עסקינן בטענה לרשלנות מקצועית של עורך דין שמסר ללקוחו לשעבר מידע שגוי הקשור למהות הפטור מתשלום מס שבח שנתקבל במכירת דירת מגורים, בה טיפל בשעתו.

המערער מס' 1 (להלן: "פישר") ירש מאביו המנוח שתי דירות מגורים וביקש למכור אחת מהן. לצורך כך פנה בשנת 2004 למשיב, עו"ד במקצועו (להלן: "עו"ד מנדל"), וביקש ממנו לטפל במכירה, תוך ניצול הפטור הניתן למכירת דירת מגורים שהוקנתה למוכר בהורשה, בהתאם לסעיף 49(ב)5 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: "פטור ירושה"). עו"ד מנדל אכן הגיש בקשה שכזו, אולם זו סורבה ע"י שלטונות מס שבח, בהינתן ירושה של יותר מדירת מגורים אחת. בד בבד, העניק מס שבח למכירה, חלף פטור הירושה, את הפטור הרגיל הניתן במכירת דירת מגורים אחת לארבע שנים, במסגרת סעיף 49(ב)1 לחוק הנ"ל (להלן: "הפטור הרגיל").

לימים, רכשו פישר ואשתו דירת מגורים חדשה ולצורך מימונה נצרכו למכור את דירת המגורים הקודמת שלהם. בעסקה זו (להלן: "המכירה השניה") פנו זו הפעם לצד השלישי (להלן: "עו"ד זילברצן") אשר הורה להם לוודא כי מכירת דירת הירושה אמנם הופטרה ממס, כפי טענתם, בפטור ירושה, להבדיל מפטור רגיל, על מנת שניתן יהיה להפטיר את המכירה השנייה בפטור הרגיל, הניתן כידוע רק אחת לארבע שנים. פישר ערך בירור טלפוני אצל עו"ד מנדל, ומסר לעו"ד זילברצן כי עו"ד מנדל אישר כי הפטור בגין המכירה הראשונה אכן ניתן כפטור ירושה, דבר שהניע את עו"ד זילברצן לבקש לפטור את המכירה השניה ממס בהסתמך על פטור רגיל. שלטונות מס שבח דחו את הבקשה, משטרם חלפו ארבע שנים מאז המכירה הראשונה, וחייבו את המכירה השנייה במס שבח בסדר גודל של כ- 200,000 ₪.

רק לאחר התערבותו של עו"ד שלישי בפרשיה, עו"ד צוריאל אברג'יל (להלן:"עו"ד אברג'יל"), שנשכר במיוחד לצורך הטיפול מול מס שבח, בוטלו השומות בגין שתי המכירות, כאשר המכירה הראשונה, שערכה הנמוך מבין השתיים, מוסתה ב- 63,035 ₪, ואילו המכירה השנייה הופטרה בפטור הרגיל.

פישר ואשתו ראו בעו"ד מנדל את הגורם האחראי לכל התסבוכת, והגישו כנגדו תובענה כספית על הנזק שנגרם להם והמתבטא בסכום מס השבח וכן בשכר הטרחה ששולם לעו"ד אברג'יל. לטענתם, לולא המידע השגוי שנמסר להם ע"י עו"ד מנדל והסתמכותם על מידע זה, לא היו מוכרים את דירתם, אלא ממתינים עוד שנתיים ימים, עד לחלוף 4 השנים הנדרשות עפ"י החוק.

עו"ד מנדל, שלא הכחיש את השיחות הטלפוניות ואת העובדה שכן מסר מידע שגוי, טען כי השיחות נתקיימו רק לאחר שכבר נחתם חוזה המכר השני, והכל היה גמור ועשוי, כך שממילא תוכן המידע שמסר לא היה בר השפעה על עיתוי המכירה. עו"ד מנדל שלח הודעת צד שלישי לעו"ד זילברצן, בטענה שהוא זה שאמור היה לערוך את בירור סיבת ההפטר ממס, אם אצלו ואם במשרדי מס שבח, בטרם ימליץ לפישר להתקשר בעסקת המכירה השנייה, ולא להטיל את המשימה על פישר.

במחלוקת שבין פישר לבין עו"ד מנדל, באשר למועד התקיימותן של שיחות הטלפון בהן ביקש פישר לברר את מהות הפטור שניתן בשעתו למכירה הראשונה ובאשר לתשובה שניתנה לשאלה זו, הכריע בית משפט קמא לטובת פישר, וקבע כי השיחות הללו נתקיימו בטרם נערכה המכירה השנייה, וכי עו"ד מנדל אכן השיב לפישר, כפי טענתו של זה האחרון, כי המכירה הופטרה בפטור ירושה.

וכדברי בית המשפט:

"הנני מאמינה לתובע כי השיחות הראשונות התקיימו לפני שבוצעה העסקה השניה ושהן בוצעו לבקשתו של הצד השלישי. אין מחלוקת כי בכל השיחות אישר הנתבע כי העסקה הראשונה זכתה בפטור הירושה".

יחד עם זאת, קבע בית משפט קמא כי פישר לא סיפר לעו"ד מנדל את סיבת הצגת הקושיה, וכי לא הובהרה לזה האחרון החשיבות הטמונה בתשובה לשאלה, וכדברי בית משפט:

"הנני מקבלת את גירסת הנתבע כי כאשר פנה אליו התובע לראשונה, לא סיפר לו כי פנה לעו"ד אחר וכי טרם מכר את הדירה. סבורתני כי לו עשה כן, היה נאלץ לספק תירוצים והתנצלויות לנתבע, על כי לא שכר את שירותיו. בהצגת השאלה בדרך אגבית וחברית כפי שהוצגה, לא הובהרו לתובע כובד אחריותו במסירת המידע שמסר, וההסתמכות עליו".

כפועל יוצא מקביעה זו, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לא הוכח גורם ההסתמכות על התשובה, ומשכך, נשלל הקשר בין רשלנותו של עו"ד מנדל במסירת המידע לבין הנזק שאירע מאוחר יותר.

בית משפט קמא לא התייחס למערכת היחסים שבין עו"ד מנדל לבין עו"ד זילברצן, ובדחותו את התביעה העיקרית, דחה גם את ההודעה לצד שלישי.

פישר מאמצים את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וסומכים את הערעור על קביעות אלו.

לטענתם, המסקנה שיש להסיק מקביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא, אחת היא ואין בילתה, ולפיה התרשל עו"ד מנדל הן בטיפול במהלך המכירה הראשונה, והן במתן אינפורמציה שגויה בדבר מהות ההפטר, לאחר סיום הטיפול במכירה. לשיטתם, התרשל עו"ד מנדל בכך שלא דיווח להם בשעתו כי פטור הירושה, שנתבקש על ידם, מלכתחילה, הומר לפטור רגיל, וכי הוסיף להתרשל שעה שמסר להם בטרם עריכת העסקה השנייה, במענה לשאלתם, כי הפטור שניתן אכן היה פטור ירושה. לו נמסר להם מבעוד מועד,בזמן אמת ולכל הפחות ערב המכירה השניה, כי דירת הירושה הופטרה בפטור הרגיל, לא היו מזדרזים לבצע את המכירה השנייה, אלא ממתינים לחלוף ארבע שנים.

פישר אף מערערים על קביעת ביהמ"ש קמא בדבר מחדלם בכל הנוגע לאי יידועו של עו"ד מנדל כי מטרת הבירור נעוצה בכוונתם לבצע עסקת מכר נוספת, אף מעוררים טענה עקרונית בדבר צדק חלוקתי.

עו"ד מנדל משיל מעליו כל אחריות, וטוען כי הבירור שעשה אצלו פישר, לאחר מעשה נעשה, לאחר שכבר נחתם זיכרון הדברים והעסקה השניה הפכה לעובדה מוגמרת, באופן השולל הסתמכות על תשובותיו ומנתק את הקשר הסיבתי.

עוד טוען עו"ד מנדל כנגד עו"ד זילברצן , כי זה האחרון לא היה רשאי לסמוך על הבירור שנעשה על ידי פישר, הדיוט בסוגיות משפטיות, וכי היה עליו לברר בעצמו את סיבת הפטור אצל שלטונות מס שבח או אצלו, ולייעץ לפישר להימנע מעריכת העסקה השנייה, בטרם יחלפו ארבע שנים מיום עריכת העסקה הראשונה.

אף עו"ד זילברצן מתכחש לכל אחריות מצידו, וטוען כי אין מניעה כי עו"ד יטיל על לקוחו בירור סוגיה עובדתית, כמו מספר דירות או סיבת ההפטר ממס, כפי שכך ארע במקרנו, להבדיל מבירור טענה משפטית. בעיקרי הטיעון מטעמו טען עו"ד זילברצן כי אם ימצא בית המשפט לנכון לקבל את הערעור בכל הנוגע לאחריותו של עו"ד מנדל, יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לצורך הכרעה בהודעה לצד שלישי, שאם לא כן, תישלל ממנו האפשרות לערער בזכות על קביעת ערכאה ראשונה.

1. בערעור זה, מסכים המערער, כאמור, למרבית קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא, ומצמצם את ערעורו למסקנות, השגויות, לטעמו, שבימ"ש קמא הסיק מהן. משכך, ישמשו הממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא בסיס לבחינת הטענות בערעור , ובמיוחד שניים מהם:

האחד- הממצא באשר למועד התקיימותן של שיחות הבירור בין פישר לבין עו"ד מנדל, ולפיו התקיימו אלו לפני המכירה השניה.

"הנני מאמינה לתובע כי השיחות הראשונות התקיימו לפני שבוצעה העסקה השנייה, ושהן בוצעו לבקשתו של הצד השלישי".

השני- הממצא באשר לתוכן השיחות, ולפיו אכן שגה עו"ד מנדל ואמר לפישר כי הפטור שנתקבל במכירה הראשונה היה פטור ירושה.

"אין מחלוקת כי בכל השיחות אישר הנתבע כי העסקה הראשונה זכתה בפטור הירושה."

2. אם כך, השאלה היא אם נוכח הקביעות החד משמעיות של בימ"ש קמא, לפיהן התקשר פישר לעו"ד מנדל מספר פעמים לפני המכירה השנייה, ולא לאחריה, ולנוכח הקביעה המפורשת לפיה שאל אותו פישר למהות הפטור שנתקבל במכירה הראשונה ועו"ד מנדל השיב לו כי נתקבל פטור ירושה לפי סעיף 49(ב)5, אמור היה בימ"ש קמא ללכת כברת דרך נוספת, ולקבוע את אחריותו של עו"ד מנדל לתקלה שנפלה במכירה השניה, נוכח ההסתמכות על המידע המוטעה.

אני סבורה כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

3. עיון בתמליל השיחה בין פישר לבין עו"ד מנדל שנערכה ביניהם ביום 30.4.06 (ת/2) מעלה כי, בניגוד למסקנת בימ"ש קמא, לפיה פנה פישר לעו"ד מנדל "בדרך אגבית וחברית" וכי "לא הובהרו לתובע (כנראה הכוונה לנתבע- י.ש.) כובד אחריותו במסירת המידע שמסר", הבין עו"ד מנדל את מהות המידע שנתבקש ממנו וכי פישר מגיע אליו בשליחותו של עו"ד אחר, להבדיל משאלה סתמית הנשאלת בדרך אגב בלבד, ללא מטרה מעשית.

וכך אומר עו"ד מנדל לפישר:

"אתה שאלת אותי מידע, לא יעוץ משפטי...זה מידע כאחד שטיפל בתיק, לא שאלת אני יכול למכור, תבדוק לפי איזה סעיף מכרתי" (עמוד 2)

"על סמך זה הלכת ולא פעלת על דעת עצמך, אתה לא בקי בנושא, אמר לך תלך לברר, אתה לא ראש גדול, אתה באת אלי כשליח שלו הלכת וחזרת אליו...מוטי שאל אותי שאלה אחת בלבד, לפי איזה סעיף היה הפטור שלנו שמכרנו והתשובה 49ב(5)...הלכתם לעו"ד שהוא אמר, אתם הייתם רק השליחים, מוטי עשה שליחות..." (עמוד 3)

"אתם הייתם פה בסך הכל שליחים, מוטי עשה שליחות" (עמוד 4)

גם בחקירתו בבית המשפט אישר עו"ד מנדל כי הבין שפישר פנה לעו"ד אחר לצורך עריכת העסקה השניה ולא אליו, וכדבריו:

"אני זוכר זאת בוודאות, מכיוון שכעו"ד נחמץ ליבי על כך שהוא לא פנה אלי לעריכת העיסקה הנוספת" (עמוד 28 לפרוטוקול)

עו"ד מנדל טען אמנם כי השיחה נתקיימה לאחר שכבר נחתם החוזה נשוא העסקה השניה, ולאחר שכבר נשכרו שירותיו של עו"ד זילברצן, אולם בית משפט קמא דחה טענה זו וקבע כי השיחות נתקיימו בטרם עריכת העסקה השניה, כך שאין מנוס מן המסקנה כי עו"ד מנדל הבין כי עומדת להתבצע עסקה שניה, וכי עו"ד אחר נמצא בתמונה.

4. אני תמימת דעים עם מסקנת בימ"ש קמא לפיה טעותו הראשונית של עו"ד מנדל, באשר לסוג הפטור שנתבקש במכירה הראשונה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריותו של עו"ד מנדל במסירת המידע השגוי טרם המכירה השניה, אך חשוב להבין כי מן הראיות שהוגשו לבימ"ש קמא עולה כי טעותו של עו"ד מנדל לא הסתיימה במועד הגשת הבקשה השגויה למס שבח, אלא נמשכה והלכה עד למועד מסירת המידע השגוי, והיא מהווה למעשה את התשתית למסירת המידע השגוי שנתיים לאחר מכן.

ממכתבו של עו"ד אברג'יל למס שבח מיום 7.1.08 (אחד הנספחים במקבץ ת/1), הסוקר בהרחבה את השתלשלות העניינים, עולה כי עו"ד מנדל ביקש לפטור את המכירה הראשונה ממס בפטור ירושה, הגם שידע כי אין מדובר בדירת ירושה אחת.

שלטונות מס שבח לא קבלו את הבקשה כפי שהוגשה, בהינתן יותר מדירה אחת, אך בה בשעה פטרו את המכירה בפטור הרגיל.

עו"ד מנדל לא שם לב לשינוי שבסעיף הפטור, ומשהמכירה הופטרה ממס, סבר לתומו כי שלטונות מס שבח נעתרו לבקשתו כפי שהיא, וכי אכן פטרו את המכירה בפטור ירושה, הגם שבמכתב מס שבח מיום 21.7.04, שנשלח לעו"ד מנדל כחודש וחצי לאחר המצאת המש"ח למס שבח,(אף הוא נמצא במקבץ ת/1) הודע לעו"ד מנדל כי " מכיוון שהמוריש היה בעלים של יותר מדירה אחת, לא ניתן לאשר פטור עפ"י סעיף 49ב(5)כמבוקש, והפטור אושר עפ"י סעיף 49ב(1)".

ככל הנראה, לא דווח עו"ד מנדל לפישר בזמן אמת כי המכירה הופטרה בפטור רגיל ולא כפי שנתבקש בפטור ירושה, למרות שבחקירתו הנגדית טען אחרת, וזאת בניגוד לתשובתו בתצהיר תשובה לשאלון (מוצג צד ג/3, שאלה 23)

גם לאחר שנתבקש ע"י פישר לוודא את מהות הפטור, ובדק במשרדו את תיקו, עדיין סבר כי מדובר בפטור ירושה, וכפי שהשיב בחקירתו:

"אמרתי לו כן, אבל כרגע אני לא במשרד וכשאגיע למשרד אבדוק את הבקשה. בדקתי את הבקשה מצאתי שהיא הוגשה לפי סעיף 49ב(5)ולכן אמרתי לו את זה". (עמודים 27-28 לפרוטוקול).

5. זאת ועוד, עו"ד מנדל אמור היה להבין, ולטעמי גם הבין, כי פישר, שלו דירה נוספת אותה ירש מאביו, מתכנן מכירה, וכי סיבת השאלה הספציפית והממוקדת לגבי מהות הפטור, תוך הדגשת מספר הסעיף, לא נובעת מחלום המצריך פתרון או משעמום, אלא קשורה באופן ישיר לשאלה אחת ויחידה, ואין בילתה, והיא האפשרות או חוסר האפשרות לקבל פטור נוסף למכירה נוספת, בשים לב לעובדה כי חלפו רק שנתיים מאז המכירה הראשונה.

השאלה בדבר מהות הפטור, אם ירושה ואם פטור רגיל, לא יכולה להיות מובנת באופן אחר, זולת על רקע מכירה נוספת, וגם אם לא אמר לו פישר כי הוא פונה אליו בשליחות עו"ד אחר המטפל בעסקה, היה עליו להסיק זאת, ולהזהר בתשובתו, מה גם שהבין זאת ככל הנראה בפועל, שאילולא כן, לא היה "לבו נחמץ".

6. מסירת מידע מוטעה ע"י בעל מקצוע, לאו דווקא רשלנות בייעוץ, מקום בו נעשתה הסתמכות על המידע, מהווה עילת תביעה בנזיקין, שכן היחסים שבין הלקוח לבין בעל המקצוע, כגון: עורך דין, מהנדס וכו' הם כאלו שמטבעם מטילים על מוסר המידע חובה לנהוג בזהירות ולוודא את נכונות המידע הנמסר ללקוח, שכן עליו להניח כי לקוחו סומך עליו ועל המידע שהוא מוסר ומכלכל צעדיו בהתאם לתוכן המידע.

בית משפט קמא סקר בסוגיה זו אסמכתאות למכביר, ואינני רואה צורך להוסיף עליהן.

עו"ד איננו מסיים את תפקידו עם תשלום שכר הטרחה ועם רישום העסקה בלשכת רשם המקרקעין,

ולא בכדי נדרש עוה"ד לשמור את מסמכי לקוחותיו במשך שנים לא מבוטלות, למקרה שיזדקקו להם בשנים שלאחר מכן.

אינני רואה במסגרת ערעור זה לבחון את חובות עורך הדין כלפי לקוחו לאחר סיום היחסים ביניהם

אולם משנתבקש מידע ומשזה ניתן, על המידע להיות נכון, ובודאי לא מטעה, במיוחד שעה שעסקינן במידע בעל חשיבות מהותית, להבדיל מעניין זניח, אשר מחמת טיבו וטבעו, עשוי להשליך על מהלכים אחרים.

הנשאל צריך לצאת מנקודת הנחה, אלא אם כן מסתבר אחרת, כי פניית הלקוח אליו לא נובעת משעמום ולא נעשתה בחלל ריק, כי אם על רקע תרחיש עובדתי כלשהו לגביו נדרש המידע שנתבקש.

7. משבית משפט קמא קבע כי שיחות בקשת המידע נתקיימו לפני המכירה השניה, משבימ"ש קמא קבע כי עו"ד מנדל השיב תשובה שגויה לפיה הופטרה המכירה בפטור ירושה, ומשמהראיות עולה כי עו"ד מנדל הבין כי פישר בא בשליחותו של עו"ד אחר שמטפל בעסקה חדשה ההולכת ונרקמת, אין מנוס מלקבוע את אחריותו של עו"ד מנדל לתקלה, משפישר סמכו על המידע השגוי ורק בגינו התקשרו בעסקה השניה, בהבינם כי מחמת אי ניצול הפטור הרגיל, תופטר ממס גם המכירה השנייה.

נותר לדון בשאלת רשלנותם התורמת של פישר, אם בכלל, ובשיעורה.

8. בית משפט קמא קבע כי גם לו סבר כי עו"ד מנדל נושא באחריות כלפי פישר, אזי גם אז היה פוטרו מפיצוי שכן לדבריו:

"תרומתו של התובע בכך שלא הציג לפתחו של הנתבע את העובדות כהווייתן, מאיינת אחריות זו לחלוטין".

אכן פישר איננו טלית שכולה תכלת.

פישר נמנע מלומר לעו"ד מנדל, "ברחל בתך הקטנה " כי הוא עומד למכור את הדירה בימים הקרובים וכי כבר שכר לצורך כך עו"ד אחר, וזאת, יש להניח, מחמת אי הנעימות, הטבעית, כלפי עו"ד מנדל, על כי לא שמר לו אמונים ומנע ממנו פרנסה גם במכירה זו.

פישר רצה לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה.

פישר רצה לקבל את המידע מעו"ד מנדל, ולפיכך סיפר לו את מחצית האמת, ולא את כלה.

פישר לא אמר לו מפורשות כי המדובר בעסקה קונקרטית העומדת להחתם בימים הקרובים, אלא הותיר את דבריו עמומים, כדי להמנע כנראה מאי הנעימות, אולם סביר להניח כי גם על מנת ליצור את הרושם שרק חושבים על מכירת הדירה, וכי בכל זאת יפנו אל עו"ד מנדל לצורך הטיפול המשפטי.

ברור שעמימות זו תרמה לכשל של עו"ד מנדל. לו היה אומר לו פישר באופן גלוי, ללא כחל ושרק, כי בדעתו למכור דירה נוספת, וכי יעשה כן אך ורק אם עו"ד מנדל יאשר לו כי המכירה הראשונה הופטרה בפטור ירושה, היה עו"ד מנדל בודק את השאלה באופן רציני, ולא באופן חפוז ורשלני.

יתכן מאד כי עו"ד מנדל היה נעלב, ועונה לפישר כי מששכר לעצמו עורך דין חדש, מן הראוי שיטיל עליו את משימת הבירור, אולם אז היתה נמנעת התקלה, משהבירור היה מתבצע ע"י עו"ד זילברצן ישירות מול מס שבח.

יש לחלק את האחריות בין עו"ד מנדל לבין פישר בחלקים שווים, דהיינו, לקבוע רשלנות תורמת בשעור של 50%.

8. ובאשר להודעה לצד שלישי:

ככלל, רצוי כי ערכאת הערעור תסיים את הדיון בסכסוך שבפניה במסגרת פסק הדין בערעור, ותמנע, ככל האפשר, מהחזרת התיק לערכאה הדיונית לצרכי השלמה, וזאת מטעמי יעילות ומניעת עינוי דין והימשכות ההליכים.

יחד עם זאת, מקום שהערכאה הדיונית לא הכריעה כלל בתובענה מסויימת, או בחלקים ממנה, כגון, דחתה תובענה מטעמי העדר אחריות, אך לא דנה בשאלת גובה הנזק, הרי בהעדר הסכמה מפורשת, לא תוכל ערכאת הערעור לעשות את מלאכתה של הערכאה הדיונית, שהרי בעלי הדין "מפסידים" בדרך זו ערכאת ערעור אחת.

זהו המצב במקרה דנן.

בית משפט קמא דחה את התביעה כנגד הנתבעים, וכפועל יוצא, דחה את ההודעה לצד שלישי מבלי להתייחס אליה ומבלי להכריע בה. קבלת הערעור על דרך קבלת התביעה, מקימה לתחיה את ההודעה לצד ג' ומפיחה בה רוח חיים באופן המחייב הכרעה בה.

בעיקרי הטיעון מטעם הצד השלישי, שהוגדר בהליך שבפני, משום מה, כמשיב פורמלי, טען בא כוחו באופן מפורש כי באם יתקבל הערעור, אזי:

"... במצב דברים זה יהיה למעשה צורך להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא הנכבד למתן החלטה בהודעה לצד ג' שאם לא כן תינטל מעו"ד זילברצן האפשרות לקבל פס"ד בהודעה נגדו בערכאה הראשונה והזכות לערער על ערכאה זו בפני בימ"ש נכבד זה, ככל שיהיה צורך בכך". (סעיף 2 לעיקרי הטיעון)

זאת ועוד, בימ"ש קמא אף לא התייחס לסוגיית גובה הנזק. הגם שבמקרה דנן מדובר במלאכה פשוטה שיכולה היתה להעשות גם ע"י ערכאת הערעור, שכן הנזק מתבטא בסכום מס השבח ובשכר הטרחה ששולם לעו"ד אברג'יל, הרי משאין מנוס מהשבת התיק לבימ"ש קמא, תושלם על ידו גם מלאכה זו.

הערעור מתקבל.

פסק הדין של בימ"ש קמא מתבטל.

המשיב יישא במחצית מנזקי המערערים, כאשר במחצית הנותרת יישאו המערערים עצמם מחמת רשלנות תורמת.

התיק יוחזר לבימ"ש קמא לצורך הכרעה בשתי שאלות:

האחת - ההודעה לצד שלישי

השנייה - גובה הנזק.

שאלת ההוצאות תוכרע ע"י בימ"ש קמא.

המזכירות תחזיר למערערים את הפיקדון שהופקד על ידם.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, י"ט שבט תש"ע, 03 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח