1. העותר, תושב הישוב אום אלע'נם, נבחר כחבר במועצת הרשות המקומית שיבלי - אום אלע'נם.

2. ביום 9.2.2009 - הודיעו גזבר המועצה המקומית, כי הינו חב למועצה, בעבור שירותים שונים, כמפורט בתדפיס שצורף למכתב, סך של 61,112 ₪. עוד הודיע הגזבר באותו מכתב, כי עליו להסדיר את החוב תוך 60 יום מעת קבלת ההודעה, שאלמלא כן, אי תשלום או הסדר החוב תוך מועד זה, עלול לפגוע בכהונתו כחבר מועצה "וזאת לפי פקודת המועצות".

משלא פרע העותר את סכום חובו לרשות, ולא הסדירו בדרך אחרת, שלח הגזבר מכתב נוסף ביום 30.4.09, ובו הודיעו, כי עקב אי הסדר החוב למועצה, מופסקת כהונתו כחבר המועצה המקומית שיבלי אום אלענם מיום 13.4.09.

3. בפועל, מינה ראש הרשות, חבר מועצה אחר במקום העותר, וזה החל למלא את התפקיד במסגרת המועצה המקומית, חרף התנגדותו של העותר.

4. נוכח האמור, הגיש העותר את עתירתו הנוכחית, ובמסגרתה הגיש אף בקשה לצו ביניים, אשר ימנע את קיום ישיבות המועצה עד למתן החלטה בעתירה, או לחילופין למנוע מן החבר החדש להשתתף בישיבות המועצה עד למתן החלטה.

הדיון בבקשה לצו ביניים נקבע להיום, ובהסכמת הצדדים, קויים דיון בעתירה לגופה.

5. בעתירתו, מודה העותר כי אינו משלם, דרך קבע, מיסים לרשות המקומית. מאז שנת 2001 לפי הסבריו, חובו נובע מכך כי הינו מובטל, ומאז שנת 2000 הוא רשום כדורש עבודה. במהלך תקופה זו קיבל במשך שנתיים קצבת הבטחת הכנסה, ופרט לכך, לא קיבל כל תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי.ביום 24.2.09, הוא פנה למשיבה בכתב, וביקש לקבל "הנחות המגיעות לו על פי דין", וזאת נוכח מצבו הכלכלי. הוא אף ניסה להגיע מספר פעמים למחלקת הגבייה של המשיבה, על מנת לנסות להסדיר את חובותיו, אולם מנהלת מחלקת הגבייה סירב לקבל את בקשותיו וסירב לדון עימו במצב חשבונו.

6. משקיבל העותר את מכתבו של הגזבר, אשר נשלח ביום 30.4.09, ובו הודיעו הגזבר על הפסקת כהונתו, הוא מיד הודיע, באמצעות פרקליט מטעמו, כי ההודעה אינה חוקית. בהודעה נוספת, הוא הודיע לראש המשיבה כי הינו זכאי להמשיך להשתתף בישיבות המועצה. ראש המועצה הודיעו כי דרישתו זו נדחית. מוסיף העותר ומציין, כי ביום 3.5.09 התקיימה ישיבת מועצה, בה אושר תקציבה השנתי של המשיבה. בישיבה זו, השתתף כבר חבר המועצה החדש, מר אבו ג'אבר, אשר החליפו. תקציב המועצה אושר על חודו של קול.

7. לטענת העותר, הפסקת כהונתו כחבר מועצת המשיבה, אינה חוקית ומנוגדת לדין. שכן, ההוראות הרלוונטיות, הקבועות בסעיפים 120 ו- 123א' לפקודת העיריות [נוסח חדש], אשר הוחלו אף על מועצות מקומיות לפי סעיף 34 א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], לא נתמלאו באופן דקדקני. לשיטת העותר, נתפסה המשיבה "לטעות איומה", עת סברה כי הפסיקה את כהונתו כדין. מכתבו של הגזבר מיום 30.4.09, ובו ההודעה על הפסקת כהונתו, מתייחס להפסקת הכהונה מיום 13.4.09. מכתב זה מסתמך על מכתבו הקודם של הגזבר מיום 9.2.09. לשיטתו של העותר, אין המכתבים עונים על הדרישות הקבועות בסעיף 123 א'. לטעמו, מניין 60 הימים, אשר נמנה מיום משלוח המכתב, מיום 9.2.09 אינו כדין, שכן מניין הימים מחל עם מסירת מכתב הפסקת הכהונה. על כן, יש לקבוע כי רק ביום 30.4.09, החל מניין הימים, בו ניתן לו להסדיר את חובו לעירייה, בהתאם להוראת סעיף 123 א' [ו] [2] לפקודת העיריות [נוסח חדש].

עוד טוען העותר, כי ההודעה אינה תואמת את הוראות החוק, שכן היה על המשיבה לשלוח לו מכתב המורה על הפסקת כהונתו ולנמק ולפרט כי לרשותו עומדת תקופת 30 יום להסדיר את חובו. הודעה כאמור לא נמסרה לו בצורה מפורטת - וזאת, על פי דעתו, במטרה להפטר ממנו, ומינוי חבר מועצה אחר, אשר יצביע בישיבה בה ידון התקציב השנתי לפי הלך רוחו של ראש המועצה.

לטענתו, לא יושמו הוראות החוק כלשונן באופן דווקני, ובכך נפגעו "זכויותיו הממשיות" וכן זכויות ציבור הבוחרים בו.

הואיל וההליך לא בוצע כדין, תוך שהמשיבה לא נהגה במשנה הזהירות, הנדרש ממנה, בעת הפעלת שיקול דעתה השלטוני, הרי לטעמו של העותר, לא הפעילה את שיקול דעתה בהגינות ובתום לב, מבלי ששקלה את כל השיקולים הרלוונטיים. על כן, החלטתה בטלה.

8. חלק ניכר מטרוניותיו, מעלה העותר כנגד התנהלותה של המשיבה, אשר התעלמה, "התעלמות מופגנת" מבקשתו שהוגשה לצורך קבלת הנחה כלשהי מחובותיו, תוך שהיא "רומסת" את זכויותיו ואינה נזהרת בהפעלת שיקול דעתה ויישום הוראות החוק. לשיטת העותר, היה הוא זכאי לקבל הנחה, המעוגנת, בין היתר, בהוראת סעיפים 338 עד 339 לפקודת העיריות [נוסח חדש] שעניינם מחיקת חובות ומתן הנחות רטרואקטיביות למעוטי יכולת. לעניין זה סבור העותר כי על פי הנחיות חוזר המנכ"ל שהוציא משרד הפנים, ניתנת לה רשות שיקול דעת נרחב ליתן הנחות למיעוטי יכולת, אשר מסיבה זו או אחרת, לא ניצלו את ההנחה המגיעה להם בתקופה מסוימת. לשיטת העותר, היה על המשיבה להעביר את בקשתו לועדת הנחות בטרם תמשיך לפעול נגדו בשרירות ובחוסר תום לב.

9. לטענת המשיבה, ננקטו כל ההליכים בהתאם להוראות החוק ובתום לב. פעולותיה של המשיבה נעשו בהסתמך על חוות דעת משפטית והוראות קצין המחוז במשרד הפנים, אשר הנחה את המשיבה כיצד לפעול. המשיבה פעלה במדוקדק על פי הנחיות אלה, ובהתאם נשלחו מכתביו של הגזבר אל המשיב. המשיב לא הסדיר את חובותיו בגין ארנונה ואספקת מים במשך 9 שנים תמימות. פנייתו לגזבר, באשר לקבלת הנחה, נמסרה לראשונה ביום 24.12.09. על פי חוות דעת שניתנה, לא ניתן היה להעתר לאותה פנייה. רק ביום 19.4.09, נתקבל אצל המשיבה מכתבו של ב"כ המבקש, ובו טענות שונות לרבות בחינת בקשתו למתן הנחה בתשלום חובות הארנונה. על פי חוות דעתו של יועצה המשפטי של המשיבה, לא ניתן ליתן הנחות רוטרואקטיביות בתשלומי הארנונה, בגין שנים קודמות, וכי על פי הוראות פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] ופקודת העיריות [נוסח חדש], פסול העותר מלכהן כחבר מועצה. המשיבה פעלה על פי המנגנון הקבוע בהוראות חיקוקים אלה, ועל כן, החלטתה תקיפה.

10. בין טענותיה, טענה המועצה אף טענות מקדמיות, הנוגעות לאי צירופו של חבר המועצה שהחליף את העותר, מר סלימאן אבו ג'אבר, וזאת בניגוד לתקנה 6[א] לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000. כן נטען כי העותר נקט שיהוי. שכן, למרות שידע על הפסקת חברותו במועצה עוד ביום 30.4.09 וקיום ישיבת המועצה ביום 3.5.09, הוא השהה את עתירתו עד ליום 10.5.09, תוך שכדי כך השתנו הנסיבות, מר אבו ג'אבר החל לכהן בכהונתו ואף נתקבלו החלטות בישיבה בה כיהן.

11. לסיכום טענותיה, טוענת המשיבה כי החלטותיה נתקבלו על פי הוראות סעיף 123 א' לפקודת העיריות [נוסח חדש]. על פי הוראת פסקה [ו'] לאותו סעיף החל מניין הימים ביום משלוח מכתבו של הגזבר - 9.2.09. טענותיו של העותר באשר למצבו הכלכלי הקשה, אינן ממין העניין ואינן ראויות להישקל כשיקול לזכותו של העותר, שכן דרישותיו לקבלת הנחות רטרואקטיביות והפחתות ריבית והצמדה, אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק.

12. המשיבה, מביעה פליאתה על דרישותיו של העותר, אשר אמור, כנבחר ציבור, לשמש דוגמא ומופת לציבור בוחריו, אך "מתמם", מגיש בקשות שאינן חוקיות ולאחר שבקשות אלה נדחות בשל אופיין, מאשים הוא את המשיבה כאילו זו פועלת בחוסר תום לב ומשיקולים פוליטיים.

13. סעיף 34 [א] לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] מחיל הוראות שונות, הכלולות בפקודת העיריות [נוסח חדש] גם על מועצות מקומיות. בין הוראות אלה נמנו גם הוראות סעיפים 120 [10] ו- 123 א' לפקודת העיריות [נוסח חדש].

סעיף 120 מונה רשימה של אנשים הפסולים לכהונת חבר מועצת עירייה. פסקה 10 לאותו סעיף קובעת כדלקמן:

"מי שחייב חוב סופי בשל ארנונה או אספקת מים בעד שישה חודשים, ולא שילם אותו ממועד התשלום של חלקו האחרון של החוב ובמשך תקופה העולה על שנה; לעניין זה, "חוב סופי" - חוב, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי העניין, ואם הוגשו ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד".

סעיף 123 א' [א] קובע כדלקמן:

"נראה לראש העיריה כי חבר המועצה פסול לכהן או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 123, ישלח לו ראש העיריה הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט בה את הסיבות לכך; ההודעה תישלח לחבר המועצה במכתב רשום לפי מענו הידוע לאחרונה והעתק ממנה יישלח במכתב רשום לממונה".

ואילו באשר לחברי מועצה, הפסולים מלכהן כחברי מועצה על פי סעיף 120 [10] נקבעו הוראות מיוחדות במסגרת סעיף 123 א' [ו] כדלקמן:

"על מי שפסול לכהן לפי סעיף 120(10) יחולו הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ג) ו-(ה), בשינויים אלה:

(1) הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תישלח בידי הגזבר, והוא יציין בה כי על חבר המועצה לשלם את חובו או להסדיר אותו, לרבות בדרך של פריסתו (בסעיף זה - הסדרת חוב);

(2) כהונתו של חבר המועצה תיפסק בתום שישים יום מיום שנשלחה אליו הודעה כאמור בפסקה (1), זולת אם -

(א) בתוך שלושים יום ממועד משלוח ההודעה הסדיר את החוב;

(ב) בתוך שישים יום ממועד משלוח ההודעה התקיים האמור בפסקאות (1) או (2) של סעיף קטן (ג);

(3) הגזבר יודיע לממונה על תחילת השעיה ועל הפסקת כהונה של חבר המועצה;

(4) הממונה יוודא את קיומן של הוראות סעיף קטן זה".

נוכח האמור, היה על הגזבר לשלוח הודעה בהתאם להוראת סעיף ו [1], כאשר היה עליו לציין, כי על העותר לשלם את חובו או להסדירו. נשלחה הודעה כאמור, תפסק חברותו של העותר, כחלוף 60 יום, מן היום שנשלחה אליו ההודעה. במכתבו של הגזבר שלפנינו, מילא הגזבר את הוראות סעיף 123 א' [ו] [1], שכן הוא שלח אל העותר הודעה, ובה ציין כי עליו לשלם את חובו או להסדירו. לאחר משלוח המכתב, עומדת לעותר תקופת צינון של 60 יום, אשר בתומה תפסק כהונתו כחבר מועצה, זולת אם הסדיר את החוב, או פעל בהתאם להוראות פסקה [ג], על פיה היה עליו לעתור לבית המשפט על מנת שזה יבטל את ההודעה, או ששולח ההודעה עצמה, ביטלה. במקרה שלפנינו, לא התקיימה כל נסיבה כאמור. על כן, איני רואה כל מקום לטענתו של העותר, כאילו תקופת הצינון העומדת לו, נמנית מיום משלוח המכתב מיום 30.4.09, ורק בתומה יחדל החבר לכהן כחבר מועצה. יש לזכור, כי הוראת סעיף 123 א [ו] הינה הוראה יחודית, הנוגעת לחברי מועצה שאינם פורעים את חובותיהם למועצה. הוראה זו שונה, מן ההוראות האחרות, הדורשות את מכתבו של ראש העירייה, וקובעת במפורש כי המכתב ישלח על ידי הגזבר וכי במכתב זה, יצויין כי על חבר המועצה לפרוע את חובו. יש לזכור, כי הגזבר אף פירט במכתב כי במידה והחוב לא יוסדר, תיפגע כהונתו כחבר מועצה. בדבריו אלה של הגזבר, רואה אני משום מתן התראה ברורה, אשר העותר היה אמור להבין ממנה את המשמעות הנובעת מאי הסדרת חובותיו לעירייה. על כן, איני מקבל את טענת העותר כאילו משלוח המכתב מיום 9.2.09, לא נעשה כדין. אף איני מקבל את טענותיו של העותר, כאילו מניין הימים יחל מיום 30.4.09.

14. העותר אכן הגיש השגה על חובות הארנונה שלו החל משנת 2001. בהשגתו, הוא טען כי הוא "נמצא בהבטחת הכנסה משנת 2001". טענה זו, אינה נכונה, שכן, כעולה מן המוצגים שהוא עצמו צירף, הרי הוא זכה לגמלאות הבטחת הכנסה רק משך שנתיים מתוך תקופה זו, כאשר עבור השנים 2008 ו- 2009 הוא לא היה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. על כן, אף אין הוא זכאי להנחה, כדין מקבל גמלאת הבטחת הכנסה.

אין ספק, כי העלאת טענה לא נכונה זו בפני הרשות, נעשתה בחוסר תום לב ובאופן שאינו ראוי לנבחר ציבור.

פרט למצבו הכלכלי הקשה, לא טען העותר כל טענות אחרות לגופו של עניין, אולם עדיין דרש כי יבוטלו כל קנסות, ריביות והצמדות על חובותיו, וביקש כי תערך עימו התחשבנות לפי סכומי הקרן בלבד. בכך, אין משום כל הצעה קונקרטית להסדר חובותיו.

המשיבה בחנה את טענותיו של העותר, ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלה, דחתה אותן בהיותן נוגדות להוראות החוק.

ואכן גם בטיעוניו שבפני, לא העלה העותר כל טענה של ממש, הכיצד זה יכול היה לפרוע את חובותיו ומכוח אילו הוראות חוק, חייבת היתה המשיבה לפטור אותו מחובותיו, כאזרח המתגורר בתחום הרשות, לשאת במיסים והתשלומים החלים על כלל תושבי הישוב.

סבורני כי הפניותיו של העותר להוראות סעיפים 338 ו- 339 לפקודת העיריות [נוסח חדש], אינה במקומה. סעיפים אלה מורים על מחיקת חובות אבודים או מחיקת חובות מנימוקים של טובת הציבור. הוראות אלה לא נועדו לפתרון בעיותיהם הכלכליות של חייבי מס, אלא להקל על מערכת הגבייה של הרשויות. מכל מקום, הוראות אלה אינן חלות כלל על מועצות מקומיות, באשר אינן נזכרות בהוראת סעיף 34 א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. על כן, סבורני כי התייחסות אליהן במסגרת העתירה שבפני, נעשתה שלא כראוי.

15. יש לזכור, כי העותר מציג עצמו כנבחר ציבור וכמי שממונה כנציגו על ניהול ענייניו של הציבור. נבחרים אלה, אמורים לשמש דוגמא ומופת לציבור אותו הם מייצגים. במקרה שלפנינו, נוהג העותר, משך שנים ארוכות, באופן השם ללעג את חובתו זו. לא יתכן, כי נבחר ציבור יחמוק ממילוי חובותיו לרשות ולציבור, ויפנה בבקשת סעד לבית המשפט, באופן אשר יהא בו כדי להנציח את התנהגותו הפסולה. יש לזכור כי הוראת סעיף 120 [10] לפקודת העיריות [נוסח חדש], דנה בנבחר ציבור שאינו פורע את חובותיו לרשות משך 6 חודשים. במקרה שלפנינו, מדובר על נבחר ציבור, הנמנע מתשלום חובותיו משך למעלה מ- 6 שנים.

16. מן החומר שהוצג לפתחי עולה, כי העותר לא פרע את חובותיו, באופן אשר על פי הוראת סעיף 120 [10] לפקודת העיריות [נוסח חדש], הוא פסול מלכהן כחבר מועצה. המשיבה פעלה בהתאם להוראות סעיף 123 א' לפקודה, והודיעה לו, כי עליו לפרוע את חובותיו תוך 60 יום. משמנע העותר מלעשות כן, הרי בהתאם להוראת סעיף 123א [ו] [2] תיפסק כהונתו כחבר המועצה כחלוף אותם 60 יום. על כן, משחלפו 60 הימים מעת שגזבר המועצה שלח אליו את מכתבו, הרי ממילא חדל העותר מלכהן כחבר המועצה.

17. נוכח כל האמור, אין לי אלא לדחות את העתירה.

העותר ישא בהוצאות המשיבה, לרבות שכ"ט פרקליטה בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום כ' באייר, תשס"ט (14/05/2009) בהעדר.