• יום 2 - הנישואים שלנו בבעיה. לאישה יש צרכים. אתמול ראיתי תמונה של פסל דוד (!) והתחלתי לבכות...

• יום 3 - קרה נס! יש תרופה חדשה בשוק שתפתור את ה"בעיה" שלו. קוראים לה וויאגרה. אמרתי לו שאם ייקח וויאגרה, הכל יחזור להיות כמו ביום נישואינו. החלפתי לו את הפרוזאק בוויאגרה, בתקווה שזה ירים לו עוד משהו חוץ ממצב הרוח...

• יום 4 - כמה נפלא!!!

• יום 5 - כמה שהחיים נפלאים, אבל קצת קשה לי לכתוב כשהוא עושה את זה.

• יום 6 - אני חושבת שהוא לקח יותר מדי בסוף השבוע. אתמול, במקום לכסח את הדשא, הוא שיחק עם החבר החדש שלו... וגם מתחיל לכאוב לי קצת למטה.

• יום 7 - אין זמן לכתוב. הוא יכול לתפוס אותי.

• יום 8 - טוב, אני מודה. אני מתחבאת. לעזאזל, יש גבול למה שאישה מסוגלת לעשות... וכדי להוסיף להכל, הוא שותה את הוויאגרה עם וויסקי נקי! מה אני יכולה לעשות!? אני מרגישה בלויה ומרופטת...

• יום 9 - פחות או יותר מזיינים אותי למוות. זה כמו לגור עם מקדחה אלקטרונית... התעוררתי הבוקר דבוקה למיטה. אפילו בית השחי כואב לי. הוא חזיר.

• יום 10 - הלוואי שהוא היה הומו. הפסקתי להתאפר, לצחצח שיניים ואפילו להתרחץ אבל הוא ממשיך לרדוף אותי! אפילו פיהוק הפך להיות מסוכן...

• יום 11 - בכל פעם שאני עוצמת עיניים, הוא עושה לי אמבוש. זה כמו ללכת למיטה עם טיל סקאד.

• יום 12 - עשיתי הכל כדי לדחות אותו. כלום לא עובד. אפילו התחלתי להתלבש כמו נזירה, אבל אני חושבת שזה רק מחרמן אותו יותר. הצילו!

• יום 13 - אני חוששת שאאלץ להרוג אותו. אני מתחילה להידבק לכל דבר שאני יושבת עליו. החתול והכלב לא מתקרבים אליו, והחברים שלנו לא באים יותר. אתמול אמרתי לו ללכת להזדיין והוא עשה את זה...

• יום 14 - המניאק התחיל להתלונן על כאבי ראש. אני מקווה שהדבר המקולל יתפוצץ! הצעתי שיפסיק עם הוויאגרה ויחזור לפרוזאק...

• יום 15 - החלפתי לו את הכדורים אבל נראה שזה לא משנה שום דבר. אלוהים! הנה הוא בא!

• יום 16 - הוא חזר לקחת פרוזאק. עכשיו העצל הזה יושב מול הטלוויזיה כל היום עם בירה ביד ומצפה שאעשה הכל בשבילו. כמה נפלא!!!