ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 20/10/2019
גרסת הדפסה

בש 320/06 - שלום, דוחות חנייה

סעדון אלי, עו"ד נגד עיריית בני-ברק (רשות החניה)


19/8/2008

בש 320/06

סעדון אלי, עו"ד

נגד

עיריית בני-ברק (רשות החניה)

בית משפט לעניינים מקומיים בני-ברק

בפני: כב' השופט אטדגי יונה

[22.7.2008]

החלטה

1. המשיבה הוציאה למבקש שלוש-עשרה הודעות תשלום קנס (להלן - הדוחו"ת) בגין חנית רכב ללא תו חניה, בניגוד לחוק העזר לבני-ברק (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"א-1980.

לאחר שהמבקש לא שילם את הקנסות הנקובים בהם בתוך המועדים הנקובים בהם (90 יום), הפכו הקנסות (פסקי הדין) לחלוטים.

2. הדוחו"ת נרשמו במועדים שבין השנים 2001-1997, והודבקו על שמשת הרכב.

המשיבה טוענת, כי הדוחו"ת נשלחו לאחר מכן לכתובתו של המבקש, אך זה סירב לקבלם.

לטענת המבקש, הדוחו"ת מעולם לא הגיעו לידיו, והוא לא ידע על קיומם.

בעקבות ביקור שערכו בביתו נציגים של המשיבה בחודש אוגוסט 2002 לשם ביצוע עיקול בגין חובותיו בדוחו"ת אלה, נודע לו לראשונה, לדבריו, על קיומם של דוחו"ת חניה שהוצאו לו ושלא שולמו על ידו, אך גם לאחר מכן, ולמרות פניות חוזרות ונישנות למשיבה להמצאת עותקי הדוחו"ת, הם הומצאו לו לראשונה רק בסוף שנת 2005.

המבקש עותר, לכן, לביטולם של פסקי הדין הקשורים לדוחו"ת הללו.

3. המשיבה צירפה לתמיכה בבקשה, מלבד עותקי הדוחו"ת, מסמכים מארבעה סוגים:

א. "הצגת דו"ח ברירת משפט" - מסמך המפרט את פרטיו של המבקש, פרטי הרכב, פרטי העבירה שנעברה ופרטים נוספים אחרים.

אין חולק כי מסמך זה אינו יכול להוות כל ראיה למשלוח הדו"ח.

ב. "היסטורית מצבים" - מסמך המפרט באופן כרונולוגי פעולות שנעשו בקשר לדו"ח.

מסמך זה מפרט גם את מועד משלוח הדו"ח לכתובתו של המבקש.

ג. "רשימת דברי דואר רשומים" - מסמך המרכז את הפרטים של כל הדוחו"ת שנשלחו על ידי המשיבה בדואר רשום ביום מסוים.

במסמך זה מופיע גם פירוט הדו"ח שנשלח למבקש באותו מועד.

ד. אישור משלוח חוזר של הדואר על דבר הדואר שנשלח בדואר רשום ושלא נדרש על ידי הנמען.

אישורים אלה הומצאו בקשר לחלק מהדוחו"ת בלבד.

כמובן, שקיימת אפשרות, כי במקרים האחרים דבר הדואר נדרש על ידי המבקש ומשום כך לא הוחזרו האישורים למשיבה.

4. הדוחו"ת הללו מתייחסים לעבירות קנס, כהגדרתן בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ).

כיוון שכך, מפנה המשיבה לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239 לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעת או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלן."

5. חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' האמורה לעיל הנה חזקה ככל החזקות שבדין (ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787), והיא משתלבת במגמת המחוקק בחסד"פ לקבוע סדרי דין מקלים יותר בעבירות קנס, הנחשבות כקלות, ומאזנת בין הצורך להגן על זכויותיו של הנאשם, כי הודעת תשלום הקנס תגיע לידיו ותינתן לו האפשרות לשלם את הקנס או לבקש להישפט, ובין התחשבות ביכולותיה ובאמצעיה של הרשות המקומית לפעול כדין בכל הקשור להמצאת אלפי ורבבות דוחו"ת חניה לנמעניהם, הוכחת ההמצאה ושימור הראיות הכרוכות בכך למשך תקופה ארוכה.

הסכום שגובה הרשות המקומית, על פי אותו דו"ח, אינו מצדיק הקצאת משאבים מרובים לביצוע האמור לעיל, ואין להחמיר איתה יותר מן הנדרש בהוכחת ההמצאה כדין.

יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הרשות המקומית מלהקפיד על המצאת הדו"ח כדין, ולהוכיח זאת ברמה סבירה, שעה שיידרש הדבר.

משום כך, חייבת היא לפעול בזריזות לגביית הקנס, שככל שמתרחק מועד ביצוע העבירה, כך גובר הקושי הראייתי הנדרש.

עוד מחויבת הרשות לפרוש מיידית בפני הנאשם הדורש זאת את ראיותיה להוכחת ההמצאה.

6. הוראת חוק נוספת, הרלנבטית לענייננו, קבועה בסעיף 225א'(א) רישא לחסד"פ, שעל פיה אם עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא תוגש עליה הודעת תשלום קנס.

כיוון שעבירת הקנס הנדונה כאן הינה מסוג ברירית משפט (סעיף 228(א) לחסד"פ), הרי שהגשת הודעת תשלום הקנס הינה על דרך מסירתה לאדם שעבר על אותה עבירה (סעיף 228(ב)).

מכאן, שהמצאת הודעות תשלום הקנס (הדו"ח) לכתובתו הרשומה של המבקש, צריכה היתה להתבצע בתוך שנה מיום ביצועה של כל עבירת קנס מעבירות הקנס, נשוא הדוחו"ת דנן.

7. בחינת הראיות שהוצגו בקשר לדוחו"ת הנדונים כאן, לאור הדברים דלעיל, מובילה לחלוקה על פי מספר קטגוריות:

הראשונה - דוחו"ת שנשלחו למבקש בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה, אך לא לכתובתו של המבקש;

השניה - דוחו"ת, שלא צורפו לגביהן "רשימת דברי דואר רשומים";

השלישית - דוחו"ת הנתמכים ב"רשימת דברי דואר רשומים".

8. הקטגוריה הראשונה

לקטגוריה זו משוייכים חמשת הדוחו"ת משנת 1997 (נספחים ט'-יג' לתגובת המשיבה).

על פי "רשימות דברי הדואר הרשומים" המתייחסות לכל אחת מהדוחו"ת הנ"ל, הדוחו"ת נשלחו אמנם בתוך שנה מיום ביצוע העבירה, של כל אחד מהם, אך לא לכתובתו הרשומה של המבקש, שהיא, כעולה מעדותו בפרוטוקול (עמ' 1) וכעולה ממסמכי "הצגת הדו"ח" של המשיבה עצמה, המתייחסים לכל אחד מהדוחו"ת הנ"ל: רחוב ביאליק 50 גבעת שמואל, אלא לכתובת אחרת: דוד אלעזר 4 גבעת שמואל.

לעומת זאת המסמכים שלאחר מכן, בכל אחד מהדוחו"ת הנ"ל, נשלחו אמנם לכתובתו הרשומה של המבקש, אך לאחר חלוף שנה מיום ביצוע העבירה.

המסקנה היא שיש לקבל את הבקשה לביטול פסקי הדין (הקנסות) בכל הדוחו"ת הללו.

9. הקטגוריה השניה

לקטגוריה זו שייכים שלושת הדוחו"ת משנת 2000 (נספחים ג'-ה' לתגובת המשיבה).

בכל שלושת הדוחו"ת הללו חסרים "רשימת דברי דואר רשומים" שיש בהן כדי להעיד על מועדי משלוח הדואר הרשום והכתובת אליה נשלחו הדוחו"ת.

לא סופק הסבר להעדרן של הרשימות הללו.

אמנם, צורפו רשימות "היסטוריית מצבים" המתייחסות לדוחו"ת הללו, אך לא ניתן ללמוד מהן לאיזו כתובת הם נשלחו, ואילו אישורי הדואר שצורפו להם נעדרי תאריך ולא הוברר הקשר ביניהם.

משכך, מתקבלת בקשת המבקש גם ביחס לדוחו"ת הללו.

10. הקטגוריה השלישית

שלושת הדוחו"ת משנת 1999 (נספחים ו'-ח' לתגובת המשיבה) והדו"ח היחיד משנת 2001 (נספח ב').

ארבעת הדוחו"ת הללו נתמכים ב"רשימת דברי דואר רשומים", מהן ניתן ללמוד כי הדוחו"ת נשלחו למבקש בתוך שנה מיום ביצועה של העבירה בכל אחד מהם ולכתובתו הרשומה.

ביחס לכוחן הראייתי של הרשימות הללו, הדיעות חלוקות בפסיקה.

מצד אחד דעתו של כב' השופט מודריק בעפ"א (מחוזי ת"א) 8329/05 גל נ' עיריית תל אביב, שהכירה בפלטי המחשב הללו כ"רשומה מוסדית", כהגדרה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התש"ל-1971, ומצד שני, דעתו של כב' השופט רוזן בעפ"א (מחוזי ת"א) 80059/07 גנאל נ' עיריית תל אביב ששללה זאת, כאשר הערכאות דלמטה נטו לכאן או לכאן.

כשלעצמי, אני סבור כי יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו ועל פי משקל ומהימנות הראיות שהובאו בקשר לאותן רשימות או רשימות הדומות להן, כפי שנפסק למעשה על ידי כב' השופט אוקון בבר"ע (מחוזי י-ם) 928/05 עיריית ירושלים נ' כהן.

כך, במקרה דומה שנדון בפני בבית המשפט לעניינים מקומיים בגבעתיים (ב"ש 1517/05 מגן נ' עיריית גבעתיים), סברתי שיש לתת משקל לרשימה דומה שהוצגה, כראיה למסירת הדו"ח, אולם, למסקנה זו הגעתי לאחר מתן עדות מפורטת של האחראית על מחלקת החניה בעיריית גבעתיים, שפירטה היטב כיצד נערכה אותה רשימה.

דבר זה לא נעשה כאן (המשיבה נמנעה ממתן תצהיר בנדון ובדין התנגד המבקש בדיון, למתן עדות בהקשר זה במסגרת חקירה חוזרת, עמ' 3 לפרוטוקול).

התוצאה היא, שלא הוכחו התנאים המנויים בסעיף 36 לפקודת הראיות להכשרת אותן רשימות כרשומה מוסדית.

המסקנה היא שגם בקשת המבקש ביחס לדוחו"ת הללו מתקבלת.

11. הדו"ח מיום 3.6.04

על פי "רשימת דברי הדואר" המתיחסת לדו"ח זה (נספח א'4), הדו"ח נשלח למבקש ביום 8.11.04.

לכאורה, הדיון בקשר לרשימה זו זהה לדיון הקודם, אך כאן ביקש המבקש רק ארכה לתשלומו.

12.התוצאה הסופית לגבי כל הדוחו"ת (מלבד האחרון) משותפת, גם אם מטעמים שונים.

אשר על כן, מתקבלת בקשת המבקש, ואני מחליט, כי פסקי הדין (הקנסות), המתיחסים לכל הודעות תשלום הקנס (הדוחו"ת) שפורטו, מבוטלים.

ניתנת ארכה לתשלום הדו"ח מיום 3.6.04, כפי שהתבקש.

לאור התוצאה, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות בסך 1,000 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום, י"ט בתמוז, תשס"ח (22/07/2008), בהעדר הצדדים.

אטדגי יונה, שופט


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן