ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 18/10/2019
גרסת הדפסה

א 60539/07 - שלום, ארנונה

עיריית חולון נגד עו"ד אמיר סטמרי


11/8/2008

א 60539/07

עיריית חולון

נגד

עו"ד אמיר סטמרי

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

[11.8.2008]

פסק דין

רקע

עיקרה של תביעה זו בשאלת חבותו של כונס הנכסים שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל,לחובות הארנונה בקשר לנכס עליו שימש ככונס.

עיריית חולון (להלן: "התובעת") פועלת כעירייה כאמור בסעיף 2 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ושטחה המוניציפאלי משתרע על פי הקבוע בפרסומים בק"ת תש"י-1306, תשי"ז-1364, תש"ך 1672; תשכ"ח-1532; תשל"ג-1945.

עו"ד אמיר סטמרי (להלן: "הנתבע") שימש בזמניים הרלוונטיים ככנוס נכסים על נכס הידוע 6737 חלקה 185, הנמצא ברחוב המנור 73, בשטח המוניציפאלי של התובעת (להלן: "הנכס"). הנתבע מונה ככונס לנכס שהיה שייך למר יחזקל חקק ז"ל , אשר עיזבונו היה חדל פרעון.

על פי נסח הטאבו, מוגדר הנכס כ"מגרש" על מחצית החלקה , אולם במהלך השנים בנה המנוח על המגרש באופן בלתי חוקי וללא היתר כדין. הנכס הנדון נמכר על ידי הנתבע במסגרת הליך הכינוס ובהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל, לגב' אברהם אורנה (להלן: "הקונה").

על אף העובדה כי הנכס נבנה ללא ההיתרים המתאימים מחויב בעל הנכס בהיטלים והאגרות הנובעים מפיתוח המגרש ומן הבניה. בהתאם לנספח א' לתביעה נעמד החוב על סך של 19,938 ₪ כשהחייבת הינה חברת ת.מ.ש על ידי חקק יחזקל.

ביום 25/10/06 פנה הנתבע למשרדי התובעת על מנת לבדוק את מצבת החוב בגין הנכס לצורך קבלת אישור לטאבו. במכתב אשר נשלח לנתבע ביום 25/10/06 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה) ציינה פקידת התובעת הגב' טלי קרן כי קיים חוב בגובה 42,122 ₪ בגין היטל ביוב, תיעול, אגרת צנרת וכביש פיתוח. לגישת התובעת עקב טעות צוין כי החוב הינו של חברת ת.מ.ש, על אף שיש לראות בחייב את הבעלים ולא את המחזיק.

התובעת טוענת כי הכונס בא בנעלי החייב ומשכך הוא אשר חייב בכל חובותיו.

בתגובה שיגר הנתבע מכתב מיום 25/10/06 בו ציין כי הנכס הנדון נמכר בהליך הוצאה לפועל כשהוא נקי מכל שיעבוד או חוב. יתרה מזו הראה הנתבע כי בחודש 07/06 שולמו לתובעת בגין היטלים בתקופת היותו כונס נכסים סך של 3,286.80 ₪ והחל מחודש 07/06 משולמים המיסים על ידי הקונה.

משביקש הנתבע לקבל את אישור העיריה לביצוע העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, סירבה התובעת להפיק אישור זה לאור קיום חוב ע"ס 42,122 ₪ הנ"ל, במכתבו (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), הפנה הנתבע את נציגי התובעת לעו"ד אלעד עפארי שמונה כמפרק לחברת ת.מ.ש בע"מ, היא בעלת החוב.

לאור סירובה של התובעת למסור את אישור העברת הזכויות לרשם המקרקעין, הגיש הנתבע ביום 02/11/06 בקשה למתן הוראות (צורף כנספח ד' לכתב התביעה), בו נתבקש ראש ההוצאה לפועל להורות לעירייה להעביר את האישור האמור בתוך 7 ימים או לחילופין להורות על העברת הזכויות הנכס ע"ש הקונה ללא צורך בהמצאת אישור העירייה.

בהחלטה מיום 04/12/06 (צורפה כנספח ה לכתב התביעה), בהעדר תגובת העירייה על אף שבוצעה מסירה כדין, הורה ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם שליו אבי) לתובעת להמציא את האישור הנדון וזאת לאחר שהנתבע שילם את חובותיו בעבור התקופה בה החזיק בנכס.

ביום 20/12/06 הוגשה בקשה לביטול החלטה. בהחלטה מיום 21/01/07 דחה ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם שליו, את בקשת התובעת וציין:

"ככל שהעירייה סבורה שהחוב של "חב' ת.מ.ש" כפי שצוין במכתבה הינו בכ"ז של החייב עצמו, עליה להמציא פס"ד מבית המשפט המוסמך, שאז אשקול את החלטתי בשנית. וככל שלא יחולקו הכספים ניתן יהיה לשקול הסבת תשלום תמורה".

לאור החלטת ראש ההוצאה לפועל העבירה התובעת את האישור האמור תוך הסתייגות שאין היא רואה בהעברת האישור האמור משום ויתור על זכויותיה.

לטענת הנתבע, החוב הנתבע כלל איננו שייך לתקופת החזקתו של בנכס, שכן בתקופתו שולמו מלוא התשלומים התובעת.

יתירה מזו, שובר התשלום אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה כלל איננו נוקט בכל פירוט באשר לתקופת החוב האמורה. לא מן הנמנע כי חוב זה התיישן. יתרה מכך לא צוין כיצד חושב החוב האמור מהם סכומי הקרן ומהם סכומי הריבית. לדידו אין לראות במסמך זה כמסמך מחייב שכן אינו מהווה רשומה מוסדית או תעודת עובד ציבור.

לגישתו של הנתבע, כל פעולותיו נעשו כידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, כל פעולותיו בוצעו על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל וכן אושרו לאחר ביצוען. משכך אין כל יריבות בין הצדדים.

לטענתו גם במצב דברים בו היה מתרשל בתפקידו, הייתה פתוחה בפני התובעת האפשרות לפעול במסגרת סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התובעת לא פנתה מעולם בערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל המאשרות את פעולות הנתבע ואת שחרורו. לגישתו החלטות אלו הפכו לחלוטות.

הנתבע דוחה את טענות התובעת כי בהתאם לסעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל בא הכונס בנעלי החייב לכל דבר ועניין וחייב בחובותיו.

דיון

בדיון אשר התקיים בפני ביום 10/02/08, הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני לפיו נמחקה הבקשה בבש"א 178571/07 (בקשה למחיקת כותרת), והתקבלה בש"א 180374/07 (בקשת רשות להתגונן). לאור האמור הועבר בדיון לפסים של סדר דין מהיר. בדיון המקדמי מיום 20/05/08 הסכימו הצדדים כי תידון ראשית שאלת חבותו האישית של הנתבע והיריבות בין הצדדים.

לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים ובפסיקה הרלוונטית דעתי היא שיש לסלק את התביעה על הסף ולקבל את עמדת הנתבע, וזאת מן הסיבות אשר יובאו להלן:

טענתה העיקרית של התובעת הינה כי יש לחייב את הנתבע מכוח סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") הקובע:

"כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב".

לגישת ב"כ התובעת המלומדת, פירושו הנכון של הסעיף הינה כי "כונס הנכסים חייב בכל חובות הבעלים בגין הנכס ומינוי כונס נכסים איננו "ממרק" את זכויות הבעלים מכל זכות צד שלישי" (ס' 9 לסיכומי התובעת).

אין דעתי כדעת ב"כ התובעת המלומדת. לאחר שממונה כונס הנכסים אין הוא עוסק אך בייצוג הנושה על מנת לפרוע את מרבית החוב, אלא בפועל, כקצין בית המשפט מטעמו של ראש ההוצאה והמשמש כידו הארוכה. עולה כי תפקידו זה נועד לעזור לראש ההוצל"פ הממלא תפקיד מעין שיפוטי. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט טירקל בבר"ע (באר-שבע) 66/94 שפר תעשיות בע"מ נ' בנק הפועלים ועו"ד דוד כהן, תק-מח 95(1)161):ב

"כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם איפוא במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו" (רע"א 2077/92). ועוד "על הכונס להניח דעתו של בית משפט שפעל כדין" (ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי פד ל(1)26) ולטובת הכינוס. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס" (ע"א 1034/92)"

פרשנות התובעת לסעיף 54(א) יש בה משום הטלת חבות בלתי סבירה על כונסי נכסים. סבורני שאין להפריז בהיקף האחריות ואין להטיל חובות שכונס נכסים מן הישוב אינו יכול עומד בהן (ראה ע"א (ב"ש) 1116/02 דוד כהן, עו"ד נגד חננה הררי ואח', דינים מחוזי ל"ד (2)691). לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט בר אופיר, "הוצאה לפועל, הליכים והלכות" , (מהדורה שישית 2005 ,חלק שני בעמוד 668).

" לכאורה נראה שניתנו לכונס הנכסים סמכויות רחבות והוא יכול לפעול בנכס כמו החייב עצמו, וידו של כונס הנכסים בכל אלא כיד החייב. אבל הסמכות הזו כפופה לרישא של סעיף 54(א)כלומר: "בכל אלה" הכוונה היא לסמכות שנקבעו ברישא לסעיף כך שהכונס פועל כשלוח סטטוטורי של החייב רק בעניינים שנקבעו בסעיף 54(א): תפיסת הנכס, מכירתו ומימושו ועשיית כל פעולה לפי הוראות ראש ההוצאה לפועל."

לגישת התובעת בהתאם לדין הנוהג מוטלת על הנתבע בתפקידו ככונס נכסים החובה לשלם את ההיטלים האמורים. אין חולק על חובתו של הנתבע לשלם את ההיטלים המוטלים על הנכס בזמן בו שימש ככונס נכסים ולא מעבר לכך. ב"כ התובע המלומדת, הפנתה את בית המשפט לפסק דינה של המפקחת על הרישום מקרקעין בחיפה,גב' פיגנבוים בתיק 225/03 בויאנובסקי אלה, קגן רוזה נ' עו"ד רפאל בס, כונס נכסים ואח'. עיון בפסק הדין האמור לא גרם לי לקבל את טענותיה של התובעת. העובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים היא כי בעת ששימש הנתבע ככונס נכסים בנכס הנדון שילם סך של 3286.80 ₪ ביום 02/07/06 אשר היוו את חייב הארנונה בגין התקופה האמורה.

לדידי, אין מקום להקל ראש גם במחדליה של התובעת כעולה מנספח ב' לכתב התביעה בו נטען כי החוב הינו של חברת ת.מ.ש כששמו של החייב כלל לא הוזכר בו.

לגישת התובעת על הנתבע לשאת בחובות עבר בגין היטלי פיתוח וביוב. התובעת נמנעה מלהציג בפני בית המשפט דו"ח חיובים אשר ישקף את החיובים בזמן אמת, בת.ע.ר מטעם התובעת בסעיף 4 לתצהיר טוענת התובעת:"מדובר במבנה ללא היתר, שבנה מר חקק ז"ל, בעבר, במועד שאינו ידוע לתובעת". לצורך חישוב החוב עדכנה התובעת את הנתונים בהתאם לטבלה על פי תעריפי ינואר 2007.

אין חולק כי בעת שנתמנה הנתבע ככונס נכסים על הנכס המדובר היה בנכס בנוי, משכך דרישותיה של התובעת בגין היטלי פיתוח, מתייחסות לחובות עבר אשר קדמו למנוי הכונס לנכס.

אין חולק גם על כך כי העיריה לא ערערה כלל על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם שליו אבי ואלו הפכו לחלוטות.

ברע"א 2631/04 "עירית שדרות נ' טופז", תק-על 2004(4) 2185, הבהיר כב' השופט ס' ג'ובראן את היקף חבותו של כונס הנכסים בתשלומי ארנונה, וקבע, בין היתר, כי:

"בתמצית אציין, כי יש להבחין בין שלוש תקופות אליהן יש להתייחס:

התקופה הראשונה הינה עד למועד מינוי כונס הנכסים – בהתייחס לתקופה זו נקבע, כי זכות הבנק כנושה מובטח גוברת על זכות העירייה, שהיא נושה רגיל.

התקופה השנייה היא מיום מינוי כונס הנכסים ועד יום פינוי החייבים מהדירה.

ולבסוף, התקופה השלישית, אשר היא מיום פינוי החייבים מהדירה, כאשר אין עוררין, כי הכונס נושא בתשלומים הללו.

ראה לעניין זה גם רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד וינבוים (פ"ד נו(4)856,859 –מאגר נבו) רע"א 3437/01 עירית ראשון לציון נ' עו"ד יהודה גרינהויז, תק-על 2002 (2), 420.

סבורני שפסקי הדין הנ"ל מחזקים את גישתי כי פרשנות ב"כ התובעת המלומד שגוייה וכי יש לסלק תובענה זו על הסף.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע.

התובעת תישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪+מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

ניתן היום, י' באב, תשס"ח (11 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן