א 2748/06- שלום, ארנונה

א 2748/06

1. התובעת (להלן: "העירייה") הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בסך 95,227 ₪ נגד הנתבעים בגין חיובי ארנונה, אגרת מים וביוב ותשלומים נוספים, אותם הם חייבים לשלם לעירייה לטענתה בגין נכס בשטח 303 מ"ר ברחוב קרן היסוד 6 בת ים (להלן: "הנכס").

2. יצויין כי תביעת העירייה כללה גם חוב ארנונה בגין הנכס עבור השנים 2005 ו-2006, אשר ברור כי איננו קיים, שכן העירייה נתנה פטור מארנונה לנכס בגין היותו נכס בלתי ראוי לשימוש החל מיום 1.7.04 (ר' מכתב מר מנשה לוטן, הממונה על ההכנסות בעירייה, מיום 21.11.05). על כך אין מחלוקת, והעירייה איננה טוענת לקיומו של חוב ארנונה בגין התקופה הנ"ל. ברור גם כי לא היה כל יסוד לכלול בתביעה חוב ארנונה בגין תקופה זו, כפי שלא היה מקום לכלול ברכיבי התביעה חוב בגין "הוצאות משפטיות". כאמור, העירייה איננה טוענת עוד לחובות הנ"ל, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת לגבי התקופה מיום 1.3.03 (המועד בו החלה הנתבעת 1 להחזיק בנכס) ועד 30.6.04.

3. עוד יצויין כי העירייה לא טענה ולא הוכיחה חבות כלשהי של הנתבע מס' 2 לגבי החובות הנטענים על ידה. טענת העירייה בכתב התביעה כי הנתבע 2 הוא בעל מניות ו/או דירקטור ו/או בעל שליטה בנתבעת, איננה מקימה עילת תביעה נגד הנתבע 2 ובהעדר טענות נוספות נגדו דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות, וכך אני מורה.

ההתייחסות מעתה ואילך תהא, אפוא, לנתבעת 1 בלבד, שתיקרא להלן: "הנתבעת".

4. לאחר דיון ביום 30.11.06 בבקשת הרשות להגן שהוגשה על ידי הנתבעים, הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים, לפיה תינתן רשות להגן לגבי הטענה כי שטח הנכס קטן מזה הנטען על ידי העירייה, וכי לא תינתן רשות להגן לגבי טענת הנתבעת כי סיווג הנכס צריך להיות שונה מזה שנקבע על ידי העירייה.

באשר לטענה נוספת של הנתבעת לגבי התקופה בה היה על העירייה ליתן פטור מלא ו/או חלקי לנכס בגין היותו נכס ריק, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תמציא מסמכים לגבי השינוי בתקנות ההסדרים במשק המדינה ולאחר מכן תינתן החלטה.

בהחלטה שניתנה ביום 21.2.07, קבעה כב' הרשמת כי יש ליתן לנתבעת רשות להגן גם באשר לטענותיה בנוגע לתקופת הפטור.

5. אם כך, רשות להגן ניתנה הן באשר לטענה לעניין שטח הנכס, והן לגבי הטענה בעניין תקופת הפטור.

6. בדיון מיום 21.1.08 חוייבו הצדדים להגיש תחשיבים מפורטים של הסכום שלטענת כל אחד מהם יש לשלמו עבור הארנונה בגין הנכס.

התובעת הגישה תחשיב לפיו מסתכם החוב בגין הנכס (כולל ארנונה, מים וביוב) בסך 44,983.89 ₪, כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית, ככל הנראה עד מועד עריכת החשבון בסוף חודש ינואר 2008.

הנתבעת הגישה לעומת זאת תחשיב לפיו חובותיה בגין הנכס מסתכמים ב-19,872 ₪ וכי לפי "צו המסים" הוענקה הנחה של 45% על סכום זה, ולפיכך היה עליה לשלם 10,949 ₪ בלבד, בעוד בחודש ינואר 2007 שילמה הנתבעת סך של 11,820 ₪, דהיינו הנתבעת פרעה את מלוא חובה, ואין היא חייבת לעירייה דבר.

7. בדיון מיום 30.3.08 הוצעה על ידי בית המשפט הצעה לסיום התיק בהסדר, וכן הסכימו הצדדים, כי אם לא יגיעו להסדר, יינתן פסק דין בתיק על יסוד כל החומר המצוי בתיק וסיכומים בכתב. משלא הושג הסדר בין הצדדים, הגישו הם את סיכומיהם בכתב, ועתה יש ליתן פסק דין על יסוד החומר הקיים בתיק וסיכומי הצדדים.

8. יש לציין עוד כי שני הצדדים הגישו חישובים מחישובים שונים לגבי סכום החוב, כאשר כל חישוב היה שונה ממשנהו. הדברים אמורים הן לגבי העירייה שנקבה במועדים שונים בלא פחות מ-5 סכומים שונים שלטענתה מהווים את חוב הנתבעת לעירייה. סכומים אלה נעו בין כ-45,000 ₪ לכ-150,000 ₪. גם הנתבעת נקבה בסכומים שונים ובשיטות חישוב שונות של החוב.

בסופו של דבר, בית המשפט יכריע בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, בהתאם לטענותיהם האחרונות של הצדדים, ולפי הכרעה זו ייערך גם חישוב החוב אשר יינתן פסק דין לגביו.

9. בבקשת הרשות להגן טענה הנתבעת כי שטח הנכס איננו 303 מ"ר, וכי לעניין חיובי ארנונה יש לחשב את שטח הנכס על-פי שטחו האפקטיבי, המסתכם בכ-260 מ"ר בלבד. צורפה חוות דעת שמאי מקרקעין בעניין זה.

10. בסיכומי הנתבעת, לא חזרה היא על טענותיה בנושא שטח הנכס ויש לראות טענות אלה כטענות שנזנחו על ידה, כאמור בע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673, 677-678 (1967):

11. בנוסף, ואף אלמלא נזנחה הטענה, הרי על פי מכתב הנתבעת מיום 13.12.03 (נספח מב/11 שצורף לבש"א 5202/06) סיכום שטחי הנכס הנטענים בו הוא כ-308 מ"ר, דהיינו שטח גדול יותר מהשטח שחוייב בארנונה על ידי העירייה, וללא כל טענה ל"שטחים אפקטיביים", וכך גם במכתב נוסף של ב"כ הנתבעת מיום 7.9.06 (נספח מב/14 שצורף לבש"א 5202/06). לא ברור גם מהו בסיס הטענה לפיה יש לחשב שטחים המכונים "אפקטיביים" בלבד.

12. טענה נוספת של הנתבעת הנוגעת לשטח המחוייב, שאף עליה לא חזרה בסיכומיה הינה כי על גלריה שגובהה פחות מ-2.5 מ' יש לחייב בתעריף נמוך יותר (חלק מהנכס הינו גלריה שגובהה לפי חוו"ד השמאי הוא 2.3 מ'). ב"כ הנתבעת ציין כי יפנה את בית המשפט למראה המקום המתאים (עמ' 3 ש' 20-21), אך לא עשה כן.

לעומתו, הפנה ב"כ העירייה לצו המיסים לשנת 2003 ו-2004 לפיו החיוב בארנונה בגין סיווג "עסק" מתייחס גם ל"שטחי יציעים". כן הפנה לסעיף 4(ד) לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות והיתרים), תשנ"ב – 1992, לפיו "שטח עליית גג יחושב לפי ההשלכה האופקית על הרצפה של אותו חלק, בעליית הגג, הגבוה מ-1.80 מטרים", ומכאן שלטענת הנתבעת בעניין זה לא היה יסוד.

13. תקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן:"תקנות ההנחה") מסדירה את שיעור ההנחה המוענק בגין נכס ריק וזו היתה לשונה טרם תיקונה ביום 23.12.03:

14. בתיקון מיום 23.12.03 (תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה)(תיקון), התשס"ד-2003, להלן: "התיקון") תוקנה תקנה 13(א) ונוסחה החדש היה כדלקמן:

במסגרת התיקון נקבע כי תחילתה של תקנה זו תהא ביום 1.2.04, ומאותו מועד יחל גם חישוב התקופה המצטברת הקבועה בתקנה.

15. אין מחלוקת לגבי היותו של הנכס ריק בכל התקופה הרלבנטית השנויה במחלוקת בין הצדדים (1.3.03 – 30.6.04, סה"כ 14 חודשים).

16. התוצאה של הוראות תקנות ההנחה בנוגע להנחה לגבי נכס ריק, לפני התיקון ולאחר התיקון, בכל הקשור לנכס נשוא התביעה היא כדלקמן:

לגבי תקופה מיום 1.3.03 ועד 31.1.04 – מגיעה הנחה בשיעור 100% עבור 6 חודשים מתוך תקופה זו, ואין מגיעה הנחה עבור תקופה נוספת בתוך אותה תקופה.

לגבי תקופה מיום 1.2.04 ועד יום 30.6.04 מגיעה הנחה בשיעור 66.66%.

17. בפועל, העניקה העירייה לנתבעת הנחה בשיעור 100% בגין נכס ריק עבור התקופה מ-1.3.03 ועד 31.8.03, והנחה בשיעור 66.66% בגין נכס ריק עבור התקופה מ-1.1.04 ועד 30.6.04. לפי תחשיבה האחרון של העירייה, סכום הארנונה המגיע בגין הנכס עבור התקופה הרלבנטית הינו חיוב מלא בגין החודשים ספטמבר 2003 – דצמבר 2003 (ארבעה חודשים), וחיוב בגין החודשים ינואר 2004 ועד יוני 2004 (6 חודשים), המחושב לאחר הנחה של 66.66%.

אני מוצא כי תחשיב זה תואם את ההוראות החוקיות ואולי אף מיטיב עם הנתבעת מעט (שכן ההנחה הנוספת לפי התיקון היתה אמורה לחול מיום 1.2.04 ולא מיום 1.1.04, כפי שהוענקה לנתבעת בפועל).

18. טענה נוספת בפי הנתבעת היא כי בחודש ינואר 2007 שילמה לעירייה סך של 11,820 ₪ שהיווה 50% מסכום חובה לעירייה אותה עת, וכי בהתאם לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה)(תיקון) התשס"ז-2006 (להלן: "תיקון תשס"ז") מהווה הסכום ששולם את מלוא החוב בגין הנכס, לאחר הנחה שניתנה לפי תיקון תשס"ז.

19. תיקון תשס"ז הוסיף לתקנות ההנחה את תקנה 26, אשר, בין היתר, קבעה כדלקמן:

עוד יצויין כי ס"ק 26(א) מגדיר "סכום חוב קודם" כך:

20. העולה מהאמור לעיל הוא כי הסייג הקבוע בתקנה 26|(ד)(2) לתיקון תשס"ז חל על החוב בגין הנכס וההפחתה המקסימלית לה היתה זכאית הנתבעת על החוב הקודם בגין הנכס היא 35%. לפיכך, על מנת לזכות בהנחה המוענקת לפי תיקון תשס"ז, היה על הנתבעת לפרוע 65% מסכום חוב הארנונה הקודם, שהוא יתרת חוב הארנונה שטרם שולם בתוספת תשלומי פיגורים.

אפילו לפי תחשיב התובעת, לא פרעה היא 65% מסכום החוב הקודם, ולפיכך אין היא זכאית ליהנות מההנחה הקבועה בתיקון תשס"ז.

21. חיובי הארנונה הנומינליים לפי תחשיב העירייה מסתכמים ב-37,151.44 ₪.

לחיובים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית (תשלומי פיגורים) לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

מחיובים אלה יש לנכות את הסך של 11,820 ₪ ששולם על ידי הנתבעת על חשבון החוב, וזאת לפי יום ערך של זמן הפרעון הנקוב בשיק שנמסר לב"כ העירייה (8.1.07), ולא לפי יום ערך בחודש מאי 2007 הנקוב בתחשיב העירייה, שכן העובדה שהשיק נפרע על ידי העירייה במועד מאוחר יותר מהמועד בו נמסר לב"כ העירייה, איננה צריכה להיות בעוכרי הנתבעת.

22. באשר לחיובי המים והביוב צורף פירוט לתחשיב העירייה. יש להביא בחשבון רק את החיובים עד לחודש יוני 2006, שכן התביעה הוגשה ביום 15.6.06.

החיובים הנומינליים יהיו, אפוא:

ביוב – 90.29 ₪.

מד מים – 80.01 ₪.

מים – 283.1 ₪.

אף לחיובים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית (תשלומי פיגורים) לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

23. אני מחייב, אפוא, את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיפים 21 ו-22 לעיל.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

24. אינני מוצא מקום לחיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הן נוכח דחיית התביעה נגד הנתבע 2, והן מאחר שהדעת איננה נוחה מכך שרשות ציבורית מגישה תביעה, אשר מתברר שלחלק גדול הימנה אין בסיס מלכתחילה.