למשל, כתות ממסדיות המשתייכות למגזר החרדי. המדובר בחצר של אדמור, או ישיבה של רב, או כל בית ספר חרדי, ואפילו במגזר החרדי בכללותו.

גואל רצון: נחשב לגורו בקרב חברי הכת. משליט עליהם קובץ חוקים ומטיל עונשים על מפיריהם. חברי הכת אמנם חופשיים לעזוב אותה, איש לא מחזיק אותם בכוח, אבל שטיפת המוח, הנאמנות העיוורת לגורו, ובנוסף לכך ההזדהות המוחלטת עם חברי הכת האחרים והפחד מתגובתם (מה יאמרו ומה יעשו) מהווים מכשול לחברי הכת מפני עזיבתה.

על כל אלה, תנסה התביעה מטעם מדינת ישראל בכתב האישום שלה להסתמך על החוק החדש (יחסית) כנגד עבדות ולשפוט את גואל רצון באשמת "החזקת בני אדם בתנאי עבדות".

כת חרדית: מאוגדת סביב רב, שאת פסיקותיו מקבלים חברי הכת כתורה מסיני (או כפירוש הנכון והבלעדי של חוקי התורה, שכביכול ניתנה מסיני, בתוספת כל מה שנוסף לה במשך הדורות והמכונה בשם "הלכה"); מה שהופך אותו לגורו (ובמקרה של הלובביצר, אפילו למשיח). למי שמפירים חוקים אלה צפויים עונשים, לא רק במסגרת הכת באמצעות הגורו, אלא גם מטעם השמיים, ולא רק בעולם הזה, אלא גם, ובעיקר, בעולם הבא (שקיומו הוא, כמובן מאליו, מעל לכל ספק). חברי הכת הבגירים אמנם חופשיים לעזוב אותה, אך בעטייה של שטיפת המוח שעברו, וזאת מיום צאתם לאוויר העולם, ההערצה העיוורת לגורו, והפחד מתגובתה של החברה המידית, חברי הכת (מה יאמרו ומה יעשו), הם נשארים כלואים בתוכה.

התופעה קיימת מראשית קיום המדינה, ובכל זאת, ולמרות זאת, ועם כל זאת, המצב נחשב ללגיטימי, אפילו מובן מאליו, ומעולם לא עלה בדעתה של התביעה מטעם מדינת ישראל להאשים את ראשי הכתות האלה ב"החזקת בני אדם בתנאי עבדות".

אז מה בדיוק ההבדל, שבמקרה של גואל הכת איננה חלק ממימסד?

שגואל עשה זאת לטובתו הפרטית?

שמעורב בזה סקס?

מה כל זה רלוונטי לגבי הקורבנות הנמצאים בשני המקרים ב"תנאי עבדות"?

ואם נחפור עמוק יותר, הרי תנאי העבדות חמורים יותר במקרה החרדי, שהרי, במקרה של גואל, ברגע שחברת הכת תשתחרר מקסמו האישי, סלולה הדרך עבורה לצאת מן הכת. ואילו, במקרה החרדי, הקורבן משועבד גם לגורו וגם לדת (הקב"ה) והמשימה להשתחרר מעולם של שניהם יחד קשה שבעתיים.

יתר על כן. במקרה של חברי הכת הקטינים שאינם שולטים על חייהם, הקושי אף גדול יותר, ואם הם עדיין בחזקת ילדים, בלתי אפשרי.

למעשה, מדובר פה לא פחות מאשר "התעללות בחסרי ישע" הגרועה אפילו מחלק גדול מהמקרים של התעללות מינית (המטופלת על ידי המדינה ביד חזקה ובזרוע נטויה). אחרי הכל, החזקת הקורבנות בבידוד מהחברה הכללית ללא כל חשיפה אמיתית למגזרים וסגנונות חיים אחרים (המושמצים על ידי הרבנים שלא בצדק ובאמצעות שקרים שהם ממש עלילות דם) מעצבת את אישיותם ליתר חייהם ומונעת מהם את הידע האלמנטרי הדרוש על מנת לעשות בחירה חופשית בין דתיות לחילוניות, ואפילו כדי להיות אדם פרודוקטיבי במסגרת הכלכלית של החברה.

לדעתי, כל חברה הרואה את "טובת הילד" כקודמת לכל ערך אחר בהקשר ובאשר לחינוך ילדים במדינה, בוגדת בעיקרון זה כאשר היא מאפשרת גידול ילדים בבידוד (וללא כל הכנה להשכלה כללית כגון לימוד מתמטיקה או אנגלית), גם אם זה נעשה לפי רצון ההורים. כמו שלא מאפשרים להורים בהתאם לרצונם להתעלל בילדיהם מינית, כך ראוי היה שלא יאפשרו להם להתעלל בהם אישיותית על ידי כך שהם מגדלים אותם בחממה המבודדת מכל השפעה מטעם החברה הדמוקרטית הלגיטימית של המדינה.