 גרסת הדפסה
עתמ 3240/06 - מנהלי, ארנונה
תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נגד המועצה המקומית קרית טבעון
4/9/2008
עתמ (חי') 3240/06
תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ
נגד
המועצה המקומית קרית טבעון
בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה
בפני: שופט: בר זיו ברכה
פסק דין
1. בפני עתירה מינהלית בה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול חיובי הארנונה של העותרת לשנים 1999 עד 2005 וחלק משנת 2006 (להלן "השנים שבמחלוקת").
2. העותרת הינה חברה ממשלתית אשר מחזיקה בחוות מיכלים (להלן "הנכס") בתחום שיפוטה של המשיבה.
3. ביום 22.5.06 קיבלה העותרת מאת המשיבה דרישה לתשלום ארנונה לשנים שבמחלוקת בקשר לנכס, כאשר במכתב הדרישה נאמר כי:
"מבדיקות ומדידות שנערכו לאחרונה ע"י מ.מ קרית טבעון עולה, כי הושת עליכם חיוב שגוי בגין הנכסים המוחזקים על ידכם בחוות המיכלים שבשטח שיפוט המועצה המקומית קרית טבעון...
מבדיקה עולה כי השטחים בהם הנכם מחזיקים בפועל, גדולים מהשטחים שדיווחתם לנו כי הנכם מחזיקים בהם, גם בגין שנים קודמות, כך שחוייבתם משך השנים בשיעורים הנמוכים מהשיעורים הנכונים בהם הייתם צריכים להיות מחוייבים בפועל...
לאור האמור לעיל, עליכם להשלים הפרשי חיוב ארנונה...".
4. בעתירתה טוענת העותרת כי אין מקום לחייבה באופן רטרואקטיבי וכי החיוב שהושת עליה – בטל. כן טענה להתיישנות הדרישה, ככל שהיא מתייחסת לשנת 1999.
5. המשיבה טענה בתגובה לעתירה כי החיוב המאוחר נובע מכך שהדיווח שמסרה העותרת באשר לשטחים המוחזקים על ידה – לא תאם את המציאות, כאשר המשיבה לא ראתה צורך לבדוק את דיווח העותרת, שהינה חברה ממשלתית וחזקה כי דיווחיה אמת.
6. העותרת חלקה על טענת המשיבה לפיה היא שדיווחה למשיבה על שטח הנכס ולאור המחלוקת העובדתית נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים. המצהיר מטעם העותרת, מר רפי רגב , העיד כי לא בוצעה מדידה של השטח מטעם העותרת, אלא רק בשנת 2006 (מדידות קודמות היו לצורך בקשות שהגישה העותרת להיתר בניה ולא לצרכי ארנונה). עוד העיד כי למיטב ידיעתו מאמצע שנות ה- 90 לא חל שינוי בשטח הנכס.
המצהיר מטעם המשיבה, מר מנחם עוז, השיב לשאלת ב"כ העותרת על סמך מה בוצע החיוב בארנונה:
"ממסמכים שראיתי בעבר, ראיתי שחברת תשתיות נפט מחוייבת בארנונה איפה שהוא משנות ה- 70. אני מניח שהתשתית לחיובים אלה התבססה על איזה שהם נתונים, בין אם נמסרו על ידי החברה לפני עשרות שנים, ובין אם בוצעו על ידי מדידות של המשיבה. אני לא יודע".
ראוי לציין כי העותרת אינה מודה בנכונות חיוב הארנונה שהושת עליה , אך השגותיה אינן מהוות חלק מהעתירה שבפני.
7. בסיכומים טוענת העותרת כי טענת המשיבה בדבר זכאותה להטיל ארנונה באופן רטרואקטיבי נובעת מהעובדה שדיווחי העותרת אינם אמת, כאשר התברר כי אין בסיס לטענה זו . עוד היא טענה כי הטלת ארנונה באופן רטרואקטיבי, בגין תקופה שקדמה ליום הוצאת הדרישה, נעשתה בחוסר סמכות ומהווה הטלת מס רטרואקטיבית.
8. המשיבה חזרה בסיכומיה על הטענה כי החיוב בארנונה בוצע על סמך דיווח מאת העותרת ולפיכך, משהתברר כי דיווח זה אינו נכון – יש מקום לתקן את השומה ולגבות ארנונה באופן רטרואקטיבי לגבי התקופה של 7 שנים , כפי שנעשה בפועל.
9. העותרת הגישה סיכומי תשובה וחזרה וטענה כי אין בסיס לטענת המשיבה כי חיוב הארנונה בוצע על סמך דיווחי העותרת.
10. שני הצדדים הסתמכו בסיכומיהם על שורה ארוכה של פסקי דין, כאשר המשיבה בסיכומיה מבקשת לאבחן את פסקי הדין אליהם היפנתה העותרת והעותרת, בסיכומי התשובה, מבקשת לאבחן ולהסתמך על ההלכות שהובאו על ידה.
11. במחלוקת העובדתית – אני מעדיפה את גרסת העותרת על פני זו של המשיבה. המשיבה טענה בתגובתה וחזרה וטענה גם בסיכומיה כי חיוב העותרת נעשה על סמך דיווחי העותרת, אך מחקירת המצהיר מטעם המשיבה עולה כי הוא כלל אינו יודע על סמך אילו נתונים בוצע החיוב, בידי המשיבה אין כל אסמכתא על דיווח שנעשה על ידי העותרת, ונטל ההוכחה הרובץ לפיתחה של המשיבה בענין טענה זו – לא הורם על ידה.
12. גם הטענה כי השטחים שמחזיקה העותרת מגודרים ונמנעה ממנה כניסה אליהם – נעדרת בסיס. אכן, נדרש אישור כניסה לשטחים אלה והם מגודרים עם שער ושומר , אך המשיבה לא טענה ולא הביאה כל ראיה כי ביקשה להכנס לשטחי העותרת לשם ביצוע מדידה והדבר לא התאפשר לה. כשם שהמשיבה אינה רשאית להכנס לדירת הפרט ללא הסכמתו – כך אינה רשאית להכנס לשטחי העותרת ללא הסכמתה ומה נפקא מינא כי שטחים אלה "סגורים שאינם מאפשרים כניסה אלא על פי אישור", כנטען על ידי המשיבה בסיכומיה.
13. מכל האמור – אני דוחה את טענת המשיבה כי החיוב בארנונה בוצע על פי דיווח שמסרה העותרת. בנסיבות אלה – נשמט הבסיס תחת טענת המשיבה כי היה מקום לחיוב רטרואקטיבי בשל דיווח שגוי ומטעה מצד העותרת.
14. לפיכך, נותרת על כנה השאלה האם המשיבה היתה רשאית להטיל חיוב רטרואקטיבי של הארנונה בגין תוספת שטחים, כאשר היא ביצעה מיוזמתה מדידה של השטחים בשנת 2006 ואז התברר לה כי השטחים שחוייבו עד אותו מועד קטנים מהקיים בפועל.
15. ההלכות המרכזיות בשאלת חיוב רטרואקטיבי של ארנונה נקבעו בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נד(2) 433, ע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, וע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נז(4) 769, שם סוכמה ההלכה מפי כב' השופט ריבלין:
"אין בדין הוראות מיוחדות בעניין תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה...... לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה עלינו לאזן בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה בעניינו ואינטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי של קיום החוק וגביית מס אמת, מאידך גיסא. עם זאת כבר נאמר על-ידי בית-משפט זה כי רק במקרים מיוחדים יש להתיר שינוי למפרע של חיוב בארנונה"
ובהתייחס לעובדות שבפניו הוא מוסיף וקובע:
"ובענייננו: הדרישה המשלימה ששלחה המערערת למשיבה ביום 25.5.1999 לא הייתה במהותה בבחינת תיקון טעות טכנית שנפלה בהודעות החיוב שנשלחו למערערת מדי שנה, במהלך השנים 1999-1997. הייתה זו הטלה ראשונה וחדשה של ארנונה כללית בגין שטחים שעד לאותה עת לא חויבו כלל בתשלום. כאמור רשאית רשות מינהלית – בנסיבות מיוחדות – לתקן את החלטותיה באופן שיחולו למפרע, אולם במקרה זה אין למשיבה הסבר מניח את הדעת לעובדה שלא חייבה את המערערת בארנונה מחודש יולי 1997, בהתאם למדידה החדשה. בעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך לא מצאתי עילה להצדקת החיוב הרטרואקטיבי במס".
גם בעע"מ 1164/04 עירית הרצליה נ. דניאל יצחקי ואח', נבחנה סמכותה של רשות לבצע תיקון טעות שנפלה בעבר, לטענתה, בחישוב חובות ארנונה ונקבע מפי כבוד השופטת ארבל כי:
"אשר לסוגיה הראשונה. ככלל, לרשות מנהלית נתונה הסמכות לתקן את החלטתה המנהלית, אף בהיעדר מקור נורמטיבי ספציפי המקנה סמכות לעשות כן, וזאת מכוח העקרונות הכלליים של דיני המנהל הציבורי....
העמדה לפיה מוסמכת הרשות לתקן טעות מנהלית נתמכת בשיקולים שונים. כך, תיקון טעות מנהלית עשוי למנוע הפלייתו של אזרח שיצא נשכר מטעות כזו או אחרת של הרשות המנהלית, לעומת אזרחים שלא זכו "ליהנות" מהשגגה שנפלה בידה. הצורך בתיקון הטעות המנהלית נתמך על ידי האינטרס הציבורי שעניינו צדק חלוקתי והחשיבות הטמונה בהקפדה על ניצול כספי הציבור בדרך היעילה ביותר. מן הצד השני, שיקולים רבים תומכים בעמדה העקרונית לפיה יש לצמצם את אפשרותה של הרשות לתקן טעויות כאמור. בין היתר, ניתן למנות את החשיבות הטמונה ביציבות הדין, ובמיוחד בכל הנוגע להחלטות מנהליות הנוגעות לתחום המיסוי על גווניו השונים, בו חשיבות רבה לעיקרון הוודאות המשפטית. ההחלטה המנהלית מהווה סוף פסוק להתדיינות בין הרשות לפרט ובכך בא לידי ביטוי אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו שעניינו סופיות הדיון (ע"א 433/80 הנ"ל בעמ' 344; בג"צ 707/81 שוורץ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל אביב-יפו, פ"ד לו(2) 665, 667). כן סביר להניח שנקיטת מדיניות משפטית זו, המצמצמת את האפשרות לפעול לתיקון טעויות מנהליות, מקימה תמריץ לרשויות השלטון לשאוף לניהול יעיל יותר של מנגנוני האכיפה העומדים לרשותן ולבדיקה קפדנית יותר שלהן את עצמן. שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת נוגע למקרים בהם עשוי האזרח לשנות את מצבו כתוצאה מהסתמכותו על החלטה מנהלית שהתבררה בדיעבד כשגויה (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 452).
גישות שונות קיימות באשר לנקודת האיזון הרצויה בין השיקולים השונים בסוגיה זו. כך, יש הסבורים שמשקל רב יינתן לשאלה מיהו הגורם שיש לייחס לו את ביצוע הטעות:
"טעות של הרשות המינהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך גם לגבי טעות בשיקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המינהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכל ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. שנית, הרשות המינהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות יערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן. שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה באופן מהותי מחמת הטעיה או מרמה על ידי האזרח" (זמיר, שם, בעמ' 1005-1004).
בע"א 433/80 הנ"ל, נתבקש בית המשפט על ידי המערערת להורות על בטלותה של החלטתו של מנהל מס רכוש וקרן פיצויים לתקן טעות שנפלה בשומת המס בו חויבה המערערת. השופט ג' בך ציין שלוש חלופות שונות בגינן עלולה ליפול טעות בפעולת המנהל:
"א. החלטה הנוגדת את החוק או שבצורה אחרת יש בה בעליל משום חריגה מסמכות;
ב. החלטה, שמקורה בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת;
ג. החלטה, שיש בה משום משגה, במובן זה שהפקיד יישם בצורה בלתי נבונה או בלתי נכונה את המדיניות של משרדו או השתמש בשיקול-דעתו באופן בלתי סביר" (שם בעמ' 352).
לגישת השופט בך, בשני המקרים הראשונים תוכל הרשות, ככלל, לחזור בה ולתקן את הטעות שנפלה אצלה. לעומת זאת, מקום בו מקור הטעות ביישום בלתי נכון של מדיניות הרשות או סטייה מהפעלה סבירה של שיקול הדעת של הרשות, לא תוכל הרשות לחזור בה מטעותה.
לעיתים לתיקון השגגה אופי רטרואקטיבי של חישוב חובות האזרח. במקרים אלו יש מקום לשקול שיקולים נוספים בשל הסתמכותו של האזרח על ההחלטה המנהלית המקורית.....
לנוכח אמות המידה שפותחו בפסיקה ובכתיבת מלומדים, לטעמי, במקרה דנן אין מקום לאפשר את תיקון הטעות שנפלה בידי המערערת. אין חולק כי במקרה שלפנינו לא נפל כל פגם במעשי המשיב, אלא הטעות, ככל שאכן נפלה כזו, כל כולה מקורה ברשות המקומית. המערערת לא הצליחה להצביע על מקור הטעות הנטענת ולא נתנה כל הסבר מדוע לא חויב המשיב ביתרת החובות כבר בעת מסירת היתר הבניה ביום 16.4.91. בנסיבות אלו, בהן מתקשה הרשות להציג את הבסיס העובדתי בדבר מקור טעותה, יטה בית המשפט שלא לאפשר את התיקון".
וכך גם בעניינה של העותרת – משקבעתי כי חישוב השטחים לא נמסר למשיבה על ידי העותרת ומשהמשיבה לא נתנה כל הסבר למקור הטעות ולכך שבמשך שנים ארוכות לא ביצעה מדידה של שטחי העותרת – אין מקום לסטות מהכלל ואין מקום להתיר תיקון הטעות וחיוב רטרואקטיבי.
16. ב"כ המשיבה בסיכומיו מפנה לפסק דינו של כבוד השופט אזולאי בעת"מ (ב"ש) 255/07 בו פסק כי נקודת המוצא הינה "הטלת מס אמת" ואולם קביעתו מבוססת על העובדות שעמדו בפניו ולאורן נקבע כי:
"הבניה ללא היתר והשימוש החורג על ידי העותרת הם שגרמו לטעות בשומה בנוגע לגודל הנכס וסיווגו, דהיינו העותרת אחראית במעשיה אלה לטעות בשומה המקורית. יש ליתן משקל משמעותי לשיקול של מס אמת לעקרון השיוויון בין נישומים ולמסר שיש להעביר לנישומים, על מנת למנוע מצב שבו מי שמשלם מס אמת מדווח על שינוי רלבנטי יהיה מופסד לעומת מי שעובר עבירות תכנון ובניה ומנסה להתחמק מתשלום החוב שטענה שאין להשית עליו חיוב רטרואקטיבי. נסיבות הענין שפורטו חורגות מהכלל שאין להשית חיוב ארנונה רטרואקטיבי".
הינה כי כן – גם כבוד השופט אזולאי מסכים עם הכלל לפיו אין להשית ארנונה באופן רטרואקטיבי ורק בנסיבות שבפניו – כאשר האשם בטעות בחיוב נעוץ בנישום, הוא מסכים כי יש לסטות מהכלל.
בענייננו –כאמור, משנקבע כי אין האשם בטעות נעוץ בעותרת – אין מקום לסטות מהכלל.
17. לאור התוצאה אליה הגעתי – איני נדרשת לשאלת ההתיישנות והחיוב בהפרשי הצמדה וריבית.
18. אשר על כן – אני מקבלת את העתירה ומורה למשיבה לבטל את חיוב הארנונה הנוסף שהושת על ידה על העותרת לתקופה שעד מועד משלוח הדרישה – 11.5.06.
אני מחייבת את המשיבה לשלם לעותרת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ומע"מ.
ניתן היום ד' באלול, תשס"ח (4 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ב. בר-זיו, שופטת
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
|
|
