עת"מ 1890/06
עת"מ 1890/06
ש.מ. אסולין בניה יזום והשקעות בע"מ
נגד
עיריית חולון
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו
בפני: כב' השופטת גדות שרה
[9.2.2009]
פסק דין
א. בעתירה מנהלית זו מתבקש בית המשפט להורות למשיבה לכבד ולעמוד בהתחייבותה השלטונית שלא לנקוט בהליכי גבייה כנגד העותרת, וכן להורות לה להשיב לעותרת צ'קים שנגבו ממנה והמוחזקים על ידה.
ב. הליכי הגבייה ננקטו כנגד העותרת עקב אי תשלום דמי הארנונה לשנים 2000-2005, בגין שימוש בנכס, ברחוב המנור 57 חולון, חלקות 57,58 ו- 56 (חלק) בגוש 6737 (להלן: "הנכס").
העובדות:
1. העותרת החזיקה בנכס החל מאוקטובר 2000, ועד למועד 10/2007, מועד בו הועברה החזקה בנכס למשיבה, בעקבות הפקעה.
במסגרת ביקורת נכסים שביצעה המשיבה בנכס, בתחילת שנת 2005, התברר כי בגין הנכס לא שולמו דמי הארנונה החל משנת 2000.
עקב כך הוציאה המשיבה לעותרת חיוב רטרואקטיבי בגין השנים
28.2.05-1999 (להלן: "התקופה הראשונה").
בשלב מאוחר יותר, במסגרת ערר, הוברר כי העותרת החזיקה בנכס רק מאוקטובר 2000 והחיוב תוקן בהתאם (ר' ס' 10 לתגובה).
בגין חיוב זה הגישה העותרת השגה, ומשזו נדחתה, הגישה ביום 2.5.05 ערר לועדת הערר (ערר 6/05 – נספח ד' לתגובת המשיבה). הערר הוגש בגין התקופה הראשונה וכן בגין הארנונה לשנת 2005 (להלן: "התקופה השנייה").
2. המשיבה לא שילמה את תשלומי הארנונה גם בגין התקופה שלאחר התקופה הראשונה והשנייה - קרי בגין שנת 2006 (להלן: "התקופה השלישית"), ולאחר שהועברה לעותרת דרישת תשלום בגין החוב, ביצעה המשיבה עיקול בפועל, ביום 27.4.06, במסגרתו נגבו מהעותרת 6 צ'קים בסך 5000 ₪ כל אחד, ובסה"כ 30 אלף ₪.
צ'קים אלו חוללו על ידי העותרת.
3. לאחר ביצוע העיקול, הגישה העותרת ביום 12.7.06, את העתירה הנוכחית ובמסגרתה, ביום 12.7.06 הגישה בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 31536/06) (להלן: "הבקשה הראשונה לצו מניעה").
בבקשה זו עתרה המבקשת לאסור על המשיבה להמשיך בהליכי הגבייה נגדה, וכן לאסור עליה להפקיד את הצ'קים שנגבו ממנה במסגרת העיקול.
ביום 23.7.06 החליט כב' השופט ע. בנימיני, כדלקמן:
"העתירה הוגשה כנגד דרישת הארנונה לשנים 1999-2005 (נספח א' לעתירה), הנתונה עתה בהליכי ערר. לגבי דרישת תשלום ארנונה זו – אין לנקוט הליכי גביה כלשהם כל עוד לא הסתיימו הליכי הערר. עמדה זו מקובלת על המשיבה – ולכן אין צורך בצו ביניים. אין כל מניעה לפעול לגביית חוב ארנונה שאיננו החוב הנ"ל".
4. ביום 25.7.06 הוציאה המשיבה דרישת תשלום מתוקנת לעותרת המתייחסת לתקופה עד 31.12.06 (נספח י' לתגובת המשיבה), ומשזו לא שולמה ביצעה ביום 19.9.06 עיקול מיטלטלין והמשיכה בהליכי גביית שיקים.
בגין מהלך זה הגישה העותרת ביום 26.9.06 בקשה שנייה לצו מניעה זמני, (בש"א 32052/06) (להלן: "הבקשה השנייה לצו מניעה").
גם בבקשה זו התבקש בית המשפט להורות למשיבה להימנע מביצוע הליכי גביה ולהימנע מלהפקיד את הצ'קים שנלקחו ממנה במסגרת העיקול הראשון.
ביום 29.10.06 החליט כב' השופט ע. פוגלמן, כדלקמן:
"הבקשה מתייחסת לחיוב המבקשת בארנונה בשנים 1999-2005 ועל כן טענותיה בדבר החוב המתייחס לשנת 2006 חורגות מגדרה של העתירה.
א. חוב השנים 2000-2004 שנוי במחלוקת במלואו והיא (המשיבה - ש.ג.) אינה מבקשת את גבייתו.
ב. בשנת 2005 קיים חוב שאינו שנוי במחלוקת... גם אם תזכה המבקשת בהשגתה, תחוב בסכום שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות אלו, וכאשר המבקשת יושבת בנכס מאז שנת 2000, ואינה משלמת בגינו ארנונה, אין כל היגיון לעכב גבייתו של סכום זה, ולא לכך כיוונה ההחלטה בבקשה הקודמת.
לא מצאתי ממש אף בטענת המבקשת בתשובתה לתגובה המתייחסת להסדר הדיוני מיום 16.1.06 בהפ 563/04
[פורסם בנבו].
משמעותה של הסכמה זו היא שככל שיהיו חובות ארנונה במועד תשלום הפיצוי, הם יקוזזו מסכום הפיצוי, ואין ללמוד ממנה שהמשיבה אינה רשאית לגבותם קודם לכן.
5. לאחר החלטת ביהמ"ש בבקשה לצו מניעה הגישה העותרת השגות נוספות ועררים נוספים.
אלה אינם חלק מחזית המחלוקת בעתירה זו ומשום כך אין מקום להתייחס אליהם במסגרת עתירה זו בהיותם הרחבת חזית.
אי לכך, טענות הצדדים, ככל שהן מתייחסות לתקופות מעבר לתקופה נשוא עתירה זו, נדחות בהיותן הרחבת חזית.
6. כאמור לעיל, ובמקביל לסכסוך בגין דמי הארנונה, התנהל בבית המשפט דיון בגין הפקעה שביקשה המשיבה לבצע בנכס, כחלק מתוכנית ח/490.
דיון זה התקיים במסגרת ה.פ. 653/04.
במסגרת הדיונים בעניין ההפקעה הגיעו הצדדים להסדר דיוני ונקבע מנגנון קביעת סכום הפיצוי בגין ההפקעה.
מנגנון זה קיבל תוקף של החלטה ביום 16.1.06.
סעיף 7 להסדר הדיוני קובע:
"תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דינו של בית המשפט הנכבד לצדדים, תעביר המבקשת (המשיבה כאן – ש.ג.) את ההפרש, ככל שיהיה כזה, בין הסכום שייפסק על ידי בית המשפט הנכבד לבין הסכום ששולם למשיבה (העותרת כאן – ש.ג.) בהתאם לחלופה הראשונה לחוות דעתו של השמאי, תוך קיזוז חובות הארנונה של המשיבה, ככל שיהיו." (ההדגשות אינן במקור – ש.ג.)
סוגיית סכום הפיצוי בגין ההפקעה הסתיימה סופית במסגרת פסק דין מיום 26.12.07.
מסכום הפיצוי קיזזה המשיבה ביום 3.2.08 סך של 171,314.29 ₪ בגין חלק מחובות הארנונה של העותרת למשיבה.
טענות הצדדים
טענות העותרת
7. העותרת טוענת כי המשיבה הודיעה על עיכוב הליכי הגבייה נגדה ומשום כך עליה לעמוד בהתחייבותה השלטונית שלא לנקוט בהליכים שכאלה.
8. העותרת טוענת כי הסכסוכים בגין הארנונה שלובים בדיון בעניין ההפקעה, והמשיבה מבצעת שימוש אגרסיבי בהליכי גביית הארנונה כדי להפעיל לחץ פסול על העותרת, וכדי שזו תקבל את תכתיבי המשיבה בנוגע לתנאי ההפקעה.
9. העותרת טוענת כי כל חיובי הארנונה שהוציאה המשיבה שנויים במחלוקת ונמצאים בברור בוועדת הערר או בהשגה.
כל עוד לא הסתיימו הליכים אלה, והם אינם חלוטים, אל לה לרשות לפעול לגבייתם.
העותרת מפנה לס' 2 לאכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), תש"ס-2000 (להלן: "אכרזת המסים").
10. בנוסף, טוענת העותרת, כי במסגרת הדיונים בעניין ההפקעה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו חובות הארנונה של העותרת, אם יהיו, יקוזזו מהפיצוי שיפסק לה בגין עניין ההפקעה, ולכן אל למשיבה לגבות חובות אלו בהליכים עצמאיים.
11. בסיכומיה מפנה העותרת לעת"מ (חיפה) 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית חדרה (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד רכבת ישראל"), וטוענת כי בעקבות פס"ד זה עולה ספק לגבי חוקיות הגביה המנהלית, ודרישה לפרשה בצמצום רב.
טענות המשיבה:
12. לטענת המשיבה חובות העותרת בגין הארנונה מתחלקים לשניים – אלו השנויים במחלוקת ואלו שאינם שנויים במחלוקת.
לגבי הראשונים קיבלה המשיבה את עמדת העותרת והצהירה כי אין ברצונה לפעול לגבייתם כל עוד אלו אינם חלוטים
לגבי החובות שאינם שנויים במחלוקת - הרי שאין כל מניעה לגבייתם.
עמדה זו אף הובעה ואומצה על ידי ביהמ"ש, במסגרת הבקשות לצווי המניעה הזמניים, אולם המשיבה מתעלמת מקביעה זו.
13. בעניין ההסדר הדיוני בה. פ. 653/04, טוענת המשיבה, כי זה אינו חל על תשלומים שאינם שנויים במחלוקת, ובכל מקרה ההסדר הדיוני אינו בא להחליף את הליכי הגבייה המנהליים, בהם רשאית המשיבה לנקוט.
הסדר זה, אם חל, נוגע רק לחובות שיכול ויהיו במועד הקיזוז, אולם אין הוא מונע שימוש בהליכי הגביה עד לקיזוז זה.
14. המשיבה טוענת כי העותרת הינה "עותרת סדרתית", באופן שהיא עושה שימוש בכל ההליכים המשפטיים האפשריים, לרוב בכפילות, כדי להימנע לחלוטין מתשלום ארנונה כאשר בפועל, לא שילמה ארנונה, כמעט לחלוטין, משנת 2000 ועד למועד הגשת הסיכומים, ובכך מהווה נטל על הקופה הציבורית.
במקרה שכזה ראוי לפסוק כנגד העותרת "הוצאות לדוגמא".
15. לעניין פס"ד רכבת ישראל, טוענת המשיבה, כי צירופו בשלב הסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה, ובכל מקרה אין ללמוד ממנו על איסור מוחלט לביצוע הליכי גביה מנהלית.
דיון:
16. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, פרוטוקולי הדיונים וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.
17. החוב מאוקטובר 2000 ועד לשנת 2004 (כולל) – התקופה הראשונה
חוב זה הינו חיוב רטרואקטיבי בגין תקופה בה נמנעה המשיבה מלחייב את העותרת בדמי הארנונה, והיא מבקשת לגבות סכומים אלו בדיעבד.
בגין חוב זה הגישה העותרת השגה שנדחתה, ובמהלך הסיכומים נמצא העניין בפני ועדת הערר במסגרת ערר 6/05.
המשיבה מאשרת כי חוב זה שנוי במחלוקת, וכי היא אינה מבקשת את גבייתו בשלב זה, ולכן מתייתר הדיון בעניין זה.
18. חוב לשנת 2005 – התקופה השנייה
תקופה זו נכללת בערר הראשון, אותו הגישה העותרת ביום 2.5.05 (נספח ב' לעתירה).
בסעיף 1.2 לערר זה מציינת העותרת כי:
"הערר מוגש בזה לגבי חיובי הארנונה שהושתו באופן רטרואקטיבי לשנים 1999 עד 28/2/2005 וכן לשנת המס 2005, בהן חוייבה העוררת".
בסעיף 1.7 לערר זה מציינת העותרת:
"לפיכך, יש לבטל את החיוב הרטרואקטיבי לאלתר ולכל היותר לחייב בגין שנת המס 2005 – השנה הנוכחית – ועל פי הסיווגים והשטחים הנכונים".
מכאן שהעותרת הכירה בזכות המשיבה לחייבה לשנת המס 2005, ככל שאלו אינם שנויים במחלוקת.
המשיבה, כאמור, מציינת כי בגין התקופה הראשונה - קרי עד שנת 2004, היא לא תמשיך בהליכי הגביה עד הכרעה שתקבל ועדת הערר בעניין.
בגין התקופה השנייה, קרי שנת 2005, היא זכאית להמשיך בהליכי גבייה, רק לגבי הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, ובהתאם לסיווגים והשטחים להם טענה העותרת בעצמה.
מכאן, ניתן לקבוע, כי אין כל מניעה לגבות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בגין התקופה השנייה (שנת 2005), בהתאם לחישוב שהציגה המשיבה.
19. חוב לשנת 2006 – התקופה השלישית, ולשנת 2007 – התקופה הרביעית
הטענות בגין חובות התקופה השלישית והרביעית חורגות מגדרה של העתירה והן מהוות, כאמור, הרחבת חזית ודינן להידחות.
20. הימנעות מגביה מכוח אכרזת המיסים
סעיף 2 לאכרזת המיסים קובע:
"2. (א) על אף האמור בסעיף 1 ובכל דין אחר, לגבי חובות לרשות מקומית, לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי העניין (להלן – הליכי ערעור), ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת – כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד;" (ההדגשה אינה במקור – ש.ג.).
בסוגיה זו דן כב' השופט בנימיני בהחלטתו מיום 23.7.06 בבש"א 31536/06.
על החלטה זו חזר כב' השופט ע. פוגלמן בהחלטתו מיום 29.10.06 בבש"א 32052/06, ואני מצטרפת לדעת חברי, כפי שהחליט כב' השופט פוגלמן:
"בשנת 2005 קיים חוב שאינו שנוי במחלוקת... גם אם תזכה המבקשת בהשגתה, תחוב בסכום שאינו שנוי במחלוקת.
בנסיבות אלה, וכאשר המבקשת יושבת בנכס מאז שנת 2000, ואינה משלמת בגינו ארנונה, אין כל הגיון לעכב גבייתו של סכום זה, ולא לכך כיוונה ההחלטה בבקשה הקודמת." (הכוונה להחלטת כב' השופט בנימיני – ש.ג).
המשיבה רשאית לגבות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת וקביעה זו תואמת את סעיף 2 לאכרזת המיסים.
21. הימנעות מכוח ההסדר הדיוני מיום 16.1.06.
גם בסוגיה זו דן כב' השופט ע. פוגלמן במסגרת הבקשה השנייה לצו מניעה, וקבע כי קיזוז חובות הארנונה מסכום הפיצוי בגין ההפקעה יכול שיעשה ככל שיהיו חובות שכאלו במועד הפיצוי, ובכל מקרה הסדר זה אינו מאיין את זכותה של המשיבה לגבות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, גם בטרם יסתיימו ענייני ההפקעה.
בזמן שחלף מאז הגשת העתירה הסתיימה סוגיית ההפקעה, והמשיבה אף ביצעה קיזוז בגין חוב הארנונה מסכום הפיצוי שנקבע לעותרת.
נראה שהעותרת זנחה טיעון זה בסיכומיה, ולכן הדיון בטיעון זה מתייתר.
יחד עם אציין כי אני שותפה לעמדתו של כב' השופט פוגלמן ואין בהסדר הדיוני כדי למנוע מהמשיבה לגבות את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.
22. עת"מ 3061/06 רכבת ישראל נ' עיריית חדרה [פורסם בנבו] (להלן: "פס"ד רכבת ישראל")
פסק דין זה ניתן ביום 19.9.07 על ידי סגן הנשיא גדעון גינת.
אינני שותפה לחלק מהקביעות בפס"ד זה, פסק-דין זה איננו מחייב בימ"ש אחר לעניינים מנהליים ואף הוגש עליו ערעור לבית המשפט העליון.
ראוי להפנות לעת"מ (ת"א) 1791/08 מקס מאייר נ' עירית נס ציונה, (מאגר נבו) בעמ' 19:
"כמצוין לעיל, הליכי הגבייה המנהליים הינם הליכים שהוקנו לרשות המנהלית בחוק, על מנת לגבות חובות ארנונה שלא שולמו. חובות אלה הינם, למעשה, כספים אשר אמורים להיות משולמים לרשויות המקומיות באופן שוטף - כספים אלו אמורים להוות חלק מתקציבה של הרשות, לשמש בסיס לפעילותה. אשר כך, אי תשלום מיסים אלו, מהווים פגיעה במסגרת התקציבית של הרשות, וגורם לפגיעה בתושבים וברווחתם. קיומם של הליכי הגבייה המנהליים מבטיחים גבייה שוטפת של חובות ארנונה ביעילות, תוך הגנה על זכויות התושבים שומרי החוק, אשר משלמים את תשלומי העירייה כסדרם...
צא ולמד, קבלת גישה לפיה הגבייה המנהלית הינה המוצא האחרון, עלולה להוביל לריקון מתוכן סעיפי החקיקה המאפשרים בידי הרשות הליכי גבייה מנהליים, ריקון מתוכן ההלכה הפסוקה בנוגע למטרת הגבייה המנהלית, ואיון מנגנוני הליכי גבייה אפקטיביים יותר מאלו שהיו בתוקף עד לחקיקת חוקים אלו. נראה כי הכלל צריך להיות כזה שכאשר לרשות נתונה הסמכות בדין לבצע גבייה מנהלית של חוב, הרי שעל הרשות לפעול על פי הסמכות המוקנית לה בחוק - הכל בכפוף למבחני מידתיות וסבירות, ובחובת תום הלב המוטלת עליה, שהרי הליכי הגבייה המנהליים נועדו לאפשר גביית מיסים ותשלומי עירייה אחרים בדרך מקוצרת ואפקטיבית, וזאת מבלי להיזקק להליכים משפטיים רגילים ולהליכי הוצאה לפועל רגילים.".
ר' גם עת"מ (ת"א) 131/07 מוסא אלזינטי נ' עיריית לוד (מאגר נבו), בעמ' 13:
"הקניית כוחות כה מפליגים לגורמי הרשות המקומית נראית בעייתית במיוחד במציאות החוקתית הסובבת המעצימה את זכויות הפרט. ...אלא שביטולה או עיקורה של סמכות חוקית מפורשת באמצעות פסיקה של בתי משפט היא מהלך חריג שמצריך זהירות יתרה וריסון עצמי רב. כשלעצמי אני סבור שמתן הברירה בידי הרשויות המקומיות לבחור בין ההליך השיפוטי להליך המנהלי איננה בגדר פגיעה חסרת תכלית מוצדקת ומוגזמת בזכויות יסוד של הפרט. זה בתנאי שהכוח הנתון בידי הרשות ינוצל בדרך סבירה שאינה נוגשת ואינה מכוונת בחוסר תום לב לדחוק את הפרט לפינה שבה הוא מעוקר מיכולת התגוננות מול מהלכי הרשות."
וכן ר' עת"מ (נצ') 1138/07 מחמוד מובארק עואודה ואח' נ' מועצה מקומית כפר כנא ואח', (מאגר נבו) בעמ' 6:
"זאת ועוד, פסק הדין בעניין רכבת ישראל, הינו פסק דין של ערכאה מחוזית ואינו בגדר הלכה מחייבת. אוסיף, כי קיימת פסיקה אחרת של בית משפט מחוזי שלא אימצה את גישתו של כב' השופט גינת בפס"ד רכבת ישראל. כך למשל, בעת"מ (באר שבע) 235/07 נווה נ. עיריית אשדוד, [פורסם בנבו], כב' סגן הנשיא השופט הנדל, לא קיבל את עמדת כב' השופט גינת בקובעו כי:
"... אין בכוונתי לאמץ את עמדת כב' השופט גינת בפסה"ד רכבת ישראל נ. עירית חדרה שהובא לעיל. עולה מפסה"ד האמור כי יתכן ולולא סעיף 10 – שמירת הדינים – בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו היה מקום לשקול את ביטול הליכי הגביה המינהליים. לדעתי, עמדה זו הינה מרחיקת לכת ואין בה לשקלל לטעמי את מעמדה של הרשות הציבורית וכי קיומו של מנגנון יעיל ומהיר אינו ייחודי לשיטה הישראלית. מנגנון כזה יש בו לתרום לרווחת הכלל".
נוטה אני לאמץ עמדה זו של כב' השופט הנדל, והדברים אשר צוטטו לעיל, תקפים גם בנסיבות המקרה שלפנינו."
אי לכך אינני רואה מקום לקבל את המסקנות והקביעות שנפסקו בפס"ד רכבת ישראל.
23. העותרת טענה בעתירה כי המשיבה התחייבה שלא לנקוט נגדה בהליכי גבייה ומשום כך עליה לעמוד בהתחייבותה.
נספח ד' לעתירה, שהיא הודעת המשיבה המודיעה כי "עיכבנו את הליכי הגבייה כנגד שמעון אסולין" ניתנה בתשובה לבקשת עו"ד חזן מיום 3.11.05.
העותרת לא צירפה את מכתבו של עו"ד חזן מיום 3.11.05 ואין לדעת באיזה עניין מדובר, באלו חובות מדובר, של מי החובות ולאיזו תקופה.
יתירה מכך – עיכוב ההליכים מתייחס למר שמעון אסולין. בעניינו העותרת היא חברה בע"מ – ש.מ. אסולין בנייה יזום והשקעות בע"מ, ת.פ. 512352238.
אי לכך אין כל ממש בטענת העותרת בעניין התחייבות שלטונית שלא לנקוט נגדה בהליכי גבייה.
24. סוף דבר – העתירה נדחית.
המשיבה רשאית להמשיך בהליכי גבייה לגביית חובות העותרת בגין ארנונה לשנת 2005, ואשר אינם שנויים במחלוקת.
חוב זה הינו 69,310 ₪, נושאי הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.2.08 (ר' סעיף 41 לסיכומי המשיבה).
25. המערערת תישא בהוצאות המשיבה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ כשאלה נושאים ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
26. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.
ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ט (9 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.
גדות שרה, שופטת
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
