קופתן של הרשויות המקומיות ריקה באופן כרוני. מנהל הבנק מתקשר כל בוקר לגזבר. ועד העובדים מאיים בשביתה אם לא ישולמו המשכורות במועד. חברי הקואליציה דורשים פעילות תרבותית עתירת תקציב. החוב לחברת החשמל ולחברת מקורות תופח. אין פלא, שראש העירייה והגזבר מנערים את האבק מעל חובות ארנונה ישנים ועתיקים ומנסים את מזלם.

ישראל ישראלי מוצא בבוקר בתיבת הדואר שלו דרישת שלום ממחלקת הגבייה של העירייה, ובה הודעה שעליו לשלם תוך 15 יום 127,953.23 ש"ח. למה? מדוע? בגין איזה חוב? בגין איזו תקופה? למה דווקא עכשיו, כשהוא לקח הלוואה בבנק לקניית מיצובישי חדש ויש לו אובדראפט של 30,000 ש"ח?

הרשויות המקומיות יכולות לפעול לגביית חובות ארנונה בשתי דרכים, באמצעות הגשת תובענה לבית המשפט, או באמצעות הליכי גבייה מנהליים.

האם יש מניעה להגיש תביעה משפטית לגביית חוב עתיק יומין?

מהו הדין כאשר הרשות המקומית מחליטה לגבות חוב כזה בהליכי גבייה מנהליים?

תובענה משפטית בגין חוב ארנונה שנוצר לפני למעלה משבע שנים צפויה להיכשל. חוב אינו "מתיישן" אבל הזכות להגיש תובענה משפטית מתיישנת 7 שנים לאחר שנוצרת עילת התביעה.

אם רשות מקומית מגישה תובענה אזרחית לגביית חוב ארנונה, שנוצר 7 שנים ומעלה לפני יום הגשת התביעה, והנתבע מעלה את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה, יש להניח, כי בית המשפט יקבל את הטענה.

אולם אליה וקוץ בה. גם כאשר בית המשפט מקבל את טענת התיישנות ודוחה את התובענה, החוב של הנישום אינו נמחק מפנקסי הרשות המקומית, אלא רק מונע מהרשות המקומית לפעול לגביית החוב באמצעות תביעה משפטית (עת"מ 2596/07 האפוטרופוס הכללי ירושלים נ' עיריית ראשון לציון).

ועולה השאלה כיצד יכולה הרשות המקומית לנסות ולגבות חוב כזה.

הדרך הנפוצה בקרב הרשויות המקומיות לגביית חובות ארנונה ישנים היא גבייה מנהלית. נישום המבקש להתנגד להליכי הגבייה, חייב לפתוח בהליך משפטי מתאים ובמועד המתאים.

בפסיקת בתי המשפט אין הכרעה חד משמעית ממנה ניתן ללמוד, כי הרשויות המקומיות מנועות מלגבות חוב ארנונה ישן בגבייה מנהלית. יש שפסקו, כי טענת ההתיישנות תופסת גם במקרה כזה, ויש שפסקו, כי זו טענת הגנה שהנישום-התובע אינו רשאי להעלותה בתביעתו.

יש סיכוי סביר, כי בית המשפט ידחה עתירה מנהלית, שתוגש בטענה עיקרית אחת, כי יש לבטל את הליכי גביית החוב מטעמי התיישנות.

נישום המבקש לתקוף את הליכי הגבייה של חוב ארנונה "עתיק", חייב לבסס את טיעוניו. עליו לשחזר את המידע ואת החומר הרלבנטי בגין תקופת החוב. רצוי לבדוק האם הוא החזיק בנכס בתקופה נשוא החוב, האם הוא קיבל בעבר פניות מהרשות המקומית בעניין החוב – ואם כן, מתי היו הפניות, האם הם נשלחו לכתובת מגוריו, לכתובת עסקו או לכתובת שגויה, מהם המסמכים שיש לרשות המקומית כהוכחה ליצירת החוב הנטען וכיוצא באלה.

התראות שנשלחו לכתובת שגויה או לכתובת העסק, שהרשות המקומית ידעה שהנישום עזב אותה, מחדל של הרשות המקומית בהמצאת התראות בגין החוב עלולות להיות לרשות המקומית לרועץ.

קיימת חזקה משפטית, כי אם חוב ארנונה הרשום בפנקסי העירייה, הריהו חוב כדין. זו חזקה הניתנת לסתירה, ועל הנישום מוטל הנטל לסתור אותה. ככל שחולף זמן רב יותר ממועד היווצרות החוב מחד, לצד חוסר מעש של הרשות המקומית לגביית החוב מאידך, קל יותר לנישום "החייב" לסתור את החזקה העומדת לזכות הרשות המקומית.

וגם כאן אליה וקוץ בה. גם אם בית המשפט יקבע, כי הרשות המקומית מנועה מלפעול לגביית החוב בגבייה מנהלית, אין החוב נמחק מפנקסי העירייה. על מנת שהחוב ימחק - על הרשות המקומית להגיש בקשה מנומקת לשר הפנים לאישור מחיקת החוב מפנקסיה.

אם קיים חוב של נישום בפנקסי העירייה, הוא רשאית לסרב ולתת לו אישור להעברת מקרקעין בפנקס המקרקעין. אין כאן הליכים של גבייה אקטיבית, משפטית או מנהלית, לגביית החוב, אלא גבייה פסיבית באמצעות הסירוב ליתן את האישור.

ברוב פסקי הדין שעסקו בסוגיה זו פסק בית המשפט, כי טענת ההתיישנות לא תעזור לנישום לקבל את האישור מבלי לפרוע את החוב.

רשות מקומית המבקשת לפעול לגביית חובות ארנונה ישנים נדרשת לבדוק היטב את הטעמים לגיבוש החוב ואת התנהלותה במשך כל השנים שחלפו עד להחלטה לפעול לגבייתו. חלוף השנים עומד לרשות המקומית לרועץ אך אין בכך כדי לבטל את זכותה לגביית החוב באופן אוטומטי.

מנגד, על הנישום להיות ער לחיובי ארנונה הנשלחים אליו ולבחון אותם במועד הראשון שבו הם מתקבלים. התעלמות מהודעות החוב או דחיית הטיפול בהן עלולה להפחית את הסיכוי לטעון כנגד חיובי הארנונה.

והבשורה הרעה היא, כי חובות הארנונה צמודים למדד וצוברים ריבית רצחנית של 9.38% לשנה, כלומר, הם מכפילים את הקרן הצמודה כל 8 שנים.