על פי רוב הפוסקים בישראל, כאשר נישום חולק על שומת מס, עליו להוכיח את עמדתו, ועליו מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט או את ועדת הערר, כי פקיד השומה טועה. מנגד, יש הסוברים, כי פקיד השומה הוא "המוציא מחברו", ועל כן ראוי כי נטל הראיה ירבוץ על כתפיו, וכי עליו לשכנע את המותב המשפטי בצדקת שומת המס.

למרבה הדאבה, הדעה השנייה במניין היא דעת המיעוט, והחתום מטה נמנה על אותו מיעוט. כנגד הפרשנות המילולית והפשוטה של "המוציא מחברו", אוחזים מצדדי גישת הרוב בקרנות המזבח של חזקת התקינות של מעשה השלטון. על פי חזקה משפטית זו, על המתנגד להחלטת שליטי העם, קרי לשומת המס, להרים את נטל הראיה כיאה וכראוי למורד במלכות.

ראשיתה של חזקת תקינות מעשה השלטון באמונה, כי השליט הוא האל או שליחו עלי אדמות. האל ושליחו אינם בני תמותה והם אינם טועים. אמונה זו התערערה לאחר שלואי ה- 16 התקצר בראש בידי בני תמותה, והארץ לא פערה את פיה ובלעה את המורדים במלכות.

המלך מת, אבל התורה חיה, קיימת ובועטת. במדינת ישראל המודרנית, הדמוקרטית והליברלית עדיין רבים וטובים מתייחסים אל מעשה הממשל כאל כזה ראה וקדש. ודוק, "מעשה הממשל" אינו אלא החלטה אקראית של פקיד פלוני, שיש לו אוברדרפט בבנק, ילד עם ליקויי למידה, אישה שלא מבינה אותו, ועצירות אחת לשבועיים בדיוק כמו לכל בן תמותה.

אבל לשליטנו הנאורים נוח להמשיך ולהיתלות באילנות גבוהים, הלו הם השליטים שנתלו על אילנות גבוהים בידי בני תמותה שבחלו ברודנותם.

מרבית הנישומים אינם מתוחכמים, אימת השלטון מהלכת עליהם, הם אינם יכולים להתמודד מול פקיד השומה במערכה משפטית יקרה, והם נלחמים בגורגונה עם יד קשורה מאחורי הגב.

הבשורה הטובה היא, כי יש מיעוט הולך וגדל של נישומים, שהפרוטה מצויה בכיסם, ואשר שומת מס לא מוצדקת מעוררת אותם להשיב מלחמה שערה.

שופטי בית המשפט העליון פסקו בעשור האחרון לטובת נישומים רבים, חידשו הלכות חשובות, והנחילו תפישות ליברליות. שופטים רבים פנו ללכת בדרך זו, וגם ועדות ערר רבות, שבראשן יושב נציג ציבור שאינו בעל השכלה משפטית, אינן מהססות עוד להתנער מכבלי הקדושה של שומת המס.

מצינו, כי מרד הנישומים בעידן המודרני אינו מתחולל עוד על בריקדות בחוצות העיר, כי אם בצחצוח חרבות של פרקליטים מיומני סיף.

המיעוט עתיד לנצח.