ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 20/10/2019
גרסת הדפסה

חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) בראי חוק הירושה

האם למי שהייתה בעבר זכות לגבי חלק מדירה מכוח ירושה, מאבד את זכאותו לרכוש דירה כ"חסר דיור" בתנאים מיטיבים שנקבעו בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) 1998, על אף שהוא הסתלק מזכויותיו כיורש בעיזבון

מאת: אברהם  סימון, עו"ד  

14/1/2004

העותר ואשתו מחזיקים ומתגוררים בדירה בבעלות חברת עמידר (משיבה 2), בעיר חולון, בתנאי שכירות החל משנת 1978. בקשתם להכיר בהם כ"חסרי דיור" נדחתה על ידי הועדה המוסמכת לכך אצל מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון (המשיבה 1) (להלן: "המשיבה"). כתוצאה מכך נמנע מבני הזוג לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים, למעלה מעשרים שנה, בתנאים מיטיבים, שנקבעו בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) 1998.

אין חולק כי הדירה בה מתגוררים העותר ואשתו, היא "דירה ציבורית" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק הנ"ל ועל כן ועל פי סעיף 2(א) לחוק קמה לבני הזוג הזכות לרכוש אותה.

אלא שהמשיבה השיבה ריקם את פנייתם משום שהתברר למשיבה כי אשת העותר הייתה בעלת זכות בעלות או חכירה לחלק מדירת הוריה, בדרך של ירושה. היא אמנם ויתרה על זכות זו והסתלקה מעיזבון אמה, אולם, לטענת המשיבה: "אין בכך כדי לשנות את העובדה שהיו לה זכויות בדרך של ירושה ועל כן לא "נשתרשה" כל טעות בהחלטות הועדות העליונה והציבורית".

משנדחו פניותיהם החוזרות ונשנות של בני הזוג להכיר בהם כ"זכאים" הרשאים לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים, כמשמעותו של מונח זה בסעיף 1 לחוק ולאפשר להם, על ידי כך, לרכוש את הזכויות בדירה בה הם מתגוררים – עתרו הם, בעתירה מנהלית לבית המשפט, לסעד לפיו יכריז בית המשפט כי הם "זכאים" לפי החוק ויאפשר להם בכך את רכישת הדירה.

המחלוקת בין הצדדים

המחלוקת העיקרית, ולמעשה היחידה, בין הצדדים הייתה בשאלה האם הסתלקותה של אשת העותר מעיזבון אמה מזכה אותה ואת העותר לרכוש את דירתם, כפי שטוען העותר, או שמא אין ההסתלקות מקנה לו את הזכות לרכוש את הדירה כפי שטוענת המשיבה.

טענת המשיבה

טוענת המשיבה כי על פי נוהלים שהתגבשו אצלה לגבי יישומו והפעלתו של חוק הדיור הציבורי הנ"ל, אין העותר זכאי למעמד חסר הדיור, שכן לפי סעיף 2.2 לנוהל על פיו פועלת המשיבה "חסר דירה" הוא:

"יחיד או משפחה (כל אחד מבני המשפחה) שאין ולא היו להם לאחר 1.6.71 בנפרד או במשותף עם אחרים, זכויות כלשהן בדירה או בחלק מדירה או בדירה בשלבי בניה (לרבות רישום פורמלי) כמפורט להלן:

בזכות על פי חוזה לבעלות/חכירה/לחכירה לדורות או בכל דרך אחרת (כגון: ירושה/מתנה/נאמנות וכיו"ב), למעט דירה עבורה מבוקש הסיוע, שנרכשה מכח חוזה שנחתם במשך שנתיים שקדמו לתאריך ההרשמה או תאריך עדכון תעודה, המאוחר מבין השניים ותמורתה טרם שולמה במלואה".

משהתברר (ועל כך אין מחלוקת), כי לאשת העותר הייתה בעבר זכות לגבי חלק מדירת אמה מכוח ירושה, איבדו בני הזוג את זכאותם כחסרי דיור על אף שהם הסתלקו מזכויותיהם כיורשים.

טענת העותר

העותר, טוען, לעומת זאת, כי משהסתלקה אשתו מזכויותיה בעיזבון אמה המנוחה, רואים אותה כאילו לא הייתה יורשת של העיזבון מלכתחילה. טענתו זו סומך ב"כ העותר על סעיף 6(ב) לחוק הירושה הקובע:

"מי שהסתלק מחלקו בעיזבון רואים אותו, במידה והסתלק, כאילו לא היה יורש מלכתחילה".

אין, אפוא, לראות באשת העותר כבעלת זכויות כלשהן בדירה כלשהי, שכן היא לא רכשה מעולם זכות בדירת אמה, אף לא בדרך של הורשה, ועל כן מן הדין להכיר בה ובעותר כ"חסרי דיור" על פי תקנון המשיבה עצמה ולאפשר להם לרכוש את דירת מגוריהם, כאמור לעיל.

פסק הדין

לאחר שכב' השופט ישעיה בחן את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו בפניו, הגיע לכלל מסקנה כי הדין במקרה זה הוא עם העותר.

את מקנתו הנ"ל קבע בית המשפט בהתבסס על הוראות חוק הירושה 1965 הקובע בסעיף 6(ב) שצוטט לעיל, כי מי שויתר על חלקו בעיזבון אינו נחשב כיורש המנוח מלכתחילה. לאמור הוויתור או ההסתלקות שוללת מהמסתלק את מעמדו כיורש בדיעבד או "מלכתחילה", היינו הוא לא ייחשב לעניין זכויות או חובות כלשהן כבעל מעמד של יורש.

במצב זה, לדעת בית המשפט, לא ניתן לראות את אשת העותר כיורשת בעיזבון אמה בשום שלב, שכן היא ויתרה על חלקה לטובת אחיה ומשכך ולאור הוראת סעיף 6(ב) הנ"ל, רואים אותה "כאילו לא היה יורש מלכתחילה".

לדעת בית המשפט, כך עולה בבירור ובאופן חד משמעי מלשונה ותוכנה של הוראת סעיף 6(ב) הנ"ל. ועוד מוסיף בית המשפט כי אין צורך להרבות במקרה זה, בפלפולי פרשנות ובחינת כוונות ותכליות של המחוקק. לשון הכתוב אינה מותירה כל מקום לפרשנות בעלת משמעות אחרת במקרה זה.

משכך, בית המשפט הביע את תמיהתו לגבי עמדת המשיבה, לפיה אין בויתור או בהסתלקות מעיזבון האם, כדי "לשנות את העובדה שהיו לה זכויות בדרך של ירושה". כאלה לא היו לה מעולם, כך, כאמור, עולה מלשון סעיף 6(ב) הנ"ל, ועל כן לא ניתן להחיל לגביה את הוראת הנוהל שצוטטה לעיל.

בהמשך פסק הדין, בית המשפט מצא לנכון לציין כי הנוהל שגובש ע"י המשיבה עצמה ואשר היא פועלת על פיו, הוא סביר והגיוני והותקן על מנת לקבוע קריטריונים שיוויוניים, פחות או יותר, לגבי הזכאים לרכוש את דירתם ולסייע לאוכלוסיות הזקוקות ביותר לסיוע על פי הוראת החוק הנ"ל. אלא שהפרשנות שניתנה ע"י המשיבה להוראות הנוהל, במקרה שהובא בפני בית המשפט, מוטעית ואינה משקפת כלל את תוכן הכתוב ולשונו.

סוף דבר: בית המשפט קבע כי לאשת העותר לא היו (לאחר 1.6.71) זכויות כלשהן בדירה כלשהי (פרט לדירה בה היא מתגוררת), לא על פי חוזה כלשהו ולא בדרך של ירושה (או מתנה) ועל כן קמה לה ולבעלה – העותר – הזכות או הזכאות לפי חוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה) 1998, לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים משנת 1978 עד היום.

________________

  • עת"מ 001188/03 שבתאי יוסף נגד מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון ועמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ.
  • בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כב' השופט נ. ישעיה.
  • בשם העותר: עו"ד משה חוברה.
  • בשם המשיבה מדינת ישראל: עו"ד ת. ברעם מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
  • פסק הדין ניתן ביום 29.12.03
  • ________________

    הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, דיני תכנון ובניה ומיסוי מקרקעין.


    תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


        תגובות   שלח תגובה >>









    זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן