עיקרה של תביעה זו בשאלת חבותו של כונס הנכסים שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל,לחובות הארנונה בקשר לנכס עליו שימש ככונס.

עיריית חולון (להלן: "התובעת") פועלת כעירייה כאמור בסעיף 2 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ושטחה המוניציפאלי משתרע על פי הקבוע בפרסומים בק"ת תש"י-1306, תשי"ז-1364, תש"ך 1672; תשכ"ח-1532; תשל"ג-1945.

עו"ד אמיר סטמרי (להלן: "הנתבע") שימש בזמניים הרלוונטיים ככנוס נכסים על נכס הידוע 6737 חלקה 185, הנמצא ברחוב המנור 73, בשטח המוניציפאלי של התובעת (להלן: "הנכס"). הנתבע מונה ככונס לנכס שהיה שייך למר יחזקל חקק ז"ל , אשר עיזבונו היה חדל פרעון.

על פי נסח הטאבו, מוגדר הנכס כ"מגרש" על מחצית החלקה , אולם במהלך השנים בנה המנוח על המגרש באופן בלתי חוקי וללא היתר כדין. הנכס הנדון נמכר על ידי הנתבע במסגרת הליך הכינוס ובהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל, לגב' אברהם אורנה (להלן: "הקונה").

על אף העובדה כי הנכס נבנה ללא ההיתרים המתאימים מחויב בעל הנכס בהיטלים והאגרות הנובעים מפיתוח המגרש ומן הבניה. בהתאם לנספח א' לתביעה נעמד החוב על סך של 19,938 ₪ כשהחייבת הינה חברת ת.מ.ש על ידי חקק יחזקל.

ביום 20/12/06 הוגשה בקשה לביטול החלטה. בהחלטה מיום 21/01/07 דחה ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם שליו, את בקשת התובעת וציין:

"ככל שהעירייה סבורה שהחוב של "חב' ת.מ.ש" כפי שצוין במכתבה הינו בכ"ז של החייב עצמו, עליה להמציא פס"ד מבית המשפט המוסמך, שאז אשקול את החלטתי בשנית. וככל שלא יחולקו הכספים ניתן יהיה לשקול הסבת תשלום תמורה".

לאור החלטת ראש ההוצאה לפועל העבירה התובעת את האישור האמור תוך הסתייגות שאין היא רואה בהעברת האישור האמור משום ויתור על זכויותיה.

יתירה מזו, שובר התשלום אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה כלל איננו נוקט בכל פירוט באשר לתקופת החוב האמורה. לא מן הנמנע כי חוב זה התיישן. יתרה מכך לא צוין כיצד חושב החוב האמור מהם סכומי הקרן ומהם סכומי הריבית. לדידו אין לראות במסמך זה כמסמך מחייב שכן אינו מהווה רשומה מוסדית או תעודת עובד ציבור.

לגישתו של הנתבע, כל פעולותיו נעשו כידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, כל פעולותיו בוצעו על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל וכן אושרו לאחר ביצוען. משכך אין כל יריבות בין הצדדים.

לטענתו גם במצב דברים בו היה מתרשל בתפקידו, הייתה פתוחה בפני התובעת האפשרות לפעול במסגרת סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התובעת לא פנתה מעולם בערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל המאשרות את פעולות הנתבע ואת שחרורו. לגישתו החלטות אלו הפכו לחלוטות.

הנתבע דוחה את טענות התובעת כי בהתאם לסעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל בא הכונס בנעלי החייב לכל דבר ועניין וחייב בחובותיו.

בדיון אשר התקיים בפני ביום 10/02/08, הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני לפיו נמחקה הבקשה בבש"א 178571/07 (בקשה למחיקת כותרת), והתקבלה בש"א 180374/07 (בקשת רשות להתגונן). לאור האמור הועבר בדיון לפסים של סדר דין מהיר. בדיון המקדמי מיום 20/05/08 הסכימו הצדדים כי תידון ראשית שאלת חבותו האישית של הנתבע והיריבות בין הצדדים.

לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים ובפסיקה הרלוונטית דעתי היא שיש לסלק את התביעה על הסף ולקבל את עמדת הנתבע, וזאת מן הסיבות אשר יובאו להלן:

טענתה העיקרית של התובעת הינה כי יש לחייב את הנתבע מכוח סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") הקובע:

"כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב".

לגישת ב"כ התובעת המלומדת, פירושו הנכון של הסעיף הינה כי "כונס הנכסים חייב בכל חובות הבעלים בגין הנכס ומינוי כונס נכסים איננו "ממרק" את זכויות הבעלים מכל זכות צד שלישי" (ס' 9 לסיכומי התובעת).

אין דעתי כדעת ב"כ התובעת המלומדת. לאחר שממונה כונס הנכסים אין הוא עוסק אך בייצוג הנושה על מנת לפרוע את מרבית החוב, אלא בפועל, כקצין בית המשפט מטעמו של ראש ההוצאה והמשמש כידו הארוכה. עולה כי תפקידו זה נועד לעזור לראש ההוצל"פ הממלא תפקיד מעין שיפוטי. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט טירקל בבר"ע (באר-שבע) 66/94 שפר תעשיות בע"מ נ' בנק הפועלים ועו"ד דוד כהן, תק-מח 95(1)161):ב

"כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם איפוא במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו" (רע"א 2077/92). ועוד "על הכונס להניח דעתו של בית משפט שפעל כדין" (ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי פד ל(1)26) ולטובת הכינוס. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס" (ע"א 1034/92)"

פרשנות התובעת לסעיף 54(א) יש בה משום הטלת חבות בלתי סבירה על כונסי נכסים. סבורני שאין להפריז בהיקף האחריות ואין להטיל חובות שכונס נכסים מן הישוב אינו יכול עומד בהן (ראה ע"א (ב"ש) 1116/02 דוד כהן, עו"ד נגד חננה הררי ואח', דינים מחוזי ל"ד (2)691). לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט בר אופיר, "הוצאה לפועל, הליכים והלכות" , (מהדורה שישית 2005 ,חלק שני בעמוד 668).

לדידי, אין מקום להקל ראש גם במחדליה של התובעת כעולה מנספח ב' לכתב התביעה בו נטען כי החוב הינו של חברת ת.מ.ש כששמו של החייב כלל לא הוזכר בו.

לגישת התובעת על הנתבע לשאת בחובות עבר בגין היטלי פיתוח וביוב. התובעת נמנעה מלהציג בפני בית המשפט דו"ח חיובים אשר ישקף את החיובים בזמן אמת, בת.ע.ר מטעם התובעת בסעיף 4 לתצהיר טוענת התובעת:"מדובר במבנה ללא היתר, שבנה מר חקק ז"ל, בעבר, במועד שאינו ידוע לתובעת". לצורך חישוב החוב עדכנה התובעת את הנתונים בהתאם לטבלה על פי תעריפי ינואר 2007.

אין חולק כי בעת שנתמנה הנתבע ככונס נכסים על הנכס המדובר היה בנכס בנוי, משכך דרישותיה של התובעת בגין היטלי פיתוח, מתייחסות לחובות עבר אשר קדמו למנוי הכונס לנכס.

אין חולק גם על כך כי העיריה לא ערערה כלל על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם שליו אבי ואלו הפכו לחלוטות.

"בתמצית אציין, כי יש להבחין בין שלוש תקופות אליהן יש להתייחס:

התקופה הראשונה הינה עד למועד מינוי כונס הנכסים – בהתייחס לתקופה זו נקבע, כי זכות הבנק כנושה מובטח גוברת על זכות העירייה, שהיא נושה רגיל.

התקופה השנייה היא מיום מינוי כונס הנכסים ועד יום פינוי החייבים מהדירה.

ולבסוף, התקופה השלישית, אשר היא מיום פינוי החייבים מהדירה, כאשר אין עוררין, כי הכונס נושא בתשלומים הללו.

סבורני שפסקי הדין הנ"ל מחזקים את גישתי כי פרשנות ב"כ התובעת המלומד שגוייה וכי יש לסלק תובענה זו על הסף.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע.

התובעת תישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪+מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

מנחם קליין, שופט