ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 17/3/2024
גרסת הדפסה

בר"ם 1375/09 - עליון, ארנונה

שירותי בריאות כללית נגד עיריית רמת השרון


22/6/2009

בר"ם 1375/09

שירותי בריאות כללית

נגד

עיריית רמת השרון

בית המשפט העליון

בפני כבוד השופטת מ' נאור

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו ב-עת"מ 1020/07 מיום 11.1.2009 שניתן על ידי כבוד השופטת שרה גדות

[22.6.2009]

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בתל אביב-יפו (השופטת ש' גדות) מיום 11.1.2009, לפיו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רמת השרון מיום 28.11.2006 בדבר סיווגן של מרפאות בבעלות המבקשת לצורך ארנונה.

העובדות וההליכים

1. המבקשת, שירותי בריאות כללית, מחזיקה בשני נכסים בתחום המוניציפאלי של המשיבה, המשמשים אותה כמרפאות. אין מחלוקת בין הצדדים כי על המבקשת חל סעיף 5(ז) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין), אשר פוטר אותה מתשלום ארנונה בגין המרפאות. סלע המחלוקת הוא אופן היישום של סעיף 5ג לפקודת הפיטורין הקובע כי תוטל ארנונה חלקית על נכסים פטורים כדלקמן:

"(א) על אף הוראות סעיפים 4 ו-5, והאמור בכל דין, תוטל ארנונה כללית על הנכסים המפורטים בסעיפים 4 ו-5, בשיעורים שלהלן, שיחושבו מסכום הארנונה הכללית שהיתה משולמת לרשות המקומית אלמלא הוראות סעיפים 4 ו-5, ובהתאם לסכומים ולסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית, באופן שלא ייקבע סיווג נפרד לנכסים האמורים; באין סיווג מתאים – יחול הסיווג הדומה ביותר (להלן – נכסים פטורים חלקית):

בשנת 2003 – 6%;

בשנת 2004 – 15%;

בשנת 2005 – 24%;

בשנת 2006 ואילך – 33%.

(ב) לא קיים ברשות המקומית סיווג מתאים או סיווכ דומה כאמור בסעיף קטן (א) – תוטל ארנונה כללית על הנכסים האמורים, בשיעורים המפורטים להלן, שיחושבו מתעריף הארנונה הנמוך ביותר ברשות המקומית בשל בנין או קרקע, לפי הענין:

בשנת 2003 – 12%;

בשנת 2004 – 30%;

בשנת 2005 – 48%;

בשנת 2006 – 66%."

המשיבה סיווגה את המרפאות תחת סוג 2: "משרדים שירותים ומסחר" הקבוע בצו הארנונה של המשיבה (להלן: צו הארנונה, או הצו). תעריף החיוב בגין כל אחת מהמרפאות נקבע לפי תת הסיווג השיורי "כל העסקים בסיווג: משרדים שירותים ומסחר שלא פורטו בתת סיווג נפרד לעיל". כך, המרפאה האחת, המצויה ברחוב מוריה נכללה בתת סיווג 320 "עסקים הנמצאים באזור ה'". המרפאה השנייה, המצויה ברחוב הלל נכללה בתת סיווג 330 "עסקים הנמצאים באזור ג'".

2. המבקשת הגישה לועדת הערר עררים על חיובי הארנונה שהוצאו לה בין השנים 2002 ל- 2006 וכן הגישה ערר מאוחד הנוגע לכל השנים. במקביל להתנהלות ההליכים בפני הועדה הגיעו הצדדים להסדר לפיו הועדה תכריע בשאלת הסיווג של המרפאות לצרכי הארנונה בהתאם לטענות שהועלו בערר המאוחד, וכי החלטת הועדה תחול על חיובי הארנונה משנת 2003 ואילך (להלן: הסדר הארנונה). הועדה קבעה כי הסיווג של המרפאות תחת "משרדים, שירותים ומסחר" הולם את אופי הפעילות של המבקשת שעיקרה מתן שירותים וכי תת הסיווג בו נקטה המשיבה לפיו כל מרפאה תחויב בהתאם למיקומה הגיאוגרפי הוא היחיד האפשרי מבין האפשרויות הקבועות בצו.

3. על החלטת הועדה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים. המבקשת הסכימה בערעור כי סיווג המרפאות תחת הסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר" הולם את הפעילות המתקיימת במרפאות. אולם טענה כי תת הסיווג השיורי "עסקים" אינו הולם פעילות זו, ולכן יש לקבוע את חיוב הארנונה לפי ההוראה הקבועה בסעיף 5ג(ב) לפקודה, כלומר לגזור את השיעור החלקי של החיוב מהתעריף הנמוך ביותר הקיים ברשות המקומית הרלבנטית.

בית המשפט לענינים מינהליים דחה את טענת המבקשת תוך שקבע כי המשיבה סיווגה בצדק את המרפאות תחת הסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר". לגבי תת הסיווג השיורי קבע בית המשפט כי זהו הסיווג הנכון למרפאות אף שהן אינן "עסק". זאת משום שתת הסיווג מצוי תחת הסיווג הראשי המתאים למרפאות ומשום שעיקר משמעותו של תת הסיווג השיורי הוא החלוקה הגיאוגרפית. כן דחה בית המשפט את טענת המבקשת לפיה בקביעת הסיווג יש להתחשב בכך שהמבקשת היא מלכ"ר וכי פעולותיה נועדו לרווחת הציבור. בית המשפט קבע כי נתונים אלו באו לידי ביטוי במתן הפטור החלקי ולכן אין לתת להן משקל פעם נוספת בשאלת הסיווג ההולם. בעניין זה הפנה בית המשפט לסעיף 5ג לפקודת הפיטורין הקובע כי הנכסים הפטורים חלקית יסווגו בהתאם לסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית ולא ייקבע להם סיווג נפרד. כן נדחתה טענת המבקשת לפיה סיווג המרפאות כ"משרדים שירותים ומסחר" מרוקן מתוכן את סעיף 5ג(ב) לפקודת הפיטורין. טענת המבקשת כי הסיווג שנקבע יוצר "אבסורד" כיוון שהתעריף הנגזר ממנו גבוה מהתעריף הנגזר מהסיווג "משרדים ונכסים המשמשים בעלי מקצועות חופשיים", נדחתה אף היא מהטעם שאינה מצדיקה התערבות בהחלטה הסבירה של הועדה. כן ציין בית המשפט כי המבקשת אינה מחויבת במלוא התעריף שנקבע לה אלא רק בחלק ממנו בשל הפטור החלקי המוענק לה. טענות נוספות של המבקשת לפיהן תת הסיווג השיורי עצמו וחיובן של שתי המרפאות בתעריפים שונים אינם חוקיים וסותרים את פקודת הפיטורין, נדחו מהטעם שהועדה ובית המשפט לענינים מינהליים בשבתו כערכאת ערעור עליה אינם מוסמכים לדון בטענות נגד חוקיות הצו.

לפיכך דחה בית המשפט את הערעור על החלטת ועדת הערר. המבקשת חויבה בתשלום הוצאות למשיבה בסך 20,000 ש"ח + מע"מ. על פסק דינו זה של בית המשפט לענינים מנהליים הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני.

בקשת רשות הערעור

4. המבקשת טוענת כי המחלוקת בעניינה נוגעת לשאלת הפרשנות הראויה של סעיף 5ג לפקודת הפיטורין ולכן היא בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינה הפרטי ומצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין מעלה המבקשת טענות נגד סיווג המרפאות תחת תת הסיווג "עסקים". המבקשת טוענת כי בקביעת הסיווג לא התחשב בית המשפט בשיקולים שונים שנקבעו בפסיקה כרלבנטיים לעניין זה כגון מיהות המחזיק, השימוש שנעשה בנכס והרווח הכלכלי המופק ממנו. היא מציינת מאפיינים שונים, כגון היותה מלכ"ר, חובתה לקבל כל מבוטח ולהפעיל מרפאות גם באזורים שאינם כלכליים, כמצביעים על כך שהיא אינה גוף עסקי. עוד היא טוענת כי סיווג המרפאות כ"עסקים", סותר את החלטתי ב-בר"ם 2485/07 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' מגן דוד אדום (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 29.10.2008) (להלן: עניין מד"א), בה קבעתי כי לא ניתן לסווג נכס של מגן דוד אדום המשמש כנקודת הזנקה של אמבולנסים תחת סעיף הסל "עסקים אחרים" וזאת, בין היתר, מאחר שהנכס שייך למלכ"ר. טענה נוספת שמעלה המבקשת בעניין זה נוגעת לכך שהתעריף הנגזר מסיווג זה גבוה יחסית לתעריף בו חויבו נכסים של המבקשת ברשויות מקומיות אחרות וגבוה מהתעריף שנקבע לבעלי מקצועות חופשיים. הסיווג הנכון לטענת המבקשת הוא תת סיווג 431 "מתקנים ממלכתיים" המצוי תחת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". לחילופין טוענת המבקשת כי ראוי היה לקבוע שאין בצו סיווג מתאים או דומה, המכיל את המאפיינים העיקריים של פעילות המבקשת ולפיכך יש לקבוע את חיוב הארנונה לפי האמור בסעיף 5ג(ב) לפקודת הפיטורין, דהיינו על פי התעריף הנמוך ביותר למבנה המופיע בצו הארנונה.

המבקשת מבקשת כי נורה על ביטול החלטת הועדה ועל חיוב המרפאות בארנונה על פי אחת החלופות שצוינו לעיל, או לחילופין כי נורה על השבת הדיון לועדה או לבית המשפט לבחינת הסיווג מחדש תוך בחינת ראיות חדשות.

תגובת המשיבה

5. בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה. בפתח התגובה טוענת המשיבה כי אין מדובר בסוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור, משום שמדובר במחלוקת ספציפית שנדונה והוכרעה על ידי שתי ערכאות. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הסיווג "שירותים" הוא אכן הסיווג המתאים למרפאות לאור השימוש שנעשה בהן בפועל, וכי סיווג זה משרת את תכלית התיקון לפקודת הפיטורין שנועד להעלות באופן הדרגתי את שיעורי הארנונה המשולמים בגין נכסים שהיו פטורים מכך בעבר. המשיבה טוענת כי אין נפקות בקביעת הסיווג להיותה של המבקשת מלכ"ר. שכן לשיטתה, עניין זה בא כבר לידי ביטוי במתן הפטור מכוח סעיף 5 לפקודת הפיטורין. יתרה מכך, טוענת המשיבה, כי סיווג נכס על פי מיהות המשתמש נוגדת את הפסיקה. לצד הדגש של המשיבה על כך שהמרפאות סווגו כ"שירותים" ולא כ"עסקים", מפנה המשיבה לפסיקה בה נקבע כי פרמטר הרווח או העדר הרווח אינו יכול להשפיע על הסיווג כ"עסקים", ולפסיקה בה סווגו מלכ"רים שונים כ"שירותים".

עוד טוענת המשיבה כי טענת המבקשת לסיווג המרפאות כ"מתקנים ממלכתיים" נגועה בחוסר תום לב, שכן למבקשת ידוע שסיווג זה בוטל בשנת 2006 ואינו מופיע עוד בצו הארנונה, לאור הערתו של מבקר המדינה כי אינו ראוי. ממילא, כך טוענת המשיבה, סיווג זה נועד לנכסים שהוחזקו בידי המדינה בלבד. המשיבה דוחה גם את השוואת התעריפים שביצעה המבקשת מול בעלי מקצועות חופשיים, בכך שהמבקשת אינה בעלת מקצוע חופשי ובכך שהשוואה זו מתעלמת מההנחה לה זוכה המבקשת מכוח פקודת הפיטורין. עוד מוסיפה המשיבה כי טענות המבקשת נגד סבירות הסיווג, ככל שהן נובעות מתעריף החיוב, אינן מצויות בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר ומכאן כי אף אינן בסמכותן של ערכאות הערעור על הועדה. לכך היא מוסיפה כי בהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשות בעניין הטלת ארנונה, אין מקום להתערב בשאלת הסיווג כאשר התעריף שנקבע מצוי במתחם שנקבע בחוק.

המשיבה מבקשת מטעמים אלו לדחות את בקשת רשות הערעור ולחייב את המבקשת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור.

6. השאלה המשפטית שמעלה המבקשת, פרשנות סעיף 5ג לפקודת הפיטורין נדונה כבר בבית משפט זה. טענותיה של המבקשת הן למעשה טענות נגד אופן היישום של הוראת סעיף זה על עניינה שלה וכידוע שאלת יישומה של הלכה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: בר"ם 8730/06 חב' מגדלי אלרוב בע"מ נ' טייבר (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.12.2006); בר"ם 4281/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' עו"ד יהודה שועלי, מפרקה של נו-רסט בע"מ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 24.11.2008)). נראה כי כל טענותיה של המבקשת נובעות מאי שביעות רצונה מהסיווג שנקבע לנכסיה. אולם "שאלת סיווגו של נכס לצורכי ארנונה ככלל אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, שהרי סיווג נכס נעשה בהתאם לשימוש הספציפי בנכס ועל פי צו הארנונה הספציפי" (ראו: בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 24.3.2009); בר"ם 9362/08 השקעות כדאיות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 27.11.2008); בר"ם 4603/07 פיט סוכנויות ק.ד. בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעירית חדרה (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 15.7.2007)).

7. נביא, לנוחות הקורא, את נוסח הצו הרלבנטי. המרפאות סווגו תחת סיווג 2 בצו הארנונה הקובע כך:

"סיווג מס' 2: "משרדים, שירותים ומסחר"

...

כל העסקים בסיווג: משרדים, שירותים ומסחר שלא פורטו בתת סיווג נפרד לעיל, יחויבו כדלקמן:

...

330 עסקים הנמצאים באזור ג'

...

320 עסקים הנמצאים באזור ה'"

מכאן כי הסיווג שנקבע למרפאות הוא "משרדים שירותים ומסחר" ונראה שאין חולק כי זהו סיווג מתאים למרפאות, היות והשימוש העיקרי שנעשה בהן הוא מתן שירותים רפואיים. אין לקבל את טענתה של המבקשת כאילו המרפאות סווגו תחת הסיווג "עסקים". בתת הסיווג השיורי "כל העסקים בסיווג: משרדים שירותים ומסחר שלא פורטו בתת סיווג נפרד לעיל", אומנם מופיעה כפי שצוטט לעיל המילה "עסקים", אך מדובר בתת סיווג שיורי במסגרת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". לכן מקובלת עלי פרשנותו של בית המשפט קמא, לפיה עיקרו של תת הסיווג הוא חלוקת כל הנכסים בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" שלא הוקצה להם תת סיווג נפרד, לפי חלוקה גיאוגרפית ולא קביעה כי משרדים, שירותים ומסחר הם, בהכרח "עסקים". יש לציין כי החיוב הממשי של המבקשת בארנונה הוא לכל היותר 33% מהתעריף שנקבע לפי הסיווג, בשל הפטור המוענק לה מכוח סעיף 5 לפקודת הפיטורין.

8. המבקשת מסתמכת על החלטתי בעניין מד"א. בעניין מד"א ביקשה העירייה לסווג נכס ששימש כנקודת הזנקה לאמבולנסים תחת הסיווג הראשי "עסקים אחרים" שהופיע בצו הרלבנטי כסעיף סל. לאור השימוש שנעשה בנכס, ובהתחשב בכך שהנישום הינו מלכ"ר ואינו מנהל פעילות עסקית בנכס קבעתי כי סיווג זה כ"עסקים" אינו מתאים ואף אין לראות בו "סיווג דומה" כלשון סעיף 5ג(א) לפקודת הפיטורין. המבקשת טוענת, על סמך ההכרעה בעניין מד"א, כי בהיותה מלכ"ר לא ניתן לסווג את המרפאות כ"עסקים". אין לקבל טענה זו. בעניין מד"א הסיווג "עסקים" היה סיווג סל ראשי, ועל ההשלכות של עניין זה לגבי סעיף 5ג(ב) עמדתי בעניין מד"א. ואילו בעניינינו נכסי המבקשת כלל לא סווגו כ"עסקים". המבקשת אומנם מתמקדת בלשון הצו, אותו צטטנו, אך כפי שכבר הוסבר אין מדובר בסיווג כ"עסק" אלא בתת סיווג שיורי הנכלל מבחינה לשונית ומהותית בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". אשר לטענת המבקשת כי מלכ"ר לא יסווג לעולם כ"עסק", דעתי היא כי העובדה שנכס מסוים מצוי בשימוש מלכ"ר, יכולה להיות לעיתים, כפי שהיה בעניין מד"א, בעלת השפעה על סיווג הנכס. אך אין לומר כי לעולם לא יסווג מלכ"ר כ"עסק", שהרי כפי שציינתי בפתח דברי, שאלת הסיווג היא תמיד שאלה של נסיבות ספציפיות. מכל מקום, בעניינינו סוגיה זו אינה מתעוררת שהרי המרפאות לא סווגו כ"עסק", ועל כן לא אקבע בעניין מסמרות. מסיבה זו נופלת גם טענתה של המבקשת בדבר "ריקון מתוכן" של הוראת סעיף 5ג(ב) לפקודת הפיטורין. סעיף זה נועד לפתור מקרים בהם אין בצו הארנונה סיווג מתאים או דומה, וכאמור, בעניינינו הוסכם כי הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" בו סווגו נכסיה הולם את פעילותה של המבקשת. כפי שהבהרתי בעניין מד"א יש הבדל בין צווי הארנונה הרלבנטיים, ולא קבעתי באותו הליך קביעות גורפות לגבי נכסיו השונים של מגן דוד אדום, אלא קבעתי מה שקבעתי רק לגבי נכס ספציפי ששימש נקודת הזנקה לאמבולנסים (פיסקה 9, עניין מד"א לעיל) פסק הדין נשוא הבקשה אינו עומד איפוא בסתירה להחלטה בעניין מד"א.

9. בשולי הדברים טענה המבקשת כי החלטת ועדת הערר התקבלה מבלי שניתנה לה זכות הטיעון, ואף ציינה את החלטת בית המשפט לענינים מינהליים מיום 1.7.2007 המביעה ספק לגבי תקינות ההליך בועדת הערר לאור טענה זו. כפי שציינה המשיבה בתגובתה, בית המשפט קמא קבע כי החלטת הועדה התקבלה כדין, ובטרם נתן את פסק דינו - המאמץ את מסקנות הועדה, שמע בית המשפט את טענותיה של המבקשת. בכך מתרפא הפגם האמור, ככל שהיה קיים. שנית, וזה העיקר, המשיבה הצביעה על הודעה בהסכמה שהגישו הצדדים לבית המשפט קמא ואשר ניתן לה תוקף של החלטה ביום 10.1.2007, לפיה "המערערת [המבקשת לפני-מ.נ.] מוותרת על טענתה המקדמיות [כך במקור] בדבר העדר מיצוי זכות טיעון בפני וועדת הערר". נוכח הסכמה זו, אין מקום לטענה זו בבקשה למתן רשות ערעור.

10. אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי טענותיה של המבקשת אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. לפיכך הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עו"ד המשיבה בסך 15,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏‏‏‏ל' סיון, תשס"ט (22.6.2009)


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן