ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 15/10/2018
גרסת הדפסה

עתמ 678/08 - מינהלי, ארנונה

עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה נגד עיריית חיפה ואח'


25/3/2009

עתמ 678/08

עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה

נגד

1. עיריית חיפה

2. מדינת ישראל - משרד הפנים

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

בפני: כב' השופטת יעל וילנר

[25.3.2009]

פסק דין

האם רשאי בית המשפט לתקן טעות שנפלה בחוק, תוך התערבות אקטיבית בנוסח החוק על ידי הוספה או גריעה מהטקסט הקיים?

זו השאלה העומדת במרכזה של העתירה דנן, אשר עניינה בפטור מתשלום ארנונה למעון יום לקשישים, מכוח סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938.

העובדות בתמצית

1. העותרת מנהלת מזה שנים מעון יום לקשישים, המצוי במתחם בית האבות הספרדי בחיפה, המנוהל אף הוא על ידה (להלן: "מעון היום"). במעון היום ניתנים לקשישים שירותי סיעוד, טיפול, ועיסוק וכן מתאפשר להם לקיים חיי חברה במהלך שעות הפעילות של המעון.

2. במשך שנים חייבה המשיבה 1 (להלן: "העירייה") את העותרת בתשלומי ארנונה בגין מעון היום, כחלק מבית האבות ובתעריף של בית אבות.

ביום 4.7.06 חל שינוי במדיניות העירייה והיא הודיע לעותרת כי החל מיום 1.1.2004 (באופן רטרואקטיבי) יינתן למעון היום (להבדיל מבית האבות) פטור מלא מתשלום ארנונה, וזאת בהסתמך על סעיף 5ג(ה)4 לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן - "פקודת הפיטורין"), לפיו ניתן פטור מתשלום ארנונה ל"מעון יום כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965", המגדיר 'מעון', בין היתר, כמעון לקשישים.

3. כעבור כשלושה חודשים, ביום 18.9.2006, הודיעה העירייה לעותרת כי היא חוזרת בה מהודעתה לעיל, נוכח עמדת היועצת המשפטית של משרד הפנים, לפיה, יש ליתן פטור מתשלום ארנונה על פי סעיף 5ג(ה)4 לפקודת הפיטורין, רק ל"מעון יום" כהגדרתו בתקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון-יום), תשכ"ה-1969, דהיינו, מעון יום "....המיועד למקום אכסון לילדים עד גיל 6 למשך שעות היום".

4. בתגובה, פנתה העותרת לעירייה ביום 30.10.06 בדרישה לחזור בה מהחלטתה לבטל את הפטור למעון היום, ואולם בקשתה נדחתה.

לפיכך, עתרה העותרת ביום 14.6.2008 לבית משפט זה, להורות לעירייה להעניק לה פטור מתשלום ארנונה עבור מעון היום, החל מיום 1.1.2004 (עת"מ 4194/07 בית האבות הספרדי "בית אברהם" נ' עיריית חיפה). בית המשפט (כב' ס. הנשיא השופט גינת) מחק את העתירה עקב שיהוי בהגשתה. עם זאת, נקבע כי "אין במחיקת העתירה כדי למנוע מהעותרת נקיטת צעדים משפטיים כחוק לגבי שנות מס מאוחרות לאלה הנדונות בעתירה".

5. ביום 5.8.08 שבה העותרת ופנתה לעירייה בבקשה לקבלת פטור מארנונה למעון היום לשנת 2008. בקשת העותרת נדחתה ביום 28.8.08 מהנימוקים שפורטו לעיל, ועל כן הוגשה העתירה דנן.

טענות העותרת

6. העותרת טוענת כי היא זכאית לפטור מארנונה עבור מעון היום נוכח הוראת סעיף 5(ג)(ה)(4) לפקודת הפיטורין המקנה פטור מתשלום ארנונה ל'מעון יום', כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965 (להלן - "חוק הפיקוח"), שם מוגדר 'מעון' כמקום מגורים או שהייה לילדים, אנשים בעלי מוגבלויות, וכן לזקנים.

לטענת העותרת, כוונת המחוקק בפקודת הפיטורין הינה מתן פטור מתשלום ארנונה לכל המעונות הנכללים בסעיף 1 לחוק הפיקוח - קשישים, ילדים ואנשים בעלי מוגבלויות, וזאת על מנת לעודד את פעילותם של מעונות אלה, לרווחת החוסים בהם.

אעיר כי העותרת מתייחסת בטיעוניה אף לחוק ההסדרים שניכנס לתוקף ביום 1.1.03, ואולם, לא מצאתי רלוונטיות של ממש לחוק זה על הסוגיה שבפנינו.

טענות המשיבות

7. המשיבות טוענות כי דין העתירה להידחות על הסף עקב שיהוי ובשל היותה זהה לעתירה שנמחקה במסגרת עת"מ 4194/07 הנ"ל. לטענתן, שתי העתירות מתייחסות להחלטת העירייה שלא להעניק לעותרת פטור מארנונה, החלטה שנמסרה לעותרת ביום 17.10.2006. לפיכך, נטען כי העתירות הוגשו לאחר המועד הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א-2000 (45 יום ממועד פרסום החלטה או ממועד שהעותר ידע על ההחלטה או קיבל הודעה עליה, לפי המוקדם). כן נטען כי אף אם זכאית העותרת לעתור כנגד גביית ארנונה לגבי שנות מס מאוחרות יותר מפסק הדין בעת"מ 4194/07, הרי שהעותרת לא התייחסה בעתירתה זו לשנות המס לגביהן הוגשה העתירה.

עוד טוענות המשיבות כנגד אי מיצוי הליכים, מהטעם שהיה על העותרת להשיג על שומת הארנונה בפני מנהל הארנונה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר").

8. לגופו של עניין, טוענות המשיבות כי יש לפרש את הוראות סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין, כך שהפטור מהארנונה ניתן רק למעונות יום לילדים עד גיל 6. המשיבות נסמכות על כך שחוק הפיקוח אינו מגדיר 'מעון יום' אלא 'מעון' בלבד, ולפיכך, יש לפנות, לטענתן, לתקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון-יום), תשכ"ה-1969, שם מוגדר "מעון יום" כ - "מעון כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, תשכ"ה-1965, המיועד למקום אכסון לילדים עד גיל 6 למשך שעות היום".

9. המשיבות מוסיפות כי פרשנות זו מקיימת הרמוניה "פנימית" במטריה בה עוסקת הוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודה - דיני ההיטלים והמיסים, כאשר בכל החוקים האחרים בהם מתייחס הדין למעונות יום, ההתייחסות היא למעונות יום לילדים. כך, לטענתן, בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, חוק לעידוד השקעות-הון, תשי"ט-1959, וכן חוקים ותקנות נוספים המתייחסים ל'מעון יום' כמעונות לילדים בלבד.

כן נטען כי יש לפרש את חוקי המיסים בצמצום.

לבסוף, מפנות המשיבות להגדרת המונח 'מעון יום' במילון ספיר (מהדורה שנייה - 1997), כ"מקום המשמש לשמירה על ילדים קטנים ולטיפול בהם במשך היום, בעוד הוריהם עובדים מחוץ לבית".

דיון

10. בטרם אדון לגופו של עניין, אסיר מהדרך את טענות הסף.

שיהוי

11. פסק הדין בעת"מ 4194/07 אינו מותיר מקום לספק כי נשמרה לעותרת הזכות לפנות לבית משפט זה "לגבי שנות מס מאוחרות לאלה הנדונות בעתירה". העותרת אמנם לא הגדירה בעתירתה את שנות המס לגביהן מבוקש פטור מארנונה, אולם הסעד המבוקש בעתירה הוא ביטול החלטת העירייה מיום 28.8.08, אשר מתייחסת לשנת המס 2008, ומטבע הדברים, קבלת העתירה תוביל להענקת פטור מארנונה רק החל משנה זו.

העתירה דנן הוגשה ביום 17.9.08, כשלושה שבועות לאחר מתן החלטת העירייה מיום 28.8.08 נשוא עתירה זו, ולפיכך, העתירה הוגשה במועד הקבוע לכך בחוק, בהתאם להוראות סעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א-2001, ללא כל שיהוי בהגשתה.

אי מיצוי ההליך

12. סעיף 3(א) לחוק הערר מפרט את המקרים בהם ניתן להשיג בפני מנהל הארנונה, כאשר סעיף 3(ב) לחוק הערר, מסייג את הדברים וקובע כי במקרים של אי חוקיות וכיוצב', אין להשיג בפני מנהל הארנונה. ראה בעניין זה ע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (ניתן ביום 5.9.05), שם נקבע כי "המאפיין של הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר הוא שהן נוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים לעיתים את בדיקת המצב בפועל, ולא מדובר בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק כגון הקריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה". בהמשך נקבע כי כאשר נישום מבקש לטעון כנגד חיובו בארנונה בטענות שאינן מנויות בסעיף 3(א), "עליו להגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3(א) לחוק הערר".

העתירה שבפנינו אינה באה בגדרן של הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר, באשר היא עוסקת בשאלה משפטית מובהקת - פרשנות סעיף 5ג(ה)4 לפקודת הפיטורין. לפיכך, בירור העתירה והסוגייה המשפטית העולה ממנה, הם בסמכות בית משפט זה.

ועתה נפנה לדיון לגופו של עניין.

הבנת המחלוקת בין הצדדים

13. סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין קובע כדלקמן:

"(ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה:

....

(4) מעון יום, כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965" (הדגשה שלי י.ו).

מכאן, שעל מנת להגדיר את המונח "מעון יום" בפקודת הפיטורין, עלינו לפנות להגדרת מונח זה בחוק הפיקוח.

דא עקא - שבחוק הפיקוח אין כלל הגדרה של "מעון יום", אלא של "מעון" בלבד, כדלקמן: "מעון" - מקום המשמש, או הנועד לשמש, כולו או בחלקו, מקום מגורים או מקום שהיה לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, תשנ"ג-1993, המשמש או שנועד לשמש לטיפול (להלן - חוסים)" (ההדגשה שלי י.ו).

14. חֶסֵר זה בחוק הפיקוח - העדר הגדרה ל"מעון יום" - הוא מקור המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים. לדעת העותרת, יש למעשה להתעלם מהחֶסֵר ולפרש את המונח "מעון יום" כ"מעון", ואילו לדעת המשיבות, יש לפנות להגדרת המונח "מעון יום" בחוקים אחרים, בהתעלם מחוק הפיקוח ומהציווי לפנות לחוק זה לשם הגדרת "מעון יום".

דעתי היא כי התוצאה אליה הגיע העותרת היא הנכונה, אם כי, נימוקי שונים מנימוקיה.

15. אקדים את המאוחר ואומר כי אני סבורה שלצורך הגדרת המונח "מעון יום" בסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין, פשיטא שיש לפנות לחוק הפיקוח, ולחוק זה בלבד. לדידי, איננו רשאים לבחור מראה מקום שונה להגדרת המונח "מעון יום", בהתאם לשיקול דעתנו. התעלמות מההפניה לחוק הפיקוח, לא רק שאינה בסמכות ומנוגדת לכוונת המחוקק, אלא שהיא תביא להנצחת ההוראה שבסעיף 5ג(ה)(4) כאות מתה ולריקונה מכל תוכן ממשי.

לפיכך, הדרך הנכונה לטעמי לפתור את החֶסֵר הקיים בפקודת הפיטורין, היא על ידי השלמת חֶסֵר זה על ידי בית המשפט.

על טעות/תקלה בלשון החוק

16. "הנסח, כמו השופט, עושה מלאכה אנושית, על חולשותיה ופגמיה"

(כב' השופט ברק (כתוארו אז) בר"ע 277/82 נירוסטה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 826, 831 (1983)).

הסוגיה שבפנינו מעוררת את השאלה הנכבדה - מה גורלה של טעות/תקלה טכנית שנמצאה בלשון החוק. האם רשאי בית המשפט לתקן טעות זו, תוך התערבות אקטיבית בנוסח החוק על ידי הוספה או גריעה מהטקסט הקיים?

ודוק, אין המדובר בתיקון טעות על ידי פרשנות רגילה, בהתאם לתכלית החקיקה, אלא על תיקון המחייב עריכת שינויים בטקסט עצמו (כב' הנשיא ברק מכנה תיקון טעות כזו כפעילות בפיתוח המשפט, להבדיל מפעילות פרשנית של החוק (אהרון ברק, פרשנות במשפט, הוצאת נבו, כרך ראשון (להלן - ברק), עמ' 593)

17. התשובה שניתנה בפסיקה לשאלה זו, עוד מקדמת דנא, הינה כי אכן בית המשפט מוסמך לתקן טעות שנפלה בטקסט נורמטיבי, בין על ידי הוספת מילים לטקסט חקוק ובין על ידי גריעת מילים ממנו.

ראה בג"צ 188/63 בצול נ' שר הפנים פד"י י"ט(1) 337, 350 (1965),

"... כאשר טעות בחוק בולטת לעין, יש לחדור מבעד לגופי המלים אל הרוח המפעמת בהם ולהעדיף את הרוח על הגוף".

וכן:

" במסגרת צרה ומתוחמת, רשאי השופט לתקן טעות שנפלה בטקסט נורמטיבי. הוא רשאי להוסיף מילים לטקסט חקוק או לגרוע מילים מטקסט חקוק ......" (ברק, עמ' 596).

וכן,

"לעתים קרובות נוהגים לומר, כי בית המשפט רשאי לתקן את החוק כדי למנוע תוצאה אבסורדית, בלתי סבירה, שאינה ניתנת להפעלה ..." (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט(2) 265, 320 (1995))

עוד ראה:

כב' השופטת נתניהו בע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מ' אלגריסי ואח' פ"ד מד (2) 8, 22 (1990):

"לעתים אין מנוס משינוי מלשון החוק כדי למנוע תוצאה אבסורדית (ע"א 403/72; ע"א 126/79; ע"א 753/77). כך גם אין לעתים מנוס משינוי מלשון החוק, כאשר הדבר דרוש כדי למנוע תוצאה שתרוקן הוראת חוק מתוכנה או שתתעלם ממנה" (הדגשה שלי י.ו).

(וכן כב' השופט ח' כהן בעל"ע 64/72 סופרן נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, ת"א-יפו, פ"ד כז(2) 125, 129 (1973), ע"פ 117/66 סוכנות השרון לאספקת דלק בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י כ(2) 182, 184, ע"א 1915/91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי פ"ד מט(3) 529, 621-622 (1995)).

18. אין ספק כי תיקון טקסט נורמטיבי על ידי בית המשפט מעורר לא מעט קשיים, שכן יש בכך משום התערבות בסמכותו של המחוקק ובאוטונומית הרצון שלו. שינוי הטקסט על ידי הוספה או גריעה ממנו, מהווה מעשה חקיקה הפוגע בעקרון החוקתי של הפרדת הרשויות. מאידך גיסא, אין להתעלם מכך שמדובר בתיקון טעות או תקלה אשר יביא דווקא להגשמת רצון המחוקק, במקרים בהם בשל הטעות נמנעת הגשמת רצונו. דווקא שיקול "חוקתי של דמוקרטיה מצדיק הענקת סמכות זו לשופט, המביא להגשמת כוונתו של המחוקק" (ברק, עמ' 595 וכן ראה בעמ' 593 על השיקולים בעד ונגד תיקון טעות על ידי בית המשפט).

19. נוכח קשיים אלה במתן סמכות לבית המשפט להתערב בניסוח דבר החקיקה, מטבע הדברים, 'פיתוח המשפט' (כלשונו של כב' הנשיא ברק), קרי, תיקון טעות בטקסט נורמטיבי, מוגבל ומצומצם למקרים מיוחדים ונדירים, "שאם לא כן יטושטש הקו המבחין בין מחוקק (פרטי או שלטוני) לשופט" (שם, עמ' 593).

לפיכך, נקבע כי תיקון טעות בטקסט נורמטיבי על ידי בית המשפט יעשה רק " באותם מקרים יוצאי דופן שבהם תביא [כך במקור] הנוסח לתוצאה אבסורדית שאין הדעת סובלתה" (ע"א 126/79 פריד נ' ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים פד"י ל"ד (2) 24, 27 (1979)).

כן נקבע כי "רשאים אנו לעתים לפרש את החוק בצורה כזו שימלא את אשר החסיר המחוקק, כשמסתבר מהקשר הדברים שבו, כי אמנם זו היתה כוונתו הברורה של יוצרו. בית המשפט ישתמש בדרך זו של פרשנות רק במקרים יוצאים מן הכלל ורק כשברור בהחלט כי אמנם זו היתה כוונת המחוקק... .. (ע"א 403/72 המרץ- מרכבי מכוניות ועבודות מתכת בע"מ נ' צבי גרייב ואח' פ"ד כז(1) 423, 431 (1973).

מהות הטעות

20. נדמה לי כי ניתן לומר כי הטעות הניתנת לתיקון על ידי בית המשפט היא, בהתאמה, הטעות שנקבעה בסעיף 81 לחוק חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בעניין תיקון פסק דין, כדלקמן: ""טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (השווה ברק עמ' 600).

כך, לדוגמא, תוקנה טעות על ידי בית המשפט עת נקבע כי הטעות הינה תוצאה של השמטה מקרית.

ראה:

"אין זה אלא, כך נראה לי, חוסר תשומת לב מספיקה בניסוח החוק, ובמקרים כאלה כשכוונת המחוקק ברו-רה וכשפירוש מילולי של החוק מביא לתוצאה הנוגדת את כוונת המחוקק כפי שהיא מתבטאת בסעיפים אחרים של אותו חוק, רשאי בית המשפט, כמצויין לעיל, להוסיף לחוק מה שהחסיר המחוקק, אם כי כאמור, יעשה זאת רק במקרים יוצאים מן הכלל" (הדגשה שלי י.ו) (ראה ע"א 403/72 הנ"ל).

או כאשר הטעות הינה תוצאה של טעות דפוס בלשון החוק - ראה ע"פ 117/66 סוכנות השרון לאספקת דלק בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י כ(2) 182, 184 (1966), שם תיקן בית המשפט טעות סופר שנפלה בלשון החוק באופן שנכתבה המילה 'עבודה' במקום המילה 'העבירה'. אמר על כך בית המשפט "ברור הדבר, לכל בר בי רב יבין זאת, כי המילה 'העבודה' היא טעות דפוס ובמקורה צריך היה להיות "העבירה"... ברור, איפוא, ונעלה מכל ספק, כי כאן היתה טעות... ואין צורך לכנס את הכנסת לשם הטעות הנ"ל".

בדיקת הטעות בשלושה שלבים

21. אני סבורה כי על מנת שבית המשפט יהיה רשאי לתקן את הטעות בחוק, עליו לבחון את המקרה הנדון בפניו בשלושה שלבים - תחילה, יש לעמוד על עצם קיומה של הטעות. משאותרה הטעות, יש לקבוע האם היא נופלת בגדר אותן טעויות שהשופט רשאי לתקנן. רק במידה והתשובה לשני השלבים חיובית, ניתן לעבור לשלב הבא, הוא שלב תיקון הטעות על ידי השופט, על פי כוונתו הברורה של המחוקק, אלמלא הטעות.

(השווה תיקון טעות בצוואה סעיפים 30 ו- 32 לחוק הירושה ודברים שנזדמן לי לכתוב בהקשר זה בע"מ (חי') 547/07 מיום 9.9.07 סעיפים 16-19 )

א. השלב הראשון - לא כל מה שנחזה להיות טעות בחוק אכן מהווה טעות. לעיתים מדובר בתוצאה בלתי רצויה בעיני השופט או אף בלתי סבירה בעיניו, אך אין בכך טעות מבחינתו של המחוקק אשר רשאי לחוקק הוראות חוק הנראות לפרשן כבלתי רצויות. לפיכך, כאמור, בשלב הראשון על השופט לקבוע, מהקשר הדברים, כי אכן מדובר טעות (השווה ברק, עמ' 601).

ב. השלב השני - על השופט לקבוע כי מדובר בטעות הבאה בגדרה של הטעות הטכנית הניתנת לתיקון על ידי השופט, על פי הכללים שהתוו בפסיקה, בהם "הטעות ברורה בעליל לעין כל ואי תיקונה, אפילו בדרך של פרשנות שיפוטית, היה מביא לכדי סיכול מטרתו הגלויה של המחוקק או לידי פגיעה של ממש באינטרסים שהוכרו באותו החיקוק" (על"ע 64/72 סופרין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פד"י כ"ז(2) 125, 128).

לפי הפסיקה, כאמור לעיל, הטעות צריכה להתברר, על פניה, עליה להיות בולטת לעין, באופן שבעקבותיה הפירוש של הטקסט יביא לתוצאה אבסורדית, חסרת היגיון ובלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין. כך, על הטעות להיות כה בולטת עד כי לא ניתן לקיים את ההוראה ללא תיקון הטעות, או כי ההוראה הינה חסרת משמעות בלא התיקון, ומרוקנת מכל תוכן, בניגוד ברור לכוונת המחוקק.

ג. השלב השלישי - הוא תיקון הטעות על ידי השופט. על השופט לאתר את כוונתו הברורה של המחוקק אלמלא הטעות, ולתקן את הנוסח בהתאם, על ידי הוספה או גריעה מלשון הטקסט. על ידי תיקון זה, יעמיד למעשה השופט את הטקסט על המשמעות שהמחוקק ביקש לתת לו מלכתחילה.

22. לסיכום, משנמצא כי ישנה טעות בלשון החוק, ומשנמצא כי מדובר בטעות טכנית הניתנת לתיקון, ואותרה כוונתו הברורה של המחוקק אלמלא הטעות, יתקן השופט בהתאם את לשון החוק ויגשים בכך את רצון המחוקק.

מן הכלל אל הפרט;

23. על יסוד כל האמור לעיל, נבחן את המקרה שבפנינו.

התקיימותם של שלושת השלבים

א. השלב הראשון - האם אכן נפלה טעות בהוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין? אין ספק כי יש להשיב בחיוב על שאלה זו. נדמה כי כל מי שמעיין בטקסט נוכח לדעת כי נפלה בו טעות.

הוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין מפנה להגדרת המונח "מעון יום" בחוק הפיקוח, ממנו נעדרת כאמור, ההגדרה ל"מעון יום". ברי כי הדברים אינם מתיישבים זה עם זה ומדובר איפוא בתקלה/טעות ברורה על פניה.

ב. השלב השני - האם מדובר בטעות טכנית מסוג הטעויות הניתנות לתיקון על ידי השופט?

אני סבורה כי מהקשר הדברים ניתן להגיע למסקנה ברורה כי מדובר בטעות שהיא - השמטה מקרית של המחוקק, וככזו, ניתנת לתיקון על ידי בית המשפט. שאם לא תאמר כן, אין כל משמעות להוראת 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין ולמעשה הוראה זו הינה אות מתה המרוקנת מכל תוכן. ברי כי נוכח הטעות, לא ניתן יהיה לקיים את הוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין כמות שהיא, ממילא, תוצאה זו תחטיא את כוונת המחוקק.

ג. השלב השלישי - תיקון הטעות על ידי השופט.

אני סבורה כי התיקון ההגיוני ביותר המשקף את כוונתו הברורה של המחוקק, אלמלא הטעות, הינו זה לפיו תתווסף להוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין, אחרי המילים "מעון יום" המילה "מעון", כך שנוסח הסעיף המתוקן יהיה כדלקמן: "מעון יום" - "מעון כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965".

השילוב של הוראת 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין המתייחסת למעון יום דווקא, ביחד עם הגדרת ה"מעון" בחוק הפיקוח - מוביל לתוצאה המתבקשת, ולהגשמת כוונתו הברורה של המחוקק, לפיה, יינתן פטור מארנונה ל"מעון" כמשמעותו בחוק הפיקוח, הפועל ביום בלבד. הצורך בתיקון זה הוא ברור ונדמה כי איש אינו חולק על כך.

24. אעיר כי, לשם השוואה, הנוסח המתוקן כפי שמוצע על ידי לעיל, זהה לחלוטין לנוסח הקבוע בתקנה 1 לתקנות הפיקוח על מעונות (אחזקת ילדים במעון-יום), תשכ"ח-1968, עובדה המחזקת את המסקנה כי מדובר בהשמטה מקרית בסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין.

ראה נוסח הסעיף האמור כדלקמן:

"מעון יום - מעון כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, תשכ"ה-1965, המיועד למקום אכסון לילדים עד גיל 6 למשך שעות היום".

לעניין זה ראה, ת"א 2417/05 עיריית רמלה נ' בית עזרא עדן בע"מ (ניתן ביום 25.10.06) נפסק כדלקמן: " בתקנות אלו [תקנות הפיקוח - החזקת ילדים, י.ו] הוגבל הטיפול במעון לילדים עד גיל 6, אך פקודת הפיטורין מתייחסת למעון יום כהגדרתו בחוק הפיקוח על המעונות, שאינו מגביל את גיל החוסים השוהים בו. לאור זאת סבור אני שמשמעות המונח מעון יום בפקודת הפיטורין הוא מעון כמשמעותו בחוק הפיקוח על המעונות, אשר מיועד לאכסון חוסים למשך שעות היום. אם לא תאמר כן, מדוע הוסיף המחוקק את המלה "יום" למונח "מעון", והיה מסתפק במונח "מעון" בלבד".25. אוסיף כי התיקון שנעשה על ידי הוספת המילה "מעון" בסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין, משתלב ללא קושי עם תכליתה של ההוראה, שהיא הענקת פטור מארנונה למעון הפועל בשעות היום בלבד, לכלל הקבוצות המפורטות בחוק הפיקוח, וזאת במטרה לעודד פעילויות ברוכות אלה לאוכלוסיות השונות כגון, קשישים, בעלי מום, לוקים בשכלם, ילדים, כשאלה מחוץ למשפחתם, השוהים במסגרת מסודרת ותומכת במהלך שעות היום, לרווחתם ולטובתם. אין ספק כי מטרה זו אינה יחודית לילדים עד גיל 6, כפי שמבקשות המשיבות לטעון. לכך, כאמור, אין כל בסיס בלשון החוק ובתכליתו.

26. לפני סיום אתייחס בקצרה לטענת המשיבות כי על הוראת חוק המורה על פטור ממס, להיות צחה וברורה, וכן, כי יש לפרש הוראה כזו על דרך הצמצום.

אני סבורה כי הטענה אינה יכולה להועיל למשיבות שכן, טענה זו הינה במישור של 'פעילות פרשנית' של החוק, להבדיל מהמישור של 'פיתוח החוק', כבמקרה שבפנינו. לאחר השלמת החֶסֵר כמפורט לעיל, לא מתעורר כל קושי בהבנת הוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין, המצריך היזקקות לכללי הפרשנות, וממילא, מדובר בהוראה ברורה.

סוף דבר

27. דין העתירה להתקבל.

העותרת פטורה מתשלום ארנונה עבור שטח מעון היום (כפי שיקבע גודלו על ידי העירייה), החל משנת 2008 ואילך.

המשיבות תישאנה, ביחד ולחוד, בהוצאות העותרת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום, כ"ט אדר תשס"ט, 25/03/2009, בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן