מחוות-דעתו של רו"ח בוכניק עולה לכאורה דפוס פעולה עקבי של כל העיריות המשיבות. לגבי עיריית תל-אביב ועיריית בני-ברק אין בחוות דעתו של בוכניק פירוט חשבונאי המראה העברת כספים עודפים לאיגוד. לגבי העיריות האחרות - עולה מחוות הדעת של בוכניק כי לפחות משנת 1993 הן מעבירות לאיגוד פחות כספים ממה שגבו (למעט עיריית פתח-תקווה שהחלה לנהוג כך בשנת 1997). בנסיבות אלו נשאלת השאלה, האם אין הטעייה בדרך הצגת הדברים על-ידי העיריות והאיגוד, כאשר הם טוענים כי בחינת ההתחשבנות ביניהן לבין האיגוד צריכה להיעשות על בסיס רב-שנתי, וכי התחשבנות לאחור מצביעה על כך שהן העבירו לאיגוד יותר כספים ממה שגבו. המבקשים לא "שלפו מתוך רצף שנים", כטענת המשיבים, שנתיים בודדות, אלא שהם אולצו להגביל את תביעת ההשבה לשנתיים שקדמו להגשת התביעה, וזאת לאור תקופת ההתיישנות שנקבעה בחוק תובענות ייצוגיות. העיריות, לעומת זאת, ערכו חשבון ל- 30-40 השנים האחרונות. לא ברור מדוע צריכים אנו לבחון מה עשו העיריות לפני למעלה מ-15 שנים, כאשר מסתבר, לפי נתוני המומחה מטעם העיריות, שב- 10-15 השנים האחרונות הן נמנעו מלהעביר לאיגוד, שנה אחר שנה, חלק משמעותי מכספי אגרת הביוב שגבו עבורו. העיריות טוענות כי הן יעבירו לאיגוד את כספי האגרה העודפים שנותרו בידיהם, והאיגוד טוען כי הוא מעולם לא ויתר על כספים אלו. אך לנוכח התנהגות העיריות והאיגוד במשך 10-15 השנים האחרונות ספק עד כמה ניתן לתת אמון בהצהרה זו. הטענה לפיה אין לערוך התחשבנות לגבי שנה ספציפית, וכי יש לבחון גם את ההשקעות הצפויות בעתיד - נראית תמוהה, לכאורה, כאשר מסתבר שבמשך מעלה מעשור שנים, העבירו הרשויות, שנה אחרי שנה, רק חלק מכספי אגרת הביוב שגבו עבור האיגוד. האם בשנים אלו לא נדרשו השקעות נוספות בביוב האיגודי?

כך גם קשה להסביר את טענת העיריות, כי הכספים מוחזקים בנאמנות עבור האיגוד - טענה העומדת לכאורה בניגוד להוראות החוק - כאשר זה איננו דורש את הכספים במשך תקופה ארוכה מאוד. כלום נפתרו כל בעיות הביוב של אזור גוש דן, באופן שהאיגוד יכול לוותר על מאות מיליוני שקלים בתקופה מצטברת זו? לנוכח מצב דברים זה נשאל רו"ח בוכניק על ידי בית המשפט כיצד הוא יכול לטעון כי צפויות השקעות גדולות לאיגוד בשנים הבאות, ומאידך מסתבר שבמשך שנים רבות אין מעבירים לאיגוד את כל כספי אגרת הביוב האיגודית. בוכניק טען כי ההשקעות של האיגוד בנויות "בצורה של גלים - בשנים מסוימות יש השקעות שהן לטווח של 10-20-30 שנים, לאחר מכן יש צרכים חדשים, שגם אמורים לשמש לתקופה ארוכה... במשך 14 שנים ההשקעות היו קטנות יותר" (עמ' 38). תיאוריה זו איננה מתיישבת עם הוראות החוק, כאמור לעיל, אך היא גם נשמעת בלתי סבירה, לכאורה, כאשר מסתבר שבמשך 15 שנים לא הועברו לאיגוד מלוא כספי האגרה, וקשה להאמין שלא היה צורך בהם.

25. חוק איגודי ערים בהחלט מכיר במצב שבו הרשויות המקומיות יידרשו להעביר לאיגוד סכומים העולים על אלו שגבו עבורו כאגרת ביוב איגודית. סעיף 12 לחוק מאפשר לאיגוד להטיל בתקציבו מכסות השתתפות על הרשויות המקומיות, כאשר סעיף 8 לחוק העזר קובע כי סכומי האגרות שגבו הרשויות עבור האיגוד ושהועברו אליו מדי חודש, ייזקפו לזכות אותן רשויות מקומיות למימון המכסה שנקבעה להן בתקציב האיגוד. לכן, אין כל רבותא בטענה לפיה במשך שנים העבירו הרשויות לאיגוד סכומים העולים על אלו שגבו באמצעות אגרת הביוב האיגודית. מתשובת המשיבים אין זה ברור כלל מהן המכסות שהטיל האיגוד על העיריות בכל השנים בהן נעשתה הבדיקה של רו"ח בוכניק. מחוות-דעתו עולה, כי בשנים עברו העבירו חלק מן העיריות לאיגוד סכומים העולים על סכומי אגרת הביוב האיגודית שגבו. אך אין בפי המשיבים טענה כי סכומים אלה עולים על המכסות שקבע האיגוד. לכן צריך להניח בשלב זה, כי העיריות העבירו לאיגוד את המכסות שנדרשו להעביר, כי כך מורה החוק. מנגד, לא ברורה האסמכתא החוקית לטענה ההפוכה, לפיה רשאיות הרשויות המקומיות להימנע במשך שנים מהעברת אותם כספי אגרה שהן גבו עבור האיגוד.