1. ברקע התביעה עומדות העובדות הבאות. התובע הוא אורן טוקטלי (להלן - התובע). התובע היה, במועדים הרלוונטיים להגשת תביעה זו, אחד מן המועמדים שהתמודדו בבחירות לראשות המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן - המועצה המקומית). הנתבע הוא אריה שמם (להלן - הנתבע). במועדים הרלוונטיים להגשת התביעה היה גם הנתבע מועמד בבחירות האמורות, ואף שימש כראש המועצה המקומית בפועל.

2. עניינה של התביעה במודעה אשר פרסם הנתבע במסגרת מערכת הבחירות האמורה. המודעה פורסמה בשתי הזדמנויות במקומון, והופצה על גבי כרוזים. לטענת התובע, במודעה מצויות טענות, המהוות לשון הרע כלפיו.

3. מהלך הדיון יהיה כדלקמן. תחילה, אבחן האם יש במודעה משום לשון הרע על התובע, במובן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן - חוק איסור לשון הרע). מסקנתי היא, כי חלק מן הטענות שבמודעה מהוות לשון הרע. אחרי כן, אבחן האם עומדת לנתבע הגנה בדין. התשובה לשאלה זו היא בשלילה. בהמשך לכך, אדון בשאלת הסעדים להם זכאי התובע בנסיבות העניין.

4. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כך:

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו ....."

5. (א) השאלה האם ביטוי מסוים הוא בבחינת לשון הרע היא שאלה פרשנית. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי בשלב הראשון בפרשנות הביטוי, "... יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת..." (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558 (2004), בפיסקה 9 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק). במסגרת שלב זה, "...... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר". כמו כן, "יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן תוך התחשבות באופיו של הז'אנר, ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר" (שם, בפיסקה 13).

(ב) לעניין זה נפסק בפרשה אחרת, כי "משמעותה של התבטאות אינה נגזרת אך ורק מפירושן מילולי או הבלשני המדויק של המילים שבהן נעשה שימוש. נסיבות חיצוניות הסובבות את הפרסום, ההקשר בו נאמרו הדברים - כל אלה, וכיוצא באלה, יש בהם כדי ללמד מהו, אל נכון, פירושו של הפרסום" (דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (2006), בפיסקה 24 לפסק דינו).

(ג) כאמור, הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיבי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002), בפיסקה 6 לפסק הדין). עוד נפסק, לעניין יישומו של מבחן זה, כי "המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מיחס למילים" (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333 (1989), בעמוד 337).

6. ברגיל, נבחנת שאלת קיומה של לשון הרע על פי תוכן הפרסום, על בסיס אמות המידה עליהן עמדתי. המקרה שבפניי אינו מקרה רגיל, במובן זה שלגבי חלק מן הטענות בפרסום, עולה לשון הרע הנטענת מהשוואה בין האמור בפרסום, ובין מצב הדברים לאשורו. טענת התובע בהקשר זה היא לפגיעה בשם הטוב, הנובעת ממסירת נתונים בלתי נכונים אודותיו, אשר יש בהם כדי לפגוע במועמדותו במסגרת מערכת הבחירות. לפיכך, בחינת אמיתותן של חלק מן הטענות שבפרסום נדרשת בהליך זה כבר בשלב הקביעה האם מדובר בלשון הרע. אבחן, אפוא, את הטענות הדורשות בחינה לעניין זה.

7. המודעה נשוא התביעה ערוכה בטבלה ובה 9 קטגוריות נושאיות, אשר בכל אחת מהן התייחסות לתובע ולנתבע. הדיון ייעשה באותן קטגוריות, אשר הועלו בכתב התביעה ובחומר הראיות.

8. ניסיון ניהולי. לעניין זה נטען במודעה לגבי התובע, כי היה "פקיד בדרג בינוני באגף התקציבים, ניהל בשיאו צוות בן 5 עובדים. לא עבר את הסף של ועדת האיתור לתפקיד מנכ'ל הערוץ השני".

9. התובע טוען כי לא צויין במודעה שמדובר באגף התקציבים במשרד האוצר (פיסקה 20 לתצהירו). אין בטענה זו כדי לסייע לו. במבחן האדם הסביר, המונח אגף התקציבים משויך למשרד האוצר. התובע אינו מצביע על מובן סביר אחר לביטוי זה.

10. התובע התייחס בתצהירו גם לאמירה כי ניהל בשיאו צוות בן 5 עובדים. לטענתו, ניהל במישרין ובעקיפין גופים גדולים בהרבה מ - 5 אנשים (פיסקה 27).

11. ככל שהדברים אמורים בתפקידו של התובע באגף התקציבים במשרד האוצר, הרי שלא הוכח כי ניהל יותר מ - 5 אנשים. אדרבא, מעדות עד התביעה אהרון פוגל, אשר כיהן בעבר כממונה על התקציבים במשרד האוצר וכמנכ"ל המשרד, עולה כי אכן התובע לא ניהל, בתפקיד האמור, יותר משנים - שלושה אנשים (עמוד 4, שורות 8 - 9; עמוד 5, שורה 7). אכן, עולה מן החומר כי להחלטותיו של התובע בתפקידו האמור היתה השפעה על מערכת הבריאות כולה. אין בכך כדי לשנות לעניין מספר האנשים שניהל בפועל.

12. זאת ועוד. מן הראיות גם עולה, כי התובע אכן היה פקיד, בדרג בינוני, כפי שנטען בפרסום. התובע היה בתפקיד של מרכז צוות (עדות פוגל, עמוד 3, שורה 17). מעליו נמצא דרג של סגן ממונה על תקציבים, אשר מעליו קיים דרג של ממונה על תקציבים (עמוד 4 שורות 4 - 6). מתחתיו נמצאים רפרנטים (עמוד 5, שורה 7). מתחת הרפרנטים היו צוותי עזר כיום אין מי שנמצא מתחתיהם (עמוד 5, שורה 11). יוצא, כי התפקיד של מרכז צוות הוא אכן בדרג בינוני, הן על פי מספר הכפופים לו ישירות, והן על פי מקומו בהיררכיה הארגונית. מכאן, כי לעניין זה לא היה פער בין הפרסום ובין המציאות, וממילא לא היתה לשון הרע, לשיטת התובע.

13. (א) עם זאת, הפרסום לעניין מספר האנשים האנשים שהיו תחת ניהולו של התובע יוצר רושם מטעה לעניין ניסיונו הניהולי. עולה מתצהירו של התובע כי במשך תקופה של כ - 5 שנים שימש כמנהל מנהלת ההקמה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, וכמנהל שידורי ערוץ 2 בתקופת שידורי הניסיון של אותו ערוץ. התובע טוען כי בתקופה האמורה ניהל את כל ההיבטים של ערוץ טלוויזיה. לא נסתרה טענתו גם של התובע כי כמנהל שידורי הניסיון של הערוץ השני ניהל באופן ישיר צוות של כ - 25 איש ובעקיפין ניהל צוות גדול בהרבה אשר עבדו עבור הערוץ בשיטה של מיקור חוץ (פיסקה 29 לתצהירו). יש ממש בטענת התובע, כי לצורך העניין, אין חשיבות לשאלה האם מדובר בעובדים על פי דיני העבודה, אלא בהיבט הניהולי הכרוך בניהולם. לעניין זה, קיים פער ממשי בין הנטען במודעה ובין המציאות. המודעה גילתה, לעניין זה, רק חלק מן האמת.

(ב) בהקשר קרוב נפסק, כי

"ה'אמת' כפשוטה היא האמת כולה, וכדי לקדם פני רעתם של עדים מתחכמים מזהירים אותם מראש כי יאמרו את כל האמת. ידועה המימרה באידיש כי חצי האמת היא שקר מושלם .... מימרת-סבתא זו הינה תמצית השכל הישר. כך היא אף מימרתו של הפילוסוף הגרמני הגל ... ולפיה "האמיתי הוא השלם" ....... לא נחיל אמרה זו כפשוטה על כל פרסומים של לשון הרע. ואולם בחלקם של הפרסומים יתפשו הדברים בחוזקה"

(דברי כב' השופט מ' חשין בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3)1 (1998), בעמוד 93).

(ג) יוצא, כי לעניין זה המודעה מציגה את התובע באור שלילי, אשר אינו תואם את המציאות. יש בכך לשון הרע, על פי המבחנים המפורטים לעיל. מסקנה זו מתחדדת, נוכח העובדה שהנתבע עצמו ייחס, במודעה שפרסם, חשיבות למדד של מספר עובדים אותם ניהל התובע. בהינתן עובדה זו, יש באופן בו הוצגו הדברים לעניין זה משום לשון הרע על התובע.

14. (א) התובע טען בהקשר זה גם כי שימש במשך כ - 10 שנים מנכ"ל של הוועדה הישראלית למדרוג (ראו פיסקה 23 לתצהירו של התובע). במסגרת זו, טוען התובע כי ניהל מערך שמנה 3 חברות אשר כללו עשרות עובדים (פיסקה 29 לתצהירו).

(ב) מעדותו של עד התביעה מנשה סמירה, המשמש כיום כמנכ"ל הוועדה, עולה כי הצוות הקבוע של עובדי הוועדה מונה 5 - 6 אנשים, וכי החברה שוכרת 3 חברות שונות המבצעות בפועל את מלאכת המדרוג (עמוד 27, שורה 16 ואילך). מעדותו של סמירה עולה עוד, כי כמנכ"ל הוועדה למדרוג הוא אינו עוסק בניהולם של עובדי החברות האמורות, אלא בעיקר בבדיקת הנתונים המופקים על ידיהן (ראו עמוד 28, שורה 8 ואילך). יוצא, כי עניין זה אינו עומד בסתירה לנטען במודעה, לעניין מספר העובדים שהיו בניהולו של התובע. גם על רקע המידע שנמסר לגבי חשיבותה של ועדת המדרוג, לא הונחה תשתית המלמדת כי מדובר בניסיון ניהולי בעל משמעות רבה לתפקיד של ראש מועצה מקומית, אשר התובע ביקש להיבחר אליו. לכן, אין בעניין זה כדי לסייע לתובע.

15. (א) התובע טוען כי גם הטענה שלא עבר את תנאי הסף של ועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל הערוץ השני אינה נכונה. לטענתו, עבר את תנאי הסף לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, והשתתף בהמשך ההליך לבחירת מנכ"ל, אך בסופו של יום לא נבחר למנכ"ל (פיסקה 34 לתצהירו). באותו עניין מוסיף התובע כי כיהן בעבר כמשנה למנכ"ל של גוף זה, וכממונה שעל הרדיו האזורי בו (פסקאות 30, 34).

(ב) דברים אלה לא נסתרו. הפער בין אי עמידה בתנאי הסף ובין אי היבחרות לתפקיד אינו פער ממשי במידה המבססת טענה לפגיעה בשם הטוב במובן חוק איסור לשון הרע. עם זאת, משנדרשה המודעה לתפקידו של התובע ברשות השנייה, והשמיטה מידע משמעותי על תפקידו של התובע בגוף זה, נוצר לעניין זה פער מהותי בין הנטען במודעה ובין המציאות. על רקע פער זה, עולה כי המודעה מציגה את התובע באור שלילי, אשר אינו תואם את המציאות. גם בכך יש לשון הרע על פי המבחנים המפורטים לעיל.

16. ניהול תקציב. במודעה נטען תחת נושא זה כי התובע "היה אחראי ל'קופה קטנה', במסגרת עבודתו כנציג האוצר ברשות השנייה". לעניין זה הוכח כי התובע, במסגרת עבודתו כמרכז צוות בריאות באגף התקציבים באגף האוצר, היה אחראי לתקציבים בהיקף כולל של כ - 25 מיליארד ₪ (פיסקה 31 לתצהירו; ראו גם בתצהירו של מר אהרון פוגל, במיוחד בפיסקה 14). כמו כן, ניהל את תקציבי הגופים בראשם עמד, ובהם מנהלת שידורי הניסיון של הערוץ השני והוועדה הישראלית למדרוג, אשר תקציבם השנתי היה 10 - 12 מליון ₪ (שם, שם). כל האמור אינו תואם, ואינו קרוב להיות תואם, את שנטען במודעה לעניין זה. גם לעניין זה, המודעה מציגה את התובע באור שלילי, אשר אינו תואם את המציאות. גם בכך יש לשון הרע על פי המבחנים המפורטים לעיל.

17. קשרים בקהילה. נטען במודעה לעניין זה כי התובע "קשור לקבוצה קטנה בלבד ביישוב. מנותק ומנוכר מחלק גדול מתושבי מבשרת ציון". הדברים האמורים במודעה מהווים תיאור עובדתי בעיקרו, המציג את התובע ואת מועמדותו באור שלילי. יש בכך משום לשון הרע, על פי המבחנים עליהם עמדתי.

18. יושר אישי. הנתבע נמנע בפרסום מלכתוב התייחסות מילולית ברובריקה זו, והסתפק בכתיבתם של שלושה סימני שאלה. התובע טוען, כי יש בכך רמז שאינו אדם ישר. יש ממש בטענה זו. יש בכך משום לשון הרע, על פי המבחנים עליהם עמדתי. שאלת אמיתותה של הטענה המרומזת בסעיף זה תיבחן בהמשך, בדיון בשאלת ההגנות.

19. קשר עם רשויות. במודעה צויין לעניין זה לגבי התובע "אין! חסר קשרים של ממש בזרועות השלטון, חסר השפעה" (ההדגשה במקור). הדברים האמורים במודעה מהווים תיאור עובדתי, המציג את התובע ואת מועמדותו באור שלילי. יש בכך משום לשון הרע, על פי המבחנים עליהם עמדתי.

20. יוצא, כי הוכחה לשון הרע, בהתאם לאמור לעיל. מסקנה זו אינה משתנה גם בשים לב לכך, שמדובר במודעת בחירות. ניתן להניח, כי כאשר אדם סביר קורא מודעת בחירות של מועמד אחד, ובה התייחסויות למועמד אחר, הוא אינו מייחס לה את אותו משקל שהוא מייחס לדברים הנאמרים על ידי גורם אובייקטיבי. הוא מבין כי המדובר, מלכתחילה, בחומר תעמולה, אשר מטבע הדברים קיימת בו הטיה מובנית לטובת המועמד העומד מאחוריו. כל אלה נוטים לעמעמם את הפגיעה בשם הטוב הנובעת מפרסום כזה. לא נעלם מעיני גם טיבה התמציתי של המודעה, אשר ערוכה כטבלה ובה התייחסויות קצרות למועמדים, בשורה של נושאים. מטבע הדברים, מודעה כזו אינה יכולה להתיימר להקיף את הביוגרפיה המלאה של מועמד, ואין לצפות כי תכלול תיאור עובדתי שלם של פועלו בעבר.

21. (א) שיקולים אלה אינם גורעים מכך, שגם במסגרת מודעת בחירות, טיעון עובדתי אשר יש בו פגיעה בשמו הטוב של מועמד, ובכלל זה טיעון המציג את המציאות באופן חלקי ומטעה ובדרך הפוגעת במועמדותו, מהווה פגיעה בשם הטוב במובן חוק איסור לשון הרע. נקודת המוצא הנורמטיבית אשר נקבעה לעניין זה בעבר היתה, כי האיזון בין הערכים של חופש הביטוי והשם הטוב אינו משתנה רק משום שמדובר בפרסום אגב קיומן של בחירות (החלטת כב' המשנה לנשיא מ' אלון ברע"א 531/88 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מב(4) 20 (1988)). אכן, בהמשך רוככה גישה זו, ונקבע כי לאישי ציבור רמת סיבולת גבוה יותר בכל הנוגע לפגיעה בשם הטוב. נפסק, כי ".... אנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשמם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי" (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989) בעמוד 863). פסיקה זו חלה, על פי הגיונה, גם על מועמדים לתפקידים ציבוריים בכירים, אשר גם הם נופלים לגדר אישיות ציבורית (רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26 (1997), בפיסקה 41 לפסק הדין).

(ב) ברם, גישה זו מתייחסת בעיקרה לפרסומים שעניינם הבעת דעה. היא אינה חלה על טענות שבעובדה. ברוח זו פסק בית המשפט העליון בעניין הרציקוביץ' הנ"ל, כי "בבחינת השאלה האם מדובר בביטוי הפוגע בשמו של אדם, בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי, יש לקחת בחשבון נסיבות אלה. מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר; עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה" (שם, בעמוד 570 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק; ההדגשה הוספה). עולה מכך, כי לגבי טענות שבעובדה, רמת הסיבולת של איש הציבור אינה גבוהה יותר מזו של כל אזרח אחר.

(ג) במקרה שבפניי המדובר במודעה אשר יש בה מימד עובדתי ברור. אופיין הפוגעני של חלק מן הטענות שבה עולה על פני הדברים, כמפורט לעיל (ראו פסקאות 17 - 19 לעיל). אופיין הפוגעני של טענות אחרות נובע, כמוסבר לעיל, מהצגת דברים חלקית במישור העובדתי, באופן היוצר תמונה מעוותת אשר אינה תואמת את המציאות. יש בכך לשון הרע, על פי אמות המידה עליהן עמדתי.

22. נוכח המסקנה אליה הגעתי, אדון עתה בטענות הנתבע כי עומדות לו הגנות שונות לפי חוק איסור לשון הרע.

23. מן האמור לעיל בפסקאות 13(ג), 15(ב), 16 עולה, כי הפרסומים הנדונים שם אינם אמת. לגבי מספר עניינים יש מקום עתה לדיון באמיתות הפרסום[1]. לכך אפנה עתה.

24. (א) יושר אישי. כפי שפורט לעיל, הנתבע פרסם לעניין זה שלושה סימני שאלה. הוא לא הסביר במודעה את סימני השאלה. מחומר הראיות עולה, כי בעת שהתובע היה מועמד לתפקיד של ראש מועצת מבשרת ציון, הוא רכש מגרש ביישוב אחר, נווה אילן, ושקל לבנות בו את ביתו, אם יפסיד בבחירות (עדות התובע, עמוד 21, שורה 16; ראו גם שורות 19 - 21). הנתבע טען, כי עניין זה עלה במהלך מערכת הבחירות, וכי הוא סבר שיהיה נכון להציף את הדבר על מנת שהציבור יידע כי התובע הוא "מתמודד על תנאי" (עמוד 40, שורות 2 - 6).

(ב) אין ראייה, כי התובע גילה ביוזמתו במסגרת מערכת הבחירות לציבור את פעולותיו האמורות. לטענתו, לא שמר את הדבר בסוד (ראו תשובה ל' לשאלון, נספח ב' לתצהיר הנתבע). מעדות הנתבע עולה, כי התובע לא הכחיש את הדבר בעימות פומבי בין השניים, וכי התובע הוסיף, באותו מעמד, כי אם לא ייבחר, היישוב לא ראוי כי הוא, התובע, יגור בו (עמוד 40, שורות 8 - 9).

(ג) הנתבע היה רשאי לסבור, בנסיבות המתוארות, כי התובע הוא בבחינת "מתמודד על תנאי". הוא היה רשאי לסבור גם, כי דפוסי הגילוי של נתון זה על ידי התובע לא היו אופטימאליים. ניתן לסבור, כי יש בנתונים אלה כדי לעורר סימני שאלה לעניין יושרו של מועמד, לפחות במישור הציבורי.

25. (א) זאת ועוד. התובע פרסם מודעה הנוגעת לבחירות באתר המופעל על ידו (ראו נספח א' לתצהיר העדות הראשית של הנתבע). במודעה זו השווה התובע בינו ובין הנתבע, באופן המעניק לו עדיפות ברורה, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין. מדובר באתר המופעל על ידי התובע (ראו עמוד 9, שורה 3 ואילך). בכותרתו של האתר כתוב "מבשרת נט - האתר העצמאי של מבשרת ציון" (ראו גם בעדות התובע, עמוד 9, שורה 5). במודעה אין ציון מפורש כי המדובר בתעמולה של התובע (עמוד 12, שורה 3 ואילך). זאת, אף כי התובע הסכים, הגם שלא מיד, כי המדובר בתעמולה שלו (ראו עמוד 11, שורה 14 ואילך).

(ב) התובע טען, כי בעמוד הראשון של האתר פרסם כתבה בה נכתב כי הוא מתמודד בבחירות, וממנה עולה כי הוא מנהל ומקים האתר (עמוד 9, שורה 25 ואילך). כתבה זו לא הוגשה.

(ג) במצב זה, המדובר בפרסום חומר שיש בו יסוד של תעמולת בחירות למען התובע באתר השייך לתובע, באופן שיכול ליצור רושם, לפחות בקרב חלק מן הציבור, כי המדובר בחומר עצמאי. ניתן לסבור, כי גם בכך יש כדי להעלות סימן שאלה מעל יושרו של מועמד, לפחות במישור הציבורי.

26. נוכח כל האמור, בנסיבות אלה, אף כי הנתבע לא פרסם את הבסיס לסימני השאלה שהופיעו במודעה שפרסם, נמצא כי יש לרמיזה שבמודעה בסיס מציאותי. המדובר בעניין אשר יש לציבור עניין בו, נוכח מערכת הבחירות במסגרתה פורסמה המודעה. במצב זה, קמה לנתבע הגנת האמת בפרסום ביחס לעניין זה.

27. קשרים בקהילה. נטען במודעה לעניין זה כי התובע "קשור לקבוצה קטנה בלבד ביישוב. מנותק ומנוכר מחלק גדול מתושבי מבשרת ציון". לא הובאו ראיות ממשיות לביסוס טענה זו. התובע, כשלעצמו, טוען כי במשך עשרות שנים פעל במסגרות רבות ביישוב וקשר קשרים רבים. הוא מפנה בהקשר זה לכך שגייס תוך ימים ספורים 670 חתימות של תומכים מהציבור הרחב (בפיסקה 35 לתצהירו). הוא מוסיף כי בבחירות עצמם, תמכו בו 2,166 בוחרים, המהווים 31.7% מן הבוחרים (פיסקה 36). דברים אלה של התובע לא נסתרו בחקירתו. עם זאת, הנתון של 670 חתימות אינו סותר בהכרח את הטענה. גם הנתון של הצבעה של 2,166 בוחרים, אינו סותר בהכרח את הטענה כי התובע קשור לקבוצה קטנה בלבד ביישוב. מכל מקום, הגנת האמת בפרסום אינה עומדת לנתבע בקשר לעניין זה, אשר אמיתותו לא הוכחה.

28. קשר עם רשויות. במודעה צויין לעניין זה "אין! חסר קשרים של ממש בזרועות השלטון, חסר השפעה" (ההדגשה במקור). הנתבע לא הציג כל נתון העשוי לבסס את אמיתותה של טענה זו. גם אמיתותה של טענה זו לא הוכחה.

29. פרט לוואי? הנתבע טען, כי ככל שמדובר בטענות שאין בהן אמת, הן מהוות פרט לוואי, אשר בפרסומו אין פגיעה של ממש. הוראת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובעת כי הגנת האמת בפרסום "לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." פרט ייחשב לפרט לוואי מקום בו "הפגיעה שנגרמה מפרסום הפרט השגוי אינה שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהייתה נגרמת לנפגע אילו תיאר הפרסום את המציאות העובדתית בצורה מדויקת" (א' שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז- 1997, בעמוד 221). בחינת טענה זו מחייבת הידרשות לשתי שאלות: האחת, האםמדובר בפרט לוואי; והשנייה, האם מדובר בפרט לוואי אשר אין בו פגיעה של ממש.

30. (א) האם מדובר בפרט לוואי? יסוד זה מתייחס למשקלו היחסי של הפרט בו מדובר (שנהר, בספרו הנ"ל, בעמוד 220). בספרות צויין, כי "ככל שחלקו של הפרט השגוי ביחס לפרסום יהיה קטן יותר, כך בית המשפט ייטה יותר לראות בו פרט לוואי" (שם, שם).

(ב) במקרה זה מדובר בשורה של עניינים, אשר אמיתותם לא הוכחה או הופרכה. לעניינים אלה חשיבות של ממש במודעה נשוא התביעה. המדובר בטענות מרכזיות לעניין כישוריהם הרלוונטיים של המועמדים בבחירות. מדובר בנתונים בעלי חשיבות של ממש בביסוס טענותיו של הנתבע, כי לתובע אין ניסיון ניהולי, אין ניסיון בניהול תקציב, ואין לו את הקשר הנדרש לציבור ולרשויות. מסקנתי, על כן, היא כי לא מדובר בפרטי לוואי.

31. (א) אשר למידת הפגיעה בתובע. אמת המידה לעניין זה היא "האם הפגיעה שנגרמה מפרסום הפרט השגוי אינה שונה באופן מהותי ומשמעותי מהפגיעה שהיתה נגרמת לנפגע אילו תיאר הפרסום את המציאות העובדתית בצורה מדויקת" (שם, בעמוד 221). צויין, כי "כאשר הכללת הפרט השגוי פוגעת בנפגע באופן השונה מהותית מהפגיעה שהיתה נגרמת אילו תוארו העובדות לאשורן, לא תעמוד למפרסם הגנת סעיף 14" (שם, שם).

(ב) גם מבחינה זו, לא עומדת לנתבע הטענה כי מדובר בפרט לוואי. ברי, כי אילו היה הנתבע מתאר את המציאות כהווייתה, היתה נמנעת הפגיעה המתוארת בתובע בגין הטענות הנוגעות לניסיונו בניהול בכלל ובתחום התקציבים בפרט. לגבי הטענות הנוגעות לקשר של התובע לקהילה ולרשויות, לא הוכיח הנתבע את אמיתות טענותיו או את מצב הדברים לאשורו, וממילא לא הניח את התשתית הנדרשת לביסוסה של הטענה האמורה. בנסיבות אלה, יש לדחות טענה זו.

32. הבעת דעה? הנתבע טוען כי הפרסום מהווה הבעת דעה לגיטימית, בנושא השנוי במחלוקת ציבורית. ברם, העניינים עליהם עמדתי, ובהם יש משום לשון הרע אשר אמיתותה לא הוכחה, מהווים בעיקרם טענות שבעובדה. כך בכל הנוגע לניסיון ניהולי; כך בנוגע לניהול תקציב, קשר עם רשויות או קשרים בקהילה (להבחנה שבין טיעון שבעובדה ובין הבעת דעה, ראו ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן, פ"ד נו(3) 245 (2002)).

33. זאת ועוד, לעניין ההגנה של הבעת דעה נפסק, כי בפרסום המבקש לחסות תחת הגנה זו, תיאור ההתנהגות המיוחסת לנפגע "חייב להתייחס לעובדות נכונות" (ראו דברי מ"מ הנשיא כב' השופט מ' לנדוי בד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פ"ד לב(3) 337 (1978) בעמודים 348 - 349). נוכח המסקנה כי הפרסום מבוסס על טענות בלתי נכונות במישור העובדתי, או על טענות שנכונותן לא הוכחה, עולה כי הנתבע לא עמד בתנאי זה, גם אם בחלק מן הטענות יש מרכיב של הבעת דעה. מנימוקים אלה, לא יכולה לעמוד לנתבע טענה בדבר הבעת דעה בתום לב.

34. תגובה לפרסומים קודמים[2]. נקודת המוצא לדיון בטענה זו של הנתבע מצויה בהוראת סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע. הוראה זו קובעת כי פרסום בתום לב, אשר "לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", יהיה פרסום מוגן.

35. (א) הנתבע סומך בהקשר זה על פרסומים שצורפו לתצהירו. בין פרסומים אלה בולט פרסום שנעשה על ידי התובע באמצעות אתר אינטרנט המנוהל על ידו, קודם לפרסומים נשוא התביעה (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).

(ב) כותרתו של פרסום זה היא "הצעה לקריטריונים להערכת מועמדים לראשות המועצה". כותרת המשנה היא "טבלת עזר לבוחר". הטבלה כוללת רובריקות אשר כותרותיהן הן "מוטיבציה ערכית ומחויבות חברתית, שאיפה כנה לשפר את איכות החיים בישוב; לא חישובי כדאיות אישיים"; "עשייה ציבורית והישגים ביישובנו"; "הצגת מנהיגות וחזון ליישוב"; יכולת ניהול מערכתי מוכחת, ניסיון ניהולי מוצלח"; "ניסיון בתכנון תקציב ובניהול כספים, לרבות על פי אמות מידה ציבוריות, ובמיוחד בתנאים קשים"; יושר, אמינות, אומץ לב, מחויבות לשלטון החוק"; יכולת לתקשר היטב עם אוכלוסיות שונות - תושבים, עובדים, משרדי ממשלה"; "רקע וניסיון של עבודה עם משרדי ממשלה"; "היכרות עם היישוב, מאפייניו ובעיותיו"; "אי תלות והיעדר מחויבויות פוליטיות, עסקיות, ואישיות".

36. עולה מכך, כי קודם לפרסום של הנתבע, נעשה פרסום של התובע במתכונת דומה. הנתבע הצהיר, והדברים לא נסתרו, כי פרסם את המודעות נשוא ההליך שבפניי בתגובה לפרסום האמור (ראו בפסקאות 4 - 6 לתצהירו, ואת הנספחים לתצהיר זה). פרסום של התובע הוא בבחינת לשון הרע על הנתבע. אכן, התובע נמנע מציון פרטני לגבי הנתבע, במסגרת הקטגוריות השונות. עם זאת, בסיכום לגבי הנתבע נעשה סימן המייחס לו ציון שלילי. ציון זה מהווה, במבחן האדם הסביר, סיכום של כל העולה מן הטבלה. ממילא, משתמע ממנו בבירור חיווי שלילי אודות הנתבע, באופן כללי, ובאופן פרטני ביחס לכל אחת מן הקטגוריות המופיעות בטבלה מעליו[3]. למעשה, עולה מפרסום זה של התובע שלילה מוחלטת של הנתבע. פרסום זה של התובע מקיים, אפוא, את היסוד של לשון הרע שהוצא כלפי הנתבע, כנדרש בסעיף 15(10) לחוק.

37. חרף זאת, לא עומדת הגנת סעיף 15(10) לנתבע. כמה טעמים לדבר.

38. ראשית, הפרסום של התובע לא נזכר במודעה שפרסם הנתבע. במובן זה, קשה לראות בפרסום של הנתבע משום הכחשה או גינוי של לשון הרע שפרסם התובע.

39. שנית, בפסיקה נקבע כי העובדות בבסיס הפרסום נשוא סעיף 15(10) הן מוגנות, רק אם הן עובדות אמת (ראו פסק דינו של כב' השופט ג' בך בע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555 (1992)). מן האמור לעיל עולה, כי הצגת הדברים במודעה מטעם הנתבע לא היתה אמת, ולגבי דברים אחרים לא הוכחה אמיתותה. במצב זה, לא עומדת הגנת סעיף 15(10) לנתבע.

40. (א) גם יסוד תום הלב אינו עומד לנתבע. קבעתי כי היו בפרסום טענות אשר אינן אמת. המדובר בטענות אשר הנתבע לא היה יכול להאמין באמיתותם. הנתבע היה מודע לתפקידו של התובע באגף התקציבים. הוא היה מודע לרקע של התובע הקשור לרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה. כך עולה מן הפרסום עצמו. במצב זה, הנתבע לא היה יכול לסבור כי הפרסום שעשה הוא פרסום אמת, בכל הנוגע למספר האנשים אשר היו בניהולו של התובע, ובאשר לתקציבים שהיו באחריותו. בכך מתקיימת, לגבי שני עניינים אלה, החזקה השוללת את תום הלב, הקבועה בסעיף 16(ב)(1) לחוק איסור לשון הרע[4].

(ב) בנוגע לעניינים אחרים, הנוגעים לקשר עם הקהילה, קבעתי כי לא הוכחה אמיתותם. ברם, לא הוכח גם היפוכו של דבר, היינו כי אינם אמת. בנסיבות אלה, לא חלות החזקות השוללות את תום הלב, הקבועות בסעיפים 16(ב)(1) ו - 16(ב)(2) לחוק איסור לשון הרע.

(ג) עם זאת, תום ליבו של הנתבע נשלל, ביחס לכל הטענות במודעה המהוות לשון הרע, נוכח עדותו שלו. הנתבע העיד כי ראה את הפרסום שעשה התובע, נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, ככזה המציג את התובע כמועמד מושלם, ואותו, את הנתבע, באופן לא ברור (פרוטוקול עמוד 34 שורות 25 - 26). בדברים אלה יש מידה מסוימת של ריכוך ביחס לטענת הנתבע בתצהירו, כי ראה את הפרסום שעשה התובע ככזה המטיל ספק ב"יושרי באמינותי ובכישוריי לנהל את המועצה, כאשר אלה מושווים לאלו שלו" (פיסקה 4 לתצהיר הנתבע).

(ד) לדברי הנתבע אודות הבנתו את הפרסום של התובע יש חשיבות בשאלת תום הלב. אכן, לפירוש זה אין מעמד מחייב לעניין מובנו של הפרסום שנעשה על ידי התובע. פירושו של הפרסום נעשה על ידי בית המשפט, על פי מבחן האדם הסביר. עם זאת, לעמדתו של הנתבע בדבר מובנו של הפרסום יש משמעות בכל הנוגע לתום לבו. יש בה כדי להצביע על מצב דעתו בעת עשיית הפרסום. בפרסום שעשה הנתבע בתגובה לפרסום של התובע, הוא גלש מעבר להצגת התובע באור "לא ברור", כהגדרתו. על רקע זה, לא עומדת לנתבע טענת תום הלב ביחס למודעה שפרסם.

41. (א) כאן המקום להתייחס לטענה של התובע בסוגיית תום הלב, אותה לא ניתן לקבל. התובע טוען כי תום ליבו של הנתבע נשלל נוכח האמור בסעיף 17(א) לחוק איסור לשון הרע. הוראה זו קובעת כך:

(ב) התובע טוען כי הנתבע לא פרסם התנצלות, אף כי נדרש לכך על ידי התובע (ראו פיסקה 43 לתצהירו). המדובר במכתב של ב"כ התובע מיום 29.4.07, בו דרש כי הנתבע יפרסם באופן מיידי, ולא יאוחר מיום 30.4.07, התנצלות שתופץ במבשרת ציון באותו היקף של תפוצת המקומון והכרוזים שבהם פורסמה, על פי הטענה, המודעה. התובע דרש כי ייכתבו בהתנצלות עובדות האמת לגביו. התובע דרש באותו מכתב גם פיצוי כספי בסך של 100,000 ₪.

(ג) הוראה זו אינה חלה על העניין שבפניי, ממספר טעמים. ראשית, ההוראה הנוקשה שנקבעה בסעיף 17 חלה על בעלי תפקידים בכלי התקשורת (ראו שנהר, בספרו הנ"ל, בעמוד 258). הנתבע אינו בעל תפקיד בכלי תקשורת, וממילא הוראה זו אינה חלה עליו.

(ד) שנית, התובע לא הסתפק בדרישת התנצלות, ודרש גם פיצוי כספי בסך של 100,000 ₪. הוספתן של דרישות נוספות מצד הנפגע הנטען יכולה להעלות חשש, מצד המפרסם, כי פרסום של תיקון והכחשה מצידו יהוו בסיס לתביעה כספית נגדו. במצב זה, נחלש הרציונל להסיק חוסר תום לב מאי פרסום התנצלות והכחשה כנדרש.

(ה) שלישית, לוח הזמנים בו נקב התובע, אשר דרש פרסום תוך פחות מיממה, בתפוצה הפרסום המקורי, לא היה ריאלי. יש לזכור, בהקשר זה, כי הפרסום הראשון היה ביום 19.4.07, היינו כעשרה ימים לפניי פניית התובע בדרישה להתנצלות. אין בפניי הסבר להשתהותו של התובע בהקשר זה. גם על רקע זה, לא ניתן להחיל את ההוראה, השוללת את תום ליבו של המפרסם, על המקרה שבפניי.

43. התובע טוען, כי הפרסומים נשוא התביעה גרמו לכך שלא נבחר בבחירות. לטענתו, האפקטיביות של הפרסומים עולה מכך שבתחילה פורסמה המודעה בעיתון המקומי[5], ואחרי כן הופצה על ידי הנתבע באלפי כרוזים שהופצו ברחבי היישוב (פיסקה 46 לתצהיר התובע; ראו גם בפיסקה 17 לתצהיר. ראו עדות הנתבע, עמוד 36, שורה 25; כרוז מאלה שהופצו הוגש כראייה, ת/1). התובע מוסיף וטוען כי עד לפרסום המודעה הוא הוביל בסקרים, ואחרי כן התהפכה המגמה ושיעור התמיכה בתובע הלך ועלה (ראו הטבלה בפיסקה 47 לתצהיר התובע). הבחירות נערכו ביום 1.5.09.

43. בחינת הראיות שבפניי מלמדת, כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין המודעות ובין תוצאות הבחירות. אסביר את הטעמים ביסוד מסקנה זו.

44. ראשית, קשר סיבתי כאמור לא עולה מנתוני הסקרים שמסר התובע. המודעות פורסמו בתאריכים 19.4.07 ו - 26.4.07. על פי נתוני התובע, שיעור התמיכה בו היה 22.2% ביום 12.4, 20.5% ביום 19.4.07 ו - 20.4% ביום 26.4.07. הירידה בשיעור התמיכה בתובע במועדים אלה אינה משמעותית. באופן ספציפי, לא ניתן לזקוף את הירידה בתמיכה בתובע ביום 19.4.07 למודעה שפורסמה באותו יום, ומה גם שלא הוצגו נתונים אודות שעת החשיפה לפרסום מחד ושעת הסקר מאידך. זאת ועוד, נתוני התמיכה בתובע ביום 26.4 לא השתנו ביחס ליום 19.4. עובדה זו אינה מתיישבת עם הטענה, כי הפרסומים הם שגרמו לירידה המסוימת בשיעור התמיכה בתובע.

45. שנית, המודעה נשוא הפרסומים עליהם סבה התביעה היתה חלק ממערכת בחירות שלמה. אין בפניי נתונים, המאפשרים לבודד את השפעתה על עמדות הציבור במועדים שונים. גם על רקע זה, לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין המודעה ובין תוצאות הבחירות, כנטען.

46. שלישית, מנתוניו של התובע עולה כי לצד ירידה מתונה בתמיכה בו במועדים שצויינו, חלה עלייה מרשימה בתמיכה בתובע, מ 16.2% ביום 12.4, ל - 21.4% ביום 19.4, ול 31.9% ביום 26.4. עליה זו גבוהה בהרבה מן הירידה בתמיכה בתובע. מן הנתונים שסיפק התובע עצמו עולה, כי היא באה בחלקה העיקרי על חשבון מועמד שלישי, הרצל כהן שמו, אשר לא נזכר בפרסומים נשוא התביעה. על רקע זה, נחלש עוד יותר הטיעון לפיו קיים קשר סיבתי בין תוצאות הבחירות ובין המודעה המסוימת נשוא הדיון.

47. בשולי עניין זה אוסיף, כי אם נכונה טענת התובע, כי מאן דהו, אשר בשמו לא נקב בתצהירו, אמר לו לאחר הבחירות כי שינה דעתו בעקבות המודעה (פיסקה 48 לתצהירו), הרי שאין באנקדוטה זו כדי לבסס קשר סיבתי בין פרסום מסויים ובין תוצאות הבחירות.

48. (א) התובע טוען לנזק הכרוך בעלות פרסומה של הודעה לציבור (נספח י' לתצהירו). לטענתו, נשא בהוצאות הדפסה והפצה של ההודעה האמורה, אשר כותרתה היא "הודעה לעיתונות", ועניינה הוא ההליך נשוא פסק דין זה (ראו פיסקה 49 לתצהיר התובע).

(ב) ברם, לא הובאו מסמכים המעידים על הוצאות כלשהן של התובע לעניין זה. אם אכן נשא התובע בהוצאות כלשהן, ניתן היה לצפות כי יוגשו קבלות או חשבוניות. הדבר לא נעשה. בנסיבות אלה, דין טענה זו להידחות.

(ג) לכל האמור יש להוסיף, כי התובע אישר כי קיבל החזר על הוצאותיו בגין מסע הבחירות מן המדינה. גם על רקע זה עולה המסקנה כי לא הוכח נזק ממוני כתוצאה מן הפרסומים (ראו פרוטוקול, עמוד 23, שורה 8). התובע אף אישר כי לא נגרם לו נזק לעניין זה (עמוד 23, שורה 10).

49. התובע טוען לנזק הנובע מכך שהוא איש ציבור, איש מקצוע ואיש עסקים, והפרסום השלילי עלול לפגוע במשלח ידו ובעסקיו. אין בכך משום הוכחה לנזק קונקרטי, החורג מעצם הפגיעה הנטענת בשם הטוב. בפניי לא הוצגה תשתית כזו. משכך, גם דין טענה זו להידחות.

50. יוצא, כי ענייננו בפיצויים ללא הוכחת נזק קונקרטי. לגבי פיצויים מסוג זה נפסק, כי יש להתחשב, בין היתר

(דברי כב' הנשיא א' ברק ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פ"ד נה(5) 510 (2001), בפיסקה 17 לפסק הדין).

51. יישום. המדובר במודעה שהופצה בתפוצה משמעותית, סמוך למועד בחירות. נעשו פרסומים בשתי הזדמנויות במקומון. הפרסום נעשה גם בדרך של חלוקת עלונים באלפי עותקים. המודעה מציגה את התובע באור שלילי. הנתבע היה מודע, לפחות בחלק מן העניינים, לכך שהוא מציג עובדות באופן חלקי ומגמתי, אשר יש בו כדי לפגוע ללא הצדקה בשמו הטוב של התובע. הדבר לא מנע מן הנתבע לטעון לאמת בפרסום בהליך שבפניי. שיקולים אלה פועלים בכיוון של הגדלת סכום הפיצויים.

52. מנגד, הפרסומים של הנתבע בא על רקע פרסום דומה של התובע ובתגובה ישירה לו. הפרסומים על ידי הנתבע אינם חוסים בהגנה מוכרת לפי חוק איסור לשון הרע. עם זאת, לנתון זה יש משקל רב בנסיבות העניין, שכן התנהגות התובע עצמו תרמה תרומה ממשית לעשיית הפרסומים.

53. על רקע זה, אני דוחה גם את טענת התובע בדבר כוונה של הנתבע לפגוע בו. התובע טוען כי כוונה כאמור עולה מן הפער שבין הפרסום הפוגעני, ובין דבריו של הנתבע בעדותו, כי יש לו הערכה כלפי התובע (עמוד 36, שורה 21). ברם, הנתבע העיד, באותו הקשר עצמו, כי לא היתה לו כוונה לפגוע בתובע, כי אם לפרסם מודעה במתכונת דומה לזו של התובע, בתגובה למודעת התובע עצמו (עמוד 36, שורה 17, 22 - 23). גרסה זו היא סבירה, וזוכה לתימוכין של ממש נוכח הדמיון הבולט בין הפרסום שעשה התובע, ובין הפרסום שעשה הנתבע. אין לי סיבה שלא לקבלה.

54. (א) לא למותר לציין, כי הפרסום של התובע, נספח א' לתצהיר הנתבע, עליו עמדתי בפירוט לעיל, לא היה פרסום יחיד ברוח זו מטעם התובע במסגרת מערכת הבחירות הרלוונטית. לעניין זה הוצג כראייה עלון שהופץ במערכת הבחירות מטעם התובע, מוצג נ/1, אשר על תוכנו אעמוד עתה. בעמודו האחרון של העלון מופיעה הכותרת "מבשרת רוצה שינוי!". מתחת לכותרת זו מופיעה שורה של אמירות חיוביות המתייחסות לתובע, אשר כל אחת מהן מלווה, על דרך ההנגדה, באמירה שלילית המתייחסת למתחריו. בין היתר, נכתב שם "עבודה מקצועית (ולא הסתמכות על קשרים בני חלוף)", "שירות ציבורי ערכי (ולא קפיצה צינית ממשרה למשרה)", "תכנון וניתוח מקדים (ולא שליפות ואלתור קופצני)", "עמידה על עקרונות (ולא כניעה ללחצים)", "עצמאות ואי תלות (ולא מחויבות למיני מיטיבים)", "פתיחות ושקיפות (ולא מדיניות הסתרות)", "התמודדות אמיצה עם בעיות (ולא התחמקויות ודחיות)", "שינוי אמיתי (ולא קידומו של מספר 2 לכישלון)", "משרת ציבור" (ולא עסקן מזדמן)", "דברי אמת (ולא סיסמאות ואשליות קצרות ימים".

(ב) אם לא ברור מדברים אלה למי מתייחסות האמירות השליליות, בא המשפט הלפני אחרון בעמוד זה ומבהיר, בציינו "איננו יכולים להרשות לעצמנו עוד הרפתקה של אנשי גילון - שמם". ברור, אפוא, כי ההתייחסויות השליליות הגודשות עלון זה מתייחסות באופן מפורש לנתבע. התובע אישר זאת מפורשות בחקירתו (עמוד 15, שורה 16 ואילך).

(ג) הנתבע לא טען כי הפרסום שלו בא בתגובה לעלון נ/1. ממילא, אין בעלון זה כדי להקים לנתבע הגנה לפי הוראת סעיף 15(10) לחוק. עם זאת, המדובר במסמך המלמד על אופן התנהלותו של התובע במערכת הבחירות. הוא עקבי עם המסרים שהועברו בפרסום של התובע, שצורף כנספח א' לתצהיר הנתבע. מעדות התובע אף עולה כי מוצג זה משקף, לפחות בחלקו, מסרים שהעביר מתחילת מסע הבחירות (ראו עמוד 19, שורה 1 ואילך).

(ד) התובע טען, כי פעל בדרך זו נוכח התחדדות מסרים שהועברו מצידו של הנתבע (עמוד 15, שורות 8 - 9). הוא לא גיבה טענה זו בראיות בלתי אמצעיות, המאפשרות ליתן לה משקל ממשי.

(ה) בתצהירו טען התובע גם, כי הנתבע פעל בדרך של הסרה והשחתת מודעות, וכי פנה בתלונות בקשר לדרכי הפעולה של הנתבע. בכל הנוגע לאותן תלונות, לא הובאו נתונים המלמדים כיצד הסתיים הטיפול בהן, והאם היה בהן בסיס. לגבי נושא הסרת והשחתת מודעות, הנתבע העיד כי היה מקרה בו נטען שנערים מטעמו הורידו מודעות, ולדבריו "בחרנו שלא להיכנס לויכוח בעניין, הצענו לתלות בעצמנו מודעות חדשות של אורן [התובע - ע.ש.] כדי לתקן מה שטענו שנעשה וקיבלנו מודעות והחבר'ה שלנו תלו בחזרה במקומות שטענו שהורדנו. אין לנו בטחון שמי שהוריד הם אנשים שלנו" (עמוד 38, שורות 5 - 8). על רקע זה, ובשים לב לכך שהנתבע לא היה המועמד היחיד שהתמודד מול התובע, קשה לייחס לעניין זה משקל רב בתיק הנוכחי.

(ו) הפרסומים שנעשו על ידי התובע הינם נתון בעל חשיבות לקביעת הסעד, הנוגע להתנהגותו של התובע. העלון נ/1, עלון זה, בהצטרף להודאתו של התובע כי העביר מסרים ברוח העולה מנ/1 בהזדמנויות נוספות, ובהצטרף לנספח א' לתצהיר הנתבע, מלמדים על קו פעולה של התובע במערכת הבחירות. בגדרו של קו פעולה זו לא נמנע התובע מהתייחסויות אישיות פוגעניות כלפי הנתבע. יש להטעים, בהקשר זה, כי התובע אישר כי נ/1 לא היה תגובה לפרסומים נשוא תביעה זו (ראו עמוד 14, שורה 6). יש להוסיף, כי אמיתות האמור בנספח א' לתצהיר הנתבע לא הוכחה. גם הסבריו של התובע לחלק מן המסרים בנ/1 אינם משכנעים (ראו עמוד 23, שורות 15 - 20). בנסיבות אלה, יש לתת לפרסומים שעשה התובע במסגרת מסע הבחירות משקל ראוי בקביעת גובה הפיצויים.

55. זאת ועוד, הפרסום של הנתבע היה, בבירור, חלק ממערכת בחירות. ניתן להניח, כי הקורא הסביר של הפרסום לא מייחס לסוג זה של פרסומים רמת אמינות גבוהה, כזו המיוחסת לפרסום שנעשה על ידי מקור אובייקטיבי. ברוח דומה נפסק, כי "החשש לפגיעה בשמו הטוב של אדם נחלש במידת מה, כיוון הקורא הסביר מבין שייחוס תכונות נובע מהתרשמות של המפרסם ואינו אבסולוטי" (בפיסקה 11 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק בעניין הרציקוביץ' הנ"ל ). אף כי שיקול זה אינו גורע מעצם העובדה שהיה במודעה משום לשון הרע, יש בו כדי להפחית את עוצמת הפגיעה בתובע בגין הפרסומים.

56. נוכח כל האמור, אני סבור כי במקרה זה יש הצדקה לפסוק פיצויים בסכום נמוך, יחסית, של 5,000 ₪.

57. התובע עותר לסעד של התנצלות (ראו הסיפא לכתב התביעה). הדין אינו מכיר בסעד כאמור, כי אם בפרסום של תיקון והכחשה של לשון הרע (ראו סעיף 9(א)(2) לחוק איסור לשון הרע). מכל מקום, נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהפרסום בא בעקבות פרסום דומה באופיו מצידו של התובע, לא מצאתי הצדקה מספקת להורות על פרסום תיקון והכחשה כמבוקש. הבקשה לעניין זה נדחית.

58. דנתי לעיל בטענות הצדדים במישור העובדתי והמשפטי. הכרעתי בהן. מעבר לסוגיות המשפטיות והעובדתיות הקונקרטיות, בהן דנתי, לא יהא זה למותר לחזור, במקרה זה, על דברים שנאמרו בפרשה אחרת, ובנסיבות אחרות, על ידי כב' הנשיא מ' שמגר בעניין מיכאלי הנ"ל. וכך נכתב שם:

הוא הדין, בשינויים המחוייבים, גם במקרה זה.

א. הנתבע ישלם לתובע סך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם עד ליום 15.7.09.

ב. אשר להוצאות משפט. התובע הגיש תביעה על סכום של 100,000 ₪. בסופו של דבר התקבלה התביעה, מבחינה זו, בחלקה הקטן. הנתבע, אשר נחשף לתביעה בסכום משמעותי בהרבה מזה שנפסק, נדרש לנהל הגנה בהתחשב בסכום התביעה המקורי. בהתחשב בכך, כמו גם בעובדה שפסק הדין משקפת קבלה חלקית של עמדות שני הצדדים, לא אעשה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ט (14/06/2009) בהעדר הצדדים

___________

1. בחומר הראיות עלו טענות גם לגבי עניין נוסף שעלה במודעה נשוא התביעה, והוא טענת הנתבע כי התובע לא הצליח להשיג אפילו 2 חתימות של חברי מועצה לתמיכה במועמדותו. חומר הראיות תומך בטענה זו. לעניין זה הוגש מטעם התובע תצהיר של מר יורם שמעון, חבר המועצה מאז שנת 2003, בו נטען כי שמעון הביע נכונות לחתום למען מועמדותו של התובע (פיסקה 14 לתצהיר). לטענתו, לא חתם לבסוף (עמוד 25, שורה 27), הואיל והתובע בחר במסלול של חתימה של תושבים (שם, שם). שמעון טען כי היו שני חברי מועצה נוספים שחתמו לתובע (פיסקה 14 לתצהיר; עמוד 25, שורה 12). התובע עצמו לא הצהיר על עניין זה, אף שלטענת שמעון אחד מחברי המועצה אשר חתם עבורו משתייך לסיעתו של התובע. מכל מקום, לא הובא תצהיר של אותם חברי מועצה. אכן, שמעון העיד כי ראה מסמך עליו חתומים שני חברי מועצה נוספים (עמוד 25, שורה 12). ברם, מתצהירו, כמו גם מעדותו, עולה כי המדובר בחתימה כתושבים, ולא במסלול של חתימה כחברי מועצה (פיסקה 14). בכל מקרה, אם אכן היו חתימות כאמור, לא היה קל מלהביא את המסמך החתום, שהוא הראייה הטובה ביותר להוכחת החתימה. אין בפניי הסבר מדוע מסמך זה לא הובא, ומה גם ששמעון העיד כי המסמך נמצא ברשותו (ראו עדות שמעון, עמוד 26, שורות 3 - 4). בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להסתפק בעדותו של אדם, התומך בתובע ומיודד עימו (עדות שמעון, עמוד 26, שורה 6), הטוען כי ראה את החתימות. זאת ועוד, אין חולק כי התובע לא הגיש למשרד הפנים בשום שלב מסמך רשמי, המצביע, כנדרש בחוק, על תמיכה של 3 חברי מועצה לפחות בו. במצב זה, ובשים לב לכך שמדובר בטענה שלילית באופייה, המצויה בעיקרה בידיעתו האישית של התובע, אני קובע כי אמיתות הטענה שבפרסום לעניין זה הוכחה.

2. התובע טען כי העלאת טענה זו על ידי הנתבע מהווה שינוי חזית. יש לדחות טענה זו. הפרסום העיקרי של התובע, בו מדובר, צורף לכתב ההגנה, ובכתב ההגנה אף עלתה טענת הגנה מפורשת, שעניינה הפרסום הקודם על ידי התובע (ראו סעיפים 18 - 21 לכתב ההגנה). אכן, סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע אינו נזכר באופן מפורש בכתב ההגנה. עם זאת, עיקרי יסודותיה של ההגנה העולה מסעיף זה מופיעים בכתב ההגנה. בנסיבות אלה, אין מדובר בשינוי חזית.

3. התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית הבנה זו של הטבלה שפרסם. ראו בעמוד 13, שורה 7.

4. בהקשר זה לא נעלמה מעיני טענת התובע, כי הנתבע אמר לו, בכנס שנערך לאחר הבחירות, כי "לא צריך להתייחס ברצינות לכל מה שנאמר במערכת בחירות". שלא כטענת התובע, איני מסיק מדברים עמומים אלה כשלעצמם מודעות של הנתבע לאי אמיתות של דבר מה שפורסם על ידו. אוסיף, כי הסברו של הנתבע (פיסקה 15 לתצהירו) כי כוונתו היתה לכך שהוא מקווה שהמחלוקות ביניהם יסתיימו ברוח טובה, וכי אינו מעוניין להתנצח עימו, אינו בלתי סביר בנסיבות העניין.

5. העיתון מופץ בכ - 7,000 עותקים, אחת לשבוע. ראו לעניין זה תצהירו של יעקב אואקנין.

6. התובע במקרה שבפניי אף פעל בדרך זו. ראו פיסקה 49 לתצהירו, ונספח י' לתצהיר האמור.