עוד בטרם אכנס לעובי הקורה בנושא שבנדון אבהיר כי שיטת חלוקת הרכוש תלויה במועד נשואי הצדדים כאשר המועד הקובע הינו 01/01/1974 (מועד כניסתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973). הסמכות לדון בענייני הרכוש בין בני זוג הינה מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה ולביה"ד הרבני כאשר הסמכות תיקבע על פי מרוץ הסמכויות.
עוד אציין כי לכל "שיטה" לחלוקת הרכוש ישנם חריגים ופסיקה ענפה בנושא, וכי בסופו של יום, כל מקרה ייבחן לגופו ועל פי נתוניו הספציפיים.
השיטה הראשונה – חזקת השיתוף- על זוגות שנישאו לפני יום 01/01/74 וכן על ידועים בציבור, חלה חזקת השיתוף בנכסים. חזקת השיתוף בנכסים היא יציר הפסיקה, ולפיה כל מה שנרכש במהלך הנישואין במאמץ משותף, לרבות נכסים עסקיים, ללא קשר לרישום הנכסים, יתחלק בין הצדדים בחלקים שווים. השיתוף הוא מיידי, וכל אחד מן הצדדים יכול לדרוש את חלקו בנכסים בכל עת, ללא קשר למועד פקיעת הנישואין. חזקת השיתוף חלה על כל זכות לרבות נכסים עסקיים, קופות גמל, מניות, זכויות פנסיוניות, חסכונות, מוניטין, חובות וכדומה, והיא קובעת כי כל מה שנרכש במהלך החיים המשותפים של בני הזוג גם אם מדובר בנכס הרשום על שם אחד מבני הזוג, שייך לשני בני הזוג באופן מלא, אם בגלל המאמץ המשותף ו/או עקב כוונת השיתוף. מכאן, שבעת פרידה ו/או גירושין של זוגות שנשאו לפני המועד הנקוב, יחולק הרכוש אותו צברו במהלך חייהם המשותפים בחלוקה שווה. כאמור, על פי חזקת השיתוף הרכוש אותו צברו הצדדים במאמץ משותף, במהלך נישואיהם, שייך להם בחלקים שווים, בכל רגע נתון. לפיכך, בן זוג שתובע מבן זוגו שיתוף בנכסים, לא צריך להוכיח חיים הרמוניים במיוחד לצורך קיום החזקה, אלא שהפסיקה קבעה שדי בכך שיוכח שבני הזוג ניהלו חיים משותפים ביחידת מגורים משותפת, תחת קורת גג אחת, כדי ללמוד על קיום חזקת השיתוף. חזקה זו מבוססת, בין היתר, על ההנחה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לתרומת המשפחה (הן כספית והן בגידול הילדים ועובדות הבית). חזקת השיתוף היא חזקה הניתנת לסתירה, אך צד הטוען כי נכס מסוים אינו נכס משותף, עליו נטל ההוכחה. ככלל חזקה היא כי נכסים שנצברו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, או שקיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין אינם נחשבים בדרך כלל כנכסים משותפים, אולם נישואין הרמוניים וממושכים עשויים להחיל את הלכת השיתוף גם על הנכסים הללו, בין היתר, נכסים עסקיים ודירת המגורים (חזקה היא שדירת המגורים מצויה בבעלות שני בני הזוג, היות וההנחה היא שבני הזוג התכוונו שהבעלות בדירה תהיה לשניהם). עובדה נוספת וחשובה לא פחות היא כי כאשר חלה הלכת השיתוף בנכסים, השיתוף הקנייני הוא מיידי, וכל צד יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בתביעה לחלוקת הרכוש, בכל עת, ללא קשר לפקיעת הנישואין.
השיטה השניה- איזון המשאבים- על זוגות שנישאו לאחר יום 01/01/74, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973. חוק זה מסדיר את איזון המשאבים הדחוי בין בני הזוג. קרי, עם פקיעת הנישואין (בעקבות גירושין או מות בן הזוג), כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים וזאת במסגרת איזון המשאבים. לפי שיטה זו כל שנצבר במהלך הנישואין במאמץ משותף, למעט חריגים המצוינים בחוק (נכסים אשר היו שייכים ורשומים על שם אחד מבני הזוג טרם הנישואין, ו/או נכסים אשר קיבל אחד מהם בירושה ו/או במתנה בתקופת הנישואין, ו/או גמלה המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, ו/או גמלה המתקבלת כתוצאה מנזקי גוף, ו/או נכסים אשר בני הזוג הסכימו ביניהם בכתב, במסגרת הסכם ממון, כי לא יחול עליהם חוק איזון המשאבים), יאוזן בין הצדדים שווה בשווה, אך איזון המשאבים הוא דחוי, כלומר, רק במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או פטירה, קמה זכותו של בן הזוג לחלקו ברכוש. על פי שיטת חלוקת הרכוש של איזון המשאבים, תביעה שתוגש לערכאות השיפוטיות, שעניינה חלוקת הרכוש, בטרם פקיעת הנישואין, תדחה ועל כן לבן הזוג המעונין להבטיח את זכויותיו ברכוש ולמנוע הברחת נכסים פתרונות שונים בחוק בין היתר, תביעה לשמירת זכויות (צווי עיקול וצווי מניעה), הסכם יחסי ממון (אם ישנו ונחתם מבעוד מועד) וכו... איזון המשאבים קובע כי נכסי כל אחד מבני הזוג יכללו בנכסי האיזון, ויערך אומדן לשווים, כך שלרוב, יחס החלוקה באיזון הוא שוויוני, אולם ניתנת לערכאה השיפוטית שיקול דעת לסטות ממנו ולשנות את בסיס האיזון או להוציא/להכליל נכסים במאגר האיזון. חשוב לציין את תיקון 4 לחוק יחסי ממון אשר נכנס בנובמבר 2008, התיקון מאפשר לחלק את הרכוש המשותף טרם פקיעת הגירושין, בתנאי שהוגשה בקשה לבית המשפט לביצוע הסדר של איזון משאבים ומתקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים – האחד- חלפה שנה מיום פתיחת הליך להתרת הנישואין או תביעה לחלוקת רכוש או בקשה לפסק דין לעניין שמירת זכויות ברכוש או בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים; השני- קיים קרע (למשל אלימות ) בין בני הזוג או שהם חיים בנפרד תקופה העולה על 9 חודשים.
כפי שניתן לראות, ההבדל בין חזקת השיתוף לאיזון משאבים מוצא את ביטויו בעת בקשה לפירוק השיתוף. חזקת השיתוף מאפשרת פירוק שיתוף בכל רגע נתון בזמן הנישואין ואף יוצרת מצב של פירוד כלכלי נטו ללא צורך בפירוד ממשי של בני הזוג או גירושין על פי חוק. לעומת זאת, הסדר איזון משאבים לרוב, מאפשר פירוק שיתוף רק עם פקיעת הנישואין (למעט מקרים חריגים).
רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
