ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 20/10/2019
גרסת הדפסה

עמ"נ 207/08- מנהלי, ארנונה

מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע"מ נגד עיריית חדרה


7/8/2008

עמ"נ 207/08

 

מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ

נגד

עיריית חדרה, מנהלת הארנונה

 

בבית המשפט לעניינים מינהליים חיפה

בפני: כב' הש' ר.שפירא

[7.8.2008]

פסק-דין

הערעור והמחלוקת בתמצית:

בפני ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית חדרה בעררים 5/01, 10/02, 18/03, 14/04 ו- 13/05, המתייחסים לשנים 2001 – 2005. החלטת ועדת הערר ניתנה ביום 10.12.07. בהחלטה זו נקבע כי מדובר במפעל לאיסוף וייצור נייר, אחד המפעלים הגדולים ביותר באיזור שיפוטה של המשיבה ומסווג על ידי המשיבה בסיווג "מבנה תעשיה וחרושת". טענת המערערת שיש לסווג את המבנים בשטחה בנפרד לגבי כל מבנה ומבנה נדחתה ונקבע כי המערערת מחויבת על נכסיה בכללות ואין מקום לרדת לפרטי כל מבנה ומבנה. כן נקבע כי גם אם בתוך שטח המפעל מצויים תאי שטח משניים בהם מבוצעת פעילות שאיננה יצור לשמו, מדובר בפעילות נלווית ובלתי נפרדת מהמערך הכולל של המפעל וזו פעילות טפלה לפעילות העיקרית שהינה איסוף וייצור נייר.

המחלוקת הינה בשאלה האם יש לסווג את המערערת על כל המבנים שבשטחה כיחידה תעשייתית אחת או האם על ועדת הערר לסווג כל מבנה לפי תכליתו הספציפית.

הרקע לערעור וטיעוני הצדדים:

המערערת הינה חברה בע"מ המחזיקה במתחם הכולל מבנים וקרקע והמשמשים כבתי תעשייה ומלאכה לעיבוד וייצור נייר ומוצריו בתחום השיפוט של עיריית חדרה. בשנים הרלוונטיות לערעור הוציאה המשיבה למערערת שומות ארנונה בסך של כ- 16 מיליון ₪ בכל שנה בגין המבנים השונים והקרקע שנמצאים במתחם. המערערת הגישה השגות על שומות הארנונה שנדחו על ידי המשיבה. במסגרת ההשגות נטענו טענות לגבי הסיווג של חלק מהנכסים ולגבי היקף הקרקע התפוסה. על דחיית ההשגות על ידי המשיבה לשנים 2001-2002 הגישה המערערת עררים לוועדת הערר והוועדה דחתה עררים אלה. על החלטת ועדת הערר הגישה המערערת ערעור מנהלי (עמ"נ 338/03 [פורסם בנבו]), אשר נדון בפני בימ"ש זה (כב' השופטת ר. חפרי וינוגרדוב). בפסק הדין הורה ביהמ"ש על החזרת הדיון לוועדת הערר על מנת שתבדוק את השימושים השונים שמבוצעים בנכסי המערערת ואת גודל השטחים ומקומם.

בעקבות זאת ערכו הצדדים סיור במקרקעין והגיעו לידי הסכמה לגבי השימושים הנעשים בפועל בכל מבנה ומבנה. בעקבות עריכת הסיור שבו השתתפו הצדדים בלבד, ללא חברי ועדת הערר, נתקיים דיון בפני ועדת הערר ובתאריך 10.12.07 ניתנה החלטת ועדת הערר שדחתה את עררי המערערת וחייבה את המערערת בתשלום הוצאות. המערערת טוענת כי ועדת הערר התעלמה מהוראות ביהמ"ש וחזרה על החלטתה הקודמת. נקבע כי המערערת מחויבת על נכסיה בכללות ואין מקום לרדת לפרטי כל מבנה ומבנה.

המערערת טוענת כי ועדת הערר טעתה בהתעלמה מפסיקת ביהמ"ש בתיק עמ"נ 338/03 לפיה יש להשית ארנונה לפי השימוש הנעשה בנכסים בפועל.

כן טוענת המערערת כי ועדת הערר טעתה בקבעה כי שטח של למעלה מ- 70% מהמקרקעין המשמש בכללותו למשרדים, אחסנה ושימושי מלאכה שונים הוא נתח קטן ושולי.

המערערת טוענת כי ועדת הערר טעתה בדחותה את טענת המערערת למתן פטור בגין 57 דונם של כבישים ללא כל נימוק שהוא. לטענת המערערת, הוועדה טעתה בהתעלמה מהתשריט שהוצג על ידי המערערת ולפיו שטח הכבישים והדרכים הוא 57 דונם ולא כפי שקבעה המשיבה 30 דונם בלבד. המערערת טוענת כי הוועדה התעלמה מכך שהמשיבה לא הציגה שום ראיה נגדית בדבר הפטור בגין דרכים וכבישים.

על כן, מבקשת המערערת לקבוע כי יש להשית ארנונה על מבני המערערת על פי השימוש שנעשה בהם בפועל בהתאם לטבלת השטחים והשימושים המוסכמת שנעשתה במהלך הסיור של הצדדים במקום. כן מבקשת המערערת לפטור מארנונה 57 דונם של כבישים ודרכים המצויים במקרקעין.

המשיבה טוענת כי אין בפסק דינו של ביהמ"ש במסגרת עמ"נ 338/03 כדי לתמוך בעמדת המערערת וכל שנקבע שם היה כי בבוא ועדת הערר ליתן החלטה בשאלת הסיווג עליה לקחת בחשבון גם את השימושים השונים המבוצעים בנכסי המערערת ואת גודל השטחים ומקומם.

לטענת המשיבה, ועדת הערר סקרה את טענות הצדדים בהתאם להנחיות שנקבעו בפסק הדין לרבות בחינת המפה שהוגשה והשימושים השונים בנכס ואף התייחסה למבחנים השונים בפסיקה. נקבע כי גם אם בתוך שטח המפעל מצויים תאי שטח משניים בהם מבוצעת פעילות שאיננה יצור לשמו אבל יחד עם זאת הינה פעילות נלווית ובלתי נפרדת מן המערך הכולל של מפעל העוררת, בראיה כוללת ניתן לומר כי כל הנכסים משמשים למטרה עיקרית אחת שהינה אחסון ויצור נייר ואין לפצל את השימוש בנכסים אלא לחייב אותם במכלול אחד של "תעשיה וחרושת" בהתאם לסיווג בצו הארנונה.

המשיבה טוענת כי הנכס נשוא הערעור המנהלי הוא מפעל לאיסוף ויצור נייר על כל הפעולות הכרוכות בכך. לטענת המשיבה, המערערת, בהיותה אחד המפעלים הגדולים באזור, מתאימה להגדרה של "תעשיה וחרושת" ולא לסיווג "מלאכה ותעשיה זעירה".

לטענת המשיבה, גם השטחים במפעל בהם לא מבוצעת פעילות ייצורית משמשים את הפעילות הייצורית של המפעל, בהיותם מחסנים לחומרי גלם, מחסנים לתוצרת גמורה, מבנים בהם פועלים ו/או מאוחסנים מתקני יצור, מסועים, ציוד תעשייתי וכו'. המשיבה טוענת כי מדובר ביחידה אחת – הן מבחינת השטח והן מבחינת השימוש שנעשה בו שהוא אחד – מפעל יצור, אשר בתפעולו משמשים מרכיבים שונים שכל אחד ואחד מהם מהווה חוליה בשרשרת היצור של המפעל. באשר למבנים המשמשים כמחסנים טוענת המשיבה כי דין מחסן במפעל תעשייתי לצרכי חיוב בארנונה כדין המפעל עצמו. מדובר במחסנים בהם מאוחסנים התוצרת או חומרי הגלם. המשיבה טוענת כי הנכס מסווג לפי הפעילות המרכזית – ייצור נייר – תוך התייחסות ליתר הפעילויות כאל פעילויות עזר הבאות לשרת את הפעילות המרכזית.

המשיבה טוענת כי יש לאבחן בין המקרה שבפנינו ובין פסק דין דשנים, שם מדובר במפעל ענק שיש בו תאי שטח שונים שניתן למצוא בהם מאפיינים ייחודיים שאינם בהכרח חלק ממערך היצור של המפעל, כגון מתקני תדלוק ומאזני גשר. בענייננו המחסנים ותאי השטח מהווים חלק אינטגראלי ממערך היצור.

עוד טוענת המשיבה כי בענייננו לא נקבע למחסנים שיעור מיוחד על פי צו המיסים של המשיבה אלא נאמר במפורש כי שטח הנכס הנישום כולל, בין השאר, גם מחסנים וכל מבנה עזר אחר ולכולם תעריף אחיד.

לעניין שטחי הכבישים טוענת המשיבה כי המערערת לא הוכיחה מהם השימושים הנעשים באותן דרכים ומי המשתמשים באותן דרכים. המשיבה טוענת כי שטחים אלה אינם בגדר "רחוב" כמשמעותו על פי פקודת הפרשנות ואינם בגדר רחוב כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש), כי אם שטחי קרקע המשמשים את המערערת לצרכיה היא ואין לפטור אותם מארנונה.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור. סבורני כי אין להתערב בקביעותיה של ועדת הערר לעניין סיווגי השטחים השונים של המפעל וכן לעניין סיווג שטחי הכבישים. אפרט להלן.

הלכה היא כי בית המשפט לעניינים מנהליים, גם כשהוא דן בערעור מנהלי, כפוף לעקרונות היסוד של הליך השיפוט המנהלי. ביהמ"ש בוחן את החלטת הרשות על פי עילות הביקורת שבמשפט המנהלי והוא אינו ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות כל עוד החלטת הרשות איננה חורגת ממתחם הסבירות. ראה:

בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון, פ"ד נ(3), 441;

בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון נ' המועצה הארצית, פ"ד מה(3), 678;

עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים ואח', [פורסם בנבו];

בג"צ 572, 558/79 משה ג'מל נ' הסוכנות היהודית ו-6 אח', פ"ד לד(1), 424.

במקרה זה החלטת ועדת הערר ניתנה לאחר קיום דיון מחדש ועיון במסמכים, בסיכומים ובטענות הצדדים ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטה, שאיננה חורגת ממתחם הסבירות.

ועדת הערר קבעה, כאמור, כי בנסיבות עניינה של המערערת אין מקום לרדת לפרטי כל מבנה ומבנה ויש לחייב על נכסי המערערת בכללות. סבורני כי במקרה זה אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה. לגבי סיווגי השטחים השונים והשימושים השונים בשטחים נקבע בפסיקה כי כאשר מדובר במתקן רב-תכליתי שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצורכי ארנונה לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד .

ראה:

בר"מ 1715/05 אורנה מגנזי נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה, לא פורסם (2005);

בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 816.

ההפרדה בין המתקנים השונים תיעשה רק כאשר כל חלק במתקן הרב תכליתי משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד ואין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים וטפלים ושוליים למהות העיקרית.

השאלה מתי תסווג יחידת שטח כשטח לוואי לשטח העיקרי ומתי תסווג כשטח בעל תכלית עצמאית נידונה הן על ידי ביהמ"ש העליון והן על ידי בתי המשפט המחוזיים. ככלל כאשר מדובר במתקן 'רב תכליתי' שניתן להפריד בין יחידותיו השונות על-פי שימושיהן, יעשה הסיווג בנפרד לכל יחידה על-פי שימושה ותכליתה (בג"ץ 764/88 הנ"ל). עם זאת יישמה פסיקת בתי המשפט המחוזיים הלכה זו בצמצום וקבעה כי אין לפצל נכס בעל מהות אחת לנתחים קטנים וטפלים למהות העיקרית. ניתנו לכך שני טעמים: האחד- למנוע מצבים אבסורדיים בהם יסווגו באופן שונה ארכיון ושירותים של אותו משרד, למשל. השני- על מנת למנוע הרחבת הסכסוכים בין הפרט לרשות ועל-מנת למנוע מצב בו הרשות תצטרך לעקוב אחרי השימוש בכל יחידה ויחידה בנכס. לפיכך יצרה הפסיקה שני מבחני עזר לקביעת העיקר והטפל בנכס: המבחן האחד הוא מבחן הזיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. המבחן השני הוא האם השימוש בחלק ספציפי הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו. מבחנים אלה אומצו על ידי ביהמ"ש העליון אך נקבע כי הם אינם מהווים רשימה סגורה. ראה:

ע"א 8838/02 אבי גולדהמר ושות' ואח' נ' עיריית חיפה ואח', [פורסם בנבו] (2006);

ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין נ' עירית ראשון לציון, [פורסם בנבו] (2003).


בסיור שנערך על ידי הצדדים סווגו השטחים השונים במפעל כמשרדים, שטח המשמש ליצור, שטח המשמש לאחסנה, שטח המשמש לחיתוך ואריזת נייר טישו, שטח המשמש לחיתוך וגריסת נייר עיתון, שטח המשמש למיון וכבישת נייר וכו'. סבורני כי קיימת זיקה בין השטחים השונים שצוינו על ידי הצדדים בסיור וכי השימוש בשטחים השונים הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו – מפעל לאיסוף וליצור נייר. סבורני כי אין להתערב בקביעותיה של ועדת הערר כי המדובר בשימוש עיקרי החל על כל המבנים שבשטח המפעל ואין להפריד בין הסיווגים של השטחים השונים במקרה זה.

באשר לפסק הדין שניתן במסגרת עמ"נ (חי') 338/03, הרי שפסק דין זה אינו קובע האם יש להיעתר לבקשת המערערת ולפצל בין היחידות השונות הנמצאות בתוך המפעל במקרה זה. כל שנקבע הוא כי על ועדת הערר להיעזר במבחנים שנקבעו בפסיקה לסיווג נכסים לצרכי ארנונה ולבחון את העניין שנית לאחר שיקבע מהם השימושים השונים המבוצעים בנכס וגודל שטח השימושים ומקומם. סבורני כי ועדת הערר ביצעה את האמור בפסק הדין ובחנה שנית את העניין לאחר שנקבע מהם השימושים השונים המבוצעים בנכס וגודל שטח השימושים ומקומם ואין להתערב במסקנותיה במקרה זה, כאמור לעיל.

כן סבורני כי אין להתערב במסקנות ועדת הערר בעניין הכבישים. המערערת לא הוכיחה מהם השימושים הנעשים באותן דרכים ומי המשתמשים באותן דרכים. לא הוכח כי אין המדובר בשטחי קרקע המשמשים את המערערת לצרכיה וטענת המשיבה כי מדובר באזור מגודר שהכניסה לרחובותיו מותרת רק לעובדים ולמי שהמערערת מתירה את הכניסה ולא לציבור הרחב כולו לא נסתרה על ידי המערערת. לא הוכח כי הנהנה מרחובות אלה הוא ציבור בלתי מסוים – הציבור הרחב. על כן, לא הוכח כי המדובר ב"רחוב" כהגדרתו בסעיף 269 לפקודת העיריות ולכן הפטור מארנונה לרחובות אינו חל על רחובות אלה. ראה:

בג"צ 764/88 הנ"ל;

ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק, פ"ד נה(1) 156 (1999);

עע"מ 4612/06 עיריית לוד נ' רכבת ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] (2007).

מטעם זה גם לא הייתה משמעות של ממש להעדר נתוני מדידה של הכבישים מטעם העיריה. המחלוקת העיקרית אינה על שטח הכבישים אלא על ייעודם ואופן השימוש בהם. מדובר בדרכים פנימיות בתוך שטחי המערערת המשמשים אך ורק את המערערת לצרכיה ואינם מהווים "רחובות" הפתוחים לשימושו של הציבור הרחב.

עם זאת יצוין כי הועדה לא הבהירה בהחלטתה את נושא הכבישים. נאמר כי וועדת הערר מקבלת את עמדת המשיבה (העירייה) ואולם לא הובהרו נימוקיה וכן התוצאה הסופית של חישוב הארנונה בנוגע לכבישים. סבור אני כי בעניין זה החלטת ועדת הערר טעונה הבהרה.

בהתאם אני מורה להחזיר את הדיון לוועדת הערר לעניין הכבישים בלבד כדי שתבהיר החלטתה. בעניין זה יובהר כי בהעדר מדידה אחרת של שטחי הכבישים, זולת המדידה שנערכה ע"י המערערת, על ועדת הערר להחיל על הכבישים, בהתאם לנתוני המדידה שהוצגו לה ושלא נסתרו בכל נתון אחר, את החלטתה, כפי שתובהר. בהעדר מדידה של שטחי הכבישים מטעם העירייה תחול החלטת הוועדה על כבישים בהתאם לנתונים שעלו ממפת המדידה של המערערת.

סיכום וסעדים:

אשר על כן, בסיכומו של דבר, לאור כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הערר, בכפוף להשלמת ההחלטה והבהרתה ככל שהיא מתייחסת לנתון של שטחי הכבישים אצל המערערת.

אני קובע כי אין להתערב בהחלטת ועדת הערר, אשר דחתה את העררים שהוגשו מטעם המערערת, הן לעניין סיווג הנכס לצורך חיוב בארנונה והן לעניין עצם הגדרת שטחי הכבישים שבתחומי המערערת. עם זאת יש לערוך את תחשיב חוב הארנונה בהתייחס לנתון היחיד שהוצג בפני ועדת הערר בנוגע לשטח הכבישים הנ"ל. לצורך זה בלבד יוחזר הדיון לועדת הערר.

בכפוף לאמור לעיל הערר נדחה. אני מחייב את המערערת בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורכי דינה בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ו' באב, תשס"ח (7 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

ר. שפירא, שופט

 


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן