הצעה לשינוי שיטת השלטון

לאחרונה דיברו נציגי כל המפלגות הגדולות על הצורך בשינוי שיטת הבחירות במטרה לתרום ליציבות השלטון ולהקל עליו למשול.

רובם (פרט אולי לליברמן) התייחסו לזאת בצורה כללית ולא נכנסו לפרטים, כך שלא בטוח שכולם אכן מתכוונים לאותו שינוי. במאמרו בעתון "הארץ" מיום 19.2.2009 הציע פרופסור שלמה אבינרי כמה שיפורים "קוסמטיים" שלא ניתן לצפות שיביאו לשינוי משמעותי. כללית, מדובר בעיקר בצמצום מספר המפלגות, אך כל מה שדבר זה יעשה הוא לגרום לאיחוד מפלגות קטנות (כמו בל"ד ותע"ל, למשל, או מספר מפלגות דתיות יהודיות, אולי אפילו מרצ ועבודה), אך לא ישנה משמעותית את תמונת הגושים, ולכן לא סביר שמזה תצמח לנו הישועה.

שינוי מהותי עשוי היה לחול, אם במקום את שיטת הממשל, היינו יכולים להחליף את העם, מה שכמובן אינו אפשרי. השינוי שאציע להלן הוא מהפכני וכולל רק ריסון מסוים של העם כדי לשרתו ביתר מצוינות.

כידוע, כשהדמוקרטיה "הומצאה מחדש" בארצות הברית, היא הוגדרה כ"שלטון העם, על ידי העם, ולמען העם". הניסיון מראה, ששלטון "על ידי העם" לא בהכרח מבטיח שהוא יהיה באותו זמן גם "למען העם". דוגמאות לכך הן בחירתו מחדש של ג'ורג' בוש, עלית החאמס לשלטון ברשות הפלשתינית, בחירת מפלגות דתיות קיצוניות באלג'יר במאה הקודמת (שהופרה על ידי הצבא), וכדי שלא איחשד בחוסר אובייקטיביות, אתאפק מלהביא דוגמאות מישראל והמבין יבין.

עובדה שאין להכחישה היא, כי חלק גדול מהעם אינו מודע לתוצאות של הצבעתו. הוא מצביע אמוציונלית, במקרים רבים מהסיבות הלא נכונות, ובמקרים רבים בניגוד לאינטרסים שלו. למשל, אלו שהצביעו ליכוד רק משום שלפני שנים, תחת שלטון מפא"י, ריססו את אביהם או סבם כשהגיעו ארצה, או תושבי עיירות הפיתוח, שהצביעו ליכוד למרות שממשלתו השקיעה הון עתק בהתנחלויות (שלא תרמו כהוא זה לביטחון ישראל ושבסופו של דבר פורקו או יפורקו, שוב על חשבון הממשלה), במקום להשקיעו בעיירות הפיתוח לטובתם הם.

מה שמוצע בחיבור זה הוא, שבעוד ששני שליש מחברי הכנסת ייבחרו בדיוק כפי שם נבחרים היום ויהיו ה"האגף הפוליטי" או "מועצת הפוליטיקאים" של הכנסת בתור נבחרים "על ידי העם", השליש הנותר, "האגף האינטלקטואלי-האקדמי-ההצטיינותי-המדינאי" או "מועצת החכמים" של הכנסת -- שייצג את השלטון "למען העם" -- ייבחר לא על ידי העם, אלא מקרב אותם אזרחים שהישגיהם בשטח פעילותם הציבורית (באקדמיה, במדיה, בניהול עסקים, בספרות וכיו"ב) מעמידים אותם בצמרת החברה. לשם המחשה, מדובר בחתני פרס ישראל (כגון פרופסור שלמה אבינרי), עיתונאים בכירים, מנהלי חברות מצטיינים במיוחד (למשל כאלה שהצילו את "טבע" או את "כור") וסופרים שספריהם הפכו לרבי מכר ותורגמו להרבה שפות.

חשוב להדגיש, שהשימוש בקריטריונים אובייקטיבים לבחירת אנשים אלה בלי קשר לנטייתם הפוליטית (בין אם היא ידועה, בין אם לאו), ימנע טענות של הטייה מסיבות פוליטית ויגדיר אותם יותר כמדינאים מאשר כפוליטיקאים. כמו-כן, מאחר והם לא יהיו תלויים במפלגות, בועדה מסדרת ובפריימריס, הצבעתם תהייה על טוהרת היושר האינטלקטואלי על בסיס ראייה רחבה ומודעת של הנסיבות. הם ימונו באופן בלתי חוזר לתקופה ארוכה, למשל, 8 או 10 שנים, ובכך ידמה מעמדם לזה של נגיד בנק ישראל או שופטים ובמיוחד שופטים עליונים.

אני מניח, שמאחר ורוב הכוח נותר עדיין בידיו, העם לא יתנגד ואולי אפילו ישכיל לאמץ את ההצעה. חברי הכנסת הנוכחיים לא יתלהבו ממנה מסיבות אגואיסטיות גרידא, מאחר שמספרם הכולל יקוצץ בשליש, אבל תנועה עממית חזקה בתמיכת המדיה עשויה לאלץ אותם בסופו של דבר לקבל אותה בחקיקה. זה גם ישמש כתקדים עולמי לשיטה דמוקרטית חדשה, שהיא גם יותר יעילה וגם יותר צודקת למרות, או בגלל, שונותה מהדמוקרטיה המקובלת על חסרונותיה.