בש"א 268/08 - תובענה ייצוגית

תיק עיקרי: בש"א 268/08

1. המשיב פנה בבקשה לאישור הגשתה של תובענה ייצוגית נגד המבקשת. זו האחרונה ביקשה לסלק את הבקשה על הסף, ובבקשתה ראיתי ממש. את טעמיי אביא עתה, ותחילה – הרקע למחלוקת.

2. המשיב, תושב כפר כנא, ביקש בחודש אוגוסט 2003 מן המבקשת היתר לבניית בית מגורים על קרקע שבבעלות אביו בכפר. בסוף חודש דצמבר של אותה שנה הגישה המבקשת למשיב דרישת תשלום על-סך 26,870 ₪ עבור היטל השבחה לקרקע. כנגד הודעת תשלום זו הגיש המשיב התנגדות ובה טען, בין היתר, כי השומה אינה נכונה משום שהמבקשת שללה ממנו שלא כדין פטור חלקי הניתן על פי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 ("חוק התכנון והבניה"). כוונת הדברים היא לפטור מהיטל השבחה, שניתן בשעתו עבור 120 מ"ר הראשונים שבדירה (כיום עומד הפטור עבור 140 מ"ר הראשונים). המבקשת דחתה את התנגדותו של המשיב כשהיא נסמכת על פסק הדין שניתן ברע"א 7417/01 צרי נ' הוועה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים, תקדין (2003)), שלשיטתה קבע, כי הפטור ניתן רק כאשר מדובר בהרחבה של דירה קיימת או הריסתה ובניית דירה חדשה תחתיה, אך לא לדירה, הנבנית על קרקע פנויה.

3. המשיב לא קיבל את עמדת המבקשת, ולכן פנה לבית משפט השלום, שקיבל את עמדתו. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי צלח, שאז פנה המשיב בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וזכה בערעורו (רע"א 3626/06 ח'מאיסי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים, נבו (יולי 2008)). בית המשפט העליון קבע, כי הפטור חל גם על בנייתה של דירה חדשה, הנבנית על קרקע בתולה.

עתה מבקש המשיב להגיש תביעה ייצוגית נגד המבקשת לשם השבת היטלי השבחה שנגבו ביתר מאז באה לעולם הלכת צרי ועד לפסק הדין בבית המשפט העליון בעניינו, משום התעשרותה שלא כדין. המבקשת ביקשה לסלק את הבקשה על הסף, ובפיה שתי טענות, ושתיהן שכנעוני כאחת. בכך אדון עתה.

4. סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ("החוק") קובע:

5. המבקשת חדלה מן הגבייה באופן שהבינה את הלכת צרי מייד לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון בעניינו של המשיב. עובדה זו אינה מניחה את דעתו של המשיב שגורס, כי על מנת שתוכל הרשות להתגונן מפני תביעה ייצוגית בגדרו של סעיף 9(ב) הנ"ל צריך שיתקיים קשר סיבתי בין הפסקת הגבייה שלא כדין, לבין הגשתה של התביעה הייצוגית.

6. טענה זו של המשיב אין בידי לקבל. ראשית, לשון הכתוב אינה מתנה את ההגנה בכך, שהפסקת הגבייה תיעשה לאחר (ובעקבות) הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. לשון הוראת החוק קובעת את המועד המאוחר ביותר להפסקת הגבייה (90 יום לאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית), אך אין היא קובעת מועד מוקדם ביותר להפסקת הגביה.

7. סיכומה של נקודה, המבקשת חוסה תחת ההגנה שבסעיף 9(ב) לחוק, משחדלה לגבות את היטל ההשבחה כבעבר. טעם זה לבדו די בו כדי לקבל את בקשת המבקשת לסילוק על הסף. למעלה מן הצריך אדרש עתה לטענתה האחרת של המבקשת, וגם בה מצאתי ממש.

8. סעיף 4 לחוק קובע מי רשאי להגיש תובענה ייצוגית. סעיף המשנה הרלוונטי לענייננו הוא ס"ק 4(א)(1) לחוק המורה כך:

"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית...

(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה;"

מלים אחרות, על מנת שיוכל אדם (פרטי) להגיש תובענה ייצוגית עליו להצביע על עילה (אישית) שיש לו נגד הנתבע. לטענת המבקשת, המשיב מיצה את עילתו, בהליך היחידני שקיים, אותו הליך שהחל בבית משפט השלום ונסתיים בבית המשפט העליון, ובו זכה המערער בעניינו. יתר על כן, בעקבות פסק הדין העבירה לו המבקשת המחאה, בסכום גביית היתר.

המשיב טוען, בתורו, כי לא פרע עדיין את השיק שנתנה לו המבקשת, ולכן יש לומר עליו, כי בידו עילת תביעה.

9. כאמור, גם בטענתה זו של המבקשת ראיתי ממש. למשיב היתה עילת תביעה, והיא שימשה היסוד לתביעתו בבית משפט השלום, תביעה שצלחה, סופו של יום. עתה הוא מבקש לשוב ולתבוע את המבקשת, הפעם יחד עם תובעים נוספים, שעניינם דומה לשלו. בפני תביעה זו של המשיב עומד לו מחסום של השתק עילה, משעילתו נתבררה והוכרעה, ולשם כך אין זה מעלה או מוריד, אם פסק הדין בוצע (קרי פרעון השיק) אם לאו. על כן יש לומר עליו, כי אין הוא נופל לגדר הרשאים להגיש תובענה ייצוגית על פי סעיף 4(א)(1) לחוק.

במאמר מוסגר אציין, כי אינני מקבל את עמדתו של המשיב, כאילו סילוק בקשתו על הסף בשל כך שמיצה את תביעתו עשוי למנוע הגשתה של תביעה ייצוגית נגד רשות, שגבתה כספים ביתר. ראשית, המחוקק הוא שהתנה, כי לתובע הייצוגי תהא עילה אישית, ואת רצונו זה יש לכבד. שנית, למשיב אין כל ייחוד, ואת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית יכול להגיש כל נפגע אחר מגביית היתר (אילולא עמד המכשול שמציב סעיף 9(ב) הנ"ל לחוק).

10. סיכומם של דברים הנני מקבל את הבקשה ודוחה על הסף את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך של 7,500 ₪.