בר"ם 1375/09 - עליון, ארנונה

בר"ם 1375/09

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו (השופטת ש' גדות) מיום 11.1.2009, לפיו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רמת השרון מיום 28.11.2006 בדבר סיווגן של מרפאות בבעלות המבקשת לצורך ארנונה.

1. המבקשת, שירותי בריאות כללית, מחזיקה בשני נכסים בתחום המוניציפאלי של המשיבה, המשמשים אותה כמרפאות. אין מחלוקת בין הצדדים כי על המבקשת חל סעיף 5(ז) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין), אשר פוטר אותה מתשלום ארנונה בגין המרפאות. סלע המחלוקת הוא אופן היישום של סעיף 5ג לפקודת הפיטורין הקובע כי תוטל ארנונה חלקית על נכסים פטורים כדלקמן:

(ב) לא קיים ברשות המקומית סיווג מתאים או סיווכ דומה כאמור בסעיף קטן (א) – תוטל ארנונה כללית על הנכסים האמורים, בשיעורים המפורטים להלן, שיחושבו מתעריף הארנונה הנמוך ביותר ברשות המקומית בשל בנין או קרקע, לפי הענין:

2. המבקשת הגישה לועדת הערר עררים על חיובי הארנונה שהוצאו לה בין השנים 2002 ל- 2006 וכן הגישה ערר מאוחד הנוגע לכל השנים. במקביל להתנהלות ההליכים בפני הועדה הגיעו הצדדים להסדר לפיו הועדה תכריע בשאלת הסיווג של המרפאות לצרכי הארנונה בהתאם לטענות שהועלו בערר המאוחד, וכי החלטת הועדה תחול על חיובי הארנונה משנת 2003 ואילך (להלן: הסדר הארנונה). הועדה קבעה כי הסיווג של המרפאות תחת "משרדים, שירותים ומסחר" הולם את אופי הפעילות של המבקשת שעיקרה מתן שירותים וכי תת הסיווג בו נקטה המשיבה לפיו כל מרפאה תחויב בהתאם למיקומה הגיאוגרפי הוא היחיד האפשרי מבין האפשרויות הקבועות בצו.

3. על החלטת הועדה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים. המבקשת הסכימה בערעור כי סיווג המרפאות תחת הסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר" הולם את הפעילות המתקיימת במרפאות. אולם טענה כי תת הסיווג השיורי "עסקים" אינו הולם פעילות זו, ולכן יש לקבוע את חיוב הארנונה לפי ההוראה הקבועה בסעיף 5ג(ב) לפקודה, כלומר לגזור את השיעור החלקי של החיוב מהתעריף הנמוך ביותר הקיים ברשות המקומית הרלבנטית.

לפיכך דחה בית המשפט את הערעור על החלטת ועדת הערר. המבקשת חויבה בתשלום הוצאות למשיבה בסך 20,000 ש"ח + מע"מ. על פסק דינו זה של בית המשפט לענינים מנהליים הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני.

4. המבקשת טוענת כי המחלוקת בעניינה נוגעת לשאלת הפרשנות הראויה של סעיף 5ג לפקודת הפיטורין ולכן היא בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינה הפרטי ומצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין מעלה המבקשת טענות נגד סיווג המרפאות תחת תת הסיווג "עסקים". המבקשת טוענת כי בקביעת הסיווג לא התחשב בית המשפט בשיקולים שונים שנקבעו בפסיקה כרלבנטיים לעניין זה כגון מיהות המחזיק, השימוש שנעשה בנכס והרווח הכלכלי המופק ממנו. היא מציינת מאפיינים שונים, כגון היותה מלכ"ר, חובתה לקבל כל מבוטח ולהפעיל מרפאות גם באזורים שאינם כלכליים, כמצביעים על כך שהיא אינה גוף עסקי. עוד היא טוענת כי סיווג המרפאות כ"עסקים", סותר את החלטתי ב-בר"ם 2485/07 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' מגן דוד אדום (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 29.10.2008) (להלן: עניין מד"א), בה קבעתי כי לא ניתן לסווג נכס של מגן דוד אדום המשמש כנקודת הזנקה של אמבולנסים תחת סעיף הסל "עסקים אחרים" וזאת, בין היתר, מאחר שהנכס שייך למלכ"ר. טענה נוספת שמעלה המבקשת בעניין זה נוגעת לכך שהתעריף הנגזר מסיווג זה גבוה יחסית לתעריף בו חויבו נכסים של המבקשת ברשויות מקומיות אחרות וגבוה מהתעריף שנקבע לבעלי מקצועות חופשיים. הסיווג הנכון לטענת המבקשת הוא תת סיווג 431 "מתקנים ממלכתיים" המצוי תחת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". לחילופין טוענת המבקשת כי ראוי היה לקבוע שאין בצו סיווג מתאים או דומה, המכיל את המאפיינים העיקריים של פעילות המבקשת ולפיכך יש לקבוע את חיוב הארנונה לפי האמור בסעיף 5ג(ב) לפקודת הפיטורין, דהיינו על פי התעריף הנמוך ביותר למבנה המופיע בצו הארנונה.

5. בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה. בפתח התגובה טוענת המשיבה כי אין מדובר בסוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור, משום שמדובר במחלוקת ספציפית שנדונה והוכרעה על ידי שתי ערכאות. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הסיווג "שירותים" הוא אכן הסיווג המתאים למרפאות לאור השימוש שנעשה בהן בפועל, וכי סיווג זה משרת את תכלית התיקון לפקודת הפיטורין שנועד להעלות באופן הדרגתי את שיעורי הארנונה המשולמים בגין נכסים שהיו פטורים מכך בעבר. המשיבה טוענת כי אין נפקות בקביעת הסיווג להיותה של המבקשת מלכ"ר. שכן לשיטתה, עניין זה בא כבר לידי ביטוי במתן הפטור מכוח סעיף 5 לפקודת הפיטורין. יתרה מכך, טוענת המשיבה, כי סיווג נכס על פי מיהות המשתמש נוגדת את הפסיקה. לצד הדגש של המשיבה על כך שהמרפאות סווגו כ"שירותים" ולא כ"עסקים", מפנה המשיבה לפסיקה בה נקבע כי פרמטר הרווח או העדר הרווח אינו יכול להשפיע על הסיווג כ"עסקים", ולפסיקה בה סווגו מלכ"רים שונים כ"שירותים".

6. השאלה המשפטית שמעלה המבקשת, פרשנות סעיף 5ג לפקודת הפיטורין נדונה כבר בבית משפט זה. טענותיה של המבקשת הן למעשה טענות נגד אופן היישום של הוראת סעיף זה על עניינה שלה וכידוע שאלת יישומה של הלכה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: בר"ם 8730/06 חב' מגדלי אלרוב בע"מ נ' טייבר (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.12.2006); בר"ם 4281/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' עו"ד יהודה שועלי, מפרקה של נו-רסט בע"מ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 24.11.2008)). נראה כי כל טענותיה של המבקשת נובעות מאי שביעות רצונה מהסיווג שנקבע לנכסיה. אולם "שאלת סיווגו של נכס לצורכי ארנונה ככלל אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, שהרי סיווג נכס נעשה בהתאם לשימוש הספציפי בנכס ועל פי צו הארנונה הספציפי" (ראו: בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 24.3.2009); בר"ם 9362/08 השקעות כדאיות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 27.11.2008); בר"ם 4603/07 פיט סוכנויות ק.ד. בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעירית חדרה (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 15.7.2007)).

7. נביא, לנוחות הקורא, את נוסח הצו הרלבנטי. המרפאות סווגו תחת סיווג 2 בצו הארנונה הקובע כך:

8. המבקשת מסתמכת על החלטתי בעניין מד"א. בעניין מד"א ביקשה העירייה לסווג נכס ששימש כנקודת הזנקה לאמבולנסים תחת הסיווג הראשי "עסקים אחרים" שהופיע בצו הרלבנטי כסעיף סל. לאור השימוש שנעשה בנכס, ובהתחשב בכך שהנישום הינו מלכ"ר ואינו מנהל פעילות עסקית בנכס קבעתי כי סיווג זה כ"עסקים" אינו מתאים ואף אין לראות בו "סיווג דומה" כלשון סעיף 5ג(א) לפקודת הפיטורין. המבקשת טוענת, על סמך ההכרעה בעניין מד"א, כי בהיותה מלכ"ר לא ניתן לסווג את המרפאות כ"עסקים". אין לקבל טענה זו. בעניין מד"א הסיווג "עסקים" היה סיווג סל ראשי, ועל ההשלכות של עניין זה לגבי סעיף 5ג(ב) עמדתי בעניין מד"א. ואילו בעניינינו נכסי המבקשת כלל לא סווגו כ"עסקים". המבקשת אומנם מתמקדת בלשון הצו, אותו צטטנו, אך כפי שכבר הוסבר אין מדובר בסיווג כ"עסק" אלא בתת סיווג שיורי הנכלל מבחינה לשונית ומהותית בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". אשר לטענת המבקשת כי מלכ"ר לא יסווג לעולם כ"עסק", דעתי היא כי העובדה שנכס מסוים מצוי בשימוש מלכ"ר, יכולה להיות לעיתים, כפי שהיה בעניין מד"א, בעלת השפעה על סיווג הנכס. אך אין לומר כי לעולם לא יסווג מלכ"ר כ"עסק", שהרי כפי שציינתי בפתח דברי, שאלת הסיווג היא תמיד שאלה של נסיבות ספציפיות. מכל מקום, בעניינינו סוגיה זו אינה מתעוררת שהרי המרפאות לא סווגו כ"עסק", ועל כן לא אקבע בעניין מסמרות. מסיבה זו נופלת גם טענתה של המבקשת בדבר "ריקון מתוכן" של הוראת סעיף 5ג(ב) לפקודת הפיטורין. סעיף זה נועד לפתור מקרים בהם אין בצו הארנונה סיווג מתאים או דומה, וכאמור, בעניינינו הוסכם כי הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" בו סווגו נכסיה הולם את פעילותה של המבקשת. כפי שהבהרתי בעניין מד"א יש הבדל בין צווי הארנונה הרלבנטיים, ולא קבעתי באותו הליך קביעות גורפות לגבי נכסיו השונים של מגן דוד אדום, אלא קבעתי מה שקבעתי רק לגבי נכס ספציפי ששימש נקודת הזנקה לאמבולנסים (פיסקה 9, עניין מד"א לעיל) פסק הדין נשוא הבקשה אינו עומד איפוא בסתירה להחלטה בעניין מד"א.

9. בשולי הדברים טענה המבקשת כי החלטת ועדת הערר התקבלה מבלי שניתנה לה זכות הטיעון, ואף ציינה את החלטת בית המשפט לענינים מינהליים מיום 1.7.2007 המביעה ספק לגבי תקינות ההליך בועדת הערר לאור טענה זו. כפי שציינה המשיבה בתגובתה, בית המשפט קמא קבע כי החלטת הועדה התקבלה כדין, ובטרם נתן את פסק דינו - המאמץ את מסקנות הועדה, שמע בית המשפט את טענותיה של המבקשת. בכך מתרפא הפגם האמור, ככל שהיה קיים. שנית, וזה העיקר, המשיבה הצביעה על הודעה בהסכמה שהגישו הצדדים לבית המשפט קמא ואשר ניתן לה תוקף של החלטה ביום 10.1.2007, לפיה "המערערת [המבקשת לפני-מ.נ.] מוותרת על טענתה המקדמיות [כך במקור] בדבר העדר מיצוי זכות טיעון בפני וועדת הערר". נוכח הסכמה זו, אין מקום לטענה זו בבקשה למתן רשות ערעור.

10. אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי טענותיה של המבקשת אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. לפיכך הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עו"ד המשיבה בסך 15,000 ש"ח.