 גרסת הדפסה
בר"ם 7386/07
אל-רון בע"מ נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
14/6/2009
בר'ם 7386/07 אל-רון בע'מ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
בבית המשפט העליון בפני: כב' השופטת מ' נאור [14.6.2009] החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו לפיו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו בדבר סיווגו של שטח בן 40 מ'ר בנכס בהחזקת המבקשת כשטח 'מלאכה ותעשיה'.העובדות וההליכים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו לפיו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו בדבר סיווגו של שטח בן 40 מ'ר בנכס בהחזקת המבקשת כשטח 'מלאכה ותעשיה'.העובדות וההליכים 2. המבקשת, חברת אל-רון בע'מ מחזיקה בנכס ברח' לטריס 7 בתל-אביב (להלן: הנכס). במהלך תקופת החזקת החברה בו סווג הנכס כ'בניינים שאינם משמשים למגורים' לפי סעיף 3.3 לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו. ביום 25.2.2004 הגישה החברה השגה למנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל'ו-1976 בטענה כי שטח של כ- 40 מ'ר מתוך הנכס משמש אותה לתעשייה ומלאכה קריאטיבית גראפית עבור סטודיו נייר אשר מבצע, בין היתר, פעולות של ייצור פלקטים, מודעות פרוספקטים, שילוט, קופי-רייטינג, דבקיות, סמלים מסחריים (להלן: השטח הקריאטיבי או השטח) ולפיכך יש לסווגו כ'מלאכה ותעשייה' לפי סעיף 3.4.1 לצו הארנונה. המשיב דחה את ההשגה בקובעו כי עמדת עיריית תל אביב-יפו הינה שהפעילות המבוצעת בנכס, לרבות בשטח הקריאטיבי, אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין סעיף 3.4.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו. המבקשת, חברת אל-רון בע'מ מחזיקה בנכס ברח' לטריס 7 בתל-אביב (להלן: הנכס). במהלך תקופת החזקת החברה בו סווג הנכס כ'בניינים שאינם משמשים למגורים' לפי סעיף 3.3 לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו. ביום 25.2.2004 הגישה החברה השגה למנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל'ו-1976 בטענה כי שטח של כ- 40 מ'ר מתוך הנכס משמש אותה לתעשייה ומלאכה קריאטיבית גראפית עבור סטודיו נייר אשר מבצע, בין היתר, פעולות של ייצור פלקטים, מודעות פרוספקטים, שילוט, קופי-רייטינג, דבקיות, סמלים מסחריים (להלן: השטח הקריאטיבי או השטח) ולפיכך יש לסווגו כ'מלאכה ותעשייה' לפי סעיף 3.4.1 לצו הארנונה. המשיב דחה את ההשגה בקובעו כי עמדת עיריית תל אביב-יפו הינה שהפעילות המבוצעת בנכס, לרבות בשטח הקריאטיבי, אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין סעיף 3.4.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו. 3. על החלטה זו של המשיב הגישה המבקשת ערר לועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו. בפתח החלטתה ציינה ועדת הערר כי הצדדים הסכימו שדו'ח הביקורת שערך האגף לחיובי ארנונה של עיריית תל אביב ביום 8.3.2004 בעת ביקור נציגיו בנכס והצילומים המצורפים לו ישמשו בסיס ראייתי בלעדי להחלטתה. לגופו של עניין קבעה הוועדה כי בשטח הקריאטיבי מתקיימת פעילות ייצורית מודרנית של פרסום ושיווק. עוד קבעה הוועדה כי הקידמה הביאה למצב בו אפשר לראות בפעילות של בניית מסע פרסום ושיווק כפעילות ייצורית אשר עשויה להיות מסווגת כ'מלאכה ותעשייה' ולהיכלל בגדרו של סעיף 3.4.1 לצו הארנונה. הוועדה קבעה כי המבקשת מבצעת בנכס יצירה של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר באופן שהיא נוטלת רעיונות גולמיים וטקסטואליים ויוצרת מהלך פרסומי שיווקי חדש, באמצעות מכונות מודרניות וכי עיקר פועלה הינו פעילות ייצורית ולא מתן שירותים אותם מספק משרד סטנדרטי. לפיכך החליטה הוועדה לסווג את השטח נשוא הערר בסיווג של 'מלאכה ותעשייה'. על החלטה זו של המשיב הגישה המבקשת ערר לועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו. בפתח החלטתה ציינה ועדת הערר כי הצדדים הסכימו שדו'ח הביקורת שערך האגף לחיובי ארנונה של עיריית תל אביב ביום 8.3.2004 בעת ביקור נציגיו בנכס והצילומים המצורפים לו ישמשו בסיס ראייתי בלעדי להחלטתה. לגופו של עניין קבעה הוועדה כי בשטח הקריאטיבי מתקיימת פעילות ייצורית מודרנית של פרסום ושיווק. עוד קבעה הוועדה כי הקידמה הביאה למצב בו אפשר לראות בפעילות של בניית מסע פרסום ושיווק כפעילות ייצורית אשר עשויה להיות מסווגת כ'מלאכה ותעשייה' ולהיכלל בגדרו של סעיף 3.4.1 לצו הארנונה. הוועדה קבעה כי המבקשת מבצעת בנכס יצירה של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר באופן שהיא נוטלת רעיונות גולמיים וטקסטואליים ויוצרת מהלך פרסומי שיווקי חדש, באמצעות מכונות מודרניות וכי עיקר פועלה הינו פעילות ייצורית ולא מתן שירותים אותם מספק משרד סטנדרטי. לפיכך החליטה הוועדה לסווג את השטח נשוא הערר בסיווג של 'מלאכה ותעשייה'. 4. על החלטה זו של ועדת הערר ערער המשיב לבית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו בטענה כי הוועדה התבססה בהחלטתה על טענות עובדתיות שלא פורטו בדו'ח הביקורת, וזאת בניגוד להסכמה הדיונית בין הצדדים. בנוסף טען המשיב כנגד עצם הסיווג של השטח כבית מלאכה כאשר לא מתבצעת בו פעילות ייצורית הראויה לסיווג האמור. לטענת המשיב, לא ניתן להסיק מהכתוב בדו'ח הביקורת ומהתמונות שצורפו אליו את המסקנה לפיה במקום מתקיימת פעילות קריאטיב ופעילות ייצורית מודרנית של פרסום ושיווק. על החלטה זו של ועדת הערר ערער המשיב לבית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו בטענה כי הוועדה התבססה בהחלטתה על טענות עובדתיות שלא פורטו בדו'ח הביקורת, וזאת בניגוד להסכמה הדיונית בין הצדדים. בנוסף טען המשיב כנגד עצם הסיווג של השטח כבית מלאכה כאשר לא מתבצעת בו פעילות ייצורית הראויה לסיווג האמור. לטענת המשיב, לא ניתן להסיק מהכתוב בדו'ח הביקורת ומהתמונות שצורפו אליו את המסקנה לפיה במקום מתקיימת פעילות קריאטיב ופעילות ייצורית מודרנית של פרסום ושיווק. בית המשפט לענינים מנהליים קיבל את ערעור המשיב וקבע בפסק דינו כי התשתית העובדתית אשר פורטה בהחלטת ועדת הערר בדבר פעילות הקריאטיב הייצורית, ובכללה בניית מסעות פרסום ושיווק, שמתבצעת בנכס והמוצרים המיוצרים במסגרתה, אינה מצויה בדו'ח הביקורת. לפיכך נקבע כי ועדת הערר שגתה משביססה החלטתה על ראיות נוספות לאלו שבדו'ח הביקורת בניגוד להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. נקבע כי כל מה שעולה מהדו'ח האמור הוא כי קיים במקום קומפקטוס, שהוא מעין ארון אחסון לחוברות ומגזינים המשמשים מאגר דוגמאות, וכי בנכס עובדת פקידה על מחשב ובו תוכנות גרפיות. בית המשפט קבע כי מכך לא ניתן להסיק את המסקנות אשר הסיקה ועדת הערר ולפיכך נטל הראיה לא הורם. בית המשפט לענינים מנהליים קיבל את ערעור המשיב וקבע בפסק דינו כי התשתית העובדתית אשר פורטה בהחלטת ועדת הערר בדבר פעילות הקריאטיב הייצורית, ובכללה בניית מסעות פרסום ושיווק, שמתבצעת בנכס והמוצרים המיוצרים במסגרתה, אינה מצויה בדו'ח הביקורת. לפיכך נקבע כי ועדת הערר שגתה משביססה החלטתה על ראיות נוספות לאלו שבדו'ח הביקורת בניגוד להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. נקבע כי כל מה שעולה מהדו'ח האמור הוא כי קיים במקום קומפקטוס, שהוא מעין ארון אחסון לחוברות ומגזינים המשמשים מאגר דוגמאות, וכי בנכס עובדת פקידה על מחשב ובו תוכנות גרפיות. בית המשפט קבע כי מכך לא ניתן להסיק את המסקנות אשר הסיקה ועדת הערר ולפיכך נטל הראיה לא הורם. לעניין סיווג הנכס קבע בית המשפט, כי המבחן לפעילות ייצורית הוא המבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר וכי פעולה של גרפיקה באמצעות מחשב כפי שתוארה בדו'ח הביקורת אינה שונה מזו של כל נותן שירותים אחר אשר בזכות הידע המקצועי שלו בתחומו יוצר יש מאין. בית המשפט הוסיף וקבע כי פעולות של גרפיקה אינן פעולות ייצוריות ובמהותן הינן פעולות של מתן שירות והפנה בעניין זה ל-ע'א 741/86 פקיד שומה תל אביב 5 נ' דפי זהב, הוצאה לאור בע'מ, פ'ד מג(1) 746 (1989). לפיכך הסיק בית המשפט כי הפעילות בשטח אינה פעילות ייצורית ומשכך אין לסווגו תחת הסיווג 'מלאכה ותעשייה' הקבוע בסעיף 3.4.1 לצו הארנונה. לעניין סיווג הנכס קבע בית המשפט, כי המבחן לפעילות ייצורית הוא המבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר וכי פעולה של גרפיקה באמצעות מחשב כפי שתוארה בדו'ח הביקורת אינה שונה מזו של כל נותן שירותים אחר אשר בזכות הידע המקצועי שלו בתחומו יוצר יש מאין. בית המשפט הוסיף וקבע כי פעולות של גרפיקה אינן פעולות ייצוריות ובמהותן הינן פעולות של מתן שירות והפנה בעניין זה ל-ע'א 741/86 פקיד שומה תל אביב 5 נ' דפי זהב, הוצאה לאור בע'מ, פ'ד מג(1) 746 (1989). לפיכך הסיק בית המשפט כי הפעילות בשטח אינה פעילות ייצורית ומשכך אין לסווגו תחת הסיווג 'מלאכה ותעשייה' הקבוע בסעיף 3.4.1 לצו הארנונה. בית המשפט ציין כי בפסק הדין שניתן ב-ע'מ 183/04 מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב נ' דרורי-שלומי ארועטי פרסומאים בע'מ (לא פורסם, 9.8.2005) הוכר שטח מסוים מתוך נכס של משרד פרסום כבית מלאכה ו/או תעשייה וסווג בהתאם לפי סעיף 3.4.1 לצו הארנונה. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי התשתית העובדתית בעניין הנדון שונה מזו שהוכחה בעניין דרורי-שלומי, בה התבצעו באותו משרד פרסום פעולות שיש בהן משום 'יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר'. בית המשפט ציין כי בפסק הדין שניתן ב-ע'מ 183/04 מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב נ' דרורי-שלומי ארועטי פרסומאים בע'מ (לא פורסם, 9.8.2005) הוכר שטח מסוים מתוך נכס של משרד פרסום כבית מלאכה ו/או תעשייה וסווג בהתאם לפי סעיף 3.4.1 לצו הארנונה. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי התשתית העובדתית בעניין הנדון שונה מזו שהוכחה בעניין דרורי-שלומי, בה התבצעו באותו משרד פרסום פעולות שיש בהן משום 'יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר'. עוד צוין כי על פסק הדין בעניין דרורי-שלומי הוגש ערעור לבית המשפט העליון שם הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה 16% מהנכס יסווגו בסיווג האמור, וכי המשיב החיל הסכם פשרה זה על מספר משרדי פרסום בתל-אביב. המשיב הציע למבקשת להחיל הסכם זה גם בעניינה, אלא שהמבקשת עמדה על דרישתה לסווג כ'מלאכה ותעשייה' את כל השטח הנדון ודחתה את ההצעה. עוד צוין כי על פסק הדין בעניין דרורי-שלומי הוגש ערעור לבית המשפט העליון שם הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה 16% מהנכס יסווגו בסיווג האמור, וכי המשיב החיל הסכם פשרה זה על מספר משרדי פרסום בתל-אביב. המשיב הציע למבקשת להחיל הסכם זה גם בעניינה, אלא שהמבקשת עמדה על דרישתה לסווג כ'מלאכה ותעשייה' את כל השטח הנדון ודחתה את ההצעה.לבסוף ביטל בית המשפט את החלטת ועדת הערר וקיבל את ערעורו של המשיב. המבקשת חויבה בתשלום הוצאות ושכ'ט עו'ד בסך 25,000 ש'ח + מע'מ. על פסק דינו זה של בית המשפט לענינים מנהליים הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני.בקשת רשות הערעור לבסוף ביטל בית המשפט את החלטת ועדת הערר וקיבל את ערעורו של המשיב. המבקשת חויבה בתשלום הוצאות ושכ'ט עו'ד בסך 25,000 ש'ח + מע'מ. על פסק דינו זה של בית המשפט לענינים מנהליים הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני.בקשת רשות הערעור 5. בבקשתה מונה המבקשת שלוש סוגיות העולות במקרה שלפנינו, ומחייבות לדעתה הכרעה ומצדיקות מתן רשות ערעור. הראשונה, עניינה בתפקידו של בית המשפט עת מונחת בפניו הסכמה דיונית בלתי סבירה. השנייה עניינה ברשות העירייה לנהוג איפה ואיפה בין נישומים שעושים שימוש זהה בנכסיהם והשלישית עניינה סיווגם של השטחים הקריאטיבים לצורך חישוב חיוב הארנונה. בבקשתה מונה המבקשת שלוש סוגיות העולות במקרה שלפנינו, ומחייבות לדעתה הכרעה ומצדיקות מתן רשות ערעור. הראשונה, עניינה בתפקידו של בית המשפט עת מונחת בפניו הסכמה דיונית בלתי סבירה. השנייה עניינה ברשות העירייה לנהוג איפה ואיפה בין נישומים שעושים שימוש זהה בנכסיהם והשלישית עניינה סיווגם של השטחים הקריאטיבים לצורך חישוב חיוב הארנונה.עוד טוענת המבקשת כי הדיונים בפני ועדות הערר נעשים שלא במסגרת דיונית ראויה, תוך פגיעה בזכויות המתדיינים בפניה ותוך הפרה של כללי הצדק הטבעי. טענתה העיקרית היא כי אותה הסכמה דיונית באשר לבסיס הראייתי מעולם לא ניתנה על-ידה. לדבריה אף אם הושגה הסכמה דיונית כלשהי, הרי שהפרשנות הנכונה שלה היא זו שהעניקה לה ועדת הערר, שהתייחסה לראיות שהונחו בפניה במהלך הדיון ולהסברים שניתנו לצד דו'ח הביקורת. עוד טוענת המבקשת כי הדיונים בפני ועדות הערר נעשים שלא במסגרת דיונית ראויה, תוך פגיעה בזכויות המתדיינים בפניה ותוך הפרה של כללי הצדק הטבעי. טענתה העיקרית היא כי אותה הסכמה דיונית באשר לבסיס הראייתי מעולם לא ניתנה על-ידה. לדבריה אף אם הושגה הסכמה דיונית כלשהי, הרי שהפרשנות הנכונה שלה היא זו שהעניקה לה ועדת הערר, שהתייחסה לראיות שהונחו בפניה במהלך הדיון ולהסברים שניתנו לצד דו'ח הביקורת. לבסוף טוענת המבקשת כי התשתית העובדתית שהונחה בעניין דרורי-שלומי הינה אותה התשתית העובדתית אשר הונחה בענייננו במדויק שכן בנכס נשוא בקשה זו מבוצעות אותן פעולות אשר בוצעו בנכס בעניין דרורי-שלומי. לפיכך ולאור עקרון השוויון, טוענת המבקשת, היה על המשיב להכיר בשטח הקריאטיבי כולו כשטח 'מלאכה ותעשיה' ולו לתקופת זמן מוגבלת, כפי שסוכם בהסכם הפשרה בעניין דרורי-שלומי. לדברי המבקשת נוהג המשיב איפה ואיפה בין נישומיו כדבר שבשגרה.תגובת המשיב לבסוף טוענת המבקשת כי התשתית העובדתית שהונחה בעניין דרורי-שלומי הינה אותה התשתית העובדתית אשר הונחה בענייננו במדויק שכן בנכס נשוא בקשה זו מבוצעות אותן פעולות אשר בוצעו בנכס בעניין דרורי-שלומי. לפיכך ולאור עקרון השוויון, טוענת המבקשת, היה על המשיב להכיר בשטח הקריאטיבי כולו כשטח 'מלאכה ותעשיה' ולו לתקופת זמן מוגבלת, כפי שסוכם בהסכם הפשרה בעניין דרורי-שלומי. לדברי המבקשת נוהג המשיב איפה ואיפה בין נישומיו כדבר שבשגרה.תגובת המשיב 6. בהתאם להחלטתי הגיש המשיב את תגובתו לבקשת רשות הערעור. המשיב טוען כי הטענות הכלליות שמעלה המבקשת בבקשת רשות הערעור לגבי תפקודן של ועדות הערר, מיקומן במערכת ויחסיהן עם הרשות המקומית מועלות כאן לראשונה, וממילא בקשת רשות ערעור אינה ההליך הנכון להעלותן. לעניין ההליך שהתנהל בפני ועדת הערר, טוען המשיב כי ההליך נוהל כדין. אולם, כפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, הועדה שגתה בכך שביססה את מסקנותיה על חומר שלא נכלל בהסכמה הדיונית בין הצדדים. המשיב טוען כי אין מקום להידרש במסגרת בקשת רשות ערעור לקביעות העובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר בחן את סיווג הנכס לאור ההסכמה הדיונית וקבע כי הפעילות המתבצעת בנכס אינה פעילות ייצורית. לגופו של עניין טוען המשיב כי הסיווג כפי שנקבע בבית המשפט קמא עולה בקנה אחד עם מבחני הפסיקה. באשר לטענת האפליה שמעלה המבקשת ביחס לפסק דין דרורי-שלומי טוען המשיב כי עניין דרורי-שלומי הסתיים בפשרה ולכן אינו יוצר הלכה מחייבת. עוד הוא טוען כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענות אפליה וכך גם ערכאות הערעור בזכות וברשות. בבחינת למעלה מן הצורך לשיטתו, מציין המשיב כי הרקע העובדתי שעמד בבסיס ההחלטה בעניין דרורי-שלומי שונה בתכלית מהרקע העובדתי בעניין שלפנינו כפי שעלה מדו'ח הביקור בנכס. המשיב הוסיף עוד כי לפנים משורת הדין הוצעה למבקשת הצעת פשרה במהלך הדיון בבית המשפט קמא וזו סירבה להצעה. אשר על כן, מבקש המשיב כי בית המשפט ידחה את הבקשה ויחייב את המבקשת בהוצאותיו.דיון בהתאם להחלטתי הגיש המשיב את תגובתו לבקשת רשות הערעור. המשיב טוען כי הטענות הכלליות שמעלה המבקשת בבקשת רשות הערעור לגבי תפקודן של ועדות הערר, מיקומן במערכת ויחסיהן עם הרשות המקומית מועלות כאן לראשונה, וממילא בקשת רשות ערעור אינה ההליך הנכון להעלותן. לעניין ההליך שהתנהל בפני ועדת הערר, טוען המשיב כי ההליך נוהל כדין. אולם, כפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, הועדה שגתה בכך שביססה את מסקנותיה על חומר שלא נכלל בהסכמה הדיונית בין הצדדים. המשיב טוען כי אין מקום להידרש במסגרת בקשת רשות ערעור לקביעות העובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר בחן את סיווג הנכס לאור ההסכמה הדיונית וקבע כי הפעילות המתבצעת בנכס אינה פעילות ייצורית. לגופו של עניין טוען המשיב כי הסיווג כפי שנקבע בבית המשפט קמא עולה בקנה אחד עם מבחני הפסיקה. באשר לטענת האפליה שמעלה המבקשת ביחס לפסק דין דרורי-שלומי טוען המשיב כי עניין דרורי-שלומי הסתיים בפשרה ולכן אינו יוצר הלכה מחייבת. עוד הוא טוען כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענות אפליה וכך גם ערכאות הערעור בזכות וברשות. בבחינת למעלה מן הצורך לשיטתו, מציין המשיב כי הרקע העובדתי שעמד בבסיס ההחלטה בעניין דרורי-שלומי שונה בתכלית מהרקע העובדתי בעניין שלפנינו כפי שעלה מדו'ח הביקור בנכס. המשיב הוסיף עוד כי לפנים משורת הדין הוצעה למבקשת הצעת פשרה במהלך הדיון בבית המשפט קמא וזו סירבה להצעה. אשר על כן, מבקש המשיב כי בית המשפט ידחה את הבקשה ויחייב את המבקשת בהוצאותיו.דיון 7. עיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהם והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשת מעלה טענות רבות כנגד ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינה. נראה כי טענתה המרכזית של המבקשת היא שההסכמה הדיונית בדבר הבסיס הראייתי שעמד בפני ועדת הערר מעולם לא ניתנה ולכן טעתה ועדת הערר בקביעה לפיה: 'הצדדים הסכימו כי דו'ח הביקורת והצילומים המצורפים לו מ- 8.3.2004 ישמש בסיס ראייתי בלעדי להחלטת הועדה'. אקדים ואומר כי איני סבורה ששאלת קיומה של ההסכמה הדיונית ופרשנותה מקימה עילה למתן רשות ערעור. מדובר בשאלה עובדתית ובית המשפט לענינים מינהליים קבע כי ניתנה הסכמה דיונית. עיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהם והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקשת מעלה טענות רבות כנגד ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינה. נראה כי טענתה המרכזית של המבקשת היא שההסכמה הדיונית בדבר הבסיס הראייתי שעמד בפני ועדת הערר מעולם לא ניתנה ולכן טעתה ועדת הערר בקביעה לפיה: 'הצדדים הסכימו כי דו'ח הביקורת והצילומים המצורפים לו מ- 8.3.2004 ישמש בסיס ראייתי בלעדי להחלטת הועדה'. אקדים ואומר כי איני סבורה ששאלת קיומה של ההסכמה הדיונית ופרשנותה מקימה עילה למתן רשות ערעור. מדובר בשאלה עובדתית ובית המשפט לענינים מינהליים קבע כי ניתנה הסכמה דיונית. אף אילו סברתי שטענה זו של המבקשת עשויה להקים עילה למתן רשות ערעור, הרי שבחינתה לגופה מעלה קשיים נוספים. ראשית, הטענה הועלתה לראשונה בצורה מפורשת רק בבקשה שבפני. אכן, כפי שמציין בא-כוחה, המבקשת טענה כנגד האופן בו הציג המשיב את הרקע העובדתי בהודעת הערעור שהגיש לבית המשפט לענינים מינהליים. כן טענה המבקשת כי בישיבת ועדת הערר הוצגו מוצריםקריאטיביים כגון אריזות לשימורי דגים העומדים במבחני הפסיקה וכי 'הצילומים של מערכות המחשבים ועזרי הייצור שצולמו... וצורפו לדו'ח הוכיחו לועדת הערר שאכן מדובר במלאכה קריאטיבית, לצד ההמחשות שהוצגו בפניה בדיון המקדים'. כל אלה, כך סבורה המבקשת, מלמדים כי היא לא השלימה מעולם עם קביעת ועדת הערר כי קיימת הסכמה דיונית. אולם, כאמור, לא טענה המבקשת מפורשות כנגד ההסכמה הדיונית או כנגד קביעת ועדת הערר בעניין זה, על אף שהייתה בידה הזדמנות לטעון כך בכתב תגובתה לערעור שהגיש המשיב לבית המשפט לענינים מינהליים, במיוחד לאור העובדה שהמשיב הסתמך על קביעה זו של ועדת הערר בערעורו. אם שופט נדרש לזכוכית מגדלת כדי לחפש טענה בין השורות של כתבי הטענות, הדעת נותנת כי היא לא נטענה (ראו: ע'א 4839/92 גנז נ' כץ פ'ד מח(4) 749, 764 -765 (1994)). אף אילו סברתי שטענה זו של המבקשת עשויה להקים עילה למתן רשות ערעור, הרי שבחינתה לגופה מעלה קשיים נוספים. ראשית, הטענה הועלתה לראשונה בצורה מפורשת רק בבקשה שבפני. אכן, כפי שמציין בא-כוחה, המבקשת טענה כנגד האופן בו הציג המשיב את הרקע העובדתי בהודעת הערעור שהגיש לבית המשפט לענינים מינהליים. כן טענה המבקשת כי בישיבת ועדת הערר הוצגו מוצריםקריאטיביים כגון אריזות לשימורי דגים העומדים במבחני הפסיקה וכי 'הצילומים של מערכות המחשבים ועזרי הייצור שצולמו... וצורפו לדו'ח הוכיחו לועדת הערר שאכן מדובר במלאכה קריאטיבית, לצד ההמחשות שהוצגו בפניה בדיון המקדים'. כל אלה, כך סבורה המבקשת, מלמדים כי היא לא השלימה מעולם עם קביעת ועדת הערר כי קיימת הסכמה דיונית. אולם, כאמור, לא טענה המבקשת מפורשות כנגד ההסכמה הדיונית או כנגד קביעת ועדת הערר בעניין זה, על אף שהייתה בידה הזדמנות לטעון כך בכתב תגובתה לערעור שהגיש המשיב לבית המשפט לענינים מינהליים, במיוחד לאור העובדה שהמשיב הסתמך על קביעה זו של ועדת הערר בערעורו. אם שופט נדרש לזכוכית מגדלת כדי לחפש טענה בין השורות של כתבי הטענות, הדעת נותנת כי היא לא נטענה (ראו: ע'א 4839/92 גנז נ' כץ פ'ד מח(4) 749, 764 -765 (1994)).שנית, נראה כי המבקשת הייתה שבעת רצון מהחלטת ועדת הערר. כך, בכתב תגובתה לערעור ציינה המבקשת כי החלטת ועדת הערר 'המנומקת והברורה' (פסקה 30 לכתב התגובה) 'נתקבלה ע'י הרכב מכובד של משפטן, יועץ מס, ורואה-חשבון, הרכב מקצועי ומנוסה בהלכות חיים ועסקים' (פסקה 31 לכתב התגובה) וכי ערעורו של המשיב 'נועד ליצור לחץ לא הוגן נגד המשיבה (המבקשת בענייננו, מ.נ.) כדי לאלצה לוותר על החלטת ועדת הערר ליד עיריית ת'א-יפו שניתנה כדין' (חלק ב' לכתב התגובה). ומה למבקשת כי תלין לפתע על החלטה זו? הטעם לכך מצוי, כך נראה, בהבנתה של המבקשת כי ההסכמה הדיונית הייתה לה לרועץ, ולפיכך מבקשת היא לחזור בה מהסכמה זו. דא עקא שהסכמת צדדים לגבי נושא שבסדרי דין או בדיני ראיות היא הסכמה מחייבת (ראו: ע'א 538/82 נצראל נ' רג'ואן, פ'ד לו(2) 722, 729 (1983)) ובהיעדר שיקולים אחרים הצדדים מושתקים מלטעון כנגד הסכמתם (ראו דבריי ב-רע'א 6092/04 י' מזרחי קבלנות כללית בע'מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע'מ, פ'ד נט(2) 198 (2004)). משנוכח בית המשפט לענינים מינהליים כי ניתנה הסכמה דיונית מעין זו, נכון עשה כאשר העניק לה את מלוא משמעותה המשפטית (ראו: בע'מ 658/04 א.צ נ' י.נ (טרם פורסם, 31.5.2005)). שנית, נראה כי המבקשת הייתה שבעת רצון מהחלטת ועדת הערר. כך, בכתב תגובתה לערעור ציינה המבקשת כי החלטת ועדת הערר 'המנומקת והברורה' (פסקה 30 לכתב התגובה) 'נתקבלה ע'י הרכב מכובד של משפטן, יועץ מס, ורואה-חשבון, הרכב מקצועי ומנוסה בהלכות חיים ועסקים' (פסקה 31 לכתב התגובה) וכי ערעורו של המשיב 'נועד ליצור לחץ לא הוגן נגד המשיבה (המבקשת בענייננו, מ.נ.) כדי לאלצה לוותר על החלטת ועדת הערר ליד עיריית ת'א-יפו שניתנה כדין' (חלק ב' לכתב התגובה). ומה למבקשת כי תלין לפתע על החלטה זו? הטעם לכך מצוי, כך נראה, בהבנתה של המבקשת כי ההסכמה הדיונית הייתה לה לרועץ, ולפיכך מבקשת היא לחזור בה מהסכמה זו. דא עקא שהסכמת צדדים לגבי נושא שבסדרי דין או בדיני ראיות היא הסכמה מחייבת (ראו: ע'א 538/82 נצראל נ' רג'ואן, פ'ד לו(2) 722, 729 (1983)) ובהיעדר שיקולים אחרים הצדדים מושתקים מלטעון כנגד הסכמתם (ראו דבריי ב-רע'א 6092/04 י' מזרחי קבלנות כללית בע'מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע'מ, פ'ד נט(2) 198 (2004)). משנוכח בית המשפט לענינים מינהליים כי ניתנה הסכמה דיונית מעין זו, נכון עשה כאשר העניק לה את מלוא משמעותה המשפטית (ראו: בע'מ 658/04 א.צ נ' י.נ (טרם פורסם, 31.5.2005)).8. באשר לטענותיה של המבקשת כנגד התנהלותן של ועדות הערר לענייני ארנונה, יש לציין, כפי שהזכירה המבקשת בבקשתה, כי עתירות בעניין זה כבר הוגשו לבית משפט זה (ראו: בג'צ 10285/06 עו'ד מיוחס נ' שר המשפטים (טרם פורסם, 26.8.2007). בית המשפט קבע כי בהצעת חוק העיריות, התשס'ז-2007 יש כדי ליצור הסדר חדש, בכל הנוגע לסוגיות המועלות בעתירות ובכללן: הרכב ועדת הערר, כשירות חבריה, מניעת ניגוד עניינים, משך תקופת הכהונה של חברי הוועדה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, אין מקום לקיים דיון בטענות העותרים בעת הזו והכל בהנחה שאכן, בתוך זמן סביר, יושלמו הליכי החקיקה. עוד קבע בית המשפט, כי ככל שלא יושלמו הליכי החקיקה בתוך זמן סביר או שהליכי החקיקה יושלמו אך לא יניחו את דעתם של העותרים, יוכלו הם לפנות לבית המשפט בעתירה חדשה, בהתאם למצב המשפטי הרלוונטי. על-כן מחק בית המשפט את העתירות. משכך, לא מצאתי מקום להידרש לטענותיה של המבקשת, הדומות במהותן לאלו שהועלו בעתירות, במסגרת בקשת רשות הערעור. באשר לטענותיה של המבקשת כנגד התנהלותן של ועדות הערר לענייני ארנונה, יש לציין, כפי שהזכירה המבקשת בבקשתה, כי עתירות בעניין זה כבר הוגשו לבית משפט זה (ראו: בג'צ 10285/06 עו'ד מיוחס נ' שר המשפטים (טרם פורסם, 26.8.2007). בית המשפט קבע כי בהצעת חוק העיריות, התשס'ז-2007 יש כדי ליצור הסדר חדש, בכל הנוגע לסוגיות המועלות בעתירות ובכללן: הרכב ועדת הערר, כשירות חבריה, מניעת ניגוד עניינים, משך תקופת הכהונה של חברי הוועדה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, אין מקום לקיים דיון בטענות העותרים בעת הזו והכל בהנחה שאכן, בתוך זמן סביר, יושלמו הליכי החקיקה. עוד קבע בית המשפט, כי ככל שלא יושלמו הליכי החקיקה בתוך זמן סביר או שהליכי החקיקה יושלמו אך לא יניחו את דעתם של העותרים, יוכלו הם לפנות לבית המשפט בעתירה חדשה, בהתאם למצב המשפטי הרלוונטי. על-כן מחק בית המשפט את העתירות. משכך, לא מצאתי מקום להידרש לטענותיה של המבקשת, הדומות במהותן לאלו שהועלו בעתירות, במסגרת בקשת רשות הערעור.9. באשר לשלוש הסוגיות אשר לטענת המבקשת מצדיקות מתן רשות ערעור, אינני סבורה שהמבקשת הניחה תשתית עובדתית מספקת בכדי להוכיח שהן מתעוררות באופן המצריך שבית משפט זה יידרש אליהן. לא התרשמתי כי ההסכמה הדיונית הייתה בלתי-סבירה בנסיבות העניין והראיה הטובה ביותר לכך היא הימנעותה של המבקשת לטעון כנגדה עד עתה. משכך, לא מתעוררת בענייננו סוגית תפקידו של בית המשפט שעה שמונחת בפניו הסכמה דיונית בלתי סבירה ואין צורך להכריע בשאלה האם סוגיה זו מצדיקה מתן רשות ערעור. לכך יש להוסיף כי בית משפט זה כבר קבע, בהזדמנויות שונות, כי הסכמים מעין אלה מטבעם נתונים לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט (ראו: ע'א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ'ד לה(1) 467 (1980); ע'א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ'ד נא(2) 171 (1997); רע'א 8781/96 נעלי דאלי אופנת אלפיים בע'מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע'מ (לא פורסם, 1.1.1997); עניין י' מזרחי קבלנות כללית בע'מ, בפסקה 12 להחלטה) ואיני סבורה כי יש טעם מיוחד לכך שבית משפט זה יידרש פעם נוספת לסוגיה בעת הזו. באשר לשלוש הסוגיות אשר לטענת המבקשת מצדיקות מתן רשות ערעור, אינני סבורה שהמבקשת הניחה תשתית עובדתית מספקת בכדי להוכיח שהן מתעוררות באופן המצריך שבית משפט זה יידרש אליהן. לא התרשמתי כי ההסכמה הדיונית הייתה בלתי-סבירה בנסיבות העניין והראיה הטובה ביותר לכך היא הימנעותה של המבקשת לטעון כנגדה עד עתה. משכך, לא מתעוררת בענייננו סוגית תפקידו של בית המשפט שעה שמונחת בפניו הסכמה דיונית בלתי סבירה ואין צורך להכריע בשאלה האם סוגיה זו מצדיקה מתן רשות ערעור. לכך יש להוסיף כי בית משפט זה כבר קבע, בהזדמנויות שונות, כי הסכמים מעין אלה מטבעם נתונים לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט (ראו: ע'א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ'ד לה(1) 467 (1980); ע'א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ'ד נא(2) 171 (1997); רע'א 8781/96 נעלי דאלי אופנת אלפיים בע'מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע'מ (לא פורסם, 1.1.1997); עניין י' מזרחי קבלנות כללית בע'מ, בפסקה 12 להחלטה) ואיני סבורה כי יש טעם מיוחד לכך שבית משפט זה יידרש פעם נוספת לסוגיה בעת הזו. כך, גם באשר לטענת האפליה שהעלתה המבקשת, לא הובאו בפני בית המשפט מקרים קונקרטיים בהם נוהג המשיב איפה ואיפה בין נישומים שווים לעניין השימוש בנכס ולא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס טענה זו. טענתה של המבקשת, לפיה התשתית העובדתית שהונחה בעניין דרורי-שלומי זהה לזו שהונחה בענייננו ולפיכך יש לנהוג לפי עקרון השוויון ולהכיר בשטח הקריאטיבי במלואו כשטח 'מלאכה ותעשיה' כפי שסוכם בהסכם הפשרה בעניין דרורי-שלומי, נבחנה על-ידי בית המשפט לענינים מינהליים ונדחתה. בית המשפט עמד על ההבדלים ואיבחן את המקרה שלפנינו מזה שנדון בעניין דרורי-שלומי. איני רואה מקום להתערב בקביעה זו. משכך לא ניתן לומר כי מתעוררת סוגית אפליה בענייננו. אוסיף ואומר כי משדחתה המבקשת את הצעת הפשרה, ועמדתה הקודמת נדחתה, אין לה אלא על עצמה להלין. כך, גם באשר לטענת האפליה שהעלתה המבקשת, לא הובאו בפני בית המשפט מקרים קונקרטיים בהם נוהג המשיב איפה ואיפה בין נישומים שווים לעניין השימוש בנכס ולא הונחה תשתית עובדתית מספקת לביסוס טענה זו. טענתה של המבקשת, לפיה התשתית העובדתית שהונחה בעניין דרורי-שלומי זהה לזו שהונחה בענייננו ולפיכך יש לנהוג לפי עקרון השוויון ולהכיר בשטח הקריאטיבי במלואו כשטח 'מלאכה ותעשיה' כפי שסוכם בהסכם הפשרה בעניין דרורי-שלומי, נבחנה על-ידי בית המשפט לענינים מינהליים ונדחתה. בית המשפט עמד על ההבדלים ואיבחן את המקרה שלפנינו מזה שנדון בעניין דרורי-שלומי. איני רואה מקום להתערב בקביעה זו. משכך לא ניתן לומר כי מתעוררת סוגית אפליה בענייננו. אוסיף ואומר כי משדחתה המבקשת את הצעת הפשרה, ועמדתה הקודמת נדחתה, אין לה אלא על עצמה להלין. שאלת סיווג ה'שטחים הקריאטיבים' אינה מצדיקה אף היא, לדעתי, מתן רשות ערעור. בית המשפט לענינים מינהליים דן בסיווג הנכס על-פי התשתית העובדתית בענייננו וקבע כי הנכס אינו נכנס בגדרו של סעיף 3.4.1 לצו הארנונה לפי המבחנים הנהוגים בפסיקה. אין בהענקת הכינוי 'שטח קריאטיבי', שאינו נזכר בצו הארנונה, לחלק מסוים בנכס כדי להצדיק התערבות בקביעת בית המשפט לענינים מינהליים או כדי להצדיק הידרשות בית משפט זה לשאלה הכללית בדבר סיווגם של שטחים מעין אלה. שאלת סיווג ה'שטחים הקריאטיבים' אינה מצדיקה אף היא, לדעתי, מתן רשות ערעור. בית המשפט לענינים מינהליים דן בסיווג הנכס על-פי התשתית העובדתית בענייננו וקבע כי הנכס אינו נכנס בגדרו של סעיף 3.4.1 לצו הארנונה לפי המבחנים הנהוגים בפסיקה. אין בהענקת הכינוי 'שטח קריאטיבי', שאינו נזכר בצו הארנונה, לחלק מסוים בנכס כדי להצדיק התערבות בקביעת בית המשפט לענינים מינהליים או כדי להצדיק הידרשות בית משפט זה לשאלה הכללית בדבר סיווגם של שטחים מעין אלה. 10. אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי טענותיה של המבקשת אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. לפיכך הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עו'ד המשיב בסך 10,000 ש'ח. ניתנה היום, כ'ב סיון, תשס'ט (14.6.2009). מ' נאור, שופטת אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי טענותיה של המבקשת אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. לפיכך הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עו'ד המשיב בסך 10,000 ש'ח. ניתנה היום, כ'ב סיון, תשס'ט (14.6.2009). מ' נאור, שופטת
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
|
|
