בלב העיר פירנצה, בין הקתדרלה הענקית לבין הככר המרכזית בה נמצא ארמון הסיניוריה, חבויה כנסיה קטנטנה בפינה של בנין. ממדיה כשל חדר אורחים בדירה סטנדרטית, אך מבקר מזדמן שיסתקרן להיכנס יגלה בה אוצר קטן אך יקר ערך, שכיות חמדה של אמנות ושל היסטוריה מקומית.

בחזית ניתן לראות ציור קיר נאה, מוגן בלוח של זכוכית מאובקת ובו חייל מהודר מחלק צדקה. תחתיו חקוקה כתובת בלוח אבן, המזמינה לתת תרומה למען "העלובים המבוישים." את המטבעות יש להשחיל דרך פתח קטן החצוב בלוח האבן.

מה טיבה של הכנסיה המסתורית שננטשה, הפתוחה לביקור שעות כה מעטות בשבוע?

הכנסיה הקטנה שימשה ככנסיה שכונתית והוקמה לפני למעלה מאלף שנים. דנטה אליגיירי התחתן בה בהיותו תושב השכונה. ביתו היפהפה ניצב עדיין ממולה.

לפני כשש מאות שנה, נמסר המבנה לאגודת צדקה שזה עתה הוקמה, ועם הדורות עבר שינויים רבים. בהיותו מקום מושב האגודה, הוא המשיך לשמש כמקום תפילה, וגם כמשרד ומרכז חלוקה ועזרה. שמה המלא של האגודה הוא "אסיפת האנשים הטובים של מרטין הקדוש לעזרת העלובים המבוישים."

תייר מזדמן שיעבור בדלת העץ הקטנה, יגלה שלל ציורי קיר מרהיבים, כנראה מסדנתו של דומניקו גירלנדאיו, מגדולי ציירי הרינסנס. הציורים נמצאים בנישות שצורתן סהרון, סביב סביב בחלק העליון של הקירות. הם עשויים באיכות אומנותית ואף טכנית טובה מאד והם נשמרו היטב.

שניים מהציורים נמצאים מעל מה שהיה המזבח. הם מתארים את מרטין הקדוש, פטרון הצדקה ופטרון האגודה הזו.

מרטין הקדוש היה איש צבא רומי. הוא נודע דווקא בהטפות פציפיסטיות, בהתנגדותו לשימוש מופרז בכלי נשק ובנדבנותו הרבה. ציור אחד מתאר אותו רכוב על סוסו, מבתר בחרב את גלימתו ומעניק את מחציתה לאביון נזקק.

בציור השני, מופיע בשנתו ישוע עם פמליית מלאכים, ומודיע לו שהוא הוא המסכן עמו חלק את אדרתו החמה.

על המזבח המאולתר ניצב פסל ראש מעץ, בסגנון אמנות העיר סיינה, מעשה ידי דונטלו. דונטלו פיסל את דיוקנו של מייסד מסדר הצדקה, אנטונינוס, לימים הבישוף של פירנצה, וקדוש למהדרין גם הוא. הדיוקן שלו מצוייר מעל דלת הכניסה מבחוץ.

הציורים האחרים, שמונה במספר, מתארים את מפעלות האגודה.

אחד הציורים מתאר מתן עזרה לחולים וליולדות. בציור נראה חדר היולדת, תיאור נאמן של חדר בבית משלהי ימי הביניים.

אנשי הצדקה מביאים ליולדת עוף ויין, וגם בד וחוט לתפירת מלבושים לתינוק. ניכר בחדר המרווח ובנוכחות של המשרתת, כי מדובר באשה שהייתה בעלת נכסים אך עתה היא אדם במצוקה.

להלן הסבר קצר על ייחודה של אחוות הצדקה הזו.

גם לפני שש מאות שנים היו טייקונים, במיוחד בעיר אדירה ועשירה כמו פירנצה. היסטוריונים חישבו ומצאו, כי במשך דורות רבים, עושרה של פירנצה, או התל"ג שלה, היה גדול מזה של בריטניה כולה. היכן שיש עיר גדולה ועושר, יש טייקונים ויש גם צרות: פשיטות רגל, מאבקי דמים בין משפחות חשובות, מהומות פוליטיות, מלחמות ומגיפות.

כך מוצאים עצמם לעתים אצילים, יצרני צמר, אנשי כספים ובנקאים, כשהם חסרי כל. ממש כמו בימינו אלה כשכולנו מפסידים. יש המפסיד את מקצת מעותיו, ויש המפסיד מיליונים רבים.

המשבר הנוכחי שלח טייקונים וספסרים רבים לקושש קצת מיליונים אצל הממשלות שלהם. לא למען עצמם, חלילה. רק לטובת החוסכים ולטובת הכלכלה. יהיו גם טייקונים שיבלו שנים בכלא בגלל מעלליהם. גם שם הם ימשיכו לחיות ולאכול על חשבון הציבור הנאנק, בעוד אנו, המפסידים הקטנים, נמשיך להיות אלה שנאכלים. והרי ידוע, כי תמיד יהיו אלה היודעים להימצא בצד הנכון של המזלג.

בציור הבא אנשי אגודת הצדקה משחררים בעל חוב מהכלא. פעילותם כללה ביקורים קבועים אצל אסירים.

בתקופה עליה אנו מספרים כאן, לפני מאות שנים, בישי-מזל אלה יכלו להיעזר רק באגודות ומסדרים של צדקה.

מובן מאליו, כי גדולי האומה ועשיריה לא יכלו לעמוד בהשפלה הכרוכה בפניה לעזרה מבני עירם ולבקש נדבות. הרי בפירנצה ובאירופה כולה הכירו אותם כעשירים גדולים, והבושה רבה וצורבת. למענם קמה אסיפת האזרחים הייחודית הזו למען אלה המכונים "העלובים המבוישים", מבוישים בידי גורלם המר.

המבוישים החדשים קיבלו את התרומות בסתר, באופן דיסקרטי, לעתים מבעד לפתח בקיר, לעתים כששני הצדדים עוטים ברדס שחור שכיסה את הפנים. פעילותם זכתה להערכה רבה, איך לא, במיוחד אצל בני המעמדות הגבוהים והעשירים, שהיו אלה אשר מימנו בתרומותיהם את פעילות הצדקה אולי בבחינת 'שלח לחמך.' האפיפיור דאז, טייקון לא קטן בעצמו, כינה אותם "המלאכים של פירנצה."

הציור הבא מציג חלוקת בגדים לילדים במחסני האגודה:

שאלה מתבקשת היא, איך מתיישבת התמיכה במתרוששים המכובדים עם העזרה לאסירים, לחולים ולנתמכים שונים אחרים?

עם חלוף השנים, הרחיבה האגודה את פעולתה לכל מגזר, שכמו העשירים לשעבר, שמסיבות שונות היה כמוהם מנוע מלקבץ עזרה בעצמו.

הטייקונים נמנעו מלבקש עזרה בגלוי מחמת הכלימה. אחרים לא יכלו לבקש זאת מסיבות אחרות שהגבילו אותם. כך כללה הפעילות גם עזרה לנכים ומוגבלים, תינוקות, ילדים יתומים, חולים, אסירים והובלות של חולים .

בציור הבא מתוארת חלוקת מצרכי מזון לניזקקים:

לעתים אזלו המשאבים והתרומות לא הספיקו לכל הנזקקים. פעילי הצדקה נהגו בזמנים כאלה להשאיר נר דולק בפתח הכנסיה, בבחינת קריאה לתושבים שאזל הכסף והם מתבקשים לבוא ולתרום.

במרוצת הדורות, אותו נר קטן על המפתן הונצח בביטוי השגור עד היום בטוסקנה: על מנת להמחיש שמישהו נמצא בצרה אמיתית, אומרים עליו "הידרדר עד כדי זיק של נר."

בציור זה נראה טקס קבורה שהאגודה לקחה על עצמה לערוך:

היום גם בשורה בפינו לכל המליונרים והמיליארדים במצוקה:בודאי תשמחו לדעת כי אסיפת האזרחים הטובים של מרטין הקדוש לעזרת העלובים המבוישים עדיין פעילה מאז ועד עתה ומקבלת בקשות לעזרה.

אמנם היא אינה מחלקת כסף ומצרכים אך היא באה לבקר.

אז אם הגזמתם במניפולציות ונמחק איזה טריליון או אפילו פחות ואתם מרגישים רע מחמת הצער, אל דאגה.

במרחק עשרה צעדים בלבד מחזית הקתדרלה של העיר, ניצבים בשורה אמבולנסים קטנים, זריזים ומודרניים.

מפעילה אותם אותה אחוות עזרה ע"ש מרטין הקדוש.

בצילומים הבאים אמבולנס של האחווה בימינו אלה וצילום מוזיאוני של האב הקדמון של אמבולנס זה.

היום אגודת העזרה מסיעה מוגבלים וחולים לטיפולים ולכל מקום שצריך.

אם טייקון זה או אחר זקוק גם להסעה, שיתקשר.

הם יתנדבו כמו תמיד ויבואו לקחת כל ניזקק.

ובהתחשב במצב, אפשר להתקשר גם בגוביינא.