ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 20/10/2019
גרסת הדפסה

עת"מ 1570/07 - מנהלי, אגרות והיטלי פיתוח

רמות משה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נגד מועצה מקומית תל-מונד


21/3/2010

עת"מ 1570/07

עת"מ 1570/07

רמות משה חברה לבנין ופיתוח בע"מ

נגד

מועצה מקומית תל-מונד

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

בפני: כב' השופטת גדות שרה

[21.3.2010]

פסק דין

בעתירה זו מתבקש בית המשפט להצהיר כי העותרת איננה חייבת, ולא היתה חייבת, בתשלום היטלי פתוח למשיבה, בגין מכר הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 51 בגוש 7788 בתל מונד (להלן: "המקרקעין").

עוד מתבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבה סירבה שלא כדין ליתן לעותרת תעודה המיועדת ללשכת רישום המקרקעין על פי סעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), להעברת הזכויות במקרקעין.

עובדות

1. ביום 3.11.99 רכשה העותרת את המקרקעין, המהווים מגרש פנוי בשטח של 2,246 מ"ר, מחברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ (להלן: "המוכרת" או "חברת העובדים"). \\

2. ביום 14.5.00 התקבל אישור מהמשיבה להעברת רישום המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין על שם העותרת.

באישור זה צוין כדלקמן:

"הננו מאשרים בזה כי אין לנו התנגדות להעברה בספרי האחוזה בטאבו את הדירה ע"ש חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ ל: רמות משה בע"מ".

על גבי אישור זה נעשה שינוי בכתב יד, כאשר המילה "המיסים" נמחקה ובמקומה נרשמה המילה "ארנונה", כדלקמן:

"כמו כן מאשרים כי המיסים ארנונה המגיעים למועצה המקומית תל מונד... שולמו עד לתאריך 30.8.00". (נספח ו' לעתירה).

3. ביום 16.11.00 נרשמו זכויות העותרת בלשכת רישום המקרקעין.

4. ביום 18.5.06 מכרה העותרת את זכויותיה במקרקעין.

5. לצורך העברת הזכויות, ביקשה העותרת מהמשיבה את האישור הנחוץ להעברת זכויות, המעיד על העדר חובות לרשות המקומית (להלן: "האישור לטאבו").

המשיבה התנתה את מתן האישור לטאבו בסילוק חובות בגין היטלי פיתוח, בסך של 240,000 ₪.

החוב בגין היטלי פיתוח כלל אגרת הנחת צינורות, היטל ביוב, היטל כבישים, ותשלום בגין תיעול (נספח ה' לעתירה מיום 19.12.06).

6. במכתב מיום 25.1.07, כתבה העותרת למשיבה כדלקמן:

"2. עוה"ד... טיפל בזמנו בהעברת הזכויות במגרש ע"ש מרשתי והמגרש רשום כיום בלשכת רישום המקרקעין...

4. ... בתאריך 14.5.00 נתקבל אישור מכם להעברת הזכויות במגרש בטאבו ע"ש מרשתי ולפי אותו אישור, אין לחברת העובדים חוב בגין המגרש. אישור זה איפשר את רישום הזכויות על שם מרשתי בטאבו, שכן, בלעדיו לא היתה מושלמת העסקה ברישום.

5. לאור כל האמור לעיל, לא ברור לנו כיצד נולד החיוב שנשלח אלינו לתשלום היטלי פיתוח בסכום כולל של כ-240,000 ₪... מרשתי לא עשתה כל שינוי במגרש מאז רכישתו! מדוע מוטלים ההיטלים על המגרש בזמן שלא הוגשה כל בקשה לקבלת היתרי בניה או שינוי ייעוד הקרקע?

6. מבירור שערך נציג החברה... נאמר לו על-ידכם כי מדובר בחיובים ישנים... ואלה חיובים שהוטלו על המגרש עוד כשהוחזק על-ידי חברת העובדים". (נספח ז' לעתירה).

7. המשיבה, מצידה, השיבה ביום 22.3.07 כי האישור שניתן ביום 14.5.00 סויג והתייחס רק לחוב ארנונה, וכי העותרת עצמה עיניים בקשר לכך.

עוד ציינה המשיבה כי ללא תשלום היטלי הפיתוח לא יינתן האישור לטאבו. (נספח יא לעתירה).

8. לאחר שתכתובת נוספת בין הצדדים לא הניבה תוצאות, הגישה העותרת, ביום 20.5.07, את העתירה כנגד החלטת המשיבה להתנות את מתן האישור לטאבו בתשלום החוב האמור.

9. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יינתן האישור, וכתנאי למתן האישור יופקד בנאמנות סך של 240,000 ₪ עד למתן החלטה בעתירה.

10. לאור ההסדר הנ"ל הגישה העותרת, ביום 31.3.08, על פי היתר מביהמ"ש, כתב עתירה מתוקן.

11. עתירה זו היא נשוא פסק דין זה.

דיון

12. העותרת מפנה לסעיף 324(א) לפקודה, אשר קובע כדלקמן:

"לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר - סולקו במלואם או שאין חובות כאלה".

לטענת העותרת, לאור סעיף זה, היא רשאית הייתה להניח כי המוכרת, ממנה רכשה את המקרקעין, רשמה את הבעלות המקרקעין ע"ש העותרת כשהם נקיים מחובות, ולאחר שקיבלה תעודה "המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר — סולקו במלואם או שאין חובות כאלה".

לטענתה, בעצם מתן האישור לטאבו למוכרת, יצרה המשיבה מצג כלפיה, לפיו אין למוכרת חובות ביחס למקרקעין.

עוד מוסיפה העותרת, כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב כאשר לא הודיעה לה, בעת הפקת האישור לטאבו שניתן למוכרת, כי ישנם חובות ביחס למקרקעין, ולו ידעה כן היתה דואגת לסילוקם טרם התיישנותם.

13. דין טענות אלה להידחות.

טענות העותרת באשר להסתמכות ולמצג, אשר מקורם באישור לטאבו שניתן למוכרת וברישום המקרקעין על שם העותרת, אינן יכולות להיטען ללא כל התייחסות למודעות העותרת לחובות המוכרת בגין היטלי הפיתוח החלים על המקרקעין.

העותרת לא טענה מפורשות, בעתירה או בסיכומים, כי לא היתה מודעת לחובות המוכרת בגין היטלי הפיתוח החלים על המקרקעין.

העותרת לא טענה גם כי היא סברה שהמוכרת אינה חבה בהיטלי פיתוח וכי המקרקעין נקיים מהיטלים אלה.

העתירה המקורית והעתירה המתוקנת גם לא נתמכו בתצהיר.

מאידך, המשיבה טענה מפורשות כי העותרת ידעה כי האישור שניתן למוכרת להעברה בטאבו לא כלל התייחסות להיטלי הפיתוח, ומכאן כי הסכימה מפורשות או מכללא, כי מועד החיוב בהיטלי הפיתוח יידחה לעת מימוש זכויותיה במקרקעין (סעיפים 14 ו-15 לתגובה).

מאחר והעותרת לא טענה ולא הוכיחה כי לא ידעה כי ישנם חובות בגין היטלי פיתוח ביחס למקרקעין, אזי יש לדחות את טענתה למצג ולהסתמכות.

14. לטענת העותרת, החוב הוטל על המקרקעין כשהם הוחזקו ע"י המוכרת, לפיכך היא החייבת בהם, ואין יסוד בדין להעברת חובות המוכרת אל העותרת.

לחיזוק טענתה מוסיפה העותרת, כי חובת המצאת האישור לטאבו מוטלת על מוכר הנכס ולפיכך, אם קיימים חובות שיש לסלקם טרם מתן האישור, חובות אלה מצויים במישור היחסים שבין המוכר למשיבה, וכאמור, אין יסוד להעברתם אל כתפיה.

המשיבה מצידה טוענת, כי העותרת ידעה על טיבו של האישור לטאבו שניתן למוכרת, אשר לא כלל התייחסות להיטלי הפיתוח, וכי היא הסכימה כי מועד החיוב בהיטלי הפיתוח יידחה לעת מימוש זכויותיה במקרקעין (סעיף 15 לתגובת המשיבה).

טענה זו של המשיבה לא נסתרה.

העותרת לא הכחישה, בעתירה או בסיכומים, את הטענה לפיה היא הייתה מודעת לתוכנו המסויג של האישור לטאבו אשר ניתן למוכרת.

העותרת גם לא הגיבה בסיכומיה לסוגיית הסכמתה המפורשת או המשתמעת, לדחיית מועד החיוב בהיטלי הפיתוח.

בהעדר הכחשה מפורשת של טענות אלה, ובהעדר תצהיר הסותר טענות אלה, מצאתי לקבלן.

מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה מודעותה של העותרת לאישור המסויג אשר לא כלל התייחסות להיטלי הפיתוח ושתיקתה נוכח אישור מסויג זה, מהווים הסכמה מכללא של העותרת, לפיה מועד החיוב בהיטלי הפיתוח ביחס למקרקעין יידחה לעת בה היא תממש את זכויותיה במקרקעין, וחיובים אלה יושתו עליה.

15. לטענת העותרת, החוב בהיטלי פיתוח, אשר התגבש ביום 3.11.99 (המועד בו רכשה את המקרקעין מהמוכרת), התיישן ולפיכך המשיבה לא יכולה לגבות אותו ולהתנות את האישור לטאבו בתשלום זה.

לא מצאתי לקבל גם טענה זו.

כאמור לעיל, קיבלתי את טענת המשיבה לפיה העותרת הסכימה, הסכמה מפורשת או מכללא, לכך שמועד החיוב בהיטלי הפיתוח יידחה ויהיה לפתחה, בעת מימוש זכויותיה במקרקעין.

אי לכך, תקופת ההתיישנות תימנה ממועד מימוש זכויותיה של העותרת במקרקעין, ולפיכך החוב טרם התיישן.

16. לטענת העותרת, סירוב המשיבה ליתן את האישור לטאבו מנוגד לפסק הדין.

בעע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי ואח' (מאגר נבו), שם נפסק כי "ככל שהדברים נוגעים לחוב שמקורו בהיטל הנחת צינורות ואגרת התיעול, אין בסמכות העירייה להתנות את מתן האישור בתשלום נוסף של המשיב" (עמ' 15 לפסק הדין).

בעניין יצחקי נסיבות העניין שונות מענייננו.

בעניין יצחקי טעתה המערערת שם, כאשר לא גבתה מהמשיב שם את כלל חובותיו בעת שביקש היתר בנייה, ודרשה את יתרת החוב כאשר ביקש למכור את המקרקעין.

מאחר והמערערת שם התקשתה להציג את הבסיס העובדתי בדבר מקור טעותה, ומאחר והמשיב שם הסתמך על החלטת הרשות בדבר חובותיו ומשום שהחסר שייגרם לרשות כתוצאה מהטעות אינו מהווה פגיעה מהותית באינטרס התושבים האחרים בשטחה, מצא בית המשפט העליון כי אין מקום לאפשר לרשות לתקן את הטעות.

נסיבות אלה שונות מהעניין כאן ולפיכך, אין בפסק הדין אשר ניתן בעניין יצחקי כדי להשליך על ענייננו.

17. לאור כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

18. העותרת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

19. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

גדות שרה , שופטת


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן