1. העותרת הינה עמותה רשומה המפעילה בית ספר- ישיבה תיכונית לתלמידי כיתות ט' - יב'. בית הספר מוכר ומפוקח ע"י משרד החינוך והינו בעל רישיון מטעם משרד החינוך (להלן: "הישיבה" או "בית הספר").

2. לצורך פעילותה מחזיקה העותרת בשני בניינים בצפת. בניין אחד מצוי ברח' ירושלים 17 (רשום בספרי העירייה כנכס מס' 48600000 ) ומשמש בעיקרו ככיתות לימוד של הישיבה וכחדר מורים ומשרדי הנהלה (להלן: "הנכס הראשי").

3. לנכס הראשי של הישיבה הוענק, החל מיום החזקה בו, פטור מלא מארנונה בהתאם לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

4. הבניין השני, נשוא העתירה דנן, (רשום בספרי העירייה כנכס מס' 631500000) מצוי ברח' האר"י 5 בצפת ומשמש כפנימיית בית הספר לתלמידים הלומדים בישיבה, כמשרדי הנהלת הישיבה, חדר אוכל לתלמידים וכן מכיל מספר כיתות לימוד (להלן: "הנכס").

5. לעומת הנכס הראשי, לנכס נשוא העתירה הוענק פטור חלקי בלבד בשיעור של 2/3 מחיוב הארנונה המלא אשר היה מוטל אלמלא הפטור. הנכס חויב בארנונה לפי התעריף הקבוע בצו המיסים ל"מוסדות חינוך ודת".

6. בשנת 2005, הגישה העותרת השגה על חיובה בארנונה על פי הפטור החלקי, בטענה כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה עבור הנכס, בהתאם לסעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת הפיטורין, הואיל והנכס משמש חלק בלתי נפרד מהישיבה לצרכיה החינוכיים והלימודיים, ובהסתמך על הטענה כי הפקודה קובעת במפורש שבית ספר המצוי בפיקוח משרד החינוך, ללא הבחנה בין חלקיו, יופטר באופן מלא מתשלום הארנונה.

7. משנדחתה ההשגה (מהסיבה שלא הוגשה במועד), הגישה העותרת ערר בפני וועדת הערר.

8. בין לבין, ובטרם כונסה וועדת הערר לדון בטענות העותרת, ביחס לשנים עד לשנת 2005, הגישה העותרת השגה אף לשנת המס 2006. ההשגה נדחתה בטענה כי העותרת לא הביאה כל ראיה להיותה "מוסד חינוך" ו/או "מוסד דתי" וכי אין בהשגה פירוט עובדתי מספק בדבר הפעילויות בנכס. העותרת הגישה ערר גם על החלטה זו. לטענתה, בכתב התשובה לערר העלה המשיב לראשונה טענה ולפיה טענות העוררת לפטור מארנונה אינן מצויות בסמכות וועדת הערר.

9. משלא כונסה וועדת ערר בשנת 2006 הגישה העותרת השגה וערר נוספים אף לשנת 2007. בשלב מאוחר יותר, כאשר נודע לעותרת, לטענתה, כי החל משנת 2007 בוטל הפטור החלקי על הנכס והוא חויב במלוא הארנונה, ולאחר שקיבלה לידיה תשריט הנכס, כפי שנערך על ידי העירייה, פנתה ב"כ העותרת למשיב במכתב בו הועלו טענות נוספות כנגד החיובים שהוטלו עליה. במקביל ובהתאם להנחיית נציגי העירייה, פנתה העותרת לממונה על המחוז, בהתאם לסעיף 14 לפקודת הפיטורין, בבקשה להכיר בעותרת כ"מוסד חינוך" לצורך הפטור החלקי הקבוע בסעיף 4(ב) לפקודת הפיטורין.

10. ביום 13/08/07 התקבל אישור הממונה על המחוז בדבר היות העותרת "מוסד חינוך" בהתאם לפקודת הפיטורין. האישור מתייחס לשתי כתובות המבנים בהן פועלת העותרת בצפת.

11. בטרם נדונו העררים שהגישה העותרת כמפורט לעיל, היא נזקקה להגיש השגה נוספת לשנת 2008. בתשובה להשגה טען המשיב מס' 1 כי נושא הפטור המלא אינו מצוי בסמכותו במסגרת הליך ההשגה, וסירב להעניק פטור חלקי לעותרת חרף אישור הממונה על המחוז, למעט באשר לשטחי כיתות הלימוד בנכס וזאת בכפוף לכך שיוכח כי העותרת איננה פועלת למטרות רווח. העותרת הגישה ערר גם על תשובה זו, אשר לטענתה ניתנה כעבור למעלה מ- 60 יום ממועד קבלת ההשגה, ומטעם זה בלבד יש לראות את השגתה כהשגה שהתקבלה. לטענתה, הוגש הערר לשם הזהירות בלבד, נוכח העובדה כי סוגיית קבלתה של השגה עקב אי מענה הינה סוגיה משפטית, אשר ככל הנראה, איננה מצויה בסמכות ועדת הערר.

הסעדים המבוקשים

12. בעתירתה מבקשת העותרת לקבוע כי יש לקבל את ההשגה שהגישה לשנת המס 2008 וזאת נוכח העובדה כי מנהל הארנונה לא השיב להשגה במועד הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 .

13. בנוסף, מבקשת העותרת לקבוע כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה בגין הנכס עבור שנות המס הקודמות לשנת 2008 בהתאם לפטור הקבוע בסעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת הפיטורין, ולחלופין, זכאית לפטור חלקי בהתאם לסעיף 4(א)(4)(א) לפקודה.

דיון

14. הנכס נשוא הדיון, הינו אחד מהנכסים המוחזקים בצפת על ידי העותרת, שהיא עמותה המפעילה בית ספר - ישיבה תיכונית.

15. כיתות הלימוד של בית הספר מצויות רובן בנכס העיקרי של העותרת, לגביו הוענק לה פטור מלא על פי הוראות הפקודה. מרבית שטחו של הנכס נשוא הדיון משמש למגורי תלמידי בית הספר במסגרת פנימייה, אולם מצויים בו גם כיתות לימוד, משרדים וחדר אוכל, המשמש את התלמידים.

16. כפי העולה מטיעוני הצדדים, המחלוקת העיקרית ביניהם נוגעת לפרשנותן ויישומן של הוראות פקודת הפיטורין על הנכס נשוא הדיון, כשבעניין זה צומצמה המחלוקת ונותר לדון רק בגורלם של השטחים המשמשים למגורי התלמידים ושירותיים נלווים לכך, כמו חדר האוכל.

17. אגב הדיון בעתירה, עלה כי ועדת הערר, המשיבה מס' 2, לא התכנסה במשך מספר שנים ולא דנה בעררים שהוגשו לה, כמו עררים שהגישה העותרת, היא גם לא הגיבה על טענות העותרת בעתירה זו. יחד עם זאת, לעובדה מטרידה זו אין השלכה על הדיון בענייננו, נוכח צמצום המחלוקות והנחת המוצא של הצדדים, כי בית משפט זה מוסמך לדון בטענות העותרת. (לגישת העותרת הסמכות נתונה לועדת הערר אולם זו לא התכנסה במשך 5 שנים ולכן אין מנוס מהכרעה שיפוטית במסגרת זו ואילו לעמדת המשיב, המקום הנכון לברר את הטענות הוא בבית משפט זה. (מעבר לדרוש בענייננו, ראה דיון בשאלת הסמכות, בפסק דינו של כב' השופט ר.סוקול בעת"מ (מנהליים חי') 480/08 מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה נ' מנהל הארנונה בעיריית סכנין, ובספרו של הנריק רוסטוביץ,ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, ספר שני בעמ' 1366 ואילך).

המסגרת הנורמטיבית

18. נקודת המוצא של הדיון היא כי ארנונה היא המס העיקרי אותו גובות רשויות מקומיות לכיסוי הוצאותיהן, לצורך הספקת שירותים לתושבי הרשות, לרווחתם ולקידום נושאים בתחומיה של הרשות, והוא אף המקור העיקרי להכנסותיהן, (בג"ץ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים). מכאן, כי מתן פטור לאחד, מכביד את הנטל על האחר. פרשנות הוראות החוק, המעניקות פטור מארנונה, תעשה, בין היתר משיקולים אלו, על דרך הצמצום, בהיותם גורעים מעיקרון השוויון המצדיק חלוקה שווה של הנטל. (ראה ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, בר"מ 4832/07 רכבת ישראל בע"מ (המבקשת בבר"ם 4832/07 והמערערת בעע"מ 8834/07) נ' מנהל הארנונה - מועצה איזורית דרום השרון (המשיב בבר"ם 4832/07) ו בר"מ 3524/08 אגוד ערים אזור חיפה (שרותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית טבעון).

19. סעיף 4 לפקודת הפיטורין מסדיר הענקת פטור מארנונה כללית עבור נכסים המוחזקים על ידי נישומים מיוחדים, ביניהם, מוסדות דתיים, מוסדות צדקה ומוסדות חנוך. ההוראות הרלוונטיות לעניינו הן: סעיף 4(א)(2)(ד) לפקודה, הפוטר מארנונה נכסים שהבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל עדה דתית או מוסד דתי, בתנאי שהבניין או הקרקע התפוסה משמשים לאותה עדה דתית או לאותו מוסד דתי, כגן-ילדים, בית-ספר, בית-יתומים, סמינר, או בית- ספר מקצועי וסעיף 4(א)(4)(א) המעניק פטור לנכסים שהבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד חינוך, בתנאי שהבניין או הקרקע התפוסה משמשים לאותו מוסד-חנוך כגן - ילדים, בית- ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי.

20. החל משנת 2003, הפטור הוא פטור חלקי בהתאם לשיעורים שנקבעו בסעיף 5.ג.(א) ו- (ב) לפקודה, למעט חריגים המפורטים בסעיף 5ג(ה).

21. סעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת הפיטורין קובע כי:

"על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה:

(1) ...

(2) ...

(3) מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 3, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט-1969 4, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי׳׳ג-1953 2, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית".

22. אין מחלוקת כי העותרת הינה מוסד חינוך מוכר, והינה זכאית לפטור, בכפוף לקיום יתר התנאים הקבועים בפקודה. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם זכאית העותרת לפטור מלא לפי סעיף 5.ג.(ה) (3) או לפטור חלקי לגבי שטחים שהשימוש בהם הוא לצרכי מגורים לתלמידי המוסד החינוכי ושירותים נלווים למגורים.

23. אדון תחילה בטענות העותרת לזכאותה לפטור מלא, שכן, אם צודקת העותרת בטענתה זו, מתייתר הדיון ביתר טענותיה.

טענות העותרת לעניין הפטור המלא

24. א. סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין קובע פטור מוחלט למוסד חינוך לגבי השטח

המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית.

ב. קיימת הבחנה ברורה בפסיקה בין חינוך ובין לימוד/השכלה. העותרת מפנה לעת"מ (ת"א) 1263/03 המכללה לביטוח נ' הממונה על מחוז תל אביב וכן לפסקי דין נוספים, בהם נקבע כי במונח "חינוך" יש ערך מוסף מעבר ללימוד פורמאלי והשכלתי. מטרת החינוך הינה לעצב, לפתח ולגבש את אופיים והתנהגותם של התלמידים.

ג. שני הנכסים משמשים את העותרת כבית ספר לתלמידים מתחת לגיל 18. הנכס הראשי משמש בעיקרו לצורך הפעילות "הפורמאלית"- לימודית- השכלתית של בית הספר ואילו הנכס נשוא העתירה משמש הן למטרות הלימודיות והן לפעילויות חברתיות שונות, אשר הנן חלק אינטגראלי מהמסגרת החינוכית בישיבה. כך, אישור הממונה מתייחס לשני הנכסים וניתן ללמוד ממנו כי הממונה אישר שהנכס משמש לצרכי חינוך.

ד. הנכס נשוא העתירה מורכב מחדרי הנהלה ומזכירות, אשר קיימים בכל בית ספר ואף המשיב אינו נוהג, כך לטענת העותרת, לפצל אותם כאשר מדובר בנכס אחד, מכיתות לימוד- אשר אין מחלוקת כי הינם חלק מבית הספר לצרכי לימוד באופן מובהק, מחדר אוכל- אשר הפיקוח בגינו ואישורי משרד הבריאות הינם תנאי הכרחי לקבלת הרישיון מטעם משרד החינוך וכן משטחי פנימייה המהווה "פנימייה חינוכית", אשר התלמידים נדרשים לשהות בה במהלך לימודיהם.

ה. העותרת מפנה להלכה הנוהגת בכל הנוגע לאופן סיווג נכס לעניין ארנונה, ולפיה, נכסים המשמשים לפעילות אחת ומהות תכליתית אחת יחויבו בארנונה בהתאם לתכלית העיקרית, ובפרט לפסק הדין שניתן בע"א 247/98 מנהל הארנונה- עיריית תל אביב- יפו נ' "עצמה"- המרכז לאגודות ספורט עצמאיות (להלן: "עוצמה") שם הוחל פטור של שטחי משרדים, בהיותם פעילות נלווית לפעילות הספורטיבית, לפי מבחן מהות הפעילות. בהתאם להלכה זו, הנכס נשוא העתירה על מגוון שימושיו, הינו חלק בלתי נפרד מבית הספר, המשרת אותו ונלווה לפעילות העיקרית של בית הספר, ועל כן יש ליתן לו את הפטור אשר הוענק לנכס העיקרי.

ו. התלמידים מתגוררים בפנימייה, הנמצאת בסמיכות לישיבה, במשך ארבע שנות הלימוד בישיבה. הפנימייה מהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות החינוכית בישיבה, ולכן תלמידי הישיבה מחויבים להתגורר בה בתקופת הלימודים. חיזוק לטענתה מבקשת העותרת למצוא בסעיף 5ג(ה)(6) לפקודת הפיטורין המעניק פטור מלא ל"מעון כמשמעותו בתע"ס המספק הגנה וטיפול לילדים ולנערות בסיכון ובמצוקה". מסעיף זה מבקשת העותרת ללמוד כי המחוקק הכיר במגורים לכשעצמם אשר אינם סמוכים למוסד חינוך, וכאשר המדובר בקטינים, ככאלו המזכים בפטור מלא מארנונה.

ז. מסגרת החיים בפנימייה, הן עם המדריכים הפדגוגיים והן עם שאר התלמידים, תורמת באופן משמעותי לעיצוב אופיים ואישיותם של התלמידים. החיים בפנימייה נותנים ערך מוסף ומטמיעים בתלמידים ביתר שאת את המסרים החינוכיים אותם מנחילה העותרת לתלמידיה, לרבות השכמה לתפילה בבוקר, לימוד חברותא אחה"צ, הכנת שיעורים, פעילות חברתית, חיי שיתוף בפנימייה, שיחות מוסר עם הרבנים-המורים ו/או הצוות הפדגוגי המתקיימות בפנימייה ועוד. כל זאת מעבר ללימוד הפורמאלי המתקיים. מסיבות אלו, העותרת מחייבת את תלמידיה לשהות בפנימייה בתקופת לימודיהם, אף במקרים בהם התלמידים מתגוררים מרחק הליכה מבית הספר.

תשובת המשיבים 1 ו- 3 לעניין הפטור המלא

25. א. יש לדחות את ההבחנה שעושה העותרת בין מגורי מורים או תלמידים בגירים לבין מגורי תלמידים שגילם פחות מ- 18. המדובר בהבחנה מלאכותית שאינה עולה מלשון החוק או מרוחו.

ב. המשיבים מפנים לעמ"נ (י-ם) 526/08 ישיבת מקדש המלך נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (להלן: "פ"ד מקדש המלך"), ממנו, ניתן ללמוד, לגישתם כי לא ניתן להכיר בנכס המשמש למגורים כנכס עליו חל פטור מכוח סעיף 4(א)4(א) לפקודת הפיטורין, וקל וחומר מכוח סעיף 5ג לפקודת הפיטורין. הרחבת הפרשנות של סעיפי הפטור, כאילו הם חלים גם על נכס המשמש למגורי תלמידים, עומדת בניגוד לרוח הפסיקה המבקשת לצמצם ככל שניתן את סעיפי הפטור, וכן בניגוד לפסיקה מפורשת אשר דחתה את החלת הפטור על נכס המשמש למגורים.

ג. בכל הנוגע לאישור הממונה על המחוז כי המדובר בנכס שהינו "מוסד חינוך" הרי שאין בציון כתובת הנכס בהודעת הממונה כדי להוות אישור לפטור על נכס המשמש למגורים. ראשית, אין זה בסמכותו של הממונה על המחוז לקבוע מהו השימוש המתבצע בפועל בכל נכס ונכס, סמכותו לפי סעיף 14 לפקודת הפיטורין הוגבלה לקביעה האם המבקש המחזיק בנכס מסוים הוא "מוסד חינוך", או מוסד אחר הזכאי לפטור. שנית, גם מתוך האישור עצמו ברור כי האישור הינו אך ורק לעצם היות העותרת מוסד חינוך, אך אין בו דבר כדי להעיד כי הממונה על המחוז בדק את סוג השימוש שעושה העותרת בנכסיה, והאם אותו שימוש אכן עומד בתנאי הפטור.

26. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה אליה הפנו, שוכנעתי כי דין העתירה להתקבל.

27. סעיף 5.ג.(ה) לפקודת הפיטורין קובע פטור מלא לנכס המשמש מוסד חינוך מוכר, כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט - 1949, ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט - 1969, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ- 10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים, "והכל אם איננו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד, כאמור, ושאין בו פעילות עסקית".

28. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת השימוש בנכס, כשבעניין זה, מקובלת עלי עמדת העותרת כי הנכס, שבו שוכנים פרט לחדרי כיתות וחדרי הנהלה, גם מגורי הפנימייה של תלמידי הישיבה התיכונית, והשימושים הנלווים למגורים אלו, הינם בבחינת שטח המיועד לחינוך או ללימוד.

על פי טענת העותרת, אשר לא נסתרה ומקבלת חיזוק מתוך המסמכים שצירפה, הפנימייה הינה חלק אינטגראלי מבית הספר ומפעילותו הלימודית והחינוכית. הדבר בא לידי ביטוי בכך שתנאי לקבלה ללימודים הוא שהייה בפנימייה, ללא קשר למקום מגוריו של התלמיד, וזאת בכדי לאפשר קיום הפעילות החינוכית, המשתרעת על פני כל שעות היום, מעבר ללימודים הפרונטאליים בכיתות.

29. לשון הפקודה מבחינה בבירור בין לימוד לחינוך, משמע, הקניית החינוך היא רחבה יותר ואיננה חופפת להקניית הידע, הנעשית באמצעות כיתות הלימוד. (ראה בהקשר זה בעע"מ (מנהליים) 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל - משרד הפנים).

30. נסיבות המקרה כאן שונות מאילו שנדונו בפסיקה בעת"מ (מחוזי ירושלים) 8381/08 מכללת ליפשיץ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים ועמ"נ 526/08 (מחוזי ירושלים) ישיבת מקדש המלך נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים.

31. בפסק הדין שניתן בעת"מ 8381/08 בעניין מכללת ליפשיץ, נדונה טענה להחלת הפטור מכוח סעיף 4(א)(4) לפקודת הפיטורין, ל"מוסד חינוך", שקיבל אישורו של הממונה על המחוז על פי סעיף 14 לפקודה, על שטחי מעונות תלמידיו של הסמינר להכשרת המורים. מדובר במגורים לאנשים בוגרים, אשר לגביהם נקבע, כי אינם חיוניים למימוש תכלית הפטור ונועדו רק להקל על תלמידי הסמינר ואולי גם לסייע בהנחלת המסרים החינוכיים. בענייננו, לעומת זאת, הבקשה לפטור מארנונה מבוססת על הוראת סעיף 5.ג.(ה) לפקודה, ביחס לנכס שהוא מוסד חינוך מוכר, המקנה חינוך והשכלה לגילאים צעירים, כאשר שהייתם בפנימייה הנה תנאי להשתלבותם במערכת שנועדה להקנות להם ערכים חינוכיים, מעבר לשעות הלימוד הפורמאליות, ולא רק ידע ולימוד, ובמובן זה שהייתם בפנימייה הינה חיונית ובלתי ניתנת להפרדה ממסגרת הלימודים, בה הם שוהים.

32. בעמ"נ 526/08 בעניין ישיבת מקדש המלך, תקפה העותרת את החלטת מנהל הארנונה, אשר דחה ערר שהגישה על החלטה לחייבה בתשלום ארנונה עבור נכס המשמש למגורי האברכים, תלמידי הישיבה. טענת העותרת לפטור התבססה על סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין, כאשר לצורך קבלת הפטור היה עליה להציג אישור הממונה במשרד הפנים, בהתאם להוראת סעיף זה. הממונה אישר מתן הפטור רק לנכסים המשמשים את הישיבה "לצרכי לימוד בלבד". בית המשפט לעניינים מנהליים, דחה את העתירה, בקובעו, בין היתר, כי הגורם המוסמך לאשר פטור חלקי מארנונה לפי סעיף 5(י) הוא הממונה במשרד הפנים, והחלטתו של מנהל הארנונה לפרש את המילים ל"צרכי לימוד בלבד" בדרך מצומצמת וכפשוטה, כך שלא יחולו על מגורי האברכים, הינה סבירה. בית המשפט הוסיף באותו עניין, כי ניתן לקיים את הלימודים בישיבה, גם ללא דירות המגורים ולפיכך, שימוש זה איננו חיוני לצרכי הלימוד. פסק הדין עוסק, לפיכך, בפרשנות דווקנית לאישור הממונה במשרד הפנים, שניתן לפי סעיף 5(י) לפקודה, וספק אם ניתן להקיש ממנו לענייננו, בפרט שגם במקרה זה נקבע כי מגורי תלמידי הישיבה לא היו חיוניים ללימודיהם בישיבה..

33. לא זאת בלבד, ששני פסקי הדין הללו דנו בנכס המשמש למגוריהם של תלמידים בוגרים, שאיננו שימוש חיוני למסגרת הלימודית, אלא נועד רק להקל על הלומדים, אלא שלשון הוראת סעיף 5.ג.(ה) לפקודה נבדלת מהוראת סעיפים 4(א)(4) לפקודת הפיטורין (שנדון בפסק הדין מכללת ליפשיץ) ומהוראת סעף 5(י) לפקודה, (שנדון בפסק דין ישיבת מקדש המלך), בכך שהיא מתייחסת בפירוש לשימוש בנכס לצרכי לימוד וחינוך. ניתן ללמוד מהוראות הפקודה כי תחולת סעיף 5.ג.(ה) מצומצמת יותר מבחינת סוגי המוסדות עליהם היא חלה, (בתי ספר מוכרים או מפוקחים), ובד בבד, מרחיבה את השימושים בגינם מוענק הפטור.

34. המשיב מפנה לפסק הדין שניתן בעמ"נ 2/08 (ב"ש) אהרון מרציאנו נ. עיריית באר שבע, שם נדחה ערעורו של רב הישיבה על החלטה שלא להכיר בפטור מהארנונה עבור נכס המשמש למגוריו, אף שזה מצוי בתחום מוסד חינוכי מוכר, שזכה לפטור על פי פקודת הפיטורין.

נסיבות המקרה שם היו שונות ומעובדות המקרה ניתן אף להסיק כי לא הייתה מחלוקת באשר לפטור המוענק לשטחי הפנימייה של תלמידי הישיבה ומגורי צוות מצומצם מבין צוות המוסד. פסק הדין עסק אך ורק בשטח דירת המגורים של הרב, לגביו נקבע בנסיבות הספציפיות שנדונו שם, כי איננו משמש לחינוך או ללימוד.

35. סיכומו של דבר, שטחי הפנימייה בה מתגוררים ומתחנכים תלמידי הישיבה, הינם שטחים המשמשים לחינוך וללימוד כמשמעם בסעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת הפיטורין.

36. מטיעוני הצדדים עולה, כי אין עוד מחלוקת לגבי קיומו של התנאי הנוסף, שלפיו, לא מתקיימת פעילות עסקית בשטח הנכס נשוא בקשת הפטור. בנסיבות אלה, אני מקבלת את העתירה ומורה כי העותרת זכאית לפטור מארנונה בגין הנכס המצוי ברחוב האר"י 5 בצפת, והרשום בספרי העירייה כנכס 631500000, לרבות שטחי הפנימייה: המגורים והשטחים הנלווים למגורים, וזאת מכוח סעיף 5.ג.(ה)(3) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938.

הפטור הינו החל משנת 2005, מועד פנייתה הראשונה של העותרת למשיב, לאישור הפטור.

37. המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות הדיון בעתירה, בסך 2,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"א, 01/12/2010, בהעדר הצדדים.