפיה תינתן רשות להגן לגבי הטענה כי שטח הנכס קטן מזה הנטען על ידי העירייה, וכי לא תינתן רשות להגן לגבי טענת הנתבעת כי סיווג הנכס צריך להיות שונה מזה שנקבע על ידי העירייה.

באשר לטענה נוספת של הנתבעת לגבי התקופה בה היה על העירייה ליתן פטור מלא ו/או חלקי לנכס בגין היותו נכס ריק, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תמציא מסמכים לגבי השינוי בתקנות ההסדרים במשק המדינה ולאחר מכן תינתן החלטה.

בהחלטה שניתנה ביום 21.2.07, קבעה כב' הרשמת כי יש ליתן לנתבעת רשות להגן גם באשר לטענותיה בנוגע לתקופת הפטור.

5. אם כך, רשות להגן ניתנה הן באשר לטענה לעניין שטח הנכס, והן לגבי הטענה בעניין תקופת הפטור.

6. בדיון מיום 21.1.08 חוייבו הצדדים להגיש תחשיבים מפורטים של הסכום שלטענת כל אחד מהם יש לשלמו עבור הארנונה בגין הנכס.

התובעת הגישה תחשיב לפיו מסתכם החוב בגין הנכס (כולל ארנונה, מים וביוב) בסך 44,983.89 ₪, כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית, ככל הנראה עד מועד עריכת החשבון בסוף חודש ינואר 2008.

הנתבעת הגישה לעומת זאת תחשיב לפיו חובותיה בגין הנכס מסתכמים ב-19,872 וכי לפי "צו המסים" הוענקה הנחה של 45% על סכום זה, ולפיכך היה עליה לשלם 10,949 בלבד, בעוד בחודש ינואר 2007 שילמה הנתבעת סך של 11,820 ₪, דהיינו הנתבעת פרעה את מלוא חובה, ואין היא חייבת לעירייה דבר.

7. בדיון מיום 30.3.08 הוצעה על ידי בית המשפט הצעה לסיום התיק בהסדר, וכן הסכימו הצדדים, כי אם לא יגיעו להסדר, יינתן פסק דין בתיק על יסוד כל החומר המצוי בתיק וסיכומים בכתב. משלא הושג הסדר בין הצדדים, הגישו הם את סיכומיהם בכתב, ועתה יש ליתן פסק דין על יסוד החומר הקיים בתיק וסיכומי הצדדים.

8. יש לציין עוד כי שני הצדדים הגישו חישובים מחישובים שונים לגבי סכום החוב, כאשר כל חישוב היה שונה ממשנהו. הדברים אמורים הן לגבי העירייה שנקבה במועדים שונים בלא פחות מ-5 סכומים שונים שלטענתה מהווים את חוב הנתבעת לעירייה. סכומים אלה נעו בין כ-45,000 לכ-150,000 ₪. גם הנתבעת נקבה בסכומים שונים ובשיטות חישוב שונות של החוב.

בסופו של דבר, בית המשפט יכריע בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, בהתאם לטענותיהם האחרונות של הצדדים, ולפי הכרעה זו ייערך גם חישוב החוב אשר יינתן פסק דין לגביו.

שטח הנכס

9. בבקשת הרשות להגן טענה הנתבעת כי שטח הנכס איננו 303 מ"ר, וכי לעניין חיובי ארנונה יש לחשב את שטח הנכס על-פי שטחו האפקטיבי, המסתכם בכ-260 מ"ר בלבד. צורפה חוות דעת שמאי מקרקעין בעניין זה.

10. בסיכומי הנתבעת, לא חזרה היא על טענותיה בנושא שטח הנכס ויש לראות טענות אלה כטענות שנזנחו על ידה, כאמור בע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673, 677-678 (1967):

"כלל גדול נקוט בידי בית המשפט, לפיו, אם אין בעל דין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה".

11. בנוסף, ואף אלמלא נזנחה הטענה, הרי על פי מכתב הנתבעת מיום 13.12.03 (נספח מב/11 שצורף לבש"א 5202/06) סיכום שטחי הנכס הנטענים בו הוא כ-308 מ"ר, דהיינו שטח גדול יותר מהשטח שחוייב בארנונה על ידי העירייה, וללא כל טענה ל"שטחים אפקטיביים", וכך גם במכתב נוסף של ב"כ הנתבעת מיום 7.9.06 (נספח מב/14 שצורף לבש"א 5202/06). לא ברור גם מהו בסיס הטענה לפיה יש לחשב שטחים המכונים "אפקטיביים" בלבד.

