רפורמת המס שיושמה בדין הישראלי בשנת המס 2003 שינתה את שיטת המס הנהוגה בארצנו משיטת מיסוי טריטוריאלית לשיטת מיסוי פרסונאלית. בתוך כך, בין יתר הסעיפים הרבים שנחקקו והתווספו לפקודה בעקבות הרפורמה, נחקק גם סעיף 100א(א) לפקודה המורה, כי "נכס של אדם תושב ישראל שחדל להיות תושב ישראל, ייחשב כנמכר ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל".
המונח "נכס" הינו "השחקן העיקרי" בסעיף זה, והוא מוגדר בסעיף 88 לפקודה בהאי לישנא: "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט –
(1) מיטלטלין של יחיד המוחזקים על ידיו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו או של בני-אדם התלויים בו;
(2) מלאי עסקי;
(3) זכות חזקה במקרקעין - בין שבדין ובין שביושר - המשמשים לצרכי מגורים ולא לשם השתכרות או ריווח;
(4) זכויות במקרקעין וזכויות באיגוד כמשמעותם בחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963, שעל מכירתם מוטל מס שבח או שהיה עשוי להיות מוטל אילולא הפטור לפי החוק האמור;
סעיף 100א לפקודה הנו סעיף אנטי-תכנוני הקובע אירוע מס רעיוני הוני לפיו קמה חבות במס רווח הון ליחיד שחדל מלהיות תושב ישראל בגין נכסיו, אף אם בפועל נכסיו של הנישום לא נמכרו. כמו כן, מהוראותיו של סעיף 100א(א) עולה, כי אדם שחדל להיות תושב ישראל חייב במס רווח הון בגין נכסים שהיו לו במועד ניתוק התושבות שלו מישראל, מכיוון שרואים את נכסיו כנכסים שנמכרו ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל.
מכיוון שרואים את נכסי הנישום כנכסים שנמכרו כאמור, חייב הנישום במס רווח הון שנצמח או שהופק לו בישראל או מחוץ לישראל בגין נכסיו, בהתאם להוראותיו של סעיף 89 לפקודה. אולם, סעיף 100א(ב) לפקודה קובע חלופה נוספת לאדם שלא שלם את המס במועד בו חדל להיות תושב ישראל: "אדם כאמור בסעיף קטן (א) שלא שילם את המס במועד שבו חדל להיות תושב ישראל, יראו אותו כאילו ביקש לדחות את תשלום המס למועד מימוש הנכס, ובמועד המימוש ישלם את המס החל בשל מכירת הנכס במועד שבו חדל להיות תושב ישראל, בסכום השווה לסכום המס החל על חלק הרווח החייב; ואולם הפרשי הצמדה וריבית, כהגדרתם בסעיף 159א ייווספו רק החל במועד המימוש ועד לתשלום המס בפועל."
"
חלק הרווח החייב" מוגדר בסעיף 100א(ד) לפקודה כ"רווח ההון הריאלי במועד המימוש כשהוא מוכפל בתקופת ההחזקה שמיום הרכישה של הנכס ועד ליום שבו חדל להיות תושב ישראל, ומחולק בסך כל התקופה שמיום הרכישה של הנכס ועד ליום מימושו". ודוק, מימוש הכוונה למכירת הנכס בפועל.
סעיף 100א(ב) לפקודה מעניק למעשה לנישום אפשרות לדחות את מועד תשלום המס למועד מימוש הנכס בפועל. כלומר, רואים נישום שלא שלם את מס רווח הון ביום שלפני היום שבו שחדל להיות תושב ישראל, בגין נכסיו לפי סעיף 100א(א) לפקודה, כנישום שבקש לדחות את מועד תשלום מס רווח ההון למועד מכירת הנכס בפועל.
נבהיר, כי סעיף 100א(ב) לפקודה אינו דוחה את אירוע המס, אלא דוחה את מועד תשלום מס רווח ההון ממועד שינוי התושבות, למועד מכירת הנכס בפועל. בהתאם להוראותיו של סעיף 100א(ב) לפקודה, עת נישום בחר לדחות את מועד תשלום המס כאמור, יוטל מס רווח ההון במועד המימוש רק בגין "חלק הרווח החייב". הנישום ישלם בישראל רווח הון ריאלי בשל הנכס, רק בגין התקופה שמיום רכישת הנכס ועד ליום בו הפסיק להיות תושב ישראל.
סעיף 100א(ג) לפקודה קובע, כי: "על אף האמור בסעיף קטן (ב), היתה מכירת הנכס חייבת בתשלום מס בישראל במועד המימוש, ישולם המס המתחייב בשל רווח ההון במועד המימוש, במקום המס על פי הוראות סעיף קטן (ב)". הווה אומר, כי במקרים בהם מכירת הנכס חייבת במס רווח הון בישראל במועד המימוש, ישולם המס בשל רווח ההון על פי האמור בסעיף 91 לפקודה.
לסיום נציין, כי פרשנות הסעיף טרם הובהרה בפסיקה ואף טרם הותקנו תקנות לעניין ביצועה ואין לראות באמור לעיל כתחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית.
______
הכותב הוא שותף במשרד דורון, טיקוצקי, עמיר מזרחי עורכי דין
eli-doron@taxlawyers.co.il