מה קורה, כאשר גוף מסוים מגיע להסכמה בדבר גבה תשלומי ארנונה, ואז מגלה כי הרשות חוזרת בה מההסכם ומטילה עליו ארנונה גבוהה בהרבה ממה שהוסכם?? האם לנהוג כמצוות השיר "במדינת הגמדים רעש ומהומה הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה", או שמא לנהוג כמצוות הסרט "חגיגה בסנוקר": "גברי שכחת את פנקס השקים שלך" ולשלם.

לאחרונה ניסה בית המשפט העליון לענות על שאלה מסוג זה, בפסק דין עע"מ 8183/03 חברת החשמל נ' מועצה אזורית גולן. [להלן: "החברה", "המועצה" בהתאמה].

פסק דין הנ"ל עוסק בהסכמים בין נישום לבין רשות. להלן העובדות בקצרה :

החברה והמועצה הסכימו על שיעור גובה הארנונה בשטח הכולל מבנים וקרקע אשר הוחזקו על ידה .על פי הסכם זה, שיעור בסיס לגביה עבור מבנים היה 12.6 ₪ למ"ר נכון לשנת 1996, וסכום זה התעדכן כל שנה לאור עליית המדד ועל פי חוקי הארנונה.

עד שנת 2001 (כולל) זרמו הדברים על מי מנוחות. המועצה הוציאה דרישות ארנונה, וחברת החשמל שילמה אותן.

בשנת 2002 נחקק בישראל חוק הקרוי : חוק הארנונה הכללית לשנת הכספים התשס"ב 2002 . בהתאם לכך נקבע, כי על רשות מקומית להטיל ארנונה בתעריף מינימום של 49.99 ₪ למ"ר.

לאור זאת, שלחה המועצה דרישת ארנונה מחברת החשמל, דרישה אשר בסופו של דבר הייתה רק על מבני החברה אולם בשיעור המינימאלי הקבוע לעיל. למען הסר ספק סכום זה גדול בשיעור רב יותר משיעור הארנונה שאמור היה להיות על פי ההסכם.

החברה הלכה והגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת, ולאחר מכן ערעור לבית המשפט העליון.

בפסק הדין אשר התקבל בדעת רוב (כבוד השופטות פרוקצ'יה וארבל לעומת השופטת נאור), נקבע כי המועצה האזורית יכלה להשתחרר מההסכם. בית המשפט מוסיף ואומר כי מדובר אמנם בביטול חלקי ולא מלא של ההסכם, אולם במקרה דנן מדובר בדיון אשר יש לו חשיבות עקרונית לעניין עקרונות ההסכם וחשיבותו כלפי העתיד..

עקרונית, כל מקרה צריך להיבדק לגופו, והרשות חייבת לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים בטרם השתחררות מהסכם. למרות זאת ניתן בהחלט לציין מס' נקודות משותפות ,אשר יכולות להיות לנו לעזר לבחינת מקרים שונים , בהם צצה הסוגיה של השתחררות מהסכם ע"י רשות מקומית.

גביית מס אמת - גביית מס אמת אינה מהווה מניע, אשר בגינו תתקבל כל השתחררות מהסכם. אם הרשות משתמשת בנימוק זה, הרי ישנם נימוקים שכנגד, כגון אינטרס ההסתמכות, חשיבות קיום החוזה ונימוקים נוספים, אשר יכולים לדחות את טענות הרשות ולהשאיר את ההסכם על כנו.

התערבות צד שלישי שלטוני - חוקים כלכליים, אשר על הרשות לנהוג לפיהם יכולים להוות עילה לרשות להשתחררות מהסכם. לפיכך, לא ניתן היה להמשיך ולקיים את הסכם הפשרה בסכומים, הנמוכים בהרבה ממה שקבע המחוקק..

חריגה מסמכות - חוזה שלטוני אשר נחתם ללא סמכות יכול להוות עילה לרשות להשתחרר ממנו.

הצדדים להסכם - כאשר אין מדובר בגוף חזק ,כמו חברה גדולה ואיתנה השתחררות מהסכם לא תפגע באופן תפקודו. לפיכך, גם טעם זה בהחלט יכול להיות עילה נוספת להשתחררות מהסכם. (למרות שהדבר לא נאמר בפסק הדין ,מוצע לא להשתמש בנימוק זה כנימוק יחיד, אלא במה שהיינו מכנים בז'רגון הקולינארי- "תוספת".)

אינטרס הסתמכות - זה תנאי הנקשר גם לחוזים שלטוניים ולא רק לחוזים "רגילים". ברגע שיוכח, כי הצד, אשר חתם על ההסכם מול הרשות, אינו יכול לטעון לעניין אינטרס ההסתמכות, תהא לרשות עילה להשתחררות מההסכם.

תקופת חוזה - במידה ומדובר בחוזה אשר לא נקבע מועד לפקיעתו, הרי שהרשות יכולה להשתחרר מההסכם. הרשות אינה "אסיר לנצח", ומשום כך ניתן בנסיבות עובדתיות של כל מקרה ומקרה לגופו להשתחרר מהסכם.

זכרו את המשפט: והעיקר, והעיקר לא לפחד כלל! יש להתייעץ, לבדוק את העובדות, ולנסות ולדלות מהרשויות כל מידע אפשרי בטרם פנייה להליכים משפטיים. רק לאחר שהגעתם למסקנה כי צריך להלחם, צאו להלחם !!

_________

פורסם בקפה דמרקר