12. טענה נוספת של הנתבעת הנוגעת לשטח המחוייב, שאף עליה לא חזרה בסיכומיה הינה כי על גלריה שגובהה פחות מ-2.5 מ' יש לחייב בתעריף נמוך יותר (חלק מהנכס הינו גלריה שגובהה לפי חוו"ד השמאי הוא 2.3 מ'). ב"כ הנתבעת ציין כי יפנה את בית המשפט למראה המקום המתאים (עמ' 3 ש' 20-21), אך לא עשה כן.

לעומתו, הפנה ב"כ העירייה לצו המיסים לשנת 2003 ו-2004 לפיו החיוב בארנונה בגין סיווג "עסק" מתייחס גם ל"שטחי יציעים". כן הפנה לסעיף 4(ד) לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות והיתרים), תשנ"ב – 1992, לפיו "שטח עליית גג יחושב לפי ההשלכה האופקית על הרצפה של אותו חלק, בעליית הגג, הגבוה מ-1.80 מטרים", ומכאן שלטענת הנתבעת בעניין זה לא היה יסוד.

תקופת הפטור בגין נכס ריק וגובה הפטור

13. תקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן:"תקנות ההנחה") מסדירה את שיעור ההנחה המוענק בגין נכס ריק וזו היתה לשונה טרם תיקונה ביום 23.12.03:

"13. (א) המועצה רשאית לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים או חלק ממנה- לקבוע למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו ברציפות במשך תקופה כאמור לפחות, שתחילתה ביום שחדלו להשתמש בו- הנחה בשיעור עד 100%.

(ב) הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לבנין ריק פעם אחת בלבד, כל עוד לא שונתה הבעלות בו.

14. בתיקון מיום 23.12.03 (תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה)(תיקון), התשס"ד-2003, להלן: "התיקון") תוקנה תקנה 13(א) ונוסחה החדש היה כדלקמן:

"13.(א) מועצה תקבע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו בתקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 חודשים-100%

(2) מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 – 66.66%

(3) מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 -50%".

במסגרת התיקון נקבע כי תחילתה של תקנה זו תהא ביום 1.2.04, ומאותו מועד יחל גם חישוב התקופה המצטברת הקבועה בתקנה.

תקנה 8 (ב) לתיקון תשס"ד-2003 מסייגת את מתן הפטור וקובעת כך:

"תקנה 13 (א)(1) לתקנות העיקריות, כנוסחה בתקנה 4 לתקנות אלה, לא תחול על בנין ריק שלגביו ניתנה הנחה בהתאם להוראות תקנה 13 (א) לתקנות העיקריות כנוסחה ערב תחילתה של תקנה זו (להלן-הנחה בעבר), ואולם, ניתנה הנחה בעבר לתקופה הפחותה מ-6 חודשים, תינתן הנחה ליתרת התקופה, בהתאם להוראות תקנה 13(א)(1) לתקנות העיקריות."

15. אין מחלוקת לגבי היותו של הנכס ריק בכל התקופה הרלבנטית השנויה במחלוקת בין הצדדים (1.3.03 – 30.6.04, סה"כ 14 חודשים).

16. התוצאה של הוראות תקנות ההנחה בנוגע להנחה לגבי נכס ריק, לפני התיקון ולאחר התיקון, בכל הקשור לנכס נשוא התביעה היא כדלקמן:

לגבי תקופה מיום 1.3.03 ועד 31.1.04 – מגיעה הנחה בשיעור 100% עבור 6 חודשים מתוך תקופה זו, ואין מגיעה הנחה עבור תקופה נוספת בתוך אותה תקופה.

לגבי תקופה מיום 1.2.04 ועד יום 30.6.04 מגיעה הנחה בשיעור 66.66%.

17. בפועל, העניקה העירייה לנתבעת הנחה בשיעור 100% בגין נכס ריק עבור התקופה מ-1.3.03 ועד 31.8.03, והנחה בשיעור 66.66% בגין נכס ריק עבור התקופה מ-1.1.04 ועד 30.6.04. לפי תחשיבה האחרון של העירייה, סכום הארנונה המגיע בגין הנכס עבור התקופה הרלבנטית הינו חיוב מלא בגין החודשים ספטמבר 2003 – דצמבר 2003 (ארבעה חודשים), וחיוב בגין החודשים ינואר 2004 ועד יוני 2004 (6 חודשים), המחושב לאחר הנחה של 66.66%.

אני מוצא כי תחשיב זה תואם את ההוראות החוקיות ואולי אף מיטיב עם הנתבעת מעט (שכן ההנחה הנוספת לפי התיקון היתה אמורה לחול מיום 1.2.04 ולא מיום 1.1.04, כפי שהוענקה לנתבעת בפועל).

טענת פרעון החוב לאחר הנחה לפי תיקון תשס"ז

18. טענה נוספת בפי הנתבעת היא כי בחודש ינואר 2007 שילמה לעירייה סך של 11,820 שהיווה 50% מסכום חובה לעירייה אותה עת, וכי בהתאם לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה)(תיקון) התשס"ז-2006 (להלן: "תיקון תשס"ז") מהווה הסכום ששולם את מלוא החוב בגין הנכס, לאחר הנחה שניתנה לפי תיקון תשס"ז.

19. תיקון תשס"ז הוסיף לתקנות ההנחה את תקנה 26, אשר, בין היתר, קבעה כדלקמן:

"(ב) מועצה רשאית להחליט על הפחתת סכום החוב הקודם בשיעורים המפורטים להלן, לחייב שבתקופה שמיום כח' בחשוון התשס"ז, (16 בנובמבר 2006) ועד יום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007), נתקיימו בו התנאים המפורטים לצדם:

(1) הפחתה בשיעור 50% מסכום החוב הקודם- לחייב שפרע בתשלום אחד במזומן את סכום החוב הקודם בניכוי שיעור ההפחתה (להלן-יתרת החוב) עד יום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007);

(2) הפחתה בשיעור של 45% מסכום החוב הקודם- לחייב שפרע עד יום י' באדר התשס"ז (28 בפברואר 2007) את יתרת החוב , באחת מאלה:

(א) עד 12 תשלומים ששולמו בשיקים דחויים, למעט הראשון שבהם, לטובת הרשות המקומית;

....

ס"ק 26(ד)(2) מסייג את האמור בס"ק 26(ב) וקובע:

"על אף האמור בתקנת משנה (ב)-

(2) כלל סכום החוב הקודם סכומי ארנונה שהטילה המועצה על בנין או קרקע עבור תקופה שמיום כ"ז בטבת התשס"ג (1 בינואר 2003) עד יום י"ט בטבת התשס"ה (31 בדצמבר 2004) בלבד- תהיה ההפחתה בשיעור של 30%, ואם נפרע בתשלום אחד במזומן- הפחתה בשיעור של 35%".

עוד יצויין כי ס"ק 26(א) מגדיר "סכום חוב קודם" כך:

"סך כל סכומי הארנונה הכללית שהטילה המועצה על בנין או קרקע עד יום ו' בטבת התשס"ה (31.12.04) בתוספת תשלומי פיגורים, ושטרם נפרעו בידי החייב בתשלומם."

20. העולה מהאמור לעיל הוא כי הסייג הקבוע בתקנה 26|(ד)(2) לתיקון תשס"ז חל על החוב בגין הנכס וההפחתה המקסימלית לה היתה זכאית הנתבעת על החוב הקודם בגין הנכס היא 35%. לפיכך, על מנת לזכות בהנחה המוענקת לפי תיקון תשס"ז, היה על הנתבעת לפרוע 65% מסכום חוב הארנונה הקודם, שהוא יתרת חוב הארנונה שטרם שולם בתוספת תשלומי פיגורים.

אפילו לפי תחשיב התובעת, לא פרעה היא 65% מסכום החוב הקודם, ולפיכך אין היא זכאית ליהנות מההנחה הקבועה בתיקון תשס"ז.

סכום החוב

21. חיובי הארנונה הנומינליים לפי תחשיב העירייה מסתכמים ב-37,151.44 ₪.

לחיובים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית (תשלומי פיגורים) לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

מחיובים אלה יש לנכות את הסך של 11,820 ששולם על ידי הנתבעת על חשבון החוב, וזאת לפי יום ערך של זמן הפרעון הנקוב בשיק שנמסר לב"כ העירייה (8.1.07), ולא לפי יום ערך בחודש מאי 2007 הנקוב בתחשיב העירייה, שכן העובדה שהשיק נפרע על ידי העירייה במועד מאוחר יותר מהמועד בו נמסר לב"כ העירייה, איננה צריכה להיות בעוכרי הנתבעת.

22. באשר לחיובי המים והביוב צורף פירוט לתחשיב העירייה. יש להביא בחשבון רק את החיובים עד לחודש יוני 2006, שכן התביעה הוגשה ביום 15.6.06.

החיובים הנומינליים יהיו, אפוא:

ביוב – 90.29 ₪.

מד מים – 80.01 ₪.

מים – 283.1 ₪.

אף לחיובים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית (תשלומי פיגורים) לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

23. אני מחייב, אפוא, את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיפים 21 ו-22 לעיל.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

24. אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הן נוכח דחיית התביעה נגד הנתבע 2, והן מאחר שהדעת איננה נוחה מכך שרשות ציבורית מגישה תביעה, אשר מתברר שלחלק גדול הימנה אין בסיס מלכתחילה.

ניתן היום ב' באב, תשס"ח (3 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

יחזקאל קינר , שופט

סגן נשיא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן