 גרסת הדפסה
לו יהי
אמות מידה ראויות להתנהגות רשות שלטונית
7/12/2003
ביום 26.10.2003 ניתן פסק דין בעת"מ 459/02 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נגד המועצה האזורית זבולון ואח' על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.
השופטת ש' וסרקרוג כתבה פסק דין ארוך ומנומק בעניין הגדרתה של "קרקע תפוסה" לעניין השתת ארנונה עירונית, אולם לא אעסוק כאן בשאלה נכבדה זו כי אם בהיבטים הציבוריים העולים מחלקו האחרון של פסק הדין. עניינם של היבטים אלה בהתנהגותה של רשות שלטונית בבית המשפט ומחוצה לו, ואצטט את הדברים כלשונם בבחינת כל המוסיף גורע, לבד מעריכה לשם הבהירות. (ההדגשות באדום הם שלי).
"הפרת הוראות חוקי ההקפאה
תש"ן העלתה גם את הטענה, כי חוקי ההקפאה, יש בהם למנוע הטלת ארנונה על רצועת הקרקע. כפי שהבהיר ב"כ המשיבים, בימ"ש זה כבר הביע דעתו, שאין בחוקי ההקפאה, כדי למנוע תיקון "טעות" שנפלה על-ידי הרשות המוסמכת (ראה פס"ד מליסרון –מחוזי), וכן ע"א 5746/91 החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ נ' המועצה המקומית בית שאן, פ"ד נ(3) 876). לפיכך, דינה של הטענה להידחות.
שיהוי
אין חולק כי המועצה שלחה שומות בגין מס הארנונה לשנת 2000 ב- 26/12/00 ולשנת 2001 במועדים 27/3/01. המשיבים תוך הפנייה לתקנות 3 ו- 4 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט מינהליים), מעלה טענת שיהוי במיוחד מן הטעם שהעתירה הוגשה זמן רב לאחר 45 ימים, מועד שהוא לטענת המשיבים לאחר חלוף המועד הסטטוטורי הנקוב שם.
לעניין מקומה של טענת שיהוי בהליך מינהלי ראוי לחזור ולהדגיש, שאין להעלות הטענה כדבר שבשגרה (ראה ע"א 6805/99 (תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים, בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, תק-על 2003(2) 2853, ע"א 2962/97 ועד אמנים-חוכרים ביפו העתיקה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת"א ואח', פ"ד נב(2) 362, 371, וכן עת"מ (חי') 166/98 העמותה למען איכות הסביבה והחיים בנהריה ואח' נ' עירית נהריה ואח', תק-מח 98(3) וכן עת"מ (חי') 89/99 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה- גבעת אלונים, תק-מח 2000(1) 8786).
טענת שיהוי במסגרת הליך מינהלי מצריכה בחינה של שלושה מרכיבים: שיהוי סובייקטיבי, אובייקטיבי ופגיעה בעקרון שלטון החוק. הנסיבות של מקרה זה, ככל שאלה מתייחסות לנושא זה, אינן מקיימות את מרכיבי השיהוי. ספק רב בעיני, אם היה מקום להעלות הטענה, במיוחד לאור המועד בו הומצאה הודעת שומה לשנים שקדמו לשנת 2000.
הליכי גבייה מינהליים :
העותרת טוענת, כי המשיבים היו מנועים מלנקוט נגדה בהליכי גבייה מינהליים, מאחר שבעת תחילת הליכי ההשגה, טרם הושלמו הליכי ההשגה והערר. כאמור, הוגשה השגה על-ידי העותרת בהתייחס לשנות המס 1994-2000. בהחלטה שניתנה בהשגה, נדחתה ההשגה, בין היתר גם האיחור בהגשתם, ואולם הטענות נדונו גם לגופן. במהלך אותם הליכים החלה המועצה בהליכי גבייה.
כלומר, המועצה החלה בהליכי גבייה, עוד קודם לסיום הליכי ההשגה והערר. נראה, כי ראוי היה שלא לעשות כן.
לעניין זה ראוי עוד להפנות לצו אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראות שעה) (תיקון), התשס"ב-2002, הקובע כי אין להתחיל בהליכי גבייה קודם לחלוף המועדים להגשת הליכי השגה וערר, ואם ננקטו הליכים כאלה, יש להמתין עד למתן פסק-דין חלוט. תחילתו של הצו רק ביז' בטבת התשס"ב 31/1/02, ואילו המועד בו נשלחה לעותרת דרישת החוב (26/12/00) קדמה לאותו מועד, ולכן, לכאורה ניתן היה לטעון, כי האכרזה האמורה אינה חלה. ואולם, נראה, כי על-פי עקרונות של מינהל תקין, כאשר הליכי הגבייה המינהלית לא ננקטו קודם לכן, משהוגש הליך של השגה או ערר, לא היה מקום להתחיל באותם הליכים במהלך אותם תקופה, גם אם החוק באותו עת, לא מנע קיומם של הליכי גבייה.
אין גם להתעלם מן העובדה, כפי שפרטו המשיבים עצמם, כי במהלך כל התקופה, מאז שנתקבלו הודעות החיוב, ניהלו הצדדים התכתבויות בנושא, לרבות בדיקתו.
בנסיבות אלה, ראוי היה שלא להתחיל בהליכי גבייה, במועד בו ננקטו, וכמו כן לא היה מקום לטענת השיהוי, בכלל, ולצורך דחיית העתירה על הסף, בפרט.
הערה :
בסיכומים מטעם המשיבים - הגם שנעשו באופן מפורט וענייני - הופיעו ביטויים כגון: "ניסיון התחכמות" ו"טענות סרק". נראה, כי ראוי להתמודד עם הטענה לגופה, ללא שימוש ב"תארים". ככלל, ראוי כי לא ייעשה שימוש בביטויים כגון אלה, במיוחד כאשר עורך הדין מייצג רשות מינהלית."
ועל כל מה שכתבה השופטת המלומדה אומר: לו יהי.
לפסק הדין
הקלק כאן.
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
|
אודות ARNONA
