1. שני ערעורים שהדיון בהם אוחד. הערעורים על סעיפים שונים בהחלטת ועדת ערר לענייני ארנונה שניתנה ביום 15.4.2010. עמ"נ 9467-07-10 הוא ערעורה של המועצה המקומית קדימה-צורן (להלן "המועצה") על חלק מהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, שבו התקבלה טענת עמותת בית אור אביבה (להלן "העמותה") כי חלק מוגדר מהשטח שבו היא מחזיקה בתחומי המועצה הוא בגדר מוסד הזכאי לפטור מארנונה לפי הוראות סעיף 5(ג)(ה)(6) לפקודת מיסי עיריה ומיסי ממשלה (פיטורין) 1938. (להן "הפקודה") . עמ"נ 48729-05-10 הוא ערעורה של העמותה על אותו חלק של החלטת ועדת הערר הנ"ל שבו נדחתה טענתה כי על יתרת השטח שבו היא מחזיקה בתחומי המועצה זכאית העמותה להנחה בארנונה מכח סעיף 3 (ב) לפקודה. שני חלקי השטח שבו מחזיקה העמותה בתחומי המועצה משמשים לפעילות במסגרת הידועה כמוסד "אילנות" לגמילה מסמים. אף שהדיון בשני הערעורים אוחד, הם מעוררים שאלות שונות זו מזו המצריכות כל אחת דיון נפרד.

ערעור המועצה (עמ"נ 9467-09-10)

2. חלק משטח מוסד אילנות משמש כמעון לנגמלים בגירים מסמים, שבו שוהים גם ילדיהם של הנגמלים. העובדות שאינן במחלוקת הן כי הילדים השוהים במעון נשלחו אליו בצווים שיפוטיים והינם ילדים המצויים בסיכון ובמצוקה. בית המשפט מחליט על שילוב הילדים במעון לשם קבלת טיפול, לאחר קבלת המלצות וחוות דעת של עובדות סוציאליות ופקידות סעד. הילדים במעון זוכים לקבלת טיפול רפואי, פסיכולוגי וסוציאלי, לצד מגוון רחב של טיפולים המסייעים בהתפתחותם התקינה (כגון סיוע לבעיות קשב וריכוז שהתפתחו על רקע חרדה) מבלי שינותקו מאמותיהם.

תמצית טענות המועצה

3. המועצה טוענת כי המעון נשוא הערעור אינו עומד בקריטריונים של ס' 5ג(ה)(6) לפקודת הפיטורין, וכי הוא אינו מעון כמשמעותו בתקנון לעבודה סוציאלית של משרד הרווחה (להלן: תע"ס), כלומר אינו מעון טיפולי לילדים ולנערות בסיכון ובמצוקה. לטענתה המעון נועד לסייע לנשים להיגמל מסמים, ושילובם של הילדים במעון נעשה על רקע זה בלבד. המועצה מפנה לתקנון לעבודה סוציאלית וטוענת כי הוראת הפטור מתייחסת רק למעונות המשמשים לשיקום ולטיפול בילדים ובנוער במצוקה, ואין בעובדה שהנכס משמש לאמהות נגמלות מסמים כדי לענות על תנאי הפטור.

4. המועצה טוענת כי העמותה לא הצביעה על מקור חוקי המקנה לה פטור מחובת תשלום ארנונה, ולפיכך היא אינה זכאית לקבלת פטור או הנחה מתשלום המס.

5. המועצה מוסיפה כי החלטת ועדת הערר נעדרת הנמקה או פירוט, בניגוד לדין, ולפיכך דין החלטתה להתבטל. לחילופין נטען כי מאחר והערעור עוסק בפרשנות משפטית ניתן להכריע בו מבלי להשיבו לוועדת הערר.

תמצית טענות העמותה

6. המקור החוקי לקבלת הפטור מתשלום ארנונה הינו ס' 5ג(ה)(6) לפקודת הפיטורין.

7. העמותה טוענת כי ס' 5ג(ה)(6) מונה שני קריטריונים מצטברים לקבלת פטור מלא מארנונה, והיא עומדת בהם. התנאי הראשון הינו היותו של השטח הרלוונטי מעון כמשמעותו בתע"ס. התנאי השני הוא כי המעון נותן הגנה וטיפול לילדים ולנערות בסיכון ובמצוקה.

8. בעניין התנאי הראשון, העמותה טוענת כי יחידת האמהות והילדים מהווה מעון כמשמעותו בתע"ס הואיל ומדובר במוסד מוכר לגמילה מסמים לפי חוק הפיקוח על המוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ד-1993 (להלן: חוק הפיקוח על המוסדות). היחידה קיבלה סמל מעון שמספרו 1745, היא מוכרת כמוסד משולב של משרד הבריאות ומשרד הרווחה ואף פועלת תחת פיקוחו של משרד הרווחה.

9. בעניין התנאי השני, העמותה טוענת כי המעון מספק הגנה וטיפול לילדים במצוקה. העמותה מוסיפה כי משרד הרווחה אישר שביחידת האמהות והילדים ניתן מענה טיפולי ושיקומי לאימהות וכן לילדים (שמספרם יכול להגיע עד 50) המוגדרים בסיכון גבוה ובמצוקה.

דיון

10. סעיף 5ג(ה)(6) לפקודה מונה שני תנאים מצטברים שעמידה בהם מזכה בפטור מתשלום ארנונה. התנאי הראשון הוא היות הנכס מעון כמשמעותו בתע"ס; התנאי השני הוא הענקת הגנה וטיפול בילדים בנערות בסיכון ובמצוקה. להלן לשון הסעיף:

(ה) ".....

(ו) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה:

(6) מעון כמשמעותו בתע"ס המספק הגנה וטיפול לילדים ולנערות בסיכון ובמצוקה; לענין זה, "תע"ס" - הנחיות והוראות המנהל הכללי של משרד העבודה והרווחה (תקנון לעבודה סוציאלית - תע"ס), כתוקפן מזמן לזמן, המצויות לעיון הציבור בלשכות הסעד ובלשכות המחוזיות של המשרד האמור".

11. כדי לבחון האם הנכס נשוא הערעור עונה על הגדרת "מעון" עלינו לבחון את משמעותו בתקנון לעבודה סוציאלית, כמצוות ס' 5ג(ה)(6) לפקודה. הצדדים חלוקים בשאלה מהי ההגדרה הרלוונטית ל"מעון" לצורך הפקודה. המועצה טוענת כי יש לבחון את הגדרת "מעון" המצויה בתע"ס בהוראה מספר 15.1 מיום 30.5.1995. הגדרה זו מצויה תחת הכותרת "סידור חניכים במוסדות רשות חסות הנוער", וקובעת כי מעון הינו "מקום המשמש למגורים או למשמורת של קטינים מחוץ למשפחתם, שהממונה על המעונות הפנה אליו קטין לאחר שבית משפט לנוער ציווה לפי חוק זה על החזקתו במעון". המועצה טוענת בעניין זה כי ס' 15.1 ממלא אחר רצון המחוקק במובן של הגנה וטיפול בילדים ובנערות בסיכון. לטענת המועצה, ס' 15.1 מתמקד בנוער ולא באוכלוסיה נזקקת באופן כללי, כפי שמופיע בהגדרה שבסעיף 1 לתע"ס. מנגד, טוענת העמותה כי הוראת ס' 15.1 לתע"ס אינה רלוונטית לענייננו מפני שהפרק המתייחס לרשות חסות הנוער משתייך ליחידה במשרד הרווחה האחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי-כופה במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית. לשיטתה של העמותה, ההגדרה הרלוונטית ל"מעון" מצויה בפרק 1 לתע"ס המפרט הגדרות כלליות. העמותה מפנה להוראה 1.1 מיום 30.4.2006 המגדירה מעון כ"מקום המשמש או הנועד לשמש, כולו או חלקו, מקום מגורים לילדים לזקנים, לבעלי מום גופני או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על המוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993, המשמש או נועד לשמש לטיפול" (ההדגשה הוספה; הוראות התע"ס הוגשו כנספח 8 להודעת הערעור של המועצה).

12. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בשאלה מהי הגדרת "מעון" הרלוונטית לעניינו, מצאתי לנכון לקבוע כי ההגדרה הרלבנטית לענייננו היא ההגדרה שבפרק 1 לתע"ס. סעיף 5ג(ה)(6) לפקודה דן במוסדות המעניקים הגנה וטיפול לילדים ולנערות המצויים בסיכון ומצוקה. ההגדרה המוצעת על ידי המערערת מתייחסת לטיפול בילדים "הזקוקים להתייחסות סמכותית מחייבת וכופה לצורך השלמה הדרגתית של התהליכים השיקומיים שיאפשרו שילובם מחדש בחברה" (ההדגשות הוספו; ראו ס' 1 להוראה 15.1 לתע"ס). הגדרה זו עניינה בקטינים נטולי נורמות והרגלים בסיסיים, בקטינים שסובלים מבעיית עבריינות, בקטינים הטעונים טיפוח או הסובלים מבעיית גבוליות שכלית ונפשית (שם). המטרה העיקרית העומדת בבסיס השמתם של קטינים אלה במוסדות הינה שיקומם, שיסייע בשילובם בחברה. הרעיון העיקרי שבבסיס מטרה זו אינו הגנה על אותם קטינים, אלא הגנת הציבור מפני אותם קטינים. מובן כי השמת הקטינים במוסדות גם תגן על הקטינים מפני עצמם, אולם דומה כי לא זו המטרת העיקרית העומדת ביסוד ההחלטה לשכנם במוסד. הצדדים מסכימים כי הוראת הפטור שהם חלוקים בשאלת תחולתה על ענייננו מתייחסת לנכסים אשר ייעודם לספק הגנה וטיפול לילדים ולנערות במצוקה, כלומר הוראות הפטור דורשת שהפעילות העיקרית של הנכס בו שוכנים הקטינים מתמקדת בהגנה על הקטינים במצוקה ובטיפול בהם, ולאו דווקא בשיקום קטינים בעלי נטייה להסתבכות עבריינית. בנסיבות אלה הגדרת המעון המצויה בפרק 15.1 לתע"ס, המוצעת על ידי המועצה, אינה רלוונטית לערעור שבפניי. אין בפי המועצה טענה חלופית בעניין הגדרת "מעון". לפיכך יש לקבל עמדת העמותה כי ההגדרה הרלבנטית של "מעון" בתע"ס היא זו שבפרק 1 לתע"ס הדן בהגדרות כלליות, ויש לבחון האם הנכס שאליו מתייחס הערעור עונה על הגדרה זו.

13. אין חולק כי העמותה הינה מוסד מוכר לגמילה מסמים לפי חוק הפיקוח על המוסדות המטפל במכורים לסמים. לפיכך, העמותה עומדת בתנאי הקבוע בסיפא של הגדרת מעון בפרק ההגדרות הכלליות בתע"ס מיום 30.4.2006. על כן, הנכס בו אנו דנים בערעור המועצה עומד בתנאי הראשון לתחולת הפטור שהוא כי מדובר ב"מעון" כהגדרתו בתע"ס. על כן יש לעבור ולבחון אם הנכס ממלא אחר התנאי המצטבר השני לתחולת הוראת הפטור הרלבנטית.

14. במהלך הדיון בערעורים טען ב"כ העמותה כי האמור בתצהירו של מר איתן סלע, מנהלה של העמותה, אינו שנוי במחלוקת. מר סלע הגיש את תצהירו במסגרת הדיון בערר בפני ועדת הערר לענייני ארנונה, אשר על החלטתה מערערת המועצה. המועצה ויתרה על חקירתו של מר סלע בדיון בועדת הערר. ככלל, כאשר בעל דין מוותר על חקירת מצהיר, יש לראות את העובדות המפורטות בתצהירו של האחרון כעובדות שאינן שנויות במחלוקת. בנוסף, המועצה לא טענה בפניי כי העובדות שפירט מר סלע בתצהירו אינן נכונות ומקל וחומר שלא הביאה בפניי גרסה עובדתית נוגדת. לפיכך יש לקבל את העובדות שפורטו בתצהירו של מר סלע (נספח ט"ו בתיק המוצגים של העמותה) כעובדות שעליהן תתבסס ההכרעה.

15. מר סלע כתב בתצהירו כי המעון מעניק הגנה וטיפול בילדים אשר גדלו עם אמהות המשתמשות בסמים, בסביבה אשר חשפה אותם למצוקה, הזנחה ואלימות. הילדים מקבלים במעון טיפול רפואי ופסיכולוגי. בנוסף, המעון מספק מענה בתחום התפתחות הילד (ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק, טיפול באמצעות בעלי חיים וטיפול באומנות), ודואג לחינוך הילדים ולהעסקתם מחוץ לשעות הלימודים בגנים ובבתיהספר (למעט פעוטות שאינם משובצים במוסד חינוכי כלשהו מחמת גילם הצעיר, השוהים במעון כל שעות היממה). נוכח גילם הצעיר של הילדים, הם אינם מנותקים מאמותיהם. הילדים זוכים לקבלת טיפול במסגרת חמה, בטוחה ומפקחת ובד בבד אמם עוברת אף היא הליך שיקום וגמילה מסמים ולומדת כיצד לתפקד כהורה. מר סלע הוסיף כי הילדים נשלחים לטיפול למעון יחד עם אמם בצו שיפוטי, לאחר שבית המשפט מגדיר אותם כ"קטין נזקק".

16. מנתונים אלה עולה כי לולא התערבות המעון בטיפול ובהגנת הילדים הקטינים, היו הילדים גדלים בסביבה קשה ומסוכנת שהיתה מותירה להם סיכויי הישרדות נמוכים. המעון מעניק לקטינים מסגרות חינוכיות וכן כלים ומיומנויות להשתלב בחברה בצורה תקינה. גם משרד הרווחה אישר כי המעון מספק מענה טיפולי ושיקומי לאמהות ולילדיהן, המוגדרים כילדים במצוקה ובסיכון גבוה (נספח י"ב לתיק מוצגי העמותה). הילדים אינם שוהים במקרה בנכס. הם גם אינם נמצאים שם רק כנלווים לאמותיהם, ללא ערך מוסף טיפולי. העובדות שאינן במחלוקת הן כי הימצאות הילדים בנכס היא פרי החלטה של בית המשפט המתייחסת לילדים עצמם, וכי הילדים זוכים לא רק לאכסניה נאותה ולטיפול בהבאתם למוסדות החינוך המתאימים להם ובהחזרתם לנכס בתום שעות הלימודים, אלא גם למגוון טיפולים הניתנים להם במעון עצמו כמפורט לעיל בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, והמקצועות הפארא-רפואיים ההתפתחותיים. בנסיבות אלה לא יכולה להיות מחלוקת כי המעון עומד בתנאי השני הקבוע בסעיף 5(ג)(ה)(6) לפקודה, תנאי של הענקת הגנה וטיפול לילדים ונערות בסיכון ומצוקה.

17. לאור כל האמור לעיל הוכח כי עמותה עומדת בשני התנאים המצטברים הקבועים בס' 5ג(ה)(6) לפקודת הפיטורין, המזכים אותה בפטור מתשלום ארנונה. לפיכך ועדת הערר פטרה כדין את העמותה מתשלום ארנונה בגין הנכס נשוא הערעור, ודין הערעור להידחות.

18. בשולי הדברים: אין לקבל את טענת המועצה לפיה דין ההחלטה נשוא הערעור להתבטל מאחר ולא נומקה כדין. המועצה מושתקת מלטעון טענה זו נוכח תשובתה לערעור שהגישה העמותה על חלק אחר בהחלטה נשוא הערעור דנן, בה טענה המועצה בעצמה כי "אין די בהעדר נימוק כדי לקבוע כי החלטת ועדת הערר בטלה" (ס' 55 לתשובה שהגישה בעמ"נ 48729-05-10). גם לגופה מקובלת עלי ההשקפה כי מקום בו הערעור עוסק בשאלה פרשנית, אין טעם בהשבת הדיון לוועדת הערר למתן נימוקים אלא ניתן להסתפק בדיון ובהכרעה בטענות לגופן וכך נעשה במקרה שבפניי.

19. לאור כל האמור לעיל, ערעור המועצה נדחה.

ערעור עמותת בית אור אביבה (עמ"נ 48729-05-10)

20. העמותה מערערת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שלא לזכותה בהנחה בתשלומי ארנונה בהתאם לס' 3(ב) לפקודה בגין יתרת השטחים המוחזקים על ידה.

תמצית טענות העמותה

21. סעיף 3(ב) לפקודה קובע כי תינתן הנחה בתשלום ארנונה למוסד המחזיק בקרקע מטעם הממשלה, ולצרכי הממשלה). העמותה טוענת כי היא עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 3(ב) לפקודה, משום שהיא מחזיקה בקרקע ופועלת בה מטעם משרד הרווחה ולצרכיו.

22. לטענת העמותה, היא פועלת כמוסד ללא כוונת רווח ומבצעת פעילות שלטונית ריבונית בדמות טיפול בנגמלים בסמים. העמותה מתוקצבת על ידי משרד הרווחה וכפופה למתן דיווחים לממונים עליה במשרד זה. בנוסף, פעילותה של העמותה תורמת לחברה כולה, ופועלת כלפי קבוצה כללית ובלתי מסוימת. לטענתה, המדינה הצהירה כי העמותה פועלת מטעמה וכזרועה הארוכה.

23. העמותה מוסיפה כי העובדה שמנהלי ארנונה ברשויות מקומיות שונות קיבלו את טענותיה בדבר זכאות להנחה בתשלום ארנונה מכח ס' 3 לפקודה, מדברת בעדה. לטענתה מדובר באותן נסיבות, ולפיכך יש להחיל דין זהה על הנכסים המצויים בתחום שיפוטה של המועצה המקומית קדימה-צורן.

24. טענה נוספת של העמותה הינה כי יש לבטל את החלק בהחלטה נשוא הערעור מחמת היעדר הנמקה.

תמצית טענות המועצה

25. יש לנקוט בפרשנות מצמצמת של הוראות חוק הפוטרות מתשלום ארנונה.

26. העמותה אינה עומדת בתנאים הקבועים בס' 3(ב) לפקודה. המועצה מנמקת באריכות מדוע לשיטתה מעמד העמותה אינו של "מחזיק מטעם הממשלה". אתייחס בפירוט לטענותיה בהמשך.

27. המועצה מוסיפה כי היה על העמותה להמציא את עמדת היועץ המשפטי לממשלה אשר תשקף את עמדת הממשלה בשאלה האם יש לראות במחזיק הנכס כמי שפועל מטעם הממשלה ולצרכיה.

28. בעניין אי הנמקת ההחלטה נשוא הערעור, המועצה טוענת כי אין בכך טעם מספיק לביטול ההחלטה. נטען כי מאחר והערעור עוסק בשאלה פרשנית, אין להחזירו לידי ועדת הערר להשלמת נימוקיו אלא שבית המשפט ידון בטענות הצדדים לגופן.

דיון

29. ס' 3(ב) לפקודה קובע שני תנאים מצטברים לקבלת הנחה בתשלום ארנונה: הראשון, כי המחזיק בנכס הינו הממשלה או כל אדם או מוסד אחר המחזיק בנכס מטעם הממשלה. התנאי השני הוא כי הנכס משמש לצרכי ממשלה או לצרכי מי שמחזיק בו מטעם הממשלה. להלן לשון הסעיף:

(ה) "3. למרות כל דבר האמור בפקודת העיריות, 1934 - (ו) (א) (1) בשל נכסים בתחומי רשויות מקומיות, שחל עליהם סעיף 3(ב) תשולם ארנונה כללית, בכל שנת כספים, בשיעור הקבוע בפסקה (3) מהארנונה הכללית שהיתה משולמת ברשות המקומית אלמלא הוראת סעיף 3(ב) האמור, והכל בהתאם לסכומים ולסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית, באופן שלא ייקבע סיווג נפרד לנכסי המדינה, אלא אם כן נקבע בתקנות לפי סעיף קטן (ג) סיווג נפרד לנכסים כאמור; באין סיווג מתאים - יחול הסיווג הדומה ביותר.

(ז) (2)...

(3) שיעור הארנונה הכללית בהתאם לפסקה (1) יהיה -

(א) לגבי נכסים שמחזיקים בהם משרד הבטחון או צבא הגנה לישראל או

מטעמם, לרבות יחידות הסמך שלהם - 30%;

(ב) לגבי נכסים המשמשים בתי חולים או מרפאות - 45%;

(ג) לגבי נכסים אחרים - 55%.

(ב) הארנונה הכללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה שהמחזיקים בהם הם הממשלה, או כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, והמשמשים לצרכי הממשלה או לצרכי כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, ושום בנין או קרקע תפושה לא ייחשבו כאילו הם משמשים לאחד מן הצרכים האלה אם המחזיק באותו בנין או באותה קרקע תפושה הוא פקיד מטעם הממשלה המשלם שכר דירה בעדם אם במישרין או בצורת ניכויים ממשכורתו.

(ח) (ג)...".

30. בתי המשפט נדרשו בעבר לבחינת זכאותם של עמותות וגופים שונים לקבלת הנחה מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 3(ב) לפקודה. הפסיקה עמדה על כך כי יש לפרש את הוראות הפטור בסעיף הנ"ל בצמצום, והתוותה כללים נוקשים להחלתו. באי כח הצדדים מפנים לכללים שנקבעו בע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת המים בע"מ, פ"ד נ"ז(4) 769 (להלן: "פרשת עילבון השניה"), אשר אומצו על ידי בית משפט העליון בבר"מ 3524/08 איגוד ערים אזור חיפה (שרותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית טבעון (טרם פורסם, ניתן ביום 14.3.2010, להלן: "פרשת איגוד ערים"). בפרשת עילבון השניה מונה כב' השופט (כתוארו דאז) ריבלין מספר קריטריונים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע אם יש להעניק למחזיק פטור חלקי מתשלום ארנונה מכח סעיף 3(ב) לפקודה. בפרשת איגוד ערים שב בית משפט העליון ומנה את אמות המידה אשר נקבעו בפרשת עילבון השניה, כדלהלן:

(א) האם מטרות מבקש הפטור נועדו לקדם את ענייניו האישיים, או עניינן בביצוע פעולות שלטוניות; האם פעילותו נועדה לשם הפקת רווחים.

(ב) האם פעילותו של מבקש הפטור בעלת אופי פרטי, מסחרי-עסקי, או בעלת אופי שלטוני-ריבוני.

(ג) האם פעילותו של מבקש הפטור מהווה תרומה כללית ובלתי מסוימת, או שמא נהנית ממנה קבוצה מצומצמת ומוגדרת של אנשים.

(ד) האם מבקש הפטור נהנה מתמיכת הממשלה.

(ה) מהי מידת הפיקוח והשליטה של הממשלה על פעילותו של מבקש הפטור.

(ו) האם לממשלה סמכות למנות את מנהלי מבקש הפטור.

(ז) מהי עמדת הממשלה בשאלה האם המחזיק בנכס פועל מטעמה ולצרכיה.

31. אמות המידה המפורטות לעיל אינן בבחינת רשימה סגורה המהווה מבחן יחיד ובלעדי לבחינת השאלה האם המחזיק בנכס עושה כן "מטעם הממשלה", אלא כל מקרה יבחן לגופו (ראו פרשת איגוד ערים). מאחר וכבוד השופט ריבלין קבע בפרשת עילבון השניה אמות מידה מנחות והצדדים בפניי נדרשו להן בטענותיהם, אבחן לאורן את נסיבות המקרה הנוכחי תוך שנזכיר כי אין הכרח שמוסד יעמוד בכל אמות המידה הנ"ל כדי שייחשב כמי שעומד בדרישות סעיף 3(ב) לפקודה.

32. העמותה מפעילה קהילה טיפולית לטיפול בנגמלים מסמים מטעם משרד הרווחה. הצדדים חלוקים בשאלה האם העמותה היא מוסד הפועל ללא מטרות רווח. העמותה טוענת כי היא מוסד הפועל ללא כוונת רווח, וכי אינה פועלת למטרות אישיות. תימוכין לטענתה נמצא במכתב מיום 13.2.2008 מאת מנהלת השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה וסגניתה (נספח י"א למוצגי העמותה). מנגד טוענת המועצה כי העובדה שהעמותה לא קיבלה פטור מתשלום ארנונה כמוסד מתנדב מעידה, כי מעמדה אינו של מלכ"ר (ראה עמוד 5 לפרוטוקול). דין טענה זו להידחות. לו רצה המחוקק לקשור באופן חד-חד ערכי בין קבלת פטור כ"מוסד מתנדב, לבין תחולת סעיף 3(ב) לפקודה, חזקה שהיה עושה כן. הוא לא עשה כן. מדובר בשני משטרי פטור שונים שגם תוצאותיהם שונות - פטור מלא ל"מוסד מתנדב, ופטור חלקי למי שסעיף 3(ב) לפקודה חל עליו. מכאן שהדין הוא שדווקא מי שאינו זכאי לפטור כ"מוסד מתנדב" יכול לנסות ולבוא בשערי סעיף 3(ב) לפקודה. טיעון המועצה הינו מעגלי בהגיונו וקבלתו מאיינת כליל את השימוש בסעיף 3(ב), שהרי מי שזכאי לפטור כ"מוסד מתנדב" לא ייזקק כלל לסעיף 3(ב) ממילא. המועצה טענה גם כי העמותה גובה תמורה בגין פעילותה, אולם הטענה נטענה בעלמא ללא כל פירוט, מבלי לנקוב בסכומים ומבלי לתמוך את הטענה בראיות. מכל מקום, אף אם הטענה כי העמותה גובה תמורה בגין שירותיה היא נכונה עובדתית, אין בה כדי לפגוע במעמד העמותה כמוסד שמטרת פעילותו העיקרית אינה לשם עשיית רווח. גביית תשלום ממי שנהנה משירותים אינה עומדת בסתירה מעצם טבעה להעדר מטרת רווח. אין לערבב בין פילנתרופיה לשמה לבין העדר כוונת או מטרת רווח, מה-גם שידועים מקרים של גופים העוסקים בפילנתרופיה לשמה וחרף זאת גובים חלק (ולו סמלי) מעלות השירותים או המצרכים שהם מספקים ממי שמבקשים לקבלם. אם נאמר שמי שגובה סכום כלשהו מהמשתמשים בשירותיו יוצא מאותו רגע מכלל מוסד שאינו למטרת רווח, נחייב את כל המוסדות ללא כוונת רווח להישען אך ורק על תרומות ועל תקצוב ממלכתי או מוסדי. גישה כזו תסכן את עצם קיומם של אותם מוסדות ותמנע מצב בו לפחות חלק מההכנסות נובע ישירות מהפעילות ואינו תלוי בתקציבים ממלכתיים (שכידוע נתונים לשינויים בכל שנה או שנתיים, ולעיתים גם במהלך שנת תקציב) ובתרומות, שאף הן בלתי יציבות לאורך זמן מעצם טבען. תלות מוחלטת בשני מקורות אלה תמנע כל תכנון ופיתוח של השירותים לטווח שאינו מיידי. אלה תוצאות בלתי רצויות ואין לקבוע כלל הגורם להן. בנוסף, תנאי בסיסי וחיוני לעצם התאגדותה של עמותה הוא כי מטרת העמותה אינה לעשיית רווח ואינה מכוונת לחלוקת רווחים בין חבריה (ר' ס' 1 לחוק העמותות, תש"ם-1980). לפיכך לא יכולה להיות מחלוקת בדבר מעמדה של העמותה כמוסד ללא כוונת רווח, מעצם היותה עמותה. אין פסול בכך שלמלכ"ר יש הכנסות, ואף בכך שלעיתים יש למלכ"ר בשנה מסוימת עודף הכנסות על הוצאות. ככל שהכנסות העמותה מותירות בידיה עודף על הוצאותיה (שמבחינה חשבונאית מוגדר כ"רווח"), הרי שהרווח אינו מחולק לחברי העמותה כדיבידנד אלא משמש להמשך ולהרחבת פעילותה. דרך זו מגדילה את התועלת החברתית מפעילות העמותה. המבחן אינו, אם כן, גביית תשלום (ובלבד שאין מדובר בגביית מלוא העלות) מהמשתמשים בשירותי העמותה, ואף אינו האם נותרים או עשויים להיוותר עודפי הכנסות על הוצאות. המבחן הוא האם פעילותו של המוסד מיועדת, כמטרה, לעשיית רווחים כדרכה של פעילות עסקית ולחלוקת הרווחים לחברי ההתאגדות, או שרווחים אינם המטרה וגם אם יש רווחים אין הם מחולקים לחברי ההתאגדות. אין טענה בפי המועצה כי בניגוד למתחייב מסעיף 1 לחוק העמותות, תש"ם-1980, מחלקת העמותה רווחים לחבריה או כי מטרת הקמת העמותה ופעילותה היא לשם עשיית רווחים, וממילא אין יסוד לטענה כי העמותה אינה מקיימת את הקריטריון שנקבע בפסיקה של העדר מטרת רווח.

33. הטיפול המוענק במסגרת הקהילה הטיפולית שייסדה העמותה, ניתן למכורים לסמים השוהים בתחומה באמצעות אנשי מקצוע בעלי הכשרה ייחודית לטיפול באוכלוסייה זו. בכל חברה מתוקנת קיים אינטרס חברתי להילחם בתופעת הסמים ולפעול לשם הקמת מערך טיפול בנפגעי הסמים ושיקומם. מדובר באינטרס חברתי ראשון במעלה, אשר הרשות המבצעת פועלת לשם קידומו. לפיכך הממשלה תומכת ומתקצבת מוסדות העוסקים בטיפול בנפגעי הסמים ובשיקומם, ובין היתר מתקצבת גם את העמותה. בעניין איגוד ערים לעיל נפסק אמנם כי תמיכה תקציבית שהממשלה מעניקה למוסד כלשהו אינה מלמדת שאותו מוסד פועל כזרועה הארוכה של הממשלה. דומה כי הדברים ברורים מאליהם, שכן רשימת הגופים הנתמכים תקציבית על ידי המדינה ארוכה וכוללת גם גופים שברור לגמרי כי אין לומר שפעילותם מבוצעת "עבור" הממשלה או מטעמה. אף על פי כן, קבלת תקציבים מהמדינה היא אחד הקריטריונים שנקבעו בפרשת עילבון השניה, והיא מלמדת על זיקה לפעילות הנושאת סממן שלטוני-ריבוני. במכתבן של מנהלת השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה וסגניתה שנזכר לעיל צוין כי הטיפול בהתמכרויות על ידי משרד הרווחה מתבצע "באמצעות עמותות וגופים המפעילים מסגרות טיפוליות" כדוגמת העמותה. כמו כן צוין שם כי העמותה פועלת מטעמו של משרד הרווחה וכזרועו הארוכה, וכי אין בנמצא מסגרות ממשלתיות אחרות המעניקות טיפול לנפגעי התמכרויות (נספח י"א למוצגי העמותה; ההדגשות הוספו). עיון בנספחים ו'-ט' למוצגי העמותה מגלה כי בשלהי שנת 1987 יזמה הממשלה את הקצאת השטחים שהערעור דן במיסוי העירוני החל עליהם לטובת הקמת קהילה טיפולית למתמכרים לסמים. בעקבות יוזמה זו, התקשרה בשנת 1988 ממשלת ישראל עם הרשות למלחמה בסמים בהסכם בו הועברו ללא תמורה שטחי אתר אילנות, לרבות המבנים המצויים עליהם, לידי הרשות למלחמה בסמים (נספח ז' לתיק המוצגים של העמותה). הרשות למלחמה בסמים התקשרה בהסכם עם העמותה שעל-פיו הועברו שטחי אתר אילנות לידי העמותה על מנת להקים כפר קהילתי מגמילה מסמים (נספחים ט' - י' לתיק המוצגים). נסיבות אלה מלמדות כי הממשלה היא שביקשה להקצות שטח לטובת קידום המלחמה בסמים, והיא הותירה בידי גופים מקצועיים ומיומנים כגון העמותה את הביצוע האופרטיבי של הטיפול בנפגעים. המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי העמותה מבצעת פעילות שלטונית שהממשלה יזמה והיא אף תומכת בה תקציבית ומפקחת עליה. טענת המועצה, לפיה העמותה הינה קבלן המעניק שירותים לרשות למלחמה בסמים, אינה פוגעת בסממנים השלטוניים המאפיינים את פעילותה של העמותה.

34. המועצה טוענת כי העמותה לא הציגה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה במענה לשאלה האם הממשלה רואה בעמותה המחזיקה בנכס נשוא הערעור כמי שפועל מטעמה. המועצה מוסיפה כי החתומות על המכתב שצורף כנספח י"א למוצגי העמותה אינן מוסמכות לחוות דעתן בכל הנוגע לפטור בענייני ארנונה. אכן, לא הובאה בפניי עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין שבפניי. לשון הפקודה או הפסיקה אינם מחייבים כי הממשלה תביע דעתה בשאלה האם גוף מסוים פועל עבורה רק באמצעות חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. מהראיות שהובאו בפניי והמתוארות לעיל נחה דעתי כי העמותה פועלת כידה הארוכה של הממשלה ומטעמה. מנהלת השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה וסגניתה לא הביעו את דעתן בשאלת זכאותה של העמותה לקבלת פטור מתשלום ארנונה (טוב שכך, משום שבכל הכבוד הדבר אינו בסמכותן ואף אינו בסמכות היועץ המשפטי לממשלה), אלא ציינו כי העמותה פועלת מטעמו של משרד הרווחה וכזרועו הארוכה, וכן ציינו כעניין שבעובדה כי פרט לעמותות ולגופים המפעילים מסגרות טיפוליות לנפגעי ההתמכרויות אין מסגרות ממשלתיות אחרות למטרות אלה. יש לזכור כי הכותבות הן בעלות התפקידים הבכירים ביותר במשרדי הממשלה בכל הנוגע לטיפול גמילה במכורים לסמים. בכך סבורני שהעמותה הוכיחה כי היא עומדת בדרישה שהממשלה עצמה תהיה סבורה שהעמותה מחזיקה בנכס מטעמה ולצרכיה.

35. המועצה מוסיפה וטוענת כי לממשלה אין סמכות למנות את מנהלי העמותה, וכי בהתאם להסכם שנחתם בין המערערת לרשות למלחמה בסמים אין לממשלה סמכות להנחות או לבקר את העמותה. במקרה שבפניי העדר סמכותה של הממשלה למנות את מנהלי העמותה אינו משפיע על התוצאה, משום שאינו פוגע בטיב ובמהות פעילות העמותה. אין חולק כי פעילותה של העמותה כפופה לפיקוחו של משרד הרווחה, והעמותה מחויבת למסור לו דיווחים שוטפים בנושאים טיפוליים ומנהליים. הסכם ההתקשרות בין העמותה לבין הרשות למלחמה בסמים וחובת הדיווח של העמותה אינם שוללים את סמכותה של הממשלה או המשרד הממונה מטעמה (משרד הרווחה) לבקר את פעולות המערערת. לפיכך יש לדחות טענות המועצה בעניין זה. גם טענתה של המועצה לפיה העמותה אחראית על ניהול חשבונותיה, על תקציבה השנתי וכי העמותה היא זו שנושאת בשכרם של עובדיה, אינה משפיעה על המענה לשאלה העקרונית האם פעילותה של העמותה הינה מטעם הממשלה. כל גוף שאינו יחידה או משרד ממשלתי מתנהל בדרך אוטונומית, אחראי על ניהול חשבונותיו ועל תקציבו השנתי ומשלם בעצמו את שכר עובדיו, ועדיין יכול שיחול עליו סעיף 3(ב) לפקודה, משום שגישה אחרת פירושה שסעיף זה לא יחול אלא על משרדי הממשלה עצמם או על יחידות סמך ממשלתיות. זו אינה לשון הפקודה וזו אינה כוונתה.

36. אין לקבל גם את טענת המועצה לפיה פעילותה של העמותה תורמת לקבוצה מוגדרת ומצומצמת של נגמלים מסמים. פעילותה של העמותה כללית ובלתי מסוימת. בשעריה נכנסים מטופלים המגיעים מכל רחבי הארץ וממגוון שכבות ורבדי החברה. פעילותה מסייעת בהפחתת שיעורי הפשיעה והאלימות בחברה. מדובר בפעילות התורמת לציבור כולו. פרשנות המועצה למונח "קבוצה מוגדרת" גובלת באבסורד, משום שלפיה כל מוסד

שאינו מסוגל להכיל את כל האנשים הנזקקים ומתאימים לטיפול גמילה מסמים בכל מדינת ישראל, אינו עומד בתנאי של פעילות "כללית ובלתי מסוימת". אכן, בכל רגע נתון שוהים ויכולים לשהות במוסד של העמותה רק נגמלים מסוימים בכמות מוגבלת על פי כושר הקליטה של המוסד (מקום פיזי, כמות מטפלים מתאימה וכיוצא באלה מגבלות כמותיות), אולם לאורך זמן אין מדובר במוסד שנועד לתת מענה לאוכלוסיה מוגדרת ומוגבלת מלכתחילה, אלא במוסד שכל מי שמתאים לטיפול הניתן בו יכול להתקבל אליו ככל שיש בו מקום פנוי המאפשר זאת.

37. נוכח כל האמור לעיל, המסקנה היא כי יישומן של אמות המידה שנקבעו בעניין עילבון השני מביא למסקנה כי העמותה מחזיקה בנכסים נשוא הערעור מטעם הממשלה ולצרכיה, ולפיכך היא עומדת בתנאי ס' 3(ב) לפקודה. בנסיבות אלה מתייתר הדיון בשאר טענות העמותה.

התוצאה

38. דין ערעור העמותה להתקבל. בכך לא תמה המלאכה שכן יש לקבוע מהו שיעור ההנחה הנובע מקבלת הערעור. העמותה לא פירטה טענותיה בעניין שיעור ההנחה שהיא זכאית לקבל, אלא רק ביקשה לקבל את ערעורה ולקבוע כי הינה זכאית לקבלת הנחה בשיעור של 55% ולחילופין בשיעור של 45%. המועצה טענה כי דין הערעור להידחות ולא טענה, ולו לחלופין, לעניין שיעור ההנחה החל אם הערעור יתקבל. ס' 3(א) לפקודה קובע כי נכסים שחל עליהם ס' 3(ב) לפקודה המשמשים בתי חולים או מרפאות, תשולם בגינם ארנונה כללית בשיעור של 45% מהשיעור שהיה חל על הנכס אלמלא חל עליו סעיף 3(ב) לפקודה. בגין "נכסים אחרים" (שאינם נכסים שמשרד הביטחון או צה"ל או מי מטעמם מחזיק בהם) תשולם ארנונה כללית בשיעור של 55% מהארנונה שהיתה חלה אלמלא חל סעיף 3(ב).

39. מאחר והמערערת לא טענה כי הנכסים נשוא הערעור משמשים כבתי חולים או מרפאות (ואני סבור, מבלי להכריע בכך בהעדר טיעון, כי אכן אין מדובר ב"בית חולים" או במרפאה" משום שאין מדובר במקום המטפל במי שניתן להגדירם כ"חולים" כפשוטו של מונח זה), נקבע בזה כי העמותה מחזיקה "בנכסים אחרים" כאמור בס' 3(א)(3) לפקודה ולפיכך הארנונה החלה על הנכסים שערעור העמותה דן בהם תהיה בשיעור של 55% מהארנונה שהיתה חלה עליהם אלמלא התקבל הערעור.

הוצאות בשני הערעורים

40. לאחר שנמצא כי הדין עם העמותה בשני הערעורים שבכותרת, תישא המועצה בהוצאות המשפט של העמותה בשני הערעורים, וכן תישא המועצה בשכר טרחת עורכי דינה של העמותה בשני הערעורים יחדיו בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22/11/2010, בהעדר הצדדים.