העיריה אינה יכולה להחזיק את הבעלים כבן ערובה

בית המשפט לתביעות קטנות בקריות, כבוד השופטת אילת דגן, חייב את עיריית קרית ביאליק להשיב לנישומים-התובעים 858!!! שקלים שנגבו מהם שלא כדין לדברי בית המשפט, או שנגבו מהם בזדון, בכפייה, בכוחניות ובנבזות לדבריי. לפסק הדין.

הבה נבחן את שיקוליהם המשפטיים והציבוריים של משרתינו בקריית ביאליק.

מבחינה משפטית הם הפגינו בורות מדהימה. פסק הדין מנתח בבהירות ובפשטות את הדין, אין בו כל חידוש מסעיר, ואני מסכים עם כל מילה של כבוד השופטת.

הביזיון המשפטי אינו מסתכם במחלקת הגבייה של העירייה, אלא הוא פשה גם במחלקה במשפטית. מטעם זה, לו ישבתי על כס המשפט, הייתי פוסק נגד העירייה הוצאות של 10,000 ש"ח ולא כפי שנפסק.

מבחינה ציבורית העירייה הוכיחה את תורתה של ברברה טוכמן, והפגינה מצעד איוולת הראוי לכרך שני של המחברת.

פרקליטה של העירייה אינו עובד בחינם, ושכרו משולם מקופת הציבור, כלומר מכיסו הפרטי של כל נישום ונישום ברשות המקומית. מסים אלה בובזו לריק על ניהול מערכה משפטית מיותרת ומבישה.

התוצאה - איש בעירייה לא ננזף, וחס וחלילה לא פוטר. מי שהחליט לצאת למערכה המשפטית של 858 שקל לא נדרש לשלם מכיסו את הוצאות המשפט ואת שכרו של הפרקליט שייצג את העירייה בחוסר כבוד.

כלל משלמי המסים בישראל שילמו מכיסם הפרטי את שכרה של השופטת המכובדה ושל מזכירות בית המשפט על מנת להביא קץ על גחמתו של משרת ציבור ששכח את מי הוא אמור לשרת.