לקראת סוף כל שנה, יושבים ראש הרשות המקומית והגזבר, דנים בתקציב לשנת המס הבאה, וכאשר עולה הצורך בתקציבים נוספים, מייקרים את תעריפי הארנונה. התקציב וצו הארנונה הכולל את התוספת מועברים לאישור מועצת העיר, ובמרבית המקרים היא מאשרת אותם. לאחר אישור המועצה, מועברת הבקשה לתוספת הארנונה לאישור שרי הפנים והאוצר.

מתוך 256 רשויות מקומיות, קרוב ל- 200 רשויות מבקשות מדי שנה תוספות בארנונה. במשרד הפנים יש מחלקה, שתפקידה לבחון כל בקשה כזו, ועבודתה אינה פשוטה. יש לבחון כל בקשה בקפידה, ולקבוע אם לקבלה במלואה או בחלקה או אם לדחותה.

למרות שנדרשת עבודה יסודית בבדיקת הבקשות, אין הצדקה שהתהליך לא יסתיים תוך חודשיים או שלושה, על מנת שגם הרשויות המקומיות ידעו מהו תקציבן השנתי, וגם בעלי העסקים יוכלו לשקלל את ההוצאות בעסקיהם. בעלי העסקים כמו גם מחזיקי דירות המגורים מנהלים את תחשיב הוצאותיהם על בסיס חיובי הארנונה הדו-חודשיים.

רוב הרשויות שולחות בחודש ינואר מכתב המצורף לחיוב הארנונה השנתי, ובו מצוינת תוספת הארנונה המבוקשת, ולקראת סוף השנה, לצד החיוב הדו-חודשי הרגיל מבצבצת תוספת הארנונה לאחר שאושרה. יש רשויות מקומיות מעטות, שגובות את תוספת הארנונה עוד לפני שאושרה במסגרת חיובי הארנונה השוטפים, בנימוק שהמשלמים לא יופתעו מחיוב מוגדל אם יתקבל האישור.

הפתרון לבעיה הנוצרת מאישור הבקשות לקראת סוף השנה הוא בהקמת צוותים מיוחדים שיבדקו בתחילת השנה את כל הבקשות לתוספת הארנונה על פי הוראות וכללים סדורים. את ההחלטות יש לפרסם עד לסוף חודש פברואר, או אז ידעו הרשויות המקומיות והנישומים בארנונה לתכנן את הוצאותיהם בהתאם